תְּהִלִּים קכג

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת־עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם׃

רַשִׁ״י שיר וגו' היושבי. יו"ד יתירה:

אִבְּן עֶזְרָא שיר המעלות אליך נשאתי - ידבר המשורר על גדול הדור שהוא בגלות או במצור, על כן אליך נשאתי. וטעם היושבי בשמים – כי כל הגזרות באות משם.

מְצוּדַת דָּוִד אליך נשאתי וגו׳‎. להיות צופים ומביטים לעזרה: היושבי. אתה היושב בשמים:

מְצוּדַת צִיּוֹן היושבי. היו״ד יתירה:

ב הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל־יַד אֲ‍דוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל־יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל־יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ׃

אִבְּן עֶזְרָא הנה - אחר כן דבר בעדו ובעד עמו, כי אין כח לעבד להמלט מיד הבאים להרגו - אם לא יושיענו אדוניו.

מְצוּדַת דָּוִד אל יד. צופים אל יד אדוניהם ליתן להם דבר מה ואינם חדלים מלצפות עד אשר יתן להם:

מְצוּדַת צִיּוֹן גברתה. היא אשת האדון כמו מפני שרי גברתי (בראשית יז):

ג חָנֵּנוּ יְהוָה חָנֵּנוּ כִּי־רַב שָׂבַעְנוּ בוּז׃

אִבְּן עֶזְרָא חננו, כי רב - זמן רב.

מְצוּדַת דָּוִד כי רב. בא לנו בזיון הרבה עד נשבע ממנו לגודל הרבוי והוא ענין מליצה:

ד רַבַּת שָׂבְעָה־לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים׃

רַשִׁ״י הלעג השאננים. לעג הגוים השאננים שבענו: הבוז. שבזו את גיא היונים היא ירושלים: לגאיונים. כתיב חד וקרינן תרין:

אִבְּן עֶזְרָא רבת - מדת זמן. הלעג השאננים - כמו הספר המקנה. הלעג – לעג השאננים. והבוז – בוז לגאיונים והיא מלה אחת, כמו עליונים מגזרת גאה.

מְצוּדַת דָּוִד רבת. הרבה שבעה נפשנו מן הלעג הבבלי׳‎ היושבי׳‎ שאנן והשקט: הבוז. מן הבזיון אשר היא לגאי יוני׳‎ ר״‎ל אשר הגאים והמאנים בזו אותנו וכפל הדבר במ״‎ש למרבית הבזיון:

מְצוּדַת צִיּוֹן השאננים. ענין ההשקט והמנוחה כמו שאנן מואב (ירמיה מח): לגאיונים. היא מלה מורכבת מלשון גאוה ומלשון אונאה וגזל כמו ואיש לא יונה (יחזקאל י״ח:ז׳):

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.