עבודה זרה סח.

תלמוד בבלי · סדר נזיקין · מסכת עבודה זרה — הדף השלם עם רש״י ותוספות שזורים בסוגיות; הרי״ף והרא״ש מקושרים למטה.

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים תּוֹסָפוֹת רִאשׁוֹנִים רִי״ף וְהָר״ן רֹא״שׁ

א שאין ראויה לגר אינה קרויה נבלה

ב ור"מ ההוא למעוטי סרוחה מעיקרא ור"ש סרוחה מעיקרא לא צריכא מיעוטא עפרא בעלמא הוא

רַשִׁ״י שאינה ראויה לגר שהסריחה. אלמא מדאפגים בטל איסורה סרוחה מעיקרא מוכת שחין מחיים דהואיל ואיפגמא מקודם שבאה לידי נבלה לא חל שם נבלה עליה אבל היכא דאיתסר מעיקרא תו לא פקע איסור משום פגם

ג אמר עולא מחלוקת שהשביח ולבסוף פגם אבל פגם מעיקרא דברי הכל מותר

רַשִׁ״י מחלוקת דר"מ ור"ש בפוגם מעיקרו משעה שנפל לתוכו והא הכא דפוגם מעיקרא הוא ופליגי דקתני אסור לרבנן

ד איתיביה רב חגא לעולא יין שנפל לתוך עדשים וחומץ שנפל לתוך גריסין אסור ור"ש מתיר והא הכא דפגם מעיקרא הוא ופליגי

רַשִׁ״י ור"ש מתיר שהחמיצה יותר מדאי ונפגמה והא הכא דהאי שאור משעה שנפל ביה פגמה שהרי מחומצת כבר וקאסר ר"מ ר"ש מתיר שפגמוה

ה אמר עולא חגא לא מידע ידע מאי קאמרי רבנן תיובתא קא מותיב הכא במאי עסקינן כגון שנפל לתוך גריסין צוננין והרתיחם נעשה כמי שהשביח ולבסוף פגם ואסור

ו ור' יוחנן אמר בפוגם מעיקרא מחלוקת

רַשִׁ״י ר' יוחנן אדעולא אתא לאיפלוגי איתא לדר' יוחנן דמוקי פלוגתייהו בפוגם מעיקרו

ז איבעיא להו בפוגם מעיקרא מחלוקת אבל השביח ולבסוף פגם דברי הכל אסור או דלמא בין בזו ובין בזו מחלוקת תיקו

ח אמר רב עמרם אפשר איתא להא דר' יוחנן ולא תניא לה במתניתין

ט נפק דק ואשכח דתניא שאור של חולין שנפל לתוך העיסה ויש בו כדי להחמיץ והחמיצה ואח"כ נפל שאור של תרומה או שאור של כלאי הכרם ויש בו כדי להחמיץ אסור ור"ש מתיר

רַשִׁ״י שאור של חולין שנפל לתוך העיסה וחימצה כראוי ואח"כ נפל של תרומה או של כלאי הכרם אסור

י והא הכא דפגם מעיקרא הוא ופליגי

יא א"ר זירא שאני עיסה הואיל וראויה לחמע בה כמה עיסות אחרות

רַשִׁ״י וראויה לחמע בה כמה עיסות אחרות (של תרומה) הלכך חימוץ דיותר מדאי אע"פ שפגם הוא לענין אכילה שבח הוא לענין חימוע עיסות אחרות

יב ת"ש שאור של תרומה ושל חולין שנפלו לתוך העיסה בזה כדי להחמיץ ובזה כדי להחמיץ וחימצו אסור רבי שמעון מתיר נפל של תרומה תחלה ד"ה אסור נפל של חולין ואח"כ נפל של תרומה או של כלאי הכרם אסור ור"ש מתיר

רַשִׁ״י שאור של תרומה ושל חולין שנפלו ביחד לתוך העיסה ויש בכל אחד כדי לחמץ וחימצוה יותר מדאי לפוגמה נפל של תרומה תחלה ד"ה אסור הואיל ומשביחה בתחלה אע"פ שחזר והועיל לפוגמה כשנפל שאור של חולין אחריו ושניהם פגמוה הוי משביח ולבסוף פגם ואסור. ולקמן פריך אם כן רישא נמי ר"ש הרי השביח של תרומה עם של חולין תחלה נפל של חולין וחימצה ואחרי כן נפל של תרומה דהיינו פוגם מעיקרו אסור ור"ש מתיר

יג והא הכא דפגם מעיקרא ופליגי וכי תימא ה"נ

מְפָרְשִׁים

תּוֹסָפוֹת

א אמר עולא מחלוקת בהשביח ולבסוף פגם והשתא צ"ל לעולא דלא פליגי ר"מ ור"ש בקראי דלעיל דנבלה דא"כ לא הוי מיסתבר לחלק בין השביח ולבסוף פגם לפגם מעיקרו אלא בסברא פליגי ר"מ סבר כיון שהשביח מעיקרא בשעת נפילה וחל איסור עליה שוב אין לו היתר גם כי פגם אחרי כן ור"ש סבר כיון דהשתא פגמא הוא שרי

ב אבל השביח ולבסוף פגם ד"ה אסור וא"ת והא לעיל משמע דפליגי בהשביח ולבסוף פגם גבי נבלה דר"מ מוקי לה בסרוחה מעיקרא דוקא אבל לא הסריחה מעיקרא והסריחה לבסוף אסורה ור"ש מוקי לה אפילו לא הסריחה מעיקרא והסריחה לבסוף שרי אלמא פליגי בהשביח ולבסוף פגם וי"ל דלא דמי השביח ולבסוף פגם דהכא לההיא נבלה דלעיל דהכא י"ל השביח בשעת התערובת שבשעה שנפל האיסור לתוך ההיתר היה נותן טעם לשבח ולבסוף פגם אותו טעם המעורב שם כגון נתן לתוך גריסין צוננין והרתיחן וע"ז קאמר ד"ה אסור כיון דמעיקרא היה נותן טעם לשבח וחל עליה איסור אבל ההוא דנבלה דלעיל דפליג ר"ש ושרי כשהיא סרוחה עכשיו אע"ג דמעיקרא לא היתה סרוחה מ"מ בעודה נבלה נפגם ושריא או דלמא בין בזו ובין בזו מחלוקת וא"ת היכי מספקא ליה בהא א"כ ר' יוחנן דאמר לעיל פגם מעיקרא מותר השביח ולבסוף פגם אסור דאמר כמאן לא כר"מ ולא כר"ש דר"מ אסר כל פגם ור"ש מתיר כל פגם וי"ל דסבר לה כר"ש בחדא בפגם מעיקרו וכר"מ בחדא בהשביח ולבסוף פגם תיקו ואע"ג דלקמן פשטינן לה מברייתא דבפגם מעיקרא פליגי השביח ולבסוף פגם דברי הכל אסור מ"מ עלתה להם בבית המדרש בתיקו ושוב פשטוה וכי האי גוונא אשכחנא בנדה בפרק המפלת (נדה דף כה.) גבי מחלוקת בעכור אבל בצלול כו' [וע"ע תוס' לעיל (עבודה זרה נג.) סוף ד"ה או דלמא]

רִאשׁוֹנִים עַל מַסֶּכֶת זוֹ: רִי״ף וְהָר״ן רֹא״שׁ

Hebrew text: Wikisource Talmud Bavli, CC-BY-SA 3.0.

↑ חֲזָרָה לְמַעְלָה