מִשְׁלֵי ד

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א שִׁמְעוּ בָנִים מוּסַר אָב וְהַקְשִׁיבוּ לָדַעַת בִּינָה׃

רַשִׁ״י שמעו בנים מוסר אב. הקב"ה:

אִבְּן עֶזְרָא שמעו בנים - אחר שהזהיר בנו הוכיח בנים אחרים, שישמעו מוסר אביהם אף על פי שהם רכים לאביהם נחשב כמוני.

רַלְבַּ״ג שמעו בנים מוסר. השם יתברך שהוא אביכם והנה זה המוסר הוא תורתו שנתן לישראל והקשיבו ושמעו אותה כדי שתדעו בינה כי הוא יישיר אתכם אל הבינה כמו שזכרנו ר"ל כי התורה תישיר בהרבה מדבריה לידיעת הבינה כמו שביארנו בביאורנו לדברי התורה:

מְצוּדַת דָּוִד שמעו בנים. אתם בני אל חי שמעו למוסר האב שבשמים המייסר על הבינה והקשיבו לדעת אותה:

מְצוּדַת צִיּוֹן והקשיבו. ענין שמיעה והאזנה:

ב כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל־תַּעֲזֹבוּ׃

רַשִׁ״י נתתי לכם. הנביא מתנבא ומדבר בשליחותו של הקב"ה והרי הוא כפיו:

רַלְבַּ״ג כי לקח טוב. כי כבר נתתי לכם קנין טוב אל תעזובו את התורה שנתתי לכם הנה אלה דברי הש"י ר"ל שאמרם בלשון כאילו הש"י ידבר:

מְצוּדַת דָּוִד כי לקח טוב. וכה יאמר במוסרו הלא נתתי לכם למוד טוב ומחוכם אל תעזבו את התורה ההוא:

ג כִּי־בֵן הָיִיתִי לְאָבִי רַךְ וְיָחִיד לִפְנֵי אִמִּי׃

רַשִׁ״י כי בן הייתי לאבי. אם תאמר שלמה היה שונא הבריות שהזהירן על הגזל ועל העריות דבר שנפשו של אדם מתאוה להם לכך נאמר כי בן הייתי וגו' רך ויחיד וגו' שהיה אוהב אותי יותר:

רַלְבַּ״ג ואח"כ אמר שלמה, כי בן הייתי לאבי. הנה הייתי בן לאבי ורמז בזה לעם ישראל שהוא בן לש"י היותו נער ורך כשאמר לו הש"י אלו הדברים והייתי אז יחיד לפני אמי כי אומה אחרת לא קבלה התורה זולתי וזה היה בעת קטנותי בצאתי ממצרים כי במעט זמן העתיקני הש"י לאמונתו ולזאת הסבה אמר ג"כ לפי הנמשל הנביא זכרתי לך חסד נעוריך ואמר לפני אמי לפי המשל והוא ג"כ לפי הנמשל רמז אל השכל הפועל אשר באמצעותו השפיע הש"י התורה לישראל ובאמצעותו הגיעה הנבואה:

מְצוּדַת דָּוִד כי בן. אמר שלמה אל תחשבו שאני שונא את הבריות ולזה אני מזהירכם מן הדברים שנפשו של אדם חומדתן אל תאמרו כן כי הלא בן אהוב הייתי לאבי ומעונג ויחיד לאמי:

מְצוּדַת צִיּוֹן רך. מעונג:

ד וַיֹּרֵנִי וַיֹּאמֶר לִי יִתְמָךְ־דְּבָרַי לִבֶּךָ שְׁמֹר מִצְוֺתַי וֶחְיֵה׃

רַשִׁ״י ויורני. על כך ויוכיחני ויאמר לי יתמך דברי לבך ולפי שהוכיחני בדברים אלו לכך אני מזהירכם על כך (רבי יוסף קר"א), ד"א כי בן הייתי לאבי, הנביא אומר בן הייתי להקב"ה שהשרה רוחו עלי, ומצינו שקראו הקב"ה לשלמה בן שנאמר אני אהיה לו לאב וגו' (שמואל ב ז): רך ויחיד לפני אמי. לאומתי אני נבחר וחביב כבן רך ויחיד לכך ויורני אבי:

רַלְבַּ״ג ויורני. אז הש"י ואמר לי לבך יתמוך דברי ויסמוך אותם בחקרו כראוי על כוונת מצות התורה כי בזה יגלה מה שיש מהשלימות והחכמה הנפלאה בדברי התורה, שמור בלבך דברי מצותי ותשיג בזה החיים האמתיים אשר אין עמה מות:

מְצוּדַת דָּוִד ויורני. ועם כל אהבתו אלי למדני הדברים האלה ואמר לי דברי תוכחתי יסעדו לבך למען תשאר עומד ביראת ה׳: שמור מצותי. המצוה אשר אני דובר אליך בשם ה׳: וחיה. בשמירתם תשיג החיים:

מְצוּדַת צִיּוֹן ויורני. ענין למוד כמו את מי יורה דעה (ישעיהו כ״ח:ט׳):

ה קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בִינָה אַל־תִּשְׁכַּח וְאַל־תֵּט מֵאִמְרֵי־פִי׃

רַלְבַּ״ג קנה חכמה. בהם תקנה החכמה ותקנה בינה: אל תשכח. דבר מדברי ואל תטה כלל מאמרי פי כי בזה האופן עם רוב השקידה והחקירה יגלו לך הרבה מכוונות התורה:

מְצוּדַת דָּוִד קנה. ראה שתהא החכמה והבינה קנוים לך ומצוים אצלך ואל תשכחם: מאמרי פי. מדברי אזהרותי:

ו אַל־תַּעַזְבֶהָ וְתִשְׁמְרֶךָּ אֱהָבֶהָ וְתִצְּרֶךָּ׃

רַשִׁ״י אל תעזבה וגו'. אהבה אהוב אותה:

אִבְּן עֶזְרָא אל תעזבה - החכמה, כי היא תשמרך מצרה.

רַלְבַּ״ג אל תעזבה. אל תעזוב התורה ואם תהיה נזהר מזה היא תשמרך מכל רע מצד מה שימשך לך בסבתם מההשגחה האלהית אהוב את התורה והיא תנצרכה וזה שאהבתך אותה יסבב שתבקש סבות ראויות לדבר דבר מדבריה ובזה האופן תעמוד על קצת כוונותיה:

מְצוּדַת דָּוִד אל תעזבה. אל תעזוב את התורה וגם היא תשמרך מכל מכשול:

ז רֵאשִׁית חָכְמָה קְנֵה חָכְמָה וּבְכָל־קִנְיָנְךָ קְנֵה בִינָה׃

רַשִׁ״י ראשית חכמה קנה חכמה. תחלת חכמתך למוד מאחרים קנה לך שמועה מפי הרב, ואח"כ בכל קנינך קנה בינה, תתבונן בה מעצמך להשכיל הטעמים דבר מתוך דבר:

אִבְּן עֶזְרָא ראשית חכמה קנה חכמה - במקצת הונך ואם לא תוכל לדעתה, תן כל הונך.

רַלְבַּ״ג ראשית. בראשית החכמה שתקנה מהתורה תקנה חכמה וזה יגיע לך ממנה בזולת עמל רב אך בקנין הבינה תצטרך להעזר בה בכל קנינך שתקנה ממנה וכלם יישירוך אל העמידה עליה והנה אמר זה כי קנין החכמה מגיע מדברים עצמיים לה והם ראשית החכמה ולא כן ענין הבינה כמו שזכרנו:

מְצוּדַת דָּוִד ראשית חכמה. בראשית למוד החכמה ראה שתהא קנויה לך ר״ל מעת תתחיל ללמוד למוד אותה דרך קבע שתהא שקוע בך: ובכל קנינך. המיוחדת בכל הדברים הקנויים לך ושקועים אצלך תהיה קניית הבינה:

ח סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶךָּ תְּכַבֵּדְךָ כִּי תְחַבְּקֶנָּה׃

רַשִׁ״י סלסלה. חפשה היה חוזר עליה לדקדק בה כמו כבוצר על סלסלות (ירמיהו ו׳:ט׳) החוזר והולך בכרם ומשיב ידו לבקש את העוללות ובלשון חכמים מסלסל בשערו:

אִבְּן עֶזְרָא סלסלה - הגביהה ורוממה מן סולו לרוכב, תכבדך - תשימך במעלת הכבוד. כי תחבקנה - ללמוד אותה תמיד.

רַלְבַּ״ג סלסלה. דרוך וסלול תמיד במסלול התורה והיא תתן לך כבוד כי תדבק בה ותתן לראשך כתר יחובר בו לך חן ותתן לך עטרת תפארת והנה אמר זה כי מצד השקידה בתורה ובכוונותיה יגיע לאדם הרוממות והכבוד ואם אין זה המכוון בה אך הטוב המכוון בה הוא החיים הנצחיים וכבר זכרו ראשונה באמרו שמור מצותי וחיה אמר כאילו ידבר הש"י:

מְצוּדַת דָּוִד סלסלה. תהא ממשמש בה בקביעות ותרומם אותך: כי תחבקנה. כאשר תחבק אותה להיות דבוקה בך:

מְצוּדַת צִיּוֹן סלסלה. ענין משמוש כמו כבוצר על סלסלות (ירמיה ז׳) ובדרז״ל מסלסל בשערו (נזיר ג׳):

ט תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת־חֵן עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ׃

רַשִׁ״י תתן לראשך לוית חן. חברת חן כמו לוית חן הם לראשך:

אִבְּן עֶזְרָא תמגנך - מן: מגן צריך.

מְצוּדַת דָּוִד לוית חן. תדבק לראשך חבורי החן: תמגנך. תמסור לך עטרת תפארת:

מְצוּדַת צִיּוֹן תמגנך. ענין מסירה כמו אשר מגן צריך (בראשית י״ד:כ׳):

י שְׁמַע בְּנִי וְקַח אֲמָרָי וְיִרְבּוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים׃

רַשִׁ״י שמע בני וקח אמרי וגו':

רַלְבַּ״ג שמע בני וקח אמרי. והם ספורי התורה: וירבו לך שנות חיים. כי הם מישרים מאד לשלימות המדות ולשלימות המושכלות כמו שביארנו שם או ידבר בזה שלמה וצוה לקחת אמריו שיצוה עליהם:

מְצוּדַת דָּוִד שמע בני. ענין חיבה הוא זה לומר חביב אתה לי כי בני אתה וחפץ אני בתקנתך: שנות חיים. ר״ל שנים טובים ושלוים:

יא בְּדֶרֶךְ חָכְמָה הֹרֵתִיךָ הִדְרַכְתִּיךָ בְּמַעְגְּלֵי־יֹשֶׁר׃

אִבְּן עֶזְרָא בדרך חכמה - בעבור דרך חכמה שתלמדה.

רַלְבַּ״ג בדרך חכמה הוריתיך. ללכת בדרך חכמה ובדרכי יושר והוא מה שהזהרתיך ללכת בדרכי התורה ולחקור בה מחקר הראוי ואם תעשה כן תהיה נעזר בשם יתברך באופן שיכונו מחשבותיך וישלימו חפציך במה שתרצה לעשותו:

מְצוּדַת דָּוִד הוריתיך. אני מלמדך ללכת בדרך חכמה: הדרכתיך. אני מוליכך בדרך ישר:

מְצוּדַת צִיּוֹן הוריתיך. ענין למוד:

יב בְּלֶכְתְּךָ לֹא־יֵצַר צַעֲדֶךָ וְאִם־תָּרוּץ לֹא תִכָּשֵׁל׃

רַשִׁ״י בלכתך לא יצר צעדך. מי שאינו מרחיק רגליו קרוב ליפול:

אִבְּן עֶזְרָא בלכתך - כאשר תלך בדרך החכמה.

רַלְבַּ״ג בלכתך לא יצר צעדך. הנה בלכתך לעשות דבר מה לא יצר צעדך מלפסוע ולהשלים הדרך וגם אם תרוץ בדרכך לא תכשל באבן נגף וצור מכשול:

מְצוּדַת דָּוִד לא יצר. לא יהיה צר מקום הפסיעות ואז אף אם תרוץ בו לא תכשל במעשיך:

מְצוּדַת צִיּוֹן צעדך. פסיעותיך: תרוץ. ענין מהירת ההליכה:

יג הַחֲזֵק בַּמּוּסָר אַל־תֶּרֶף נִצְּרֶהָ כִּי־הִיא חַיֶּיךָ׃

רַשִׁ״י החזק במוסר אל תרף. אחוז בתורה כמו והחזיקי את ידך בו (בראשית כ״א:י״ח) וישלח ידו ויחזק בו (שמות ד׳:ד׳):

אִבְּן עֶזְרָא נצרה - ראוי להיות בפתח והה"א כנוי לחכמה, הנזכרת למעלה בדרך החכמה. והטעם: החזק במוסר שיסרתיך ללכת בה.

רַלְבַּ״ג החזק במוסר. התורה אל תרף ממנו נצור התורה בלבך כי היא בעצמה היא חייך הנצחיים במה שנכלל בכוונותי' מהחכמה והבינה בארח רשעים אל תבא. אל תבא ואל תהלך בדרך אנשים רעים:

מְצוּדַת דָּוִד אל תרף. אל תרפה ידך ממנו:

יד בְּאֹרַח רְשָׁעִים אַל־תָּבֹא וְאַל־תְּאַשֵּׁר בְּדֶרֶךְ רָעִים׃

רַשִׁ״י באורח רשעים אל תבא ואל תאשר. ואל תדרוך כמו באשורו אחזה רגלי (איוב כ״ג:י״א), וכן ונבון יבין לאשורו:

מְצוּדַת צִיּוֹן תאשר. ענין הלוך ופסיעות כמו ואשרו בדרך בינה (לקמן ט):

טו פְּרָעֵהוּ אַל־תַּעֲבָר־בּוֹ שְׂטֵה מֵעָלָיו וַעֲבוֹר׃

רַשִׁ״י פרעהו. בטלהו: שטה מעליו. סור:

אִבְּן עֶזְרָא פרעהו - מן ותפרעו כל עצתי מן למפרע: שטה - סור.

רַלְבַּ״ג פרעהו אל תעבר בו. אם תוכל בטל והשבית הדרך ההוא רוצה לומר שתפרע דרך הרשעים בדרך שלא ישלמו הרע אל תעבור להסכים עמם ואם לא תוכל לבטלו נטה מעליו ועבור ויצא מהרשעים רשע וידך לא תהיה עמם וזה כי הרשעים הם חפצים לעשות רע כל כך עד שכאשר התהלכו בדרך ובמנהג אחד לא יוסיפו שנית להתהלך בו אם לא היה בדרך ההוא רעה והשחתה:

מְצוּדַת דָּוִד פרעהו. בטל הדרך ההוא ואל תעבור בו נטה מאליו ועבור ממנו:

מְצוּדַת צִיּוֹן פרעהו. ענין בטול והשבתה כמו ותפרעו כל עצתי (לעיל ב) שטה. ענין הטיה והסרה כמו אל ישט אל דרכיה (לקמן ז׳):

טז כִּי לֹא יִשְׁנוּ אִם־לֹא יָרֵעוּ וְנִגְזְלָה שְׁנָתָם אִם־לֹא יכשולו [יַכְשִׁילוּ׃]

רַשִׁ״י כי לא ישנו. אינם יכולין לישן:

רַלְבַּ״ג כי לא ישנו אם לא ירעו. גם לא יוכלו לישן בלילה אם לא עשו רע להכשיל האנשים:

מְצוּדַת דָּוִד כי לא ישנו. ההולכים בדרך ההוא לא יוכלו לישן אם לא יעשו הרעה: אם לא יכשלו. את אחרים וכפל הדבר במ״ש:

יז כִּי לָחֲמוּ לֶחֶם רֶשַׁע וְיֵין חֲמָסִים יִשְׁתּוּ׃

רַלְבַּ״ג כי לחמו לחם רשע. מאכלם ומשתיהם יהיו כלם רשע וחמס כי הרשע נותן שנת לעיניהם לרוב שמחתם בו גם לא יצטרכו למזון אחר מרוב התענוג בו:

מְצוּדַת דָּוִד לחם רשע. ר״ל הבא מגזל: חמסים. הבא מחמס:

יח וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד־נְכוֹן הַיּוֹם׃

רַשִׁ״י ואורח צדיקים כאור נוגה. שהולך ומאיר מעמוד השחר: עד נכון היום. עד חצות היום שהוא בירורו של יום:

אִבְּן עֶזְרָא ואורח צדיקים - חסר. והנכון: אור אורח צדיקים.

רַלְבַּ״ג וארח צדיקים. הנה זה דרך הצדיקים הוא כאור נוגה השחר שהולך אורו ומתחזק עד נכון היום והוא עד חצי היום כי אז האור והיום בשלימותו ובתקפו:

מְצוּדַת דָּוִד ואורח צדיקים. האורח שהצדיקים הולכים בו הוא כאור היום המזהיר והולך ומאיר בכל פעם יותר עד אשר יכון היום בשלימותו והוא חצות היום ר״ל בכל עת ישכילו יותר לעמוד על דעת התורה:

מְצוּדַת צִיּוֹן נוגה. ענין הארה כמו מנוגה נגדו (תהלים י״ח): הולך ואור. ר״ל בכל פעם יותר וכן וירח יקר הולך (איוב ל״א:כ״ו):

יט דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ׃

רַשִׁ״י דרך רשעים כאפילה לא ידעו במה יכשלו. פתאום יבא להם מכשול ולא ידעו להזהר ממנו:

רַלְבַּ״ג דרך רשעים כאפלה. ואולם דרך הרשעים כאפילה שלא יראו בו ולא יוכלו להתיישר אל התכלית שכוונו אליו ולזה יכשלו במרוצתם ולא ידעו במה יכשלו כי אינם רואים אור כלל ואמנם אמר זה כי דרך צדיקים בלכתם לעשות דבר מה יהיה בו האור להצילם מהמכשולות והמונעים ולהישירם ללכת אל התכלית שכוונו אליו כי הם נעזרים בכל זה בשם יתברך ואמנם דרך הרשעים שיכוונו בו עשיית הרשע הוא בהפך זה כי השם יתברך מפר מחשבותיהם פעמים רבות ולא יעשו הרע אשר יזמו לעשותו כמו שזכרנו בספר איוב:

מְצוּדַת דָּוִד כאפילה. כהולכים בדרך חשיכה ולא ידעו במה יוכלו להכשל להיות נשמר ממנו ר״ל שוגים בדעתם ותועים מדרך האמת ואינם יודעים ממה להזהר:

כ בְּנִי לִדְבָרַי הַקְשִׁיבָה לַאֲמָרַי הַט־אָזְנֶךָ׃

רַשִׁ״י בני לדברי הקשיבה וגו':

אִבְּן עֶזְרָא בני - לדברי:

רַלְבַּ״ג בני לדברי הקשיבה לאמרי הט אזנך, אל יליזו מעיניך. אל יסורו מעיניך שמרם תמיד בתוך לבך:

כא אַל־יַלִּיזוּ מֵעֵינֶיךָ שָׁמְרֵם בְּתוֹךְ לְבָבֶךָ׃

מְצוּדַת צִיּוֹן אל יליזו. אל ינטו:

כב כִּי־חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכָל־בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא׃

רַשִׁ״י למוצאיהם. ל' מציאה:

רַלְבַּ״ג כי חיים הם למוצאיהם. כי אלו הדברים אשר אני אומר לך הם בעצמם חיים למי שימצאם ויעמוד על כוונתם והם עם זה מרפא לכל בשרו להסי' ממנו חולי המדות הפחותות והנה אמ' זה כי זה הספר בכללו מישיר לשלימות המושכלות ולשלימות המדות:

מְצוּדַת דָּוִד למוצאיהם. המוצא חכמות התורה המה לו לחיים ומרפא לכל בשרו:

כג מִכָּל־מִשְׁמָר נְצֹר לִבֶּךָ כִּי־מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים׃

רַשִׁ״י מכל משמר. מכל מה שאמרה תורה השמר נצור לבך (מעבור עליו) בין עבירה קלה בין עבירה חמורה: כי ממנו תוצאות חיים. כי מאותו שהוא קל יהיו לך חיים ושכר גדול אם תקיימנו, כך דרש ר' תנחומא:

אִבְּן עֶזְרָא מכל משמר - הם מצות לא תעשה, שהאדם ראוי לישמר מהם פרוש אחר: יותר מכל משמר נצור לבך מלהרהר רע. כי ממנו תוצאות חיים - והוא כמלך בגוף.

רַלְבַּ״ג מכל משמר נצור לבך. והוא השכל ר"ל שמרהו שלא יהיה נאסר במאסר הנפש המתאוה באופן שתמנעהו מעשות פעולתו המיוחדת לו גם שומרהו שלא יהיה נאסר במאסר שאר הכחות המשיגות במה שימנעהו פעולתו: כי ממנו. מהשכל תוצאות חיים ואט לא יבלבלו הכחות האחרים פעולתו הנה תשיג ארחו' חיים ממנו ובעבור שלא יהיה שכלך נאסר בשום מאסר ימנעהו מן ההשגחה הסר ממך הדברים הכוזבים בדעות אשר יאסרו שכלך במאסרם והמשל כי הדעות הכוזבות כשיקבלם האדם בענין ההתחלפות ישימו שכלו נאסר במה שאחר ההתחלפות ההן שלא יוכל לחקור בהן מחקר ראוי כי הטעות אשר בשרש וההתחלה יאסור אותו ויצר צעדו ממצוא האמת עיניך לנוכח יביטו. עיניך יביטו אל היושר והאמת ולא יעקך מעיק:

מְצוּדַת דָּוִד מכל משמר. יותר מכל הדברים שאתה משמרם שמור לבך מלחשוב בעון כי עיקר תוצאות חיים באה מן הלב ואיך תחשוב בו בדבר המאבד את החיים:

כד הָסֵר מִמְּךָ עִקְּשׁוּת פֶּה וּלְזוּת שְׂפָתַיִם הַרְחֵק מִמֶּךָּ׃

רַשִׁ״י הסר ממך עקשות פה. לא תעשה דבר שילעיזו בו הבריות ויעקימו עליך פיהם: עקשות פה. לשון עקום כמו תם אני ויעקשני (איוב ט׳:כ׳) ובמשנה שיניה עקומות ועקושות: ולזות שפתים. עקמימות שפתים שלא ירחיבו הבריות פה עליך:

מְצוּדַת דָּוִד הסר ממך. ר״ל אל תעשה דבר שיהא בו מקום לבני אדם לרנן אחריך וירמוז הרנון בעקימת הפה ונטיית השפתים כדרך המרננים ברמז:

מְצוּדַת צִיּוֹן ולזות. ענין נטיה ועקימה:

כה עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ וְעַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁרוּ נֶגְדֶּךָ׃

רַשִׁ״י עיניך לנוכח יביטו. יסתכלו אל האמת ואל היושר: יישירו נגדך. יסתכלו על הישרה לישר דרכך נגדך:

אִבְּן עֶזְרָא יישירו - יבחרו הדרך הישרה.

רַלְבַּ״ג ועפעפיך יישירו נגדך. להשים אזנך בעצם הדבר המבוקש העיון בו:

מְצוּדַת דָּוִד לנוכח. ראה בהתבוננות יתירה תכלית המעשה אשר תעשה ואז עפעפיך יוליכוך בדרך הישר:

מְצוּדַת צִיּוֹן ועפעפיך. אישון העין:

כו פַּלֵּס מַעְגַּל רַגְלֶךָ וְכָל־דְּרָכֶיךָ יִכֹּנוּ׃

רַשִׁ״י פלס מעגל רגלך. שקול דרכך הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה ואז כל דרכיך יכונו:

אִבְּן עֶזְרָא פלס - במאזני המחשבה וראה אי זה דרך טוב. וכל דרכיך יכונו - כאשר תפלסם.

רַלְבַּ״ג פלס מעגל רגלך. ישר מעגל רגלך לקחת הסדרים והדרכים המוליכים אל הדרוש אשר תחקור בו וזה יהיה סבה שיכונו כל דרכיך בעיון:

מְצוּדַת דָּוִד פלס. ראה ליישר מעגל רגליך ולא תלך כפי הקרי וההזדמן ואז יהיו כל דרכיך נכונים:

מְצוּדַת צִיּוֹן פלס. ענין יושר ועש״ז נקרא מטה המאזנים פלס ומאזני וכו׳ (לקמן טז) לפי שבו מיישר המשקל:

כז אַל־תֵּט־יָמִין וּשְׂמֹאול הָסֵר רַגְלְךָ מֵרָע׃

רַשִׁ״י אל תט ימין ושמאל. מן המשקל הטוב:

אִבְּן עֶזְרָא אל תט - מהמעגל אשר תבחר. הסר רגליך מרע - מדרך רע שלא תבחר בו.

רַלְבַּ״ג אל תט ימין ושמאל. אל תט בדרכיך מן האמת כלל לצד מהצדדים הסר רגליך מדעת נפסד אשר יקר' מפני טעות הכח הדמיוני או מפני זולתו מהסבו':

מְצוּדַת דָּוִד אל תט. בכל דבר אל תטה עצמך ימין ושמאל מדרך המצות אבל מרע הסר רגליך מכל וכל:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.