א
בעלי מומין עוברין שהקריבן בחוץ פטור ר"ש אומר בעלי מומין קבועין פטור בעלי מומין עוברין חייב בלא תעשה
רַשִׁ״י
שהיה ר"ש אומר כו' בגמרא מפרש לא תעשה דידהו עובר בל"ת הואיל וראוי לבא לאחר זמן כדקתני בסיפא תורין שלא הגיע זמנן כדתנן בחולין (דף כב.) משיזהיבו כשירין ומקמי הכי פסולין דתורין משמע גדולים ולא קטנים בני יונה קטנים משמע ולא גדולים ופסולין מתחילת הציהוב ואילך בלא תעשה הואיל וראוין לאחר זמן יש בו לא תעשה לשוחטן בחוץ פטור שאין מתקבלין בפנים לא חובה ולא לנדבה פטור טעמא יליף בברייתא בגמ' אין בהן משום זרות חיוב מיתה כל הנך הקטרות בדבר שדרכן לאכול לאו הקטרה נינהו וכל הנך עבודות הואיל ויש אחריהן עבודה אין זר חייב עליה מיתה כדאמרינן בפרק בראשונה (יומא דף כד.) עבודת מתנה ולא עבודת סילוק עבודה תמה ולא עבודה שיש אחריה עבודה פטור מאזהרה ומעונש שהרי הותרו הבמות ומיהו אסור לשנות משום כאשר נדרת תשמור ועשית (דברים כ״ג: כ״ד)
ב
תורים שלא הגיע זמנן ובני יונה שעבר זמנן שהקריבן בחוץ פטור ר"ש אומר בני יונה שעבר זמנן פטור ותורים שלא הגיע זמנן בלא תעשה
ג
אותו ואת בנו ומחוסר זמן פטור ר"ש אומר הרי זה בלא תעשה שר"ש אומר כל שהוא ראוי לבא לאחר זמן ה"ז בלא תעשה ואין בו כרת וחכ"א כל שאין בו כרת אין בו לא תעשה
רַשִׁ״י
מחוסר זמן שאמרנו פטור בין שהוא מחוסר זמן בגופו בין שהוא מחוסר זמן בבעלים שלא הגיע זמן בעלים להקריב קרבנותיהם
ד
מחוסר זמן בין בגופו בין בבעליו
ה
איזהו מחוסר זמן בבעליו הזב והזבה והיולדת והמצורע שהקריבו חטאתם ואשמם בחוץ פטורין עולותיהן ושלמיהן בחוץ חייבין
רַשִׁ״י
והמצורע לא גרסי' במתני' ויולדת בתוך מלאת ואשמם בגמרא פריך מאי אשם איכא בהני עולותיהן דזב וזבה דעוף ודיולדת בהמה חייבין שהרי מתקבלות בפנים נדבה לשמן ושלמיהן בגמ' פריך מאי שלמים איכא בהני
ו
המעלה מבשר חטאת מבשר אשם מבשר קדשי קדשים מבשר קדשים קלים ומותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות
רַשִׁ״י
קדשי קדשים כבשי עצרת ומותר העומר לאחר קמיצה קדשי קדשים הנאכלין לא קרב בבמת יחיד כל שאין נידר ונידב אין קרב בבמה קטנה ואין מנחה בבמה הלכך עולה הוא דהואי ואין נאכלת וחטאת ואשם בבמת ציבור הוא דקרבי ונאכלין לפנים מן הקלעים
ז
והיוצק והפותת והבולל והמולח והמניף והמגיש והמסדר את השולחן והמטיב את הנרות והקומץ והמקבל דמים בחוץ פטור
רַשִׁ״י
היוצק שמן על המנחה כדכתיב (ויקרא ב) ויצקת וגו' והפותת מנחת מאפה כדכתיב (שם) פתות אותה פתים והמגיש מנחה בחוץ והיא טעונה הגשה בפנים בקרן מערבית דרומית כמשפטה המטיב את הנרות מדשן את המנורה בבקר
ח
ואין חייבין עליו לא משום זרות ולא משום טומאה ולא משום מחוסר בגדים ולא משום [שלא] רחוץ ידים ורגלים
רַשִׁ״י
ולא משום טומאה כהן טמא ששימש דאזהרת זרות ושימוש בטומאה מחד קרא נפקי מוינזרו ולא יחללו בכל הזבחים תנינא (לעיל זבחים יז.) מאי דמחייב אזרות מחייב אשימוש טומאה ולא משום מחוסר בגדים דאינהו נמי כזר בזמן שאין בגדיהן עליהם אין כהונתם עליהם והוו להו זרים הכי נפקא לן בפרק שני (שם יז: ) ולא משום שלא רחוץ ידים ורגלים גמר חוקה חוקה ממחוסר בגדים התם לענין אחולי עבודה ולענין מיתה נמי אנן גמרינן לה מהתם
ט
עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות ומשהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים וקדשים קלים בכל מחנה ישראל באו לגלגל הותרו הבמות קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים וקדשים קלים בכל מקום
רַשִׁ״י
ועבודה בבכורות כדכתיב וישלח את נערי בני ישראל וגו' (שמות כ״ד: ה׳) אסרו הבמות כדכתיב בשחוטי חוץ ועבודה בכהנים כדכתיב קרב אל המזבח: לפנים מן הקלעים. דכתיב בחטאת ואשם ומנחה (ויקרא ו׳: ט׳) בחצר אהל מועד קדשים קלים בכל מחנה ישראל כמות שהן שרויין בדגליהם והא ילפינן באיזהו מקומן (לעיל זבחים נה.) מקראי באו לגלגל כשעברו את הירדן והוקבע אהל מועד שם שבע שנים שכבשו ושבע שחלקו הותרו הבמות כדילפינן לקמן מאיש כל הישר בעיניו קדשים קלים בכל מקום דכיון שבטלו הדגלים והן היו הולכים בכל הארץ לכבשה ולא היתה חנייתן סביבות המשכן בטלה קדושת מחנה ישראל מעשר שני לא הוזכר כאן לפי שלא נהגו מעשרות עד לאחר ירושה וישיבה נאסרו הבמות כדקתני והיא היתה מנוחה וכתיב כי לא באתם עד עתה וגו' כלומר כשתעברו את הירדן לא תקריבו בבמות ככל אשר אנחנו עושים פה היום שאנו מקריבין במשכן חטאות ואשמות אלא איש כל הישר בעיניו תעשו דהיינו נדרים ונדבות שאינן עליכם חובה אלא לפי מה שישר בעיניכם כי בעוד שתכבשו ותחלקו לא באתם עד עתה אל המנוחה ועברתם את הירדן וישבתם בארץ היינו לאחר ירושה וישיבה והיה המקום וגו' השמר לך וגו' היינו איסור הבמות הותרו הבמות יליף בגמרא
י
באו לשילה נאסרו הבמות ולא היה שם תקרה אלא בית אבנים בלבד מלמטן והיריעות מלמעלן והיא היתה מנוחה קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים וקדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה
רַשִׁ״י
באו לשילה לאחר חילוקו מיד קבעוהו בשילה תקרה (של) גג של נסרים ויריעות מלמעלן בגמרא יליף לה בכל הרואה במקום שרואין משם את שילה ובגמרא יליף לה ומעשר שני פריך בגמרא נסקיה להתם
יא
באו לנוב וגבעון הותרו הבמות קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים קדשים קלים בכל ערי ישראל
רַשִׁ״י
באו לנוב וגבעון כשחרבה שילה ונלקח הארון בימי עלי באו לנוב וגבעון כמו שנאמר אין לחם חול [וגו'] כי אם לחם קדש אשר מלפני ה' (שמואל א כ״א: ה׳) אלמא שולחן ומזבח התם הוה חרבה נוב בימי שאול באו לגבעון כדכתיב במלכים (א ג) כי שם הבמה גדולה קדשים קלים בכל ערי ישראל דהא בכל מקום שהוא שם עושה במה ומקריבו
יב
באו לירושלים נאסרו הבמות ולא היה להן היתר והיא היתה נחלה קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים קדשים קלים ומעשר שני לפנים מן החומה
רַשִׁ״י
והיא היתה נחלה ההיא דכתיב בקרא דמשבאו אל המנוחה ואל הנחלה יאסרו הבמות לפנים מן החומה של ירושלים שהיא במקום מחנה ישראל שבמדבר כדכתיב ואכלת שם לפני ה' (דברים יב)
יג
כל הקדשים שהקדישן בשעת איסור הבמות והקריבן בשעת איסור הבמות מבחוץ הרי אלו בעשה ולא תעשה וחייבין עליו כרת
רַשִׁ״י
בעשה והביאום לה' וגו' (ויקרא יז) ולא תעשה כדילפי' משם תעלה לשחיטה ואזהרה דהעלאה השמר לך פן תעלה עולותיך וגו' (דברים יב) וחייבין עליהן כרת כדכתיב (ויקרא י״ז: ד׳) ואל פתח אהל מועד לא הביאו הקדישן בשעת איסור הבמות מההיא שעתא קרינא בהו והביאום לה' וכיון שהמתין עד שלא יבא לקיימו נתבטל העשה על ידו אבל לאו וכרת ליכא דאזהרה ועונש בשעת הקרבה כתיבי והרי הותרו הבמות
יד
הקדישן בשעת היתר הבמות והקריבן בשעת איסור הבמות בחוץ הרי אלו בעשה ולא תעשה ואין חייבין עליהן כרת הקדישן בשעת איסור הבמות והקריבן בשעת היתר הבמות הרי אלו בעשה ואין בהן לא תעשה
רַשִׁ״י
ואין חייבין עליהן כרת כדאמרן בהשוחט (לעיל זבחים קו: ) עד כאן הוא מדבר בקדשים שהקדישן כו' וקתני סיפא יכול יהו חייבין עליהן כרת תלמוד לומר זאת להם ואין אחרת להם
טו
ואלו קדשים קרבין במשכן קדשים שהוקדשו למשכן קרבנות ציבור קרבין במשכן וקרבנות היחיד בבמה קרבנות היחיד שהוקדשו למשכן יקריבו במשכן ואם הקריבן בבמה פטור
רַשִׁ״י
ואלו קדשים קרבין במשכן קדשים שהוקדשו למשכן בזמן שהיה המשכן בגלגל והותר במה אלו קדשים צריכין להקריבן במשכן ולא יקרבו בבמה אותם שהוקדשו לשם משכן מפרש ואזיל קרבנות ציבור סתמן למקדש קרבנות יחיד סתמן בבמה קרבנות יחיד שהוקדשו למשכן שפירש בשעת הקדישן על מנת להקריבן למשכן
טז
ומה בין במת יחיד לבמת ציבור סמיכה ושחיטת צפון
רַשִׁ״י
ומה בין במת יחיד כו' כולהו יליף בגמרא דלא נהיגי בבמת יחיד במת ציבור גלגל נוב וגבעון
Hebrew text: Wikisource Talmud Bavli, CC-BY-SA 3.0.