מנחות נט.

תלמוד בבלי · סדר קדשים · מסכת מנחות — הדף השלם עם רש״י ותוספות שזורים בסוגיות; הרי״ף והרא״ש מקושרים למטה.

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים תּוֹסָפוֹת

א מתני׳ יש טעונות שמן ולבונה שמן ולא לבונה לבונה ולא שמן לא לבונה ולא שמן

ב ואלו טעונות שמן ולבונה מנחת הסולת והמחבת והמרחשת והחלות והרקיקין

רַשִׁ״י מתני' מנחת הסולת דמתנדב מנחה סתם מביא עשרון סלת ושמן ולבונה ובוללה וקומצה כמו שהיא חיה ובדידיה כתיב שמן ולבונה בכל הנך אחריני לא כתיב לבונה אלא ממנחת סלת גמרינן דכתיב בה נפש ומשמע דכל מנחת יחיד טעונה שמן ולבונה כזו החלות והרקיקין האומר הרי עלי מנחת מאפה מביא חלות או רקיקין כדכתיב בויקרא ולהנך חשיב תרתי כיון דאי בעי חלות מייתי ואי בעי רקיקין מייתי ומנחת נשים אשה שהתנדבה מנחה ומנחת העומר בה נמי כתיב שמן ולבונה כדכתיב (ויקרא ב׳: י״ד) ואם תקריב מנחת בכורים והיא מנחת העומר אבל מנחת נסכים לא בעיא לבונה כדמפרש בגמ'

ג מנחת כהנים מנחת כהן משיח מנחת עובד כוכבים מנחת נשים מנחת העומר

ד מנחת נסכים טעונה שמן ואין טעונה לבונה לחם הפנים טעון לבונה ואין טעון שמן

רַשִׁ״י טעונה שמן כדכתיב (במדבר כח) בלולה בשמן כתית

ה שתי הלחם ומנחת חוטא ומנחת קנאות אין טעונין לא שמן ולא לבונה:

ו גמ׳ אמר רב פפא כל היכא דתנן עשר תנן לאפוקי מדרבי שמעון דאמר מחצה חלות ומחצה רקיקין יביא קמ"ל דלא

רַשִׁ״י גמ' כל היכא דתנן הנך מנחות דמתניתין (מנחות) עשר תנן כלומר כולן באות עשר עשר חלות כדאמרי' באלו מנחות (לקמן מנחות עו.) לאפוקי מדרבי שמעון דאמר לקמן בהאי פירקין (מנחות דף סג.) האומר הרי עלי מנחת מאפה אם רצה יביא מחצה חלות מחצה רקיקין קמ"ל רב פפא דכל מנחות דמתניתין עשר (הוא) נינהו דהך חלות עשר חלות והך דרקיקין עשר רקיקין דהנך תרתי דומיא דאינך: ל"א כל היכא דתנן עוד בבא אחרת דמתני' ובפ' אלו מנחות שתנו האי סידרי מנחות דמתניתין דדינן שוה עשר תנן ממנחת הסלת עד מנחת העומר לאפוקי מדר' שמעון דאמר כו' דלדידיה איכא י"א דבמנחת מאפה איכא ביה ג' מנחות אי בעי כוליה מצות ואי בעי כוליה רקיקין ואי בעי ה' חלות וה' רקיקין ומתני' מדין שאר מנחות

ז תנו רבנן (ויקרא ב, טו) ונתת עליה שמן ולא על לחם הפנים שמן

רַשִׁ״י ונתת עליה שמן במנחת העומר קאי

ח שיכול והלא דין הוא ומה מנחת נסכים שאינה טעונה לבונה טעונה שמן לחם הפנים שטעון לבונה אינו דין שטעון שמן ת"ל עליה עליה שמן ולא על לחם הפנים שמן

רַשִׁ״י מה מנחת נסכים שאינה טעונה לבונה כדקתני לקמן עליה לבונה ולא על מנחת נסכים לבונה

ט (ויקרא ב, טו) ושמת עליה לבונה עליה לבונה ולא על מנחת נסכים לבונה

י שיכול והלא דין הוא ומה לחם הפנים שאינו טעון שמן טעון לבונה מנחת נסכים שטעונה שמן אינו דין שטעונה לבונה תלמוד לומר עליה עליה לבונה ולא על מנחת נסכים לבונה

יא מנחה לרבות מנחת שמיני ללבונה היא להוציא שתי הלחם שלא יטענו לא שמן ולא לבונה

רַשִׁ״י לרבות מנחת שמיני ללבונה ההיא דכתיב ויהי ביום השמיני וגו' וכתיב ושור ואיל לשלמים לזבוח ומנחה בלולה בשמן

יב אמר מר עליה שמן ולא על לחם הפנים שמן אימא עליה שמן ולא על מנחת כהנים שמן

רַשִׁ״י ולא על מנחת כהנים שמן וה"ה נמי למנחת נשים וגרים דכל הנך לא כתיב בהו שמן בהדיא וחד מינייהו נקט

יג מסתברא מנחת כהנים הוה ליה לרבויי שכן עשרון כלי

רַשִׁ״י מסתברא מנחת כהנים הוה ליה לרבויי בכל דיני מנחת העומר ולא להוציא שכן דומות יחד שתיהן באות עשרון כדכתיב (שמות ט״ז: ל״ו) והעומר עשירית האיפה וסתם מנחות באות עשרון אבל לחם הפנים כתי' (ויקרא כ״ד: ה׳) שני עשרונים יהיה החלה וגו' כלי כל המנחות טעונות כלי ללוש בפרק שתי הלחם שאלו את רבי זו מנין כו' אבל לחם הפנים אינו נקדש אלא בתנור מסתברא מנחת כהנים [ה"ל לרבויי מפני שבמנחה כתיב נפש למדנו] דכל מנחת יחיד טעונה שמן

יד חוץ וצורה הגשה

רַשִׁ״י חוץ כל המנחות עבודתן בחוץ אבל לחם הפנים סידורו בהיכל ועוד הכל נפסלו בלינה דקדשי קדשים הם ואין נאכלות אלא ליום אבל לחם הפנים עומד על השולחן משבת לשבת [הגשה] כל המנחות טעונות הגשה ולחם הפנים אין טעון הגשה כדתנן במתני' דהאי פירקין

טו ואישים

רַשִׁ״י אישים כל המנחות יש מהן מגופן לאישים דמנחת העומר נקמצת כדמפרש באלו מנחות (לקמן מנחות דף עב: ) ומנחות כהנים כליל לאפוקי לחם הפנים דאין מגופן לאישים

טז אדרבה לחם הפנים הוה ליה לרבויי שכן ציבורא חובה טמיא

רַשִׁ״י ציבור לחם הפנים ומנחת העומר קרבן ציבור הם ומנחת כהן יחיד הוא בטומאה העומר ושתי הלחם ולחם הפנים חובה ודוחות טומאה בפרק כיצד צולין בפסחים (דף עו: ) ה' דברים באים בטומאה ואין נאכלין בטומאה העומר ושתי הלחם ולחם הפנים כו' אבל קרבן יחיד לא דחי טומאה

יז דאכיל פיגולא בשבתא

רַשִׁ״י דאכיל שירי עומר נאכלין לכהנים וכן לחם הפנים אבל מנחת כהנים כולה כליל פיגולא בשירי עומר נוהג פיגול שהרי קומץ מתירן ובלחם הפנים נוהג פיגול דבזיכין מתירין אותו וקיימא לן במסכת יומא בפרק הוציאו לו (יומא דף ס.) כל דבר שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח נוהג בו פיגול אבל מנחת כהנים כולה כליל ואין לה מתירין ואין פיגול נוהג בה בשבתא דעומר קרב אפילו בשבת כדאמר בפ' רבי ישמעאל (לקמן מנחות דף סג: ) ולחם הפנים סידורו בשבת

יח מסתברא נפש

רַשִׁ״י מסתברא נפש במנחת סלת כתיב נפש וכתיב לבונה ומהתם גמרינן לכל מנחת יחיד שטעונה לבונה

יט אמר מר עליה לבונה ולא על מנחת נסכים לבונה אימא עליה לבונה ולא על מנחת כהנים לבונה

כ מסתברא מנחת כהנים הוה ליה לרבויי שכן עשרון בלול בלוג

רַשִׁ״י [בלול] מנחת כהנים בלול בלוג בכל המנחות סגי בחד לוג [לעשרון] ומנחת נסכים יש ג' [לוגין] לעשרון

כא מוגש בגלל עצם

רַשִׁ״י מוגש עומר ושאר מנחות טעונות הגשה ולא מנחת נסכים כדמפרש במתני' בגלל עצם עומר ומנחת כהנים באות בגלל עצמן ומנחת נסכים באה בגלל זבח מנחת נסכים ציבור היא שהרי באה עם התמידין ועומר נמי ציבור ושתיהן חובה ודוחות שבת וטומאה

כב אדרבה מנחת נסכים הוה ליה לרבויי שכן ציבורא

כג חובה ואיטמי בשבתא

כד מסתברא נפש:

כה מנחה לרבות מנחת שמיני ללבונה ואימא להוציא האי מאי אי אמרת בשלמא לרבות שפיר

רַשִׁ״י אי אמרת בשלמא לרבות שפיר דסד"א שעה מדורות לא ילפינן קמ"ל שתי הלחם אין טעון כלי שרת ללוש אלא תנור כדקתני בפרק שתי הלחם (לקמן מנחות דף צה: ) לישתן ועריכתן בחוץ ואי נלושו בכלי שרת מיפסלו ביוצא עומר ומנחת (נסכים) וכל המנחות באות מצה ושתי הלחם חמץ שתי הלחם אין באות בגלל עצמן אלא בגלל כבשים שתי הלחם אין טעונין הגשה כדמפרש במתני' ואין מהן לאישים אבל עומר ומנחת כהנים באין בגלל עצמן וטעונות הגשה ויש מהן לאישים שתי הלחם פיגול נוהג בהן דכבש מתירן וקריבין בשבת כעומר ובלבד שיאפו מערב שבת

כו אלא אי אמרת להוציא למה לי שעה מדורות לא ילפינן:

כז היא להוציא שתי הלחם שלא יטענו לא שמן ולא לבונה ואימא להוציא מנחת כהנים מסתברא מנחת כהנים הוה ליה לרבויי שכן עשרון

כח כלי מצה ועצם הגשה ואישים

כט אדרבה

מְפָרְשִׁים

תּוֹסָפוֹת

א ונתת עליה שמן. האי קרא במנחת העומר כתיב ואיצטריך למעוטי לחם הפנים משמע דלא תיתי בק"ו ממנחת נסכים שאינה טעונה לבונה טעונה שמן והיא גופה דאינה טעונה לבונה לא ידעינן אלא מסיפיה דקרא דדריש עליה לבונה ולא על מנחת נסכים לבונה דלא ניהדר ונילף בק"ו מלחם הפנים שאין טעון שמן כדממעטינן מרישיה דקרא וטעון לבונה ואין שייך כאן לומר דלא ניכתוב עליה למעוטי לא בשמן ולא בלבונה ונימא חד וחד תיקום בדוכתיה כי ההוא דפ"ב דזבחים (דף יז.) דלא דמי דהכא בלא ק"ו נמי הוו גמירי מהדדי או משאר מנחות או מדאיקרו מנחה תדע דהא אהני ק"ו דהכא איכא פירכי טובא

ב היא להוציא שתי הלחם. איצטריך למעוטי משום דאיקרו מנחה כדכתיב (ויקרא כג) מנחה חדשה

ג ואימא עליה שמן ולא על מנחת כהנים שמן. פי' בקונטרס והוא הדין למנחת נשים וגרים ונראה דלא בעי לאקשויי מהנהו משום דדמו טפי לכל המנחות הכתובות שם דבעו שמן אבל מנחת כהנים לא דמיא להו דכליל

ד כלי. פי' בקונטרס כל המנחות בעו כלי ללוש בפרק שתי הלחם (לקמן מנחות דף צו.) שאלו לרבי [זו] מנין כו' אבל לחם הפנים אינו נקדש אלא בתנור וקשה אי מדת יבש נתקדשה לחם הפנים נמי בעי כלי כדמוכח לעיל (מנחות דף נז.) דמרבי לחם הפנים לחימוץ ואי מדת יבש לא נתקדשה תרוייהו לא בעו כלי ואי משום השמן בעו כלי אם כן לחם הפנים נמי דהא בעי למימר שיהא טעון שמן בלישה כמנחה ונראה לפרש דכלי היינו דלענין כלי שוו אהדדי מנחת העומר ומנחת נסכים אבל לחם הפנים בעי שולחן ובזיכין ללבונה ומיהו גבי לבונה דבסמוך לא יתכן לומר כן

ה פיגול בשבת. אין זה כרבא דאמר בפ"ק (לעיל מנחות ה: ) דאין מחשבה פוסל אלא במי שראוי לעבודה לאפוקי מנחת העומר ואע"ג דהתם איירי במחשבה שלא לשמו ה"ה במחשבת פיגול מייתי לה בפ"ב דזבחים (דף כו: )

Hebrew text: Wikisource Talmud Bavli, CC-BY-SA 3.0.

↑ חֲזָרָה לְמַעְלָה