כניסה

אִיּוֹב טז

גודל הטקסט
מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר׃

רַלְבַּ״ג ביאור מלות המענה ויען איוב ויאמר:

ב שָׁמַעְתִּי כְאֵלֶּה רַבּוֹת מְנַחֲמֵי עָמָל כֻּלְּכֶם׃

אִבְּן עֶזְרָא שמעתי כאלה רבות - [ראה ג']
רַלְבַּ״ג עמל. הבל וכזב:
מְצוּדַת דָּוִד שמעתי. כדברים האלה שמעתי רבות פעמים ומה תועלת בהכפלם כי כולכם מנחמים תנחומי הבל לומר שאחר התשובה ישגה אחריתי ואם אין בידי עון מה מקום לתשובה ומה זה תספר לפני עונש הרשעים לעורר לבי לתשובה:

ג הֲקֵץ לְדִבְרֵי־רוּחַ אוֹ מַה־יַּמְרִיצְךָ כִּי תַעֲנֶה׃

רַשִׁ״י (מענה איוב): ימריצך. ישערך פיך לחשוב דברים נמרצים על אופניהם:
אִבְּן עֶזְרָא [שמעתי כאלה רבות -] או מה ימריצך - מי יהיה תקיף ממך וינצחך.
רַלְבַּ״ג מה ימריצך. ר"ל מה יחזקך מה שטענת בדבריך:
מְצוּדַת דָּוִד הקץ. וכי ימצא סוף לדברי רוח הלא דברים כאלה תוכל להרבות עד בלי די ואת כולם ישא הרוח: או וגו׳. מהו הדבר אשר מחזק אותך ומזרזך על ההשבה עד שבע״כ תשוב ועם בלא דעת וכאומר הלא אין בדבריך חכמה ואף אינך כפוי ומוכרח להשיב א״כ חדל לך ולא תוסיף לדבר עוד או שאמר לו מדוע לא אמרת הדברים האלה בראשונה כי לדברי חכמה בע״כ יתמו האמרים אשר חשב עליהם עד כי יחזור ויחשוב מה להשיב אבל לדברי רוח אין קץ כי אין על מה לחשוב או מה חוזק ועזר מצאת מהדברים הנאמרים עד כי תשוב לענות שוב הדברים שאמרת בתחלה הלא המה כפל ענין ורק במלות שונות:
מְצוּדַת צִיּוֹן ימריצך. יחזקך כמו מה נמרצו אמרו יושר (לעיל ז):

ד גַּם אָנֹכִי כָּכֶם אֲדַבֵּרָה לוּ־יֵשׁ נַפְשְׁכֶם תַּחַת נַפְשִׁי אַחְבִּירָה עֲלֵיכֶם בְּמִלִּים וְאָנִיעָה עֲלֵיכֶם בְּמוֹ רֹאשִׁי׃

רַשִׁ״י ככם אדברה. ככם אני יודע לקנתר: לו יש נפשכם. ביסורין תחת נפשי גם אני הייתי מחבר עליכם במילין ומניע עליכם ראשי בצעקתכם ומאמץ אתכם במו פי לאמר החרישו התאמצו ועמדו ביסוריכ' כאשר אתם תאמרו אלי:
מְצוּדַת דָּוִד גם אנכי וגו׳. אמר בדרך תימה וכי אם היו נפשכם מדוכאו׳ ביסורי׳ במקום נפשי וכי הייתי מדבר גם אנכי ככה לתלות בכם עון רב הלא לא כן הייתי עושה אבל הייתי מחבר בדברים על דבריכם להתלונן עמכם ולהפליג ברוע המקרה אף הייתי מניע עליכם בראשי כמיילל ומיצר:
מְצוּדַת צִיּוֹן לו. כמו אם וכן לו החייתם אותם (שופטים ח): במו ראשי. בראשי וכן במו פי אתחנן (לקמן יט):

ה אֲאַמִּצְכֶם בְּמוֹ־פִי וְנִיד שְׂפָתַי יַחְשֹׂךְ׃

רַשִׁ״י וניד שפתי. שאני נד וקובל עתה וצועק אז יחשוך ולא אזעוק ולא אנוד עוד, אבל עתה:
אִבְּן עֶזְרָא וניד - כמו תנודה והענין להוכיחם.
רַלְבַּ״ג אאמצכם במו פי. אחזיק אתכם בדברי: וניד שפתי יחשך. מה שאנוד אתכם בדברי יחשך כאבכם מכם:
מְצוּדַת דָּוִד אאמצכם. עוד הייתי מחזק אמריכם בפה מלא: וניד שפתי. הנדת שפתי בדבור היה מחדיל אמריכם כי הייתם מנוחמים בדברי כי כן דרך המצטער כאשר יראה שמפליגין בצערו ומתלוננים עמו להצטער בצרתו מתנחם הוא בזה:
מְצוּדַת צִיּוֹן אאמצכם. מל׳ אומץ וחוזק: וניד. מל׳ נדידה:

ו אִם־אֲדַבְּרָה לֹא־יֵחָשֵׂךְ כְּאֵבִי וְאַחְדְּלָה מַה־מִנִּי יַהֲלֹךְ׃

רַשִׁ״י אם אדברה. וגו':
אִבְּן עֶזְרָא מה מני יהלוך - לא יהלך כאבי.
רַלְבַּ״ג השימות כל עדתי. שמת כל איברי שוממים ובא אמרו הלאני השימות כל עדתי פעם לנוכח ופעם שלא לנוכח על דרך אומרו משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו:
מְצוּדַת דָּוִד אם אדברה. כאומר ואם בזה תחשבו להחדיל אמרי במה שתאמרו שאני מיפר היראה אשר היא עוד סבה לבל ילכו היסורים הנה לא כן הוא כי כמו אם אדברה לא יחשך כאבי כן לא יחשך אם אחדל מלדבר כי מה מן העון אשר ילך לו על ידי מירוק היסורים עד שאשוב להיות נקי לשילכו היסורים וכאומר הלא אין בידי עון ומתחלה בחנם באו ומדוע א״כ ילכו:

ז אַךְ־עַתָּה הֶלְאָנִי הֲשִׁמּוֹתָ כָּל־עֲדָתִי׃

רַשִׁ״י השימות. לשון שתיקה כמו אשתומם וכמו שומו שמים (ירמיהו ב׳:י״ב) שתקו והתמהו:
אִבְּן עֶזְרָא אך עתה הלאני - הכאב ולנגדו יאמר: השימות - המתאבלים עלי:
מְצוּדַת דָּוִד אך עתה הלאני. כאומר אף לא אפחד מהוספת היסורים עד שאחדל אמרים כי הלא אך עתה הלאני עד שא״א להלאות יותר וכבר עשה שממה כל עדתי הם בניו ובנותיו וכל בני ביתו ומה א״כ יוכל להוסיף עוד:
מְצוּדַת צִיּוֹן הלאני. ענין עייפות כמו הנסה דבר אליך תלאה (לעיל ד): השמות. מל׳ שממה:

ח וַתִּקְמְטֵנִי לְעֵד הָיָה וַיָּקָם בִּי כַחֲשִׁי בְּפָנַי יַעֲנֶה׃

רַשִׁ״י ותקמטני לעד היה. הקמטתני והקדרתני בשביל עד שהיה לעד על עוני להשטינני:
אִבְּן עֶזְרָא ותקמטני - מלשון קשור מדברי רבותינו ז"ל, או כמו: אשר קומטו ולא עת והם קרובים.
רַלְבַּ״ג ותקמטני. מענין קמטים כי הם עדות כל הכחישות ועל הדלות:
מְצוּדַת דָּוִד ותקמטני. הקמטים שבי המה לעד על גודל הכאב והכחש והרזון קם בי לעד כי הכחש הנראה בפני הוא יענה על חוזק הכאב:
מְצוּדַת צִיּוֹן ותקמטני. ענין כווץ וכן אשר קמטו (לקמן כב) ובדרז״ל ונתפשטו הקמטין (ב״ב קכ): כחשי. ענין רזון כמו ובשרי כחש משמן (תהלים קט): יענה. יעיד כמו לא תענה (שמות כ):

ט אַפּוֹ טָרַף וַיִּשְׂטְמֵנִי חָרַק עָלַי בְּשִׁנָּיו צָרִי יִלְטוֹשׁ עֵינָיו לִי׃

רַשִׁ״י צרי. השטן הוא הצר: ילטוש. יחדד כמו לוטש כל חורש וגומר (בראשית ד):
אִבְּן עֶזְרָא אפו טרף - ישוב אל צרי הבא אחריו.
רַלְבַּ״ג ילטוש עיניו לי. יעיין אותי בעין רעה ויהיה ילטוש מגזרת חרבו ילטוש ר"ל יבריק ויחריד:
מְצוּדַת דָּוִד אפו טרף. אף ה׳ טרף אותי ונוטר איבה עלי והנני לבוז עד כל הרוצה חרק עלי בשיניו וצרי יחדד עיניו בהבטה יתירה להסתכל בי בעין רעה:
מְצוּדַת צִיּוֹן וישטמני. ענין נטירת האיבה כמו וישטום עשו (בראשית כז): חרק. ענין שחיקת וטחינת השנים אלו באלו בהתקצף האדם על מי וכן ויחרקו שן (איכה ב): ילטוש. יחרד כמו חרבו ילטוש (תהלים ז):

י פָּעֲרוּ עָלַי בְּפִיהֶם בְּחֶרְפָּה הִכּוּ לְחָיָי יַחַד עָלַי יִתְמַלָּאוּן׃

רַשִׁ״י פערו עלי בפיהם. פתחו כמו ופערה פיה (ישעיה ה): יתמלאון. יתאספון והרבה לו דומין במקרא קראו אחריך מלא (ירמיה ה) אשר יקראו עליו מלא רועים (ישעיהו ל״א:ד׳) ואינו משתנה מלשונו כי כל מילוי נאסף הוא:
אִבְּן עֶזְרָא יתמלאון - כמו: תמלאמו נפשי.
רַלְבַּ״ג פערו. פתחו והרחיבו עלי פה: יתמלאון. יתקבצון:
מְצוּדַת דָּוִד פערו. פתחו עלי פיהם ובדברי חרפה הכו לחיי ר״ל חרפת דבריהם המה לי כאלו הכו אותי על הלחי שהיא מכת בזיון: יחד. כל המחרפים אותי נקבצו עלי יחד ואמר זה על רעיו שהיו מחרפין אותו:
מְצוּדַת צִיּוֹן פערו. פתחו כמו ופיהם פערו למלקוש (לקמן כט): בפיהם. הבי״ת נוספת: לחיי. הוא גובה הפנים: יתמלאון. יתקבצון כמו מלא רועים (ישעיה לא):

יא יַסְגִּירֵנִי אֵל אֶל עֲוִיל וְעַל־יְדֵי רְשָׁעִים יִרְטֵנִי׃

רַשִׁ״י יסגירני אל אל עויל. הסגירני הקב"ה אל אויל לץ עולל ללוץ בי: ועל ידי רשעים ירטני. רטיית תנחומיו ורפואתי מסר לרשעים שאינן אלא מקניטים, ד"א ירטני כמו ירצני לשון רצוי ותנחומים:
אִבְּן עֶזְרָא ירטני - כמו: כי ירט הדרך לנגדי ואם הם שנים שרשים. ויש אומר: וע"י ועל מקום. והקרוב כמשמעו.
רַלְבַּ״ג יסגירני. ימסירני: עויל. שקרן: ירטני. יטה אותי ממה שהייתי בו והוא מגזרת ירט הדרך לנגדי והם שני שרשים בענין אחד ר"ל ירט ורטה:
מְצוּדַת דָּוִד יסגירני. ה׳ אסר אותי ביד כל איש עול כי כל הרוצה לועג בי ומיצר לי: ירטני. יעקם וישחית אותי ע״י הרשעים המעיקים לי וכפל הדבר במ״ש:
מְצוּדַת צִיּוֹן יסגירני. מסר אותי כמו לא תסגיר עבד (דברים כ״ג:ט״ז): עויל. כמו עול ירטני. ענין מקום וכן כי ירט הדרך לנגדי (במדבר כג):

יב שָׁלֵו הָיִיתִי וַיְפַרְפְּרֵנִי וְאָחַז בְּעָרְפִּי וַיְפַצְפְּצֵנִי וַיְקִימֵנִי לוֹ לְמַטָּרָה׃

רַשִׁ״י ויפרפרני. אותו עויל ל' פירורין: ויפצפצני. לשון נשבר לשברים הרבה בחבטה רבה כמו ונפצתם איש אל אחיו (ירמיה יד) ונפץ עולליך אל הסלע (תהילים קל״ז:ט׳):
רַלְבַּ״ג ויפרפרני. שברני וכתתני מגזרת פור התפוררה ארץ וכן ויפצפצני מגזרת וכפטיש יפוצץ סלע: למטרה. כמטרה לחץ והנה הוא הרושם שמניחין מורי החצים לירות בו:
מְצוּדַת דָּוִד שלו. יושב הייתי בשלוה ופתאום עשה אותי לפרורים ואחז בערפי ורצץ אותי עד כי יתפוצצו השברים הנה והנה: ויקימני. העמיד אותי להיות לו למטרה לזרוק בי חציו הם מכאובי היסורים:
מְצוּדַת צִיּוֹן ויפרפרני. ענין שבירות לחתיכות רבות כמו פור התפוררה (ישעיה כד): בערפי. הוא אחורי הראש והצואר: ויפצפצני. ענין הרציצה עם הפזור וכן וכפטיש יפוצץ סלע (ירמיה כג): למטרה. הוא הדבר אשר המורים בחצים יכוונו להפיל בו חציהם והוא ענין שמירה כי משמרת תרגומו מטרת ויקרא כן ע״ש שהמורים שומרים להפיל בו:

יג יָסֹבּוּ עָלַי רַבָּיו יְפַלַּח כִּלְיוֹתַי וְלֹא יַחְמוֹל יִשְׁפֹּךְ לָאָרֶץ מְרֵרָתִי׃

רַשִׁ״י רביו. מורה חציו כמו רובה קשת (בראשית כא): מררתי. מרה שלי:
אִבְּן עֶזְרָא רביו - כמו השמיעו אל בבל רבים. מררתי - הוא כנגד הכבד.
רַלְבַּ״ג רביו. מורי החצים אשר לו מגזרת וימררוהו ורובו: יפלח. יבקע:
מְצוּדַת דָּוִד יסובו. המורים בקשת אשר לו סבבו עלי מסביב וע״י יפלח כליותי ולא יחמול עלי ואת מי המרה ישפוך על הארץ והוא משל על יסורים מחולפים:
מְצוּדַת צִיּוֹן רביו. המורים בקשת כמו רובה קשת (בראשית כא): יפלח. יבקע כמו ויפלח את סיר (מ״ב ד): מררתי. מל׳ מרה:

יד יִפְרְצֵנִי פֶרֶץ עַל־פְּנֵי־פָרֶץ יָרֻץ עָלַי כְּגִבּוֹר׃

מְצוּדַת דָּוִד פרץ. על פני פרץ בעוד שהמכה הראשונה פקודה עלי סומך לה השניה ולא תמתין השניה עד שתלך לה הראשונה: ירוץ. חיש מהר יביא עלי היסורים כגבור הממהר לרוץ במלחמה:
מְצוּדַת צִיּוֹן יפרצני. מל׳ פרצה ושבר:

טו שַׂק תָּפַרְתִּי עֲלֵי גִלְדִּי וְעֹלַלְתִּי בֶעָפָר קַרְנִי׃

רַשִׁ״י גלדי. מכה יבשה והעלאת גלד ול' משנה (ר"ה כ"ז) והעמידו על גלדו: ועוללי. ולכלכתי וגנותי כמו ויתעללו בה (שופטים י״ט:כ״ה) ל' בזיון וגנאי וכמו עוללה לנפשי (איכה ג): קרני. זיוי לשון וקרנים מידו לו (חבקוק ג׳:ד׳):
אִבְּן עֶזְרָא עלי גלדי - עורי והוא מלשון קדר. ועוללתי - כמו והעלתי וכמוהו במעל ידיהם. ויש אומרים: שהוא מן עול והוא יותר נכון.
רַלְבַּ״ג גלדי. הוא הקרום שיעלה על המכה כאמרם הגלידה המכה: ועוללתי בעפר קרני. ר"ל העליתי עפר על ראשי:
מְצוּדַת דָּוִד שק תפרתי. כי על המכה שהתחיל׳ להתרפא והעלה גליד הדרך לשום עליה בגדי׳ רכים כצמר גפן וכדומ׳ אבל אני מרוב היגון והצער תפרתי שק ללבשו ממעל לגלדי המכה ולכלכתי זוהר פני באפר כדרך האנשים רבי היגון אשר ילבשו שק ומעלים אפר על ראשם:
מְצוּדַת צִיּוֹן גלדי. היא הקרום העולה על המכה ובדרז״ל הוגלד פי המכה (כתובות עו): ועללתי. ענין לכלוך ועש״ז יקרא הקטן עולל כי הוא מלוכלך בעפר ובדומן: קרני. ענין זוהר כמו קרן עור פני משה (שמות ל״ד:ל״ה):

טז פָּנַי חמרמרה [חֳמַרְמְרוּ] מִנִּי־בֶכִי וְעַל עַפְעַפַּי צַלְמָוֶת׃

רַשִׁ״י חמרמרו. נקמטו כמו נחמרו בני מיעיה בל' משנה (חולין י) וכן מעי חמרמרו (איכה א): צלמות. שחשכו מחמת בכי ודמע':
אִבְּן עֶזְרָא חמרמרו - בלשון קדר התאדמו ברוב החום, או הוא מן יהמו יחמרו מימיו.
רַלְבַּ״ג חמרמרו. נמלאו חמר ולכלוך:
מְצוּדַת דָּוִד פני חמרמרו. מן הבכי נתכווצו מקומות פני ועל אישון עיני פרוש חשכת המות:
מְצוּדַת צִיּוֹן חמרמרו. נתכווצו וכן מעי חמרמרו (איכה א) ובדרז״ל נחמרו׳ בני מעיים (חולין לו): צלמות. צלו של מות הוא חשכת הקבר:

יז עַל לֹא־חָמָס בְּכַפָּי וּתְפִלָּתִי זַכָּה׃

רַשִׁ״י ותפלתי זכה. לא קיללתי חבירי ולא פיללתי לו רעה:
מְצוּדַת דָּוִד על לא חמס. וכל זה בא לי לא בעבור חמס כ״א בחנם: ותפלתי זכה. תפלתי למקום היתה מעולם זכה ונקיה מבלי הרהור מחשבה המבטל כוונת התפלה:

יח אֶרֶץ אַל־תְּכַסִּי דָמִי וְאַל־יְהִי מָקוֹם לְזַעֲקָתִי׃

רַשִׁ״י ואל יהי מקום. בארץ להבליע בו צעקתי כי לשמים תעלה:
אִבְּן עֶזְרָא ארץ אל תכסי דמי - כמו און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' אכן שמע אלהים ה' וכן: ותפלתי זכה ואת ארץ - אם אכזב אל תכסי דמי. ואל יהי מקום לזעקתי - לא תמצא זעקתי מקום. ויש אומרים: ארץ - גלי חמסי ואל יהי מקום שתעכב שם זעקתי, אלא תעלה מיד.
מְצוּדַת דָּוִד ארץ. אתה ארץ אל תבלע את דמי הנגרי׳ מפצעי לכסותם מן העין אלא יהיו נראים לכל ויבקשו עלי רחמים: ואל יהי מקום. להסתר שם זעקתי כ״א תעלה השמים:

יט גַּם־עַתָּה הִנֵּה־בַשָּׁמַיִם עֵדִי וְשָׂהֲדִי בַּמְּרוֹמִים׃

רַשִׁ״י הנה בשמים עדי. יוצרי היודע דרכי:
רַלְבַּ״ג ושהדי ועדי:
מְצוּדַת דָּוִד גם עתה. כאומר עם כי עתה נבאשתי בעיני רעי אף שמאז החזיקו אותי לצדיק עתה בראותם שיד ה׳ נגעה בי חזרו לתלות בי עון רב אבל בשמים גם עתה מצאתי עד לי על יושר לבבי והוא ה׳ היודע הכל: ושהדי במרומים. כפל הדבר במ״ש:
מְצוּדַת צִיּוֹן ושהדי. כמו וסהדי בסמ״ך והוא עד בלשון ארמי: במרומים. בשמי מרום:

כ מְלִיצַי רֵעָי אֶל־אֱלוֹהַ דָּלְפָה עֵינִי׃

רַשִׁ״י דלפה. דומעת וזולפת דמעה ל' דילוף:
אִבְּן עֶזְרָא דלפה - כמו תזל וכמוהו: ידלוף הבית:
רַלְבַּ״ג דלפה עיני. תדמע עיני:
מְצוּדַת דָּוִד מליצי רעי. אתם רעי המדברים עמדי בדבר מליצת הויכוח הלא אל אלוה תדמע עיני והלא לפניו גלוים יושר דרכי:
מְצוּדַת צִיּוֹן מליצי. המדבר במיטב הדבור בדבר הויכוח יקרא מליץ: דלפה. ענין טפטוף כמו דלף טורד (משלי כ״ז:ט״ו) כי דמעת הבכי יורדת טפה טפה:

כא וְיוֹכַח לְגֶבֶר עִם־אֱלוֹהַּ וּבֶן־אָדָם לְרֵעֵהוּ׃

רַשִׁ״י ויוכח לגבר. והלואי יעשה לי זאת שיתן לי מקום להתווכח גבר עם אלוה להשוות שני הריבים ריב גבר עם קונו וריב בין אדם לרעהו:
מְצוּדַת דָּוִד ויוכח. הלואי היה מקום לגבר להתווכח עם אלוה כאשר בן אדם עם רעהו:

כב כִּי־שְׁנוֹת מִסְפָּר יֶאֱתָיוּ וְאֹרַח לֹא־אָשׁוּב אֶהֱלֹךְ׃

רַשִׁ״י כי שנות וגו'. הקצובים מספר לימי חיי: יאתיו. יגיעו, ואז ארח לא אשוב אהלך:
אִבְּן עֶזְרָא כי שנות מספר - דבר שיש לו מספר במהרה: יאתיו - ישלמו.
מְצוּדַת דָּוִד כי שנות. כאומר הנה יש עמדי מה להתווכח כי הלא שנות מספר הקצוב לפי זמן העמדת הלחות הלא יבואו לי כי קרבו השלמתם בעבור רוב המכאוב אשר מהרו להתייבש את הלחות והמיתה קרובה לבוא ואלך א״כ באורח אשר לא אשוב עוד ומתי א״כ אקבל גמול יושר דרכי:
מְצוּדַת צִיּוֹן יאתיו. יבואו כמו אתא בקר (ישעי׳ כא):

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.