א
וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר׃
ב
גַּם־הַיּוֹם מְרִי שִׂחִי יָדִי כָּבְדָה עַל־אַנְחָתִי׃
רַשִׁ״י
(מענה איוב): גם היום. אחר כל תנחומין הללו: מרי שיחי. במקומו עומד כי אין תנחום בדבריכם: ידי כבדה. מכת נגעי תקיפה יותר מאנחתי שאיני קובל וצועק לפי מכתי:
אִבְּן עֶזְרָא
גם היום מרי שיחי - מורה הוא שיחי מכל השיחות, כענין עני ישראל מורה מאוד וענינו משונה. ידי - מכתי, כמו: ידי לילה נגרה, ולא תדמה, והענין שמכתי יותר כבדה מאנחתי.
רַלְבַּ״ג
מרי שיחי. הרצון בו שהמריתי והפלגתי בכעסי להתרעם על שברי תרעומת רב: ידי. מכתי:
מְצוּדַת דָּוִד
גם היום. ר״ל אף עתה שהרביתי להתרעם ולספר התלאות במרד וסרוב עכ״ז עוד מכתי כבדה על אנחתי כי אין הצעקה בערך הצער:
מְצוּדַת צִיּוֹן
מרי. ענין מרד וסרוב: שיחי. ספור תלאותי: ידי. מכתי ע״ש שהדרך להכות ביד:
ג
מִי־יִתֵּן יָדַעְתִּי וְאֶמְצָאֵהוּ אָבוֹא עַד־תְּכוּנָתוֹ׃
רַשִׁ״י
ואמצאהו. לשופטי: תכונתו. מכון כסאו:
מְצוּדַת דָּוִד
ידעתי. לדעת מקום האל לאשר אמצא אותו אז הייתי בא עד מכון שבתו:
ד
אֶעֶרְכָה לְפָנָיו מִשְׁפָּט וּפִי אֲמַלֵּא תוֹכָחוֹת׃
מְצוּדַת דָּוִד
אערכה. הייתי מסדר לפניו משפט להשפט עמו והייתי ממלא פי בדברי ויכוח:
ה
אֵדְעָה מִלִּים יַעֲנֵנִי וְאָבִינָה מַה־יֹּאמַר לִי׃
רַשִׁ״י
(אדעה מלים יענני. וגם אם יסתום אותי מלדבר לפניו שמא ידבר הוא עמי ואדעה מלים יענני רבי תנחומא):
מְצוּדַת דָּוִד
אדעה. יודע הייתי מה ישיב לי כי אבין אמריו על הכל אחזור ואשיב לו:
ו
הַבְּרָב־כֹּחַ יָרִיב עִמָּדִי לֹא אַךְ־הוּא יָשִׂם בִּי׃
רַשִׁ״י
הברב כח. דברים ותוכחות של חטאיו יריב עמדי: לא אך. מכה וכפיה לא ישים בי אכפו ואימתו (ועוד יפתר) לא אך הוא ישים בי כי לא ישים בי אך הריב של תוכחת פשעי ולא תשומות עלילות:
אִבְּן עֶזְרָא
לא אך הוא ישים בי - כמו וישימו וישכילו, אין משים בי אלא הוא.
מְצוּדַת דָּוִד
הברב כח. וכי יריב עמדי ברב כח בזולת שמירת המשפט הלא בודאי לא אך הוא ישים בי כפי הראוי בשמירת המשפט והוא מקרא קצר ויובן הדבר מאליו:
ז
שָׁם יָשָׁר נוֹכָח עִמּוֹ וַאֲפַלְּטָה לָנֶצַח מִשֹּׁפְטִי׃
רַשִׁ״י
שם. במקום ריבנו: ישר. כושר מפעלותי יהא נוכח ונגלה ונראה עמו לפניו: נוכח. מוכח ושם אפלטה לנצח כי לא ימצא בי עון:
אִבְּן עֶזְרָא
שם - יראה ישר נוכח. ואפלטה - נפשי לנצח ולא הייתי מתפחד, לכן לא אוכל למצוא אותו.
רַלְבַּ״ג
נוכח עמו. מתווכח עמו: ואפלטה. עצמי ובשרי או נפשי:
מְצוּדַת דָּוִד
שם וגו׳. שם במקום המשפט יתווכח עמי יושר מפעלי והן ידעתי שאצא זכאי ואהיה נמלט לנצח מן השופט אותי ביסורים:
ח
הֵן קֶדֶם אֶהֱלֹךְ וְאֵינֶנּוּ וְאָחוֹר וְלֹא־אָבִין לוֹ׃
רַשִׁ״י
הן קדם. למעלה הוא חוזר למי יתן ידעתי וגו': קדם. מזרח שנאמר קדמה מזרחה (שמות כא): אחור. מערב הואיל והמזרח קדמת עולם נמצא המערב אחוריו של עולם:
אִבְּן עֶזְרָא
הן קדם אהלך - מזרח. ואחור - מערב והוא ברא פאת שמאל ולא אוכל לחזותו שם.
מְצוּדַת דָּוִד
הן קדם אהלוך. אבל לא ידעתי איה מקום כבודו אם אלך לבקשו בפאת המזרח ואיננו ר״ל לא אמצאהו ואם אלך לבקשו בפאת המערב ולא אבין לו איו הוא:
מְצוּדַת צִיּוֹן
קדם. הוא פאת המזרח כי יחשב פני האדם אל מול זריחת השמש וא״כ המערב היא מאחור והצפון משמאל והדרום מימין:
ט
שְׂמֹאול בַּעֲשֹׂתוֹ וְלֹא־אָחַז יַעְטֹף יָמִין וְלֹא אֶרְאֶה׃
רַשִׁ״י
שמאל. צפון: בעשותו. כשבראו לא עשה מקום כסאו שם שאראנו שם: אחז. תרגום של אראה ותדע שהטעם תחת האל"ף ואם לשון אחיזה הוא היה טעמו מלרע תחת החי"ת: יעטוף ימין. כיסה פני הדרום בפניו למען לא אראנו:
אִבְּן עֶזְרָא
והוא יעטוף ימין - ולא אראנו ולמה הייתי מפלט נפשי משופטי ממנו, שהוא שופטי.
רַלְבַּ״ג
שמאל. צפון: ולא אחז. ולא אראה: יעטוף. יכסה ויעלים: ימין. דרום:
מְצוּדַת דָּוִד
שמאל בעשותו. עם כי הוא עשה וברא גם פאת הצפון עכ״ז לא אראנו שם וכאלו עטף לכסות פאת הדרום ולא אראהו גם שם:
י
כִּי־יָדַע דֶּרֶךְ עִמָּדִי בְּחָנַנִי כַּזָּהָב אֵצֵא׃
רַשִׁ״י
כי ידע דרך וגו'. אשר עמדי מהו לפיכך אינו בא לריב עמדי: בחנני וגו'. אשר כזהב אצא אם יריב עמדי:
מְצוּדַת דָּוִד
כי ידע. לזה הסתיר עצמו ממני כי יודע הוא הדרך אשר דרכתי בה והוא בחן מעשי ויצאתי נקי כזהב מבלי סיג עון:
יא
בַּאֲשֻׁרוֹ אָחֲזָה רַגְלִי דַּרְכּוֹ שָׁמַרְתִּי וְלֹא־אָט׃
רַשִׁ״י
באשורו. במעגלו כמו אם תטה אשורי (לקמן לא) כונן אשוריו (תלים מ): ולא אט. איני רגיל לנטות:
יב
מִצְוַת שְׂפָתָיו וְלֹא אָמִישׁ מֵחֻקִּי צָפַנְתִּי אִמְרֵי־פִיו׃
רַשִׁ״י
מחוקי צפנתי אמרי פיו. יותר מחוקי מזונותי הייתי זריז לצפון אמרי פיו כמו (משלי ל׳:ח׳) לחם חוקי מזונותי:
אִבְּן עֶזְרָא
מצות שפתיו - עשיתי. ולא אמיש - והיה חוקי לצפון, אמרי פיו - והעניין שהיו צפונים בלבי ולא יזוזו משם.
רַלְבַּ״ג
ולא אמיש. ולא אסור ממנה, והנה מצות שפתיו דבק עם ולא אט והרצון ולא אטה מצות שפתיו ולא אמיש או יהיה ולא אט דבק עם דרכו שמרתי ועם מצות שפתיו יהיה דבק ולא אמיש ויהיה וי"ו ולא אמיש נוספת כמו וי"ו ואיה וענה:
מְצוּדַת דָּוִד
מצות שפתיו. מוסב על מלת שמרתי שאמר במקרא שלפניו וכאלו אמר מצות שפתיו שמרתי ולא אסיר אותם מלבי ויותר מלחם חוקי צפנתי אמרי פיו ובעבור זה ימנע להתווכח עמדי:
מְצוּדַת צִיּוֹן
אמיש. אסור כמו לא ימיש (שמות יג): מחוקי. דבר קבוע וצורך קרוי חוק: צפנתי. הסתרתי:
יג
וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּעַשׂ׃
רַשִׁ״י
והוא. לפי שהוא יחיד בעולם ויודע דעתן ומחשבתן של בריות ומה יש להם לדבר לפניו לפיכך תשובות מוכנות לפניו: ומי ישיבנו. לפיכך נפשו אותה ויעש:
אִבְּן עֶזְרָא
והוא באחד - יש אומרים: שהבי"ת נוסף והאמת שאיננו נוסף ולא אוכל לפרש, כי יש בו סוד גדול.
רַלְבַּ״ג
באחד. בענין אחד: ונפשו אותה. ורצונו נכספה:
מְצוּדַת דָּוִד
והוא באחד. ועם כי נגלה לפניו יושר דרכי עכ״ז הוא בדעת אחת ולא יאבה להסיר מעלי היסורים ומי יוכל להשיב אותו מחפצו וכאשר יתאוה נפשו כן יעשה בין במשפט בין בזולת המשפט:
מְצוּדַת צִיּוֹן
ונפשי. ורצוני כמו אין נפשי אל העם הזה (ירמיה טו): אותה. חשקה כמו אוה למושב לו (תהילים קל״ב:י״ג):
יד
כִּי יַשְׁלִים חֻקִּי וְכָהֵנָּה רַבּוֹת עִמּוֹ׃
רַשִׁ״י
כי ישלים חקי. ידעתי כי לא ישיב ידו עד אשר ישלים חוק גזירותיו פורעניות אשר גזר עלי: וכהנה רבות עמו. כי כהנה רבות עשה:
רַלְבַּ״ג
חקי. המצטרך אלי כי המצטרך לאדם יקרא חק כאמרו הטריפני לחם חקי:
מְצוּדַת דָּוִד
כי ישלים. הן ידעתי כי ישלים בי כל היסורים כפי החוק אשר גזר עלי ולא יסירם ממני בעבור כושר דרכי: וכהנה. כמו הדברים אשר עושה עמדי כן יש עמו רבות ענינים כאלה אשר יעשה לבני אדם:
טו
עַל־כֵּן מִפָּנָיו אֶבָּהֵל אֶתְבּוֹנֵן וְאֶפְחַד מִמֶּנּוּ׃
רַשִׁ״י
על כן. שאינו גומל לאדם כפי דרכיו: מפניו אבהל. וכשאתבונן בדרכיו אפחד ממנו:
מְצוּדַת דָּוִד
על כן. בראותי שאינו חוזר מחוק גזרתו אבהל מפניו וכאשר אתבונן מעשיו אפחד ממנו והוא כפל ענין במ״ש:
טז
וְאֵל הֵרַךְ לִבִּי וְשַׁדַּי הִבְהִילָנִי׃
מְצוּדַת דָּוִד
ואל הרך לבי. נוסף על היסורים הביא האל עוד מורך בלבי להיות מתפחד ביותר: ושדי הבהילני. כפל הדבר במ״ש:
יז
כִּי־לֹא נִצְמַתִּי מִפְּנֵי־חֹשֶׁךְ וּמִפָּנַי כִּסָּה־אֹפֶל׃
רַשִׁ״י
כי לא נצמתי מפני חשך. בזאת אני נבהל כי לא נצמתי לחלוטין וצמיתות קבר מפני החשך הזה הבא עלי וכן לא כסה מפני את האופל הזה עד מותי: ומפני כסה אופל. על כי לא שבראש הפסוק חוזר:
אִבְּן עֶזְרָא
כי לא נצמתי - היה מתאוה שיכרת וימות, כאשר היה בחשך קודם שיצא לאויר העולם.
רַלְבַּ״ג
נצמתי. נכרתי: מפני חשך. קודם בא חשך המקרים הרעים: ומפני כסה אופל. והיה מכסה ומעלים מפני אופל הצרות האלו ר"ל שלא הייתי רואה אותה:
מְצוּדַת דָּוִד
כי לא נצמתי. והסבה היא כי מעולם כשהיה חשך ואבדון בעולם לא נכרתי אני מפני החשך כי לא היתה עלי וכשהיה אופל בעולם היה ה׳ מכסה את האופל מפני ולא ראיתיו ועל כי לא הורגלתי בצער ולא ראיתיו מימי לזה עתה בבוא עלי צרות שונות בא בלבי מורך רב ובהלה רבה:
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.