אִיּוֹב כז

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א וַיֹּסֶף אִיּוֹב שְׂאֵת מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר׃

רַשִׁ״י ויוסף. עמדו ריעיו מענות כאשר הוכיחם אליהוא כי עמדו ולא ענו עוד (לקמן לב):

רַלְבַּ״ג ביאור מלות המענה ויוסף איוב שאת משלו ויאמר:

מְצוּדַת דָּוִד ויוסף איוב. בראותו כי אין מי יענה לו על אמריו הוסיף עוד להרים קול בדברי משל ואמר דבריו והמשל הוא נתיב לא ידעו עיט וגו׳ וכדומה:

ב חַי־אֵל הֵסִיר מִשְׁפָּטִי וְשַׁדַּי הֵמַר נַפְשִׁי׃

רַשִׁ״י חי אל. שבועה היא כי באמת הסיר את משפטי ומכאן דרש ר' יהושע שמאהבה עבד איוב את המקום אין אדם נודר בחיי המלך אלא א"כ אוהב את המלך:

אִבְּן עֶזְרָא חי אל הסיר משפטי - נשבע חי אל שהסיר מן סורר, או הסיר כמשמעו, כל הימים שאחיה.

מְצוּדַת דָּוִד חי אל. הריני נשבע חי אל אשר הסיר משפט גמול מעשי במה שמסר הכל ביד מערכת השמים: ושדי. מוסב על חי לומר חי שדי אשר המר לנפשי והוא כפל ענין במ״ש:

מְצוּדַת צִיּוֹן חי אל. ר״ל כמו שהאל הוא חי וכן חי ה׳ (מ״א יז): המר. מל׳ מרירות:

ג כִּי־כָל־עוֹד נִשְׁמָתִי בִי וְרוּחַ אֱלוֹהַּ בְּאַפִּי׃

מְצוּדַת דָּוִד כי כל עוד. אשר כל זמן שתהיה נשמתי בי ורוח חיים מאלוה יהיה באפי:

ד אִם־תְּדַבֵּרְנָה שְׂפָתַי עַוְלָה וּלְשׁוֹנִי אִם־יֶהְגֶּה רְמִיָּה׃

אִבְּן עֶזְרָא אם תדברנה שפתי עולה - לא יחרף - לא יקטן לבי, כאדם שיש לו חרפה.

מְצוּדַת דָּוִד אם תדברנה. מוסב למעלה לומר עונש שבועה יהיה עלי אשר כל ימי חיי אם תדברנה שפתי עולה להתלונן בחנם או אם לשוני ידבר רמיה להצדיק עלי את הדין מן השפה ולחוץ, עם כי לבי לא כן יחשוב כאומר לא אצעק בחנם ולא אודה ברמיה:

מְצוּדַת צִיּוֹן יהגה. ידבר כמו ולשוני תהגה (תהלים לה):

ה חָלִילָה לִּי אִם־אַצְדִּיק אֶתְכֶם עַד־אֶגְוָע לֹא־אָסִיר תֻּמָּתִי מִמֶּנִּי׃

רַשִׁ״י אם אצדיק אתכם. אם אומר הדין עמכם לחייבני: לא אסיר תומתי. לא אודה לדבריכם לומר שאיני תם:

מְצוּדַת דָּוִד חלילה לי. חולין וגנאי הוא לי אם אומר ברמיה שאתם צדיקים בדבריכם והדין עמכם כי הן הרשעתי כי הואיל ולבבי לא כן יחשוב לא אדבר רמיה כי עד אמות לא אסיר תומתי ממני לדבר רמיה בפה ולא בלב:

מְצוּדַת צִיּוֹן תומתי. מל׳ תמימות:

ו בְּצִדְקָתִי הֶחֱזַקְתִּי וְלֹא אַרְפֶּהָ לֹא־יֶחֱרַף לְבָבִי מִיָּמָי׃

רַשִׁ״י בצדקתי החזקתי. לומר שאני צדיק: לא יחרף לבבי. אותי מימי מכל דרך ומדה שנהגתי בימי ועל כרחו יהי כרשע אויבי:

אִבְּן עֶזְרָא [אם תדברנה שפתי עולה] - לא יחרף - לא יקטן לבי, כאדם שיש לו חרפה.

רַלְבַּ״ג יחרף יטה ומזה הענין שפחה נחרפת לאיש ר"ל שהיא נוטה מצד עבדות לצד חירות כמו שזכר הרב מורה צדק:

מְצוּדַת דָּוִד בצדקתי. כי הנה הצדק אשר עשיתי מעולם לא עשיתיו בדרך עראי כי החזקתי בה בחוזק רב ולא נתתי לה רפיון ומימי לא נטה לבבי ממנה:

מְצוּדַת צִיּוֹן יחרף. ענין נטיה וכן שפחה נחרפת (ויקרא י״ט:כ׳) שר״ל תנטה מן העבדות לחרות:

ז יְהִי כְרָשָׁע אֹיְבִי וּמִתְקוֹמְמִי כְעַוָּל׃

מְצוּדַת דָּוִד יהי כרשע. מדת הרשע והעול רעים המה בעיני עד שאני מקלל אויבי והקם עלי לרעה שהוא יהיה רשע ועול כי כ״כ הדבר רע בעיני עד שתחשב לקללה:

מְצוּדַת צִיּוֹן כרשע. כעול הכפי״ן באו לאמתת הדבר וכן בלילה יהיה כגנב (לעיל כד):

ח כִּי מַה־תִּקְוַת חָנֵף כִּי יִבְצָע כִּי יֵשֶׁל אֱלוֹהַּ נַפְשׁוֹ׃

רַשִׁ״י כי מה תקות חנף. כי למה אהיה רשע וגזלן מה סופו של רשע הגוזל ממון: כי ישל. כי ישליך המקום את נפשו מעליו לשון של נעלך (שמות ג) ונשל הברזל (דברים יט):

אִבְּן עֶזְרָא ישל - יש אומרים: מן שלל. והקרוב אלי: שהוא מן של נעלך, כי ישל הנפש מעל הגוף.

רַלְבַּ״ג יבצע. יגזול: ישל. יעמוד בשלוה:

מְצוּדַת דָּוִד כי מה תקות. כאומר אף לדעתי שהכל מסור ביד מערכת השמים והיה כצדיק כרשע עכ״ז אין לבחור ברשע כי מה יהיה תקות רשע אשר יגזול אנשים כאשר יסיר אלוה את נפשו ממנו כי הצדיק יקוה אל תענוג הנפשי אבל הרשע אל מה יקוה:

מְצוּדַת צִיּוֹן חנף. רשע המחניף ליצרו לעשות פתויו: יבצע. יגזול כמו בוצע בצע (חבקוק ב): ישל. ענין הסרה ושליפה כמו של נעליך (שמות ג):

ט הַצַעֲקָתוֹ יִשְׁמַע אֵל כִּי־תָבוֹא עָלָיו צָרָה׃

מְצוּדַת דָּוִד הצעקתו. ואם לתקות תענוגי הגוף וכי כשיבוא עליו צרה ישמע אל צעקתו למלטו ממנה כאומר וכי בעבור רשעו ישדד ה׳ את המערכה אשר לא יעשה אף בעבור הצדיק ונקי:

י אִם־עַל־שַׁדַּי יִתְעַנָּג יִקְרָא אֱלוֹהַּ בְּכָל־עֵת׃

רַשִׁ״י אם על שדי יתענג. כפל התמיהה היא ככל התמיהות הכפולות שכן דרך הראשונה בה"א והשנייה באם כמו הירוצון בסלע סוסים אם יחרוש בבקרים (עמוס ו׳:י״ב), היש בלשוני עולה ואם חכי לא יבין הוות (לעיל ו) אף כאן הצעקתו ישמע אל אם על שדי יתענג, שמא או מי שהוא רשע חנף יכול הוא להתענג ולסמוך על ישועת הקב"ה ולקרא אליו בעת צרתו בתמיה:

מְצוּדַת דָּוִד אם על שדי יתענג. וכי ישען על ה׳ לענגו בטובה וכי יבטח לקרוא לה׳ בעת הצורך כאומר הלא אף תפלת הצדיק אינה נשמעת אף כי רשע וחוטא:

יא אוֹרֶה אֶתְכֶם בְּיַד־אֵל אֲשֶׁר עִם־שַׁדַּי לֹא אֲכַחֵד׃

רַשִׁ״י אורה אתכם. מה המדה שביד אל ודרך אשר עם שדי לא אכחד, כמו כי ידע דרך עמדי (לעיל כג):

רַלְבַּ״ג אורה. אלמוד:

מְצוּדַת דָּוִד אורה אתכם. כאומר אין דברי להסית אנשים לבחור ברשע רק אני מלמד אתכם הנהגה אשר היא ביד האל ולא אחדל מלדבר מה אשר עם שדי לבל יתלו העול במקום בגמול הצדיק והרשע כי הכל בא מצד המערכה אבל עכ״ז מהראוי לבחור בצדק בעבור תענוג הנפשי:

מְצוּדַת צִיּוֹן אורה. אלמד כמו יורה דעה (ישעיה כח): אכחד. אמנע:

יב הֵן־אַתֶּם כֻּלְּכֶם חֲזִיתֶם וְלָמָּה־זֶּה הֶבֶל תֶּהְבָּלוּ׃

רַשִׁ״י כולכם חזיתם. שזה חלק אדם רשע: ולמה זה הבל תהבלו. להיות רשעים וחניפים:

מְצוּדַת דָּוִד הן אתם וגו׳. כאומר הלא גם אבדן הרשעים הוא מפורסם ומצוי עד שאתם כולכם ראיתם ובודאי לא אכחיש המוחש ולמה זה א״כ תדברו הבל בחנם לחשוב שבוחר אני ברשע:

מְצוּדַת צִיּוֹן חזיתם. ראיתם:

יג זֶה חֵלֶק־אָדָם רָשָׁע עִם־אֵל וְנַחֲלַת עָרִיצִים מִשַּׁדַּי יִקָּחוּ׃

רַלְבַּ״ג עריצים. הם התקיפים החומסים שאר אנשים להשענם על תקפם וגבורת':

מְצוּדַת דָּוִד זה חלק. ר״ל זה חלק הרשע האמור למטה אשר ראיתם הלא גם היא שמורה עם אל להביא עליו באמצעות המערכה כאשר שמורה להביא על הצדיק ועם כי הרשע מעותד לאבדן הנפש בעולם הנצחי עכ״ז עודו בחייו מקרה אחד לו ולצדיק כי לא ינצל גם הוא מסבות המערכה: ונחלת. זהו האמור למטה היא נחלת עריצים המתחזקים לקחת לא להם אשר יקחו משדי באמצעות המערכה כאשר יקחו הצדיקים והוא כפל ענין במ״ש:

מְצוּדַת צִיּוֹן עריצים. חזקים:

יד אִם־יִרְבּוּ בָנָיו לְמוֹ־חָרֶב וְצֶאֱצָאָיו לֹא יִשְׂבְּעוּ־לָחֶם׃

רַשִׁ״י אם ירבו בניו למו חרב. ירבו וימותו ביסורים ותחלואים עד כי ישמחו אלמנותיו במיתתן ולא תבכינה:

מְצוּדַת דָּוִד אם ירבו. אף אם ירבו בני הרשע לפעמים לא ישמח בהם כי יהיו נתונים אל החרב ואף אם יתרבו צאצאיו הם בני בנים הנה לפעמים לא ישבעו לחם:

מְצוּדַת צִיּוֹן למו חרב. אל חרב וכן למו פי (לקמן מ):

טו שרידו [שְׂרִידָיו] בַּמָּוֶת יִקָּבֵרוּ וְאַלְמְנֹתָיו לֹא תִבְכֶּינָה׃

אִבְּן עֶזְרָא שרידיו - הבנים הנשארים מהחרב.

רַלְבַּ״ג שרידיו. הם בניו כי הם השרידים הנשארים מן האדם:

מְצוּדַת דָּוִד שרידיו. הנשארים מחרב הנה לפעמים יקברו גם היום בעת בוא עליו המות ולזה לא תבכינה אלמנותיו עליהם לבל ישבר לבו וכמ״ש רז״ל חולה שמת לו מת אין בוכין לפניו שלא ישבר לבו:

מְצוּדַת צִיּוֹן שרידיו. הנשארים מהם:

טז אִם־יִצְבֹּר כֶּעָפָר כָּסֶף וְכַחֹמֶר יָכִין מַלְבּוּשׁ׃

מְצוּדַת דָּוִד אם יצבור. אף אם יצבור כסף רב כעפר ויכין מלבוש מרובה כחומר:

מְצוּדַת צִיּוֹן יצבור. ענין כרי וגל כמו ויצבור עפר (חבקוק א):

יז יָכִין וְצַדִּיק יִלְבָּשׁ וְכֶסֶף נָקִי יַחֲלֹק׃

רַשִׁ״י (וכסף נקי. כספו של רשע לנקי יחלקנו הקב"ה):

רַלְבַּ״ג וכסף נקי יחלוק. האיש הנקי יחלוק כספו ויפזרהו תחת אשר קבץ אותו הרשע והרצון בזה כי הנקי ימשול על אשר לו:

מְצוּדַת דָּוִד יכין. לפעמים הוא לבד המכין אבל הכל בא ליד הצדיק וילבש הוא וכספו בא ליד הנקי ויחלק לאשר ישר בעיניו וכאומר הואיל ופעם יקרה שהצדיק יצלח יותר מהרשע א״כ למה יבחר מי בדרך הרשע:

יח בָּנָה כָעָשׁ בֵּיתוֹ וּכְסֻכָּה עָשָׂה נֹצֵר׃

רַשִׁ״י בנה כעש. כתולע הבונה חור שאינו מתקיים וכסוכה שעשה נוצר התאנה והכרם שאינה של קיימא (ע"א נוצר הכרם שאינו שומרה בכל עת זה שמעתי סא"א):

אִבְּן עֶזְרָא בנה כעש ביתו - שתעמוד כעש מן עשה עש ושם נוצר על ביתו, כמו חומה שישמרנו בלילה.

מְצוּדַת דָּוִד בנה כעש ביתו. ר״ל פעמים יהרס ביתו בקלות כבית העש וכסוכה אשר עשה שומר הכרם לשבת בו:

מְצוּדַת צִיּוֹן כעש. מין תולעת: נוצר. שומר:

יט עָשִׁיר יִשְׁכַּב וְלֹא יֵאָסֵף עֵינָיו פָּקַח וְאֵינֶנּוּ׃

רַשִׁ״י עשיר ישכב. ימות בעשרו ופעמים שלא יאסף לקבורה:

אִבְּן עֶזְרָא עשיר ישכב ולא יאסף - אף על פי שלא ימות.

מְצוּדַת דָּוִד עשיר ישכב. לפעמים כאשר ישכב חולה על מטתו יהיה עדיין עשיר ולא ימות בעשרו עוד עיניו פקוחים ולא מת לשחת ואבד העושר ואין לו כי מעת נפל למטה נשבר חזקו ויבושו כל אשר לו:

מְצוּדַת צִיּוֹן יאסף. ימות כמו יאסף אהרן (במדבר כ): פקח. פתח כמו פוקח עורים (תהלים קמו):

כ תַּשִּׂיגֵהוּ כַמַּיִם בַּלָּהוֹת לַיְלָה גְּנָבַתּוּ סוּפָה׃

רַשִׁ״י בלהות. שדים: גנבתו סופה. ותשליכהו לדראונים:

אִבְּן עֶזְרָא כמים - בפתע פתאום, כי כן דרך הנהרות.

רַלְבַּ״ג תשיגהו כמים בלהות. תשיגהו בלהה אחרי בלהה בלי הפסק כמו שיגרו המים בשטף בלי הפסק:

מְצוּדַת דָּוִד תשיגהו. לפעמים תשיג אותו בהלות תכופות זה אחר זה כשטף מים אשר לא יפסק: לילה. מרוב הבהלה לא ישב בביתו עד אור היום כי בעוד לילה ינוס לנפשו כאלו רוח סופה גנבו בלילה מתוך הבית:

מְצוּדַת צִיּוֹן בלהות. בהלות:

כא יִשָּׂאֵהוּ קָדִים וְיֵלַךְ וִישָׂעֲרֵהוּ מִמְּקֹמוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא קדים - רוח קדים.

רַלְבַּ״ג קדים. רוח קדים: וישערהו. מענין רוח סערה:

מְצוּדַת דָּוִד ישאהו. וכאלו רוח הקדים ישאהו למרחוק והולך הוא במקום שהוא שם ולא ישוב עוד לביתו: וישערהו. כאלו רוח סערה יעקרו ממקומו וכפל הדבר במ״ש:

מְצוּדַת צִיּוֹן וישערהו. רוח סערה יעקרו וכן כמוץ יסוער מגורן (הושע י״ג:ג׳):

כב וְיַשְׁלֵךְ עָלָיו וְלֹא יַחְמֹל מִיָּדוֹ בָּרוֹחַ יִבְרָח׃

רַשִׁ״י וישלך עליו. המשליך עליו רעה ולא יחמול: מידו. של רשע ומכחו וממקומו: ברוח יברח. בן עצתו שהיה מסייעו בתחלה יברח מעזור ידו בשעת כשלונו כמו שעשה חרבונה להמן (מגילה טז א):

אִבְּן עֶזְרָא מידו ברוח יברח - העניין יברח הונו מידו.

רַלְבַּ״ג מידו. ממכתו:

מְצוּדַת דָּוִד וישלך. זה שבידו להשליך הוא ישלך עליו הרבה מן הצרות ולא יחמול עליו וכל עשרו וטובו יברח מידו:

כג יִשְׂפֹּק עָלֵימוֹ כַפֵּימוֹ וְיִשְׁרֹק עָלָיו מִמְּקֹמוֹ׃

רַשִׁ״י ישפוק עלימו כפימו. היודעים (אותו) לפנים ועתה רואים בשברו:

אִבְּן עֶזְרָא ישפק - בני אדם עליו ועל ביתו כפימו.

רַלְבַּ״ג עלימו כפימו. עליו כפיו:

מְצוּדַת דָּוִד ישפוק. מי אשר ידעו לפנים יכה כפיו זה בזה על מפלתו כדרך הרואה באבדן דבר גדול: וישרוק. על שברו ישרוק כ״א מאנשי מקומו אשר ראו בהצלחתו וגם השריקה הוא מדרך הרואה באבדן דבר חשוב וחוזר הוא על ראשית אמריו לומר אם אמנם שגם הרשע מעותד למקרי הזמן כמו הצדיק למה יבחר מי ברשע הלא נוסף עליו הצדיק כי יתענג בתענוג הנפשי ולא כן הרשע:

מְצוּדַת צִיּוֹן ישפוק. כמו יספוק בסמ״ך והוא מענין הכאה כמו ויספוק את כפיו (במדבר כד): עלימו כפימו. עליו כפיו: וישרוק. הוא השמעת קול בקבוץ השפתים וכן ישום וישרוק (ירמיה יט):

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.