נְחֶמְיָה יב

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א וְאֵלֶּה הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אֲשֶׁר עָלוּ עִם־זְרֻבָּבֶל בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵל וְיֵשׁוּעַ שְׂרָיָה יִרְמְיָה עֶזְרָא׃

רַשִׁ״י וישוע. הוא יהושע הכהן הגדול:

רַלְבַּ״ג עם זרובבל בן שאלתיאל וישוע. הוא יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול: שריה ירמיה עזרא. כל אלו הנזכרים שהם ראשי הכהנים הם ראשי המשמרות ולא מנה בכאן מהם כי אם עשרים ושנים אולי לא היו שם אז משמרות יותר כי המשמרות היו עשרים וארבע בימי דוד:

מְצוּדַת דָּוִד וישוע. הוא יהושע כ״ג והוא עם זרובבל היו ראשי העולים: שריה. ר״ל ואלה הכהנים העולים שריה וכו׳:

ב אֲמַרְיָה מַלּוּךְ חַטּוּשׁ׃

ג שְׁכַנְיָה רְחֻם מְרֵמֹת׃

ד עִדּוֹא גִנְּתוֹי אֲבִיָּה׃

ה מִיָּמִין מַעַדְיָה בִּלְגָּה׃

ו שְׁמַעְיָה וְיוֹיָרִיב יְדַעְיָה׃

ז סַלּוּ עָמוֹק חִלְקִיָּה יְדַעְיָה אֵלֶּה רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וַאֲחֵיהֶם בִּימֵי יֵשׁוּעַ׃

רַשִׁ״י בימי ישוע. שהיו ראשים בימי יהושע כהן גדול:

מְצוּדַת דָּוִד ואחיהם. ר״ל אשר עלו עם אחיהם והמה יתר הכהנים: בימי ישוע. חוזר הוא על הראשים לומר שהיו ראשי הכהנים בימי יהושע כ״ג:

ח וְהַלְוִיִּם יֵשׁוּעַ בִּנּוּי קַדְמִיאֵל שֵׁרֵבְיָה יְהוּדָה מַתַּנְיָה עַל־הֻיְּדוֹת הוּא וְאֶחָיו׃

רַשִׁ״י הידות. מן כלי שיר לומר שירה:

אִבְּן עֶזְרָא על הידות - שם דבר, כטעם הודות לה', כי הוא משרשו ומענינו.

רַלְבַּ״ג והלוים ישוע וגו'. אלו היו ראשי משמרות: על הידות. בא במשקל השלם והוא הפקוד שהוא המקור מבנין הפעל והרצון בו שהם היו ראשי המשמרות על דבר הודות ה' והם המשוררים:

מְצוּדַת דָּוִד והלוים. העולים עמהם היה ישוע וכו׳: על הידות. אשר היה ממונה על ההודות וההילול לראש התחלה כמ״ש למעלה: מתניה וגו׳. ראש התחלה יהודה וכו׳: הוא ואחיו. הוא עלה עם אחיו הם אנשיו ובני סיעתו:

מְצוּדַת צִיּוֹן הידות. מלשון הודות והלול:

ט וּבַקְבֻּקְיָה וענו [וְעֻנִּי] אֲחֵיהֶם לְנֶגְדָּם לְמִשְׁמָרוֹת׃

רַשִׁ״י למשמרות. כמו שמצינו (בדברי הימים א' כ"ד ואילך) שהלוים היו חלוקים לעשרים וארבעה משמרות:

מְצוּדַת דָּוִד אחיהם. של מתניה ואנשיו: לנגדם. לעומתם ושוה להם היו חלוקים הם עם אנשיהם למשמרות כמוהם:

י וְיֵשׁוּעַ הוֹלִיד אֶת־יוֹיָקִים וְיוֹיָקִים הוֹלִיד אֶת־אֶלְיָשִׁיב וְאֶלְיָשִׁיב אֶת־יוֹיָדָע׃

רַשִׁ״י וישוע הוליד את יויקים וגו'. כל אלו שבמקרא זה היו כהנים גדולים:

רַלְבַּ״ג וישוע הוליד את יהויקים וגו'. כל אלו היו כהנים גדולים דור אחר דור:

מְצוּדַת דָּוִד וישוע. יהושע כ״ג הוליד את יויקים ושמש הוא תחתיו בכהונה גדולה וכן כולם הנחשבים פה שמשו בכהונה גדולה זה אחר זה:

יא וְיוֹיָדָע הוֹלִיד אֶת־יוֹנָתָן וְיוֹנָתָן הוֹלִיד אֶת־יַדּוּעַ׃

יב וּבִימֵי יוֹיָקִים הָיוּ כֹהֲנִים רָאשֵׁי הָאָבוֹת לִשְׂרָיָה מְרָיָה לְיִרְמְיָה חֲנַנְיָה׃

רַשִׁ״י ובימי יויקים. שהיה כהן גדול היו כהנים הללו הם היו ראשים ראשי בית אב למשמרותם: לשריה מריה. למשמרת של שריה היה מריה ראש בית אב ולמשמרת של ירמיה היה חנניה ראש בית אב וכן כולם ואת אשר לא פירש כל העשרי' וארבע משמרות לא דקדק המקרא בכך למנותם כולם:

אִבְּן עֶזְרָא ולשריה ומריה - הלמ"ד מורה כי שריה ראש למריה, או הדבר הפוך.

רַלְבַּ״ג ובימי יויקים היו כהנים ראשי האבות וגו'. לפי שמנה במה שקדם ראשי משמרות הכהנים בימי יהושע הכהן הגדול בא למנות עתה ראשי המשמרות בימי יויקים בנו ואמר כי למשמר שריה היה מריה ראש והנה לא זכרם כלם כי השמיט חטוש. אולי נתחברה משמרתו לאחת מהמשמרות והרצון באמרו לאביה זכרי למנימין כי זכרי היה ראש למשמר אביה ומנימין. או ירצה בזה כי פלטי היה ראש שני משמרות מנימין ומועדיה:

מְצוּדַת דָּוִד לשריה. למשמרת אנשי שריה היה מריה הראש וכן כולם ולא חש להזכיר כל הכ״ד משמרות והם המה ראשי הכהנים שזכר למעלה בקצת שינוי השמות וגם למעלה לא זכר כ״א כ״ב וכאן כלל בנימין ומועדיה באחת ולא זכר חטוש ואולי כללו במי:

יג לְעֶזְרָא מְשֻׁלָּם לַאֲמַרְיָה יְהוֹחָנָן׃

יד למלוכי [לִמְלִיכוּ] יוֹנָתָן לִשְׁבַנְיָה יוֹסֵף׃

רַלְבַּ״ג למליכו. הוא מלוך (לעיל ב'):

טו לְחָרִם עַדְנָא לִמְרָיוֹת חֶלְקָי׃

רַלְבַּ״ג לחרם. הוא רחם (לעיל ג'): למריות. הוא מרמות (שם):

טז לעדיא [לְעִדּוֹא] זְכַרְיָה לְגִנְּתוֹן מְשֻׁלָּם׃

יז לַאֲבִיָּה זִכְרִי לְמִנְיָמִין לְמוֹעַדְיָה פִּלְטָי׃

רַלְבַּ״ג למנימין. הוא מימין (לעיל ה'): למועדיה. הוא מעדיה (שם):

מְצוּדַת דָּוִד למנימין למועדיה. המשמרה ההיא היתה נקראת בשתי השמות ע״ש שניהם:

יח לְבִלְגָּה שַׁמּוּעַ לִשְׁמַעְיָה יְהוֹנָתָן׃

יט וּלְיוֹיָרִיב מַתְּנַי לִידַעְיָה עֻזִּי׃

כ לְסַלַּי קַלָּי לְעָמוֹק עֵבֶר׃

רַלְבַּ״ג לסלי. הוא סלו (שם ז'):

כא לְחִלְקִיָּה חֲשַׁבְיָה לִידַעְיָה נְתַנְאֵל׃

כב הַלְוִיִּם בִּימֵי אֶלְיָשִׁיב יוֹיָדָע וְיוֹחָנָן וְיַדּוּעַ כְּתוּבִים רָאשֵׁי אָבוֹת וְהַכֹּהֲנִים עַל־מַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ הַפָּרְסִי׃

רַשִׁ״י הלוים בימי אלישיב. הלוים הללו היו ראשי בית אבות במשמרות הלוים בימי אלישיב הכהן הגדול והכהנים המנוין למעלה בסמוך הם היו ראשי בית אבות במשמרותם גם בימי אלישיב: על מלכות. בימי מלכות דריוש היה דבר זה:

רַלְבַּ״ג כתובים ראשי אבות וגו'. ידמה שבימי דריוש הפרסי שהיה אבי ארתחששתא היה אלישיב כהן גדול ועוד היה כהן גדול בימי ארתחששתא אחרי מלכו יותר משלשים ושתים שנה כמו שיתבאר במה שיבוא מזה הספר והנה נעשה אז ספר כתובים בו אלו הראשים ואינו אתנו:

מְצוּדַת דָּוִד הלוים בימי אלישיב. רצה לומר הלוים אשר היו בימי אלישיב כהן גדול ובימי יוידע בנו אשר כהן תחתיו ובימי בנו יוחנן (הוא יונתן הנזכר למעלה והיה נקרא בשתי השמות) ובימי בנו ידוע בימי כולם היו כתובים ראשי אבות הלוים ההם ואף ראשי אבות הכהנים כמוהם היו כתובים לראשים על מלכות דריוש ר״ל ע״פ מצות המלך אבל לא היו הראשים ההם ראוים אל המעלה ההיא:

כג בְּנֵי לֵוִי רָאשֵׁי הָאָבוֹת כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים וְעַד־יְמֵי יוֹחָנָן בֶּן־אֶלְיָשִׁיב׃

רַשִׁ״י ועד ימי יוחנן. כל אותן שהיו ראשי אבות הלוים עד ימי יוחנן כהן גדול מנוין שם בדברי הימים:

מְצוּדַת דָּוִד בני לוי וגו׳. ראשי האבות מבני לוי היו עוד כתובים על ספר דברי הימים למען יעמוד שמם לזכרון: ועד ימי וגו׳. ר״ל אבל לא התמיד הדבר כ״א עד ימי יוחנן בן בנו של אלישיב כי כאשר כהן הוא עמד ובטלה לבל יעמדו עוד לזכרון:

כד וְרָאשֵׁי הַלְוִיִּם חֲשַׁבְיָה שֵׁרֵבְיָה וְיֵשׁוּעַ בֶּן־קַדְמִיאֵל וַאֲחֵיהֶם לְנֶגְדָּם לְהַלֵּל לְהוֹדוֹת בְּמִצְוַת דָּוִיד אִישׁ־הָאֱלֹהִים מִשְׁמָר לְעֻמַּת מִשְׁמָר׃

רַשִׁ״י משמר לעומת משמר. שהיו חלוקים במשמרותם לומר שירה:

רַלְבַּ״ג וראשי הלוים חשביה וגו'. הם ראשי משמרות המשוררים והם היו מהללים ומודים לה' יתברך במצות דוד איש האלהים:

מְצוּדַת דָּוִד וראשי הלוים. עתה חזר לחשוב ראשי הלוים שהיו בימי יויקים כדרך שחשב ראשי אבות הכהנים: ואחיהם. שאר ראשי האבות היו לנגדם ר״ל שוה להם אלו כאלו להודות ולהלל בההלולים אשר צוה דוד להלל בהם: משמר לעומת משמר. כל משמר היה שוה למשמר האחד ולא היה להאחד מעלה ויתרון על האחר והוא כפל ענין במ״ש:

כה מַתַּנְיָה וּבַקְבֻּקְיָה עֹבַדְיָה מְשֻׁלָּם טַלְמוֹן עַקּוּב שֹׁמְרִים שׁוֹעֲרִים מִשְׁמָר בַּאֲסֻפֵּי הַשְּׁעָרִים׃

רַשִׁ״י שוערים משמר. שוערים היו במשמר שלהם לשמור שערי הבית: באסופי. כמו בסיפי השערים:

אִבְּן עֶזְרָא באסופי השערים - האל"ף נוסף והטעם שומרי הספים.

רַלְבַּ״ג באספי השערים. ר"ל שהם היו ראשים ללוים הנאספים אל השערים לשמרם:

מְצוּדַת דָּוִד שומרים שוערים. הוא כפול במ״ש ולתוספת ביאור: משמר. המשמר הזה היה קבוע לשמור באספי השערים והוא בית האספים הנזכר בד״ה והוא שם מקום על ענין ידוע אצלם:

כו אֵלֶּה בִּימֵי יוֹיָקִים בֶּן־יֵשׁוּעַ בֶּן־יוֹצָדָק וּבִימֵי נְחֶמְיָה הַפֶּחָה וְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסּוֹפֵר׃

רַשִׁ״י אלה בימי יויקים. אלה היו שוערים בימי יויקים:

רַלְבַּ״ג אלה בימי יויקים וגו'. ידמה שקודם ימי דריוש הפרסי היו בירושלים נחמיה התרשתא ועזרא הכהן כמו שתמצא כי בימי כורש אמר התרשתא לקצת הכהנים המתיחסים לכהונה אשר לא יאכלו מקדש הקדשים וכבר נכתב שם גם כן נחמיה התרשתא שנאמר אשר בוא עם זרובבל ישוע נחמיה (עזרא ב' ב'):

מְצוּדַת דָּוִד אלה וגו׳. ראשי אבות הכהנים והלוים והשוערים האלו היו בימי יויקים וכו׳:

מְצוּדַת צִיּוֹן הפחה. המושל: הסופר. החכם:

כז וּבַחֲנֻכַּת חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם בִּקְשׁוּ אֶת־הַלְוִיִּם מִכָּל־מְקוֹמֹתָם לַהֲבִיאָם לִירוּשָׁלִָם לַעֲשֹׂת חֲנֻכָּה וְשִׂמְחָה וּבְתוֹדוֹת וּבְשִׁיר מְצִלְתַּיִם נְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת׃

רַשִׁ״י ובחנוכת חומת ירושלים. בתשלום חומת העיר לקדש את העיר: ובתודות. ובהודאות:

רַלְבַּ״ג ובתודות ובשיר. הם לחמי תודה:

מְצוּדַת דָּוִד ובחנוכת וגו׳. ובעת שעשו חנוכת החומה לקדש את העיר כמ״ש בסמוך: בקשו. חפשו אחר הלוים להביאם ממקומם לירושלים: מצלתים. על המצלתים וכו׳:

מְצוּדַת צִיּוֹן ובחנוכת. התחלת דבר מה לעמוד בה משם והלאה קרוי חנוך בל׳ מקרא: מצלתים וכו׳. מיני כלי נגון:

כח וַיֵּאָסְפוּ בְּנֵי הַמְשֹׁרְרִים וּמִן־הַכִּכָּר סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִַם וּמִן־חַצְרֵי נְטֹפָתִי׃

רַשִׁ״י ומן הככר. אשר סביבות ירושלים באו המשוררים:

מְצוּדַת דָּוִד ויאספו. ר״ל נאספו מן ירושלים עצמה ומן הככר אשר סביבות ירושלים ומן וכו׳:

מְצוּדַת צִיּוֹן הככר. המישור:

כט וּמִבֵּית הַגִּלְגָּל וּמִשְּׂדוֹת גֶּבַע וְעַזְמָוֶת כִּי חֲצֵרִים בָּנוּ לָהֶם הַמְשֹׁרֲרִים סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם׃

רַלְבַּ״ג כי חצרים בנו להם המשוררים סביבות ירושלים. ר"ל שהם בנו סביבות ירושלים ערי הפרזי לשבת בם:

ל וַיִּטַּהֲרוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וַיְטַהֲרוּ אֶת־הָעָם וְאֶת־הַשְּׁעָרִים וְאֶת־הַחוֹמָה׃

רַשִׁ״י ויטהרו. תחלה טהרו את עצמן ואח"כ טהרו את אחרים: ואת השערים ואת החומה. שלא תהיה טומאה שם בעיר:

רַלְבַּ״ג ויטהרו הכהנים והלוים וגו'. הנה תחלה נטהרו הם בעצמם ואחר כן טהרו העם והשערים והחומה מכל טומאה:

מְצוּדַת דָּוִד ויטהרו. טבלו מטומאתן: ויטהרו את העם. זרזו את העם לטהר עצמן: ואת השערים. טהרו את השערים מכל טומאה ומיאוס:

לא וָאַעֲלֶה אֶת־שָׂרֵי יְהוּדָה מֵעַל לַחוֹמָה וָאַעֲמִידָה שְׁתֵּי תוֹדֹת גְּדוֹלֹת וְתַהֲלֻכֹת לַיָּמִין מֵעַל לַחוֹמָה לְשַׁעַר הָאַשְׁפֹּת׃

רַשִׁ״י מעל לחומה. שקדש את העיר והלכו השרים ובית דין והכהנים והלוים עם שתי תודות סביב לעיר הכל כמפורש במסכת שבועות כדי לקדש את העיר: שתי תודות. שתי לחמי תודה כל לחם ולחם קרוי תודה: ותהלוכות לימין. וכאשר יצאו מן העיר כדי לסובבה הלכו לצד ימינה:

אִבְּן עֶזְרָא ואעמידה שתי תודות - נקראו כן, כי הם מעמידין להודות לשם והם האומרים שיר של תודה. ותהלוכות - שם על משקל: תנחומות אל והוא מענין הלך. והטעם: שהעמיד אנשי התודות שילכו לצד הימין.

רַלְבַּ״ג ותהלכות לימין מעל לחומה. ר"ל ששם היו בנוים מקומות יוכלו להלוך בהם (והם קוררדואר"ש בלע"ז) ועליהם העלה נחמיה את שרי יהודה:

מְצוּדַת דָּוִד מעל לחומה. למעלה על החומה: ואעמידה. ר״ל הבאתי שמה שתי לחמי תודה גדולות ר״ל מלחם החמץ שבתודה שהן גדולות מן המצות שבתודה כן ארז״ל ובהן היו מסבבים את העיר לקדשה: ותהלוכות. התחלת ההלוך בהן היה אל הימין: מעל לחומה. ר״ל מן המקום אשר העלם על החומה הורידם והלכו עמהן לפני שער האשפות:

לב וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵיהֶם הוֹשַׁעְיָה וַחֲצִי שָׂרֵי יְהוּדָה׃

מְצוּדַת דָּוִד אחריהם. אחרי הנושאים את לחמי התודה:

לג וַעֲזַרְיָה עֶזְרָא וּמְשֻׁלָּם׃

מְצוּדַת דָּוִד ועזריה וכו׳. לפי שהמה היו מהיותר חשובים לזה פרטם בשמם:

לד יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וּשְׁמַעְיָה וְיִרְמְיָה׃

רַשִׁ״י יהודה ובנימין. שני שרים היו:

לה וּמִבְּנֵי הַכֹּהֲנִים בַּחֲצֹצְרוֹת זְכַרְיָה בֶן־יוֹנָתָן בֶּן־שְׁמַעְיָה בֶּן־מַתַּנְיָה בֶּן־מִיכָיָה בֶּן־זַכּוּר בֶּן־אָסָף׃

רַלְבַּ״ג ומבני הכהנים בחצוצרות. כן צותה התורה שיהיו הכהנים תוקעים בחצוצרות על זבחי השלמים והתודות באות על זבח השלמים עם שזה היה יום שמחתם מפני חנכת חומת ירושלים:

מְצוּדַת דָּוִד בחצוצרות. ההולך בחצוצרות היה זכריה וכו׳:

לו וְאֶחָיו שְׁמַעְיָה וַעֲזַרְאֵל מִלֲלַי גִּלֲלַי מָעַי נְתַנְאֵל וִיהוּדָה חֲנָנִי בִּכְלֵי־שִׁיר דָּוִיד אִישׁ הָאֱלֹהִים וְעֶזְרָא הַסּוֹפֵר לִפְנֵיהֶם׃

רַשִׁ״י ואחיו. חביריו של זכריה הכהן:

רַלְבַּ״ג בכלי שיר דוד איש האלהים. הנה התקין דוד שירים להודות לה' יתברך והיו נתונים השירים ההם למנצחים על כלים מיוחדים מכלי זמר:

מְצוּדַת דָּוִד ואחיו. של זכריה: בכלי שיר דוד. הלכו בכלי שיר של דוד:

לז וְעַל שַׁעַר הָעַיִן וְנֶגְדָּם עָלוּ עַל־מַעֲלוֹת עִיר דָּוִיד בַּמַּעֲלֶה לַחוֹמָה מֵעַל לְבֵית דָּוִיד וְעַד שַׁעַר הַמַּיִם מִזְרָח׃

רַשִׁ״י ועל שער העין. לפני שער העין הלכו סביבות העיר: ונגדם עלו. ולפניהם עלו משער העין למעלות של עיר דוד ואותן מעלות היו לחומה:

אִבְּן עֶזְרָא על מעלות עיר דוד - הם מדרגות החומה.

מְצוּדַת דָּוִד ועל שער העין. משער האשפות הלכו אצל שער העין: ונגדם. נגד עצמן של ההולכים: במעלה לחומה. בדרך המעלה העולה על החומה: מעל. ומשם הלכו מלפני בית דוד ועד שער המים העומד במזרח:

מְצוּדַת צִיּוֹן ועל, מעל. ענינם כמו לפני ואצל:

לח וְהַתּוֹדָה הַשֵּׁנִית הַהוֹלֶכֶת לְמוֹאל וַאֲנִי אַחֲרֶיהָ וַחֲצִי הָעָם מֵעַל לְהַחוֹמָה מֵעַל לְמִגְדַּל הַתַּנּוּרִים וְעַד הַחוֹמָה הָרְחָבָה׃

רַשִׁ״י והתודה השנית ההולכת למול. תודה אחרת שהיתה שנית לחברתה היתה הולכת נגד חברתה בשוה ולא זו אחר זו: ואני אחריה. ואני הייתי הולך אחריה של תודה:

אִבְּן עֶזְרָא ההולכת למואל - ההולכים למולם ולנגדם והאל"ף במלת למואל תחת וי"ו ממולי והוי"ו למשך, וכמוהו: אם לא יגיד ונשא עונו, שהוא בו למשך. להחומה - בה"א הדעת כראוי.

רַלְבַּ״ג והתודה השנית ההולכת למואל. הוא כמו למול והרצון בזה לנגד המקום ההוא:

מְצוּדַת דָּוִד והתודה השנית. ר״ל אף נשאו את הלחם השנית: ההולכת למול. אשר הלכה מול נגד הלחם הראשונה בשוה לה זה אצל זה ורז״ל נחלקו בדבר: ואני אחריה. ואני הלכתי אחר הלחם ההיא מהצד שהלכה היא ועמי הלכו חצי העם העומדים מעל החומה: מעל למגדל. משער המים הלכו מלפני מגדל וכו׳:

לט וּמֵעַל לְשַׁעַר־אֶפְרַיִם וְעַל־שַׁעַר הַיְשָׁנָה וְעַל־שַׁעַר הַדָּגִים וּמִגְדַּל חֲנַנְאֵל וּמִגְדַּל הַמֵּאָה וְעַד שַׁעַר הַצֹּאן וְעָמְדוּ בְּשַׁעַר הַמַּטָּרָה׃

רַשִׁ״י ועמדו. שם היו עומדים שלא לילך יותר:

רַלְבַּ״ג בשער המטרה. הוא שער חצר המטרה שהיו שמים בו האסירים:

מְצוּדַת דָּוִד ועמדו וגו׳. שם עמדו ולא הלכו עוד יותר:

מ וַתַּעֲמֹדְנָה שְׁתֵּי הַתּוֹדֹת בְּבֵית הָאֱלֹהִים וַאֲנִי וַחֲצִי הַסְּגָנִים עִמִּי׃

רַשִׁ״י שתי התודות. שנשאו אותם לבהמ"ק:

מְצוּדַת דָּוִד ותעמודנה. הביאו לחמי התודה והעמידו בבית ה׳ ואני אחריהם וחצי הסגנים הלכו עמי:

מא וְהַכֹּהֲנִים אֶלְיָקִים מַעֲשֵׂיָה מִנְיָמִין מִיכָיָה אֶלְיוֹעֵינַי זְכַרְיָה חֲנַנְיָה בַּחֲצֹצְרוֹת׃

רַשִׁ״י בחצוצרות. היו תוקעין מתוך שמחתן:

מְצוּדַת דָּוִד בחצוצרות. תקעו בחצוצרות:

מב וּמַעֲשֵׂיָה וּשְׁמַעְיָה וְאֶלְעָזָר וְעֻזִּי וִיהוֹחָנָן וּמַלְכִּיָּה וְעֵילָם וָעָזֶר וַיַּשְׁמִיעוּ הַמְשֹׁרְרִים וְיִזְרַחְיָה הַפָּקִיד׃

מְצוּדַת דָּוִד וישמיעו. כן שם איש: המשוררים. המה היו המשוררים ובאו גם המה אל בית ה׳ לשורר ועמהם יזרחיה הממונה עליהם:

מג וַיִּזְבְּחוּ בַיּוֹם־הַהוּא זְבָחִים גְּדוֹלִים וַיִּשְׂמָחוּ כִּי הָאֱלֹהִים שִׂמְּחָם שִׂמְחָה גְדוֹלָה וְגַם הַנָּשִׁים וְהַיְלָדִים שָׂמֵחוּ וַתִּשָּׁמַע שִׂמְחַת יְרוּשָׁלִַם מֵרָחוֹק׃

מְצוּדַת דָּוִד גדולים. ר״ל מספר גדול ורב: כי האלהים שמחם. נתן שמחה בלבם:

מד וַיִּפָּקְדוּ בַיּוֹם הַהוּא אֲנָשִׁים עַל־הַנְּשָׁכוֹת לָאוֹצָרוֹת לַתְּרוּמוֹת לָרֵאשִׁית וְלַמַּעַשְׂרוֹת לִכְנוֹס בָּהֶם לִשְׂדֵי הֶעָרִים מְנָאוֹת הַתּוֹרָה לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם כִּי שִׂמְחַת יְהוּדָה עַל־הַכֹּהֲנִים וְעַל־הַלְוִיִּם הָעֹמְדִים׃

רַשִׁ״י ויפקדו. לשון פקידות: הנשכות. כמו הלשכות של בית המקדש: לכנוס בהם. ובאותן הלשכות היו נותנים כל מתנותיהם של כהנים ולוים ומשם היו חולקין ביניהם: מנאות. כמו מנות: לכהנים ללוים. כהנים היו נוטלים הראוי להם והלוים הראוי להם: העומדים. ומשמשים שם לפני הקב"ה בתודות והודאות:

אִבְּן עֶזְרָא על הנשכות - כמו לשכות, זה אומר בכה וזה אומר בכה. לאוצרות - להיות אוצרות. מנאות התורה - וכן אשר מינה את מאכלכם והאל"ף תחת יו"ד מניות ולא נשתנה בסמיכות, וכן במצדות עין גדי או הנסמך חסר וכן הוא מנאות מנאות התורה וכן הארון, הארון הברית.

רַלְבַּ״ג ויפקדו ביום ההוא אנשים על הנשכות. ר"ל שנתמנו פקידים על הלשכות לאוצרות לשים שם התרומות לכהנים והבכורים והמעשרות לכנוס בהם מנות הראיות מן התודה לכהנים וללוים לתבואות שדי הערים אשר ליהודה ובנימין כי רצה נחמיה שיובאו שם גם כן מנות הלוים כדי שיהיו הלוים פנוים לעבוד עבודתם בבית המקדש ולא יצטרכו לשוטט בערים לקחת מעשרותיהם:

מְצוּדַת דָּוִד ויפקדו. היו ממנים גזברים על הלשכות העשויות לאוצרות על התרומות ועל הראשית והיא החלה ועל המעשרות: לכנוס. להכניסו בהם מכל שדי הערים את המתנות אשר צותה התורה לתת לכהנים וללוים והם התרומות והמעשרות והוא כפל ענין במלות שונות לתוספת ביאור: כי שמחת יהודה. כי גדלה שמחת יהודה על הכהנים והלוים העומדים על עבודתם ולזה נתנו לב להיות זהירים בדבר המתנות הראוי להם להעמיד גזברים:

מְצוּדַת צִיּוֹן הנשכות. כמו הלשכות: מנאות. מתנות וחלק כמו ושלחו מנות (לעיל ח׳):

מה וַיִּשְׁמְרוּ מִשְׁמֶרֶת אֱלֹהֵיהֶם וּמִשְׁמֶרֶת הַטָּהֳרָה וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַשֹּׁעֲרִים כְּמִצְוַת דָּוִיד שְׁלֹמֹה בְנוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא ומשמרת הטהרה - הוא מגזרת חכמה וממשקלה רק בעבור אות הגרון והיא הה"א האמצעית, נהפכו התנועות להרחיב הקריאה.

רַלְבַּ״ג וישמרו משמרת אלהיהם. הוא שמירת בית האלהים ומשמרת הטהרה לשמור שלא תכנס טומאה בבית המקדש:

מְצוּדַת דָּוִד וישמרו. מוסב למקרא שלפניו שאמר כי שמחת יהודה על הכהנים וכו׳ העומדים וישמרו משמרת אלהיהם בדבר העבודה המוטלת עליהם ובדבר הטהרה שלא תבוא טומאה למקדש ה׳ והמשוררים והשוערים החזיקו במשמרתם כאשר צוה דוד אל שלמה בנו וכמ״ש בדברי הימים:

מו כִּי־בִימֵי דָוִיד וְאָסָף מִקֶּדֶם ראש [רָאשֵׁי] הַמְשֹׁרְרִים וְשִׁיר־תְּהִלָּה וְהֹדוֹת לֵאלֹהִים׃

אִבְּן עֶזְרָא כי בימי דוד ואסף מקדם - רצה לומר על מנהגם ותקונם למשוררים מקדם, כן הפקידו אלה משוררים תחתם.

מְצוּדַת דָּוִד כי בימי דויד. כי המשמרות נחלקו בימי דוד ואסף שהיו בימי קדם ראשי המשוררים ותקנו שיר של תהלה והודות לאלהים:

מז וְכָל־יִשְׂרָאֵל בִּימֵי זְרֻבָּבֶל וּבִימֵי נְחֶמְיָה נֹתְנִים מְנָיוֹת הַמְשֹׁרְרִים וְהַשֹּׁעֲרִים דְּבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ וּמַקְדִּשִׁים לַלְוִיִּם וְהַלְוִיִּם מַקְדִּשִׁים לִבְנֵי אַהֲרֹן׃

רַשִׁ״י מניות. כמו מנות: ומקדישים ללוים. היו נותנים במעשר ללוים והם היו נוטלים מעשר מן המעשר ונותנים לכהנים:

רַלְבַּ״ג נותנים מניות המשוררים וגו'. ר"ל שכבר היו נותנים להם מנות יחיו בהן דבר יום ביומו כדי שלא תשבת העבודה והיו מקדישין ממון ופירות לתת ללוים והלוים היו מקדישים לבני אהרן או ירצה בזה שישראל היו מכינים המעשרות ללוים ונושאים אותם להם בבית המקדש והלוים היו מכינים לבני אהרן מעשר מן המעשר ונושאים אותו להם בלשכתם:

מְצוּדַת דָּוִד מניות המשוררים וגו׳. המתנות הראויות לתת להם: דבר יום ביומו. דבר הראוי ביום זה נתנו ביומו ולא אחרו מן המועד: ומקדישים. היו מקדישים את המעשר לתת ללוים והלוים היו מקדישים את המעשר מן המעשר לתת לבני אהרן:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.