מדרש תנחומא ח

א ‎וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע מֶה עָנְשׁוֹ? כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע, חָמוּר מִן הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא נֶחְתַּם גְּזַר דִּין עַל אֲבוֹתֵינוּ בַּמִּדְבָּר אֶלָּא עַל לָשׁוֹן הָרַע, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים (במדבר יד, כב).

ב אָמַר רַבִּי מָנָא דִּשְׁאָב בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, אֵין אָדָם אוֹמֵר לָשׁוֹן הָרַע עַד שֶׁכּוֹפֵר בָּעִקָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ (תהלים יב, ה).

ג רַבָּנָן אַמְרֵי, קָשֶׁה לָשׁוֹן הָרַע, שֶׁהֵבִיא מִיתָה עַל אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁעָמַד נָחָשׁ וְאָמַר לְאָדָם וְחַוָּה, כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם (בראשית ג, ה), שֶׁמִּן הָאִילָן הַזֶּה אָכַל כְּשֶׁבָּרָא אֶת עוֹלָמוֹ, וְכָל אֻמָּן שׂוֹנֵא אֶת בְּנֵי אֻמָּנוּתוֹ, וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים (בראשית ג, ה). שָׁמְעוּ לוֹ, וְגָרְמוּ מִיתָה לָהֶם וּלְתוֹלְדוֹתֵיהֶם עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. מִנַּיִן, מִן מַה שֶּׁקָּרְאוּ בְּעִנְיַן הֵן הָאָדָם, וְאֵין הֵן אֶלָּא מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת (דברים לא, יד).