א
וַיַּעַשׂ־לוֹ בָתִּים בְּעִיר דָּוִיד וַיָּכֶן מָקוֹם לַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֶּט־לוֹ אֹהֶל׃
רַלְבַּ״ג
ויכן מקום לארון האלהים ויט לו אהל. הוא האהל שהכין לתת שם את ארון האלהים:
ב
אָז אָמַר דָּוִיד לֹא לָשֵׂאת אֶת־אֲרוֹן הָאֱלֹהִים כִּי אִם־הַלְוִיִּם כִּי־בָם בָּחַר יְהוָה לָשֵׂאת אֶת־אֲרוֹן יְהוָה וּלְשָׁרְתוֹ עַד־עוֹלָם׃
רַשִׁ״י
כי אם הלוים כי בם בחר. כלומר בלוים בחר ולא בעגלה שלפי שהרכבנוהו בעגלה נענש עוזה וזהו שאמר למטה כי למבראשונה לא אתם פרץ ה' אלהינו בנו כי לא דרשנוהו כמשפט שהרכבנוהו בעגלה:
רַלְבַּ״ג
לא לשאת את ארון האלהים כי אם הלוים. זה כתוב בתורה בעבודת בני קהת כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו:
מְצוּדַת דָּוִד
אז. כשמת עזא על אשר שלח ידו בארון: כי בם בחר ה׳. ולא יבוא בידם המכשול שנכשל בו עזא:
ג
וַיַּקְהֵל דָּוִיד אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵל אֶל־יְרוּשָׁלִָם לְהַעֲלוֹת אֶת־אֲרוֹן יְהוָה אֶל־מְקוֹמוֹ אֲשֶׁר־הֵכִין לוֹ׃
ד
וַיֶּאֱסֹף דָּוִיד אֶת־בְּנֵי אַהֲרֹן וְאֶת־הַלְוִיִּם׃
ה
לִבְנֵי קְהָת אוּרִיאֵל הַשָּׂר וְאֶחָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים׃
ו
לִבְנֵי מְרָרִי עֲשָׂיָה הַשָּׂר וְאֶחָיו מָאתַיִם וְעֶשְׂרִים׃
ז
לִבְנֵי גֵּרְשׁוֹם יוֹאֵל הַשָּׂר וְאֶחָיו מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים׃
ח
לִבְנֵי אֱלִיצָפָן שְׁמַעְיָה הַשָּׂר וְאֶחָיו מָאתָיִם׃
רַלְבַּ״ג
לבני אליצפן. הוא מבני קהת ונקרא שמו אלצפן בפרשת וארא וגם חברון ועזיאל הם מבני קהת והנה היו רבים מבני קהת כי הם לבדם ישאו הארון:
ט
לִבְנֵי חֶבְרוֹן אֱלִיאֵל הַשָּׂר וְאֶחָיו שְׁמוֹנִים׃
י
לִבְנֵי עֻזִּיאֵל עַמִּינָדָב הַשָּׂר וְאֶחָיו מֵאָה וּשְׁנֵים עָשָׂר׃
יא
וַיִּקְרָא דָוִיד לְצָדוֹק וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם לְאוּרִיאֵל עֲשָׂיָה וְיוֹאֵל שְׁמַעְיָה וֶאֱלִיאֵל וְעַמִּינָדָב׃
יב
וַיֹּאמֶר לָהֶם אַתֶּם רָאשֵׁי הָאָבוֹת לַלְוִיִּם הִתְקַדְּשׁוּ אַתֶּם וַאֲחֵיכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֵת אֲרוֹן יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־הֲכִינוֹתִי לוֹ׃
רַלְבַּ״ג
אל הכינותי לו. ר"ל אל המקום אשר הכנותי לו:
מְצוּדַת דָּוִד
אתם ראשי וכו׳. ועליכם הדבר: התקדשו. הטהרו: אל הכינותי. אל מקום אשר הכינותי לו:
יג
כִּי לְמַבָּרִאשׁוֹנָה לֹא אַתֶּם פָּרַץ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ בָּנוּ כִּי־לֹא דְרַשְׁנֻהוּ כַּמִּשְׁפָּט׃
רַלְבַּ״ג
כי למבראשונה לא אתם פרץ ה' אלהינו בנו. ר"ל מפני כי בראשונה לא נשאתם אתם ארון ה' פרץ אלהינו בנו והוא מה שמת עזא כי אחז בארון לפי שלא דרשנוהו כמשפט כי משפט התורה הוא שישאו הלוים את הארון בכתף:
מְצוּדַת דָּוִד
כי למבראשונה. בהעלאה הראשונה מקרית יערים: לא אתם. לא הייתם אתם המעלים ולזה נתגלגל הדבר שפרץ ה׳ בעוזא כי לא דרשנוהו כמשפט התורה שאמר׳ שבני לוי ישאו את הארון ובעבור זה באה התקלה:
יד
וַיִּתְקַדְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְהַעֲלוֹת אֶת־אֲרוֹן יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃
טו
וַיִּשְׂאוּ בְנֵי־הַלְוִיִּם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה כִּדְבַר יְהוָה בִּכְתֵפָם בַּמֹּטוֹת עֲלֵיהֶם׃
רַשִׁ״י
כדבר ה' בכתפם. לשאת אותו ולא ממש בכתפם כי אם במוטות עליהם:
רַלְבַּ״ג
במוטות עליהם. הנה היו מוטות על כתפם יונחו בם בדי הארון ונשא בם:
מְצוּדַת דָּוִד
בכתפם. לא בעגלה ע״י הבקר כי אם בכתפם בהבגדים אשר שמו עליהם:
טז
וַיֹּאמֶר דָּוִיד לְשָׂרֵי הַלְוִיִּם לְהַעֲמִיד אֶת־אֲחֵיהֶם הַמְשֹׁרְרִים בִּכְלֵי־שִׁיר נְבָלִים וְכִנֹּרוֹת וּמְצִלְתָּיִם מַשְׁמִיעִים לְהָרִים־בְּקוֹל לְשִׂמְחָה׃
רַלְבַּ״ג
ומצלתים. (צנב"ש בלע"ז) והם רקועים מנחשת יקשקשו זה בזה כשיכו בתוף אשר הם קבועים בה:
מְצוּדַת דָּוִד
ומצלתים משמיעים. המשמיעים קול גדול וכן נאמר בצלצלי שמע (תהלים ק״ן): לשמחה. לעורר השמחה בעת העלות הארון:
יז
וַיַּעֲמִידוּ הַלְוִיִּם אֵת הֵימָן בֶּן־יוֹאֵל וּמִן־אֶחָיו אָסָף בֶּן־בֶּרֶכְיָהוּ וּמִן־בְּנֵי מְרָרִי אֲחֵיהֶם אֵיתָן בֶּן־קוּשָׁיָהוּ׃
רַלְבַּ״ג
הימן אסף ואיתן. הם המשוררים הנזכרים במה שקדם והנה היה הימן מבני קהת ואסף מבני גרשום והיו משוררים במצלתים נחשת להשמיע הקול למרחוק כמו שנזכר אחר זה:
יח
וְעִמָּהֶם אֲחֵיהֶם הַמִּשְׁנִים זְכַרְיָהוּ בֵּן וְיַעֲזִיאֵל וּשְׁמִירָמוֹת וִיחִיאֵל וְעֻנִּי אֱלִיאָב וּבְנָיָהוּ וּמַעֲשֵׂיָהוּ וּמַתִּתְיָהוּ וֶאֱלִיפְלֵהוּ וּמִקְנֵיָהוּ וְעֹבֵד אֱדֹם וִיעִיאֵל הַשֹּׁעֲרִים׃
רַשִׁ״י
ועמהם אחיהם המשנים. משנה להם לשוערים: זכריהו בן. כך שמו וכל אלו משוררים ושוערים היו בדרך שהביאו את הארון והמשוררים והשוערים שהעמיד דוד לאחר שנתנו הארון אל האהל אשר נטה לו דוד ובמשכן שילה היו שוערים ובדרך לא היו שוערים לפי שלא הוצרכו כל כך שוערים לפיכך נעשו משוררים חוץ משנים ברכי' ואלקנה וכל זה היה בדרך אבל בנוח הארון היו משוררים שוערים:
רַלְבַּ״ג
ועמהם אחיהם המשנים. ר"ל השנים להם והם השוערים:
מְצוּדַת דָּוִד
המשנים. שניים להם במעלה: זכריהו בן. כן שמו: השוערים. שהיו שוערים מאז כשהיה הארון בשילה ובנוב ובגבעון:
יט
וְהַמְשֹׁרְרִים הֵימָן אָסָף וְאֵיתָן בִּמְצִלְתַּיִם נְחֹשֶׁת לְהַשְׁמִיעַ׃
רַשִׁ״י
והמשוררים הימן אסף ואיתן וגו'. להשמיע קול הם היו ממונים על אותו כלי שיר:
כ
וּזְכַרְיָה וַעֲזִיאֵל וּשְׁמִירָמוֹת וִיחִיאֵל וְעֻנִּי וֶאֱלִיאָב וּמַעֲשֵׂיָהוּ וּבְנָיָהוּ בִּנְבָלִים עַל־עֲלָמוֹת׃
רַשִׁ״י
וזכריה ועזיאל וגו'. אלו שנאמרו בפסוק למעלה שהיו שוערים החזירו כאן לעשות משוררים: על עלמות. על אותן כלי שיר שמנגנין בהם אותן מזמורים למנצח על עלמות וגו':
רַלְבַּ״ג
בנבלים על עלמות. אחשוב שהם (אורגנא"ש בלע"ז) והנה הנבלים הם כדמות נודות יבוא מהם הרוח לקנים החלולים אשר בהם ויוציאו השיריות הנעימות. והנה קראם עלמות להיותם נסתרות ונעלמות:
כא
וּמַתִּתְיָהוּ וֶאֱלִיפְלֵהוּ וּמִקְנֵיָהוּ וְעֹבֵד אֱדֹם וִיעִיאֵל וַעֲזַזְיָהוּ בְּכִנֹּרוֹת עַל־הַשְּׁמִינִית לְנַצֵּחַ׃
רַשִׁ״י
ומתתיהו ואליפלהו וגו'. על השמינית לנצח אותו כלי שיר שמנגנין עליו אותן מזמורים למנצח על השמינית:
רַלְבַּ״ג
בכנרות על השמינית. אחשוב שהוא כלי זמר יש בו שמנה יתרים הנקרא (גיטאר"א לטינ"א בלע"ז) ומזה המין הנקרא (לאו"ט בלע"ז) והוא עוגב בלשון הקדש כי יש לו בדמות עגבו':
מְצוּדַת דָּוִד
על השמינית. בכינור שיש בו שמנה נימין: לנצח. המנגנים יקראו מנצחים על כי דרכם לנצח זה את זה בהרמת הקול ובהכרעת הנעימה:
כב
וּכְנַנְיָהוּ שַׂר־הַלְוִיִּם בְּמַשָּׂא יָסֹר בַּמַּשָּׂא כִּי מֵבִין הוּא׃
רַשִׁ״י
וכנניהו שר הלוים במשא. במה היה שר במשא בנשאות השיר: יסר במשא. מייסר ומוכיח אותם על המשא בנגון נעימות שיר אם להרים קול אם להשפיל: כי מבין הוא. במשא בנשיאות הנגון ולשון מבין נופל על למוד השיר ודוגמא ויהי מספרם עם אחיהם מלמדי שיר לה' כל המבין וגומר וכתוב ויפילו גורלות וגו' מבין עם תלמיד:
רַלְבַּ״ג
וכנניהו שר הלוים במשא. ר"ל הוא היה השר והנגיד בשיר אשר בדבור להודות בו השם יתברך ולהללו והנה היתה סבת היותו שר במשא כי מבין הוא וזה השיר אין ראוי שיאמר כי אם מפי המבינים:
מְצוּדַת דָּוִד
במשא. בדבר הרמת הקול: יסור במשא. היה שר וגדול בענין הרמת הקול וכפל דברו: כי מבין הוא. בדבר הזה להרים הקול ולהכריע במקום הראוי:
כג
וּבֶרֶכְיָה וְאֶלְקָנָה שֹׁעֲרִים לָאָרוֹן׃
רַלְבַּ״ג
וברכיה ואלקנה שוערים לארין. ר"ל כי לכבוד ה' יתברך שמם דוד שומרי' שער האהל ששם שמו הארון בעיר דוד והנה:
מְצוּדַת דָּוִד
שערים לארון. מאז היו שוערים באהל הארון ועתה שבו להיות משוררים:
כד
וּשְׁבַנְיָהוּ וְיוֹשָׁפָט וּנְתַנְאֵל וַעֲמָשַׂי וּזְכַרְיָהוּ וּבְנָיָהוּ וֶאֱלִיעֶזֶר הַכֹּהֲנִים מחצצרים [מַחְצְרִים] בַּחֲצֹצְרוֹת לִפְנֵי אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וְעֹבֵד אֱדֹם וִיחִיָּה שֹׁעֲרִים לָאָרוֹן׃
רַלְבַּ״ג
הכהני'. היו מחצצדים בחצוצרות וזה היה מהשלמת השמחה והנה התקיעה בחצוצרות לא תהיה כי אם על ידי הכהנים כמו שנתבאר בתודה ואולם השיר בכלי זמר ובפה יהיה על יד הלוים: ועובד אדום ויהיה שוערים לארון. ר"ל כי בעת היות הארון בבית עובד אדום היו אלו שוערים:
מְצוּדַת דָּוִד
מחצרים. היו מנגנים בחצוצרות ולתוספת ביאור אמר בחצוצרות וכן ותשרש שרשיה (תהלים ע׳): ועבד אדם. אולי הוא הוא אחר ולא זהו האמור למעלה: שערים לארון. גם המה היו מאז שוערים ושבו עתה להיות משוררים:
כה
וַיְהִי דָוִיד וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְשָׂרֵי הָאֲלָפִים הַהֹלְכִים לְהַעֲלוֹת אֶת־אֲרוֹן בְּרִית־יְהוָה מִן־בֵּית עֹבֵד־אֱדֹם בְּשִׂמְחָה׃
כו
וַיְהִי בֶּעְזֹר הָאֱלֹהִים אֶת־הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית־יְהוָה וַיִּזְבְּחוּ שִׁבְעָה־פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים׃
רַשִׁ״י
ויהי בעזר האלהים. רבותינו אמרו מכאן שהארון נושא את עצמו:
רַלְבַּ״ג
ויהי בעזור האלהים את הלוים נשאי ארון ברית ה'. אמר תמורת זה בספר שמואל (ב' ו' י"ג) ויהי כי צעדו נשאי ארון ה' ששם צעדים כי אז נתבאר שעזרם ה' יתברך כשלא קרה להם מקרה רע בזה ושם אמר ויזבח שור ומריא ובזה המקום אמר שבעה פרים ושבעה אילים והכל אחד אלא שכבר באר זה יותר בזה המקום:
מְצוּדַת דָּוִד
בעזר. ר״ל בעבור שעזרם האלהים ולא נכשלו בנשאם לזה זבחו הקרבנות הללו מלבד השור ומריא שזבחו אחר כל ששת הצעדים האמורים בש״ב:
כז
וְדָוִיד מְכֻרְבָּל בִּמְעִיל בּוּץ וְכָל־הַלְוִיִּם הַנֹּשְׂאִים אֶת־הָאָרוֹן וְהַמְשֹׁרְרִים וּכְנַנְיָה הַשַּׂר הַמַּשָּׂא הַמְשֹׁרְרִים וְעַל־דָּוִיד אֵפוֹד בָּד׃
רַשִׁ״י
ודוד מכרבל. כמו בדניאל בכרבלתהון דוגמא כרבלתא דתרנגולא: וכל הלוים. כמו כן מכורבלים במעיל בוץ ולפי שהיה דוד משורר כמו לוים לבש גם הוא לבושיהם שלבשו גם הם וראיה להבדיל כך היה מנהג מלכים ושרים של עובדי כוכבים ומזלות שאוכלים עם כהניהם כחוקם היו לובשים לבושי כהניהם: ועל דויד אפוד בד. כאותו אפוד של אהרן שהיה כמין שני לבדין אחד לפנים ואחד לאחור ומגיע עד מתניו והיה האזור ארוג ממנו וחגרו בו:
רַלְבַּ״ג
ודוד מכרבל במעיל בוץ. ר"ל שהיה על ראשו דמות כובע מפה והיה דבק למעיל בד שהיה לבוש כחוק המתנאה לכבוד ה' יתברך: והכנניה השר המשא. ר"ל השר שר המשא: ועל דוד אפוד בד. ר"ל שדוד היה חגור אפוד בד ולא השלים בזה המקום זכירת דברי מיכל לדוד ודברי דוד לה להשענו על מה שנזכר מזה בספר שמואל:
מְצוּדַת דָּוִד
מכרבל. היה מעוטף במעיל של בוץ וכן כל הלוים וכו׳: השר המשא המשררים. השר בהרמת הקול על המשוררים: אפוד בד. מין לבוש עשויה כעין האפוד של כ״ג והיא מיוחדת להמתבודדים בעבודת ה׳ וכן נאמר בשמואל שהיה חגור אפוד בד עם כי היה לוי:
מְצוּדַת צִיּוֹן
מכורבל. מעוטף והוא מל׳ ארמי ודוגמתו פטשיהון וכרבלתהון (דניאל ג) ור״ל עטופיהון: במעיל. שם מלבוש העליון כעין המעיל של כה״ג: בוץ. פשתן:
כח
וְכָל־יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת־אֲרוֹן בְּרִית־יְהוָה בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר וּבַחֲצֹצְרוֹת וּבִמְצִלְתָּיִם מַשְׁמִעִים בִּנְבָלִים וְכִנֹּרוֹת׃
כט
וַיְהִי אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה בָּא עַד־עִיר דָּוִיד וּמִיכַל בַּת־שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן וַתֵּרֶא אֶת־הַמֶּלֶךְ דָּוִיד מְרַקֵּד וּמְשַׂחֵק וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ׃
רַשִׁ״י
ומיכל בת שאול וגו'. לפי שספר דברי הימים בשביל כבוד דוד הוא לפיכך אין כתוב כאן מה אמרה מיכל לדוד כמו שכתוב בשמואל מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הריקים כי זילותא של דוד היה שאמרה לו אשה כן:
מְצוּדַת דָּוִד
ארון ברית. הארון שמונחים בו הלוחות הנתונים בברית: ותבז. בזתה אותו בלבה בחשבה שאין מהראוי למלך להקל בכבודו כ״כ ועם שהוא לכבוד ארון ה׳:
מְצוּדַת צִיּוֹן
נשקפה. ענין ראיה והבטה: בעד החלון. דרך החלון: מרקד. ענין דלוג וקפיצה של שמחה: ומשחק. ענין שמחה:
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.