מדרש תנחומא יד

א ‎תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ. וְכִי תְּהוֹמוֹת יֵשׁ שָׁם, וַהֲלֹא עֲשׁוּנִיּוֹת הִיא? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁעָלָה תְּהוֹם הַתַּחְתּוֹן וּתְהוֹם הָעֶלְיוֹן וְהָיוּ הַמַּיִם נִלְחָמִים בָּהֶן בְּכָל מִינֵי פֻּרְעָנֻיּוֹת. כְּמוֹ אָבֶן. הֵם אָמְרוּ, וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם, לְפִיכָךְ נַעֲשָׂה לָהֶן הַמַּיִם כָּאֲבָנִים. דָּבָר אַחֵר, כְּמוֹ אָבֶן, הִיא נִקְמַת בֵּינוֹנִים. הָרְשָׁעִים שֶׁבָּהֶן, נִשְׂרָפִין כַּקַּשׁ. וְהַבֵּינוֹנִים, כָּאָבֶן. וְהַפִּקְחִין, צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת.