מדרש תנחומא יז

א ‎וְלֹא תַעֲלֶה בְּמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי וְגוֹ'. וַהֲרֵי דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר. וּמָה אֲבָנִים שֶׁאֵין בָּהֶם דַּעַת לֹא לְטוֹבָה וְלֹא לְרָעָה, הִזְהִירְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא לִנְהֹג בָּהֶן מִנְהַג בִּזָּיוֹן חֲבֵרְךָ שֶׁהוּא בִּדְמוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ. מִכָּאן אָמְרוּ: הַמִּזְבֵּחַ נִבְרָא לַאֲרִיכוּת יָמָיו שֶׁל אָדָם, וְהַבַּרְזֶל לְקַצֵּר יָמָיו. אֵינוֹ דִּין שֶׁיָּנִיף אֶת הַמְקַצֵּר עַל הַמַּאֲרִיךְ.

ב רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי אוֹמֵר, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה (דברים כז, ו), אֲבָנִים שֶׁמַּטִּילִין שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וַהֲרֵי קַל וָחֹמֶר, וּמָה אַבְנֵי מִזְבֵּחַ שֶׁלֹּא רוֹאוֹת וְלֹא שׁוֹמְעוֹת וְלֹא מְדַבְּרוֹת, עַל שֶׁמַּטִּילוֹת שָׁלוֹם, אָמְרָה תּוֹרָה לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל (דברים כז, ה). הַמַּטִּיל שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיַּאֲרִיכוּ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו.

ג אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּעוֹלָם הַזֶּה, עַל יְדֵי יֵצֶר הָרָע הַשָּׁנִים מִתְקַצְּרוֹת. אֲבָל לֶעָתִיד לָבֹא, בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה אֲדֹנָי אֱלֹקִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְגוֹ' (ישעיה כה, ח).