מדרש תנחומא ו

א אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ וְהִקְרִיב. רְאֵה הֵיאַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹלֵחַ לַעֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. רְאֵה מֶה הָיוּ מַקְרִיבִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה. אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּר, יָבִיא פַּר. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַיִל, יָבִיא אַיִל. וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֶׂה, יָבִיא שֶׂה. וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ יוֹנָה, יָבִיא יוֹנָה. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ, יָבִיא סֹלֶת. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ סֹלֶת וְלֹא כְּלוּם, יָבִיא דְּבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה' (הושע יד, ג), וְתֹאמַר שֶׁהוּא מְקֻבָּל. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֵן, וּנְשַׁלְּמָה פָּרִים שְׂפָתֵינוּ (שם). לָמָּה, שֶׁאֵין תְּשׁוּבָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר מִן הוֹדָיָה. לְכָךְ נֶאֱמַר: אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ.