א
וַיַּעַשׂ יֹאשִׁיָּהוּ בִירוּשָׁלִַם פֶּסַח לַיהוָה וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן׃
רַשִׁ״י
ויעש יאשיהו בירושלים פסח. לפי שכל מלכי יהודה הרשעים לא עשו פסח כמשפטו:
מְצוּדַת דָּוִד
לחדש הראשון. לפי שנא׳ למעלה שחזקיה עשה פסח בחדש השני לזה אמר שיאשיה עשה בחדש הראשון כמשפט:
ב
וַיַּעֲמֵד הַכֹּהֲנִים עַל־מִשְׁמְרוֹתָם וַיְחַזְּקֵם לַעֲבוֹדַת בֵּית יְהוָה׃
רַלְבַּ״ג
ויעמד הכהנים על משמרותם. ר"ל שכבר העמידם על המשמרות שהיו מוגבלים ומסודרים ביניהם מימי דוד ושלמה: ויחזקם לעבודת בית ה'. ר"ל שזרזם בענין העבודה שיהיו זרוזים בה לעשותה כראוי תמיד:
מְצוּדַת דָּוִד
על משמרותם. כ״א במשמר שלו: ויחזקם. זרזם באזהרה לעשות עבודת ה׳:
ג
וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם המבונים [הַמְּבִינִים] לְכָל־יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים לַיהוָה תְּנוּ אֶת־אֲרוֹן־הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן־דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֵין־לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף עַתָּה עִבְדוּ אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל׃
רַשִׁ״י
תנו את ארון הקודש. לפי פשוטו שהעבירו מנשה ואמון את הארון וישימו תחתיו פסיליהם כדמוכח לעיל (ב' ל"ג) במנשה וישם פסל הסמל וגו' לפיכך צוה יאשיהו להושיבו וליתן הארון במקומו אשר בנה שלמה ורבותינו אמרו שאמר ללוים לגונזו שם: אין לכם משא בכתף. זו טענה אחרת היא ותחילת מלה הוא שאמר להם אין לכם שום טורח משא בכתף מכל כלי בית ה' שתוכלו לומר משום טורח משא בכתף אין אנו יכולין לעבוד את ה' ועמו לפיכך מעתה עבדו את ה' אלהיכם בשיר ואת עמו ישראל לשחוט ולהפשיט פסחיהן כדמוכח למטה ושחטו הפסח והתקדשו וגו':
רַלְבַּ״ג
תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דוד. ידענו כי הארון לא נלקח בגלות ירושלם כי בכלים שזכר מלך בבל לא נזכר זה גם לא נזכר בכלים שהשיב כורש לזרובבל ולזה ידמה שהוא צוה לתתו בבית שהכין לו שלמה לגנזו שם כי ידע שעתיד הבית ליחרב ולולא זה לא היה טעם לאמרו תנו את ארון הקדש בבית כי לא סר משם וכבר נרמז בזה המקום שהכין שלמה לגנזו שם בספר מלכים ויהיה אמרו אין לכם משא בכסף כי איך שיהיה כבר סר מהם זה העמל והוקל מהם ולזה זרזם שיעבדו את ה' ואת עמו במה שמנה אותם עליו:
מְצוּדַת דָּוִד
ללוים המבינים. לכהנים בני לוי המלמדים בינה לישראל ובו׳: תנו את ארון. רז״ל אמרו שצוה לגנזו במקום מטמון שעשה שלמה למען לא יוליכוהו בגולה עם ישראל ולפי פשוטו יאמר כי המלכים הרשעים אשר קדמו לו העבירו הארון ממקומו והעמידו תחתיו הפסל לזה אמר להם להחזירו למקומו: אין לכם משא בכתף. ר״ל אחר שתשאו את הארון בכתף להחזירו למקומו שוב לא יהיה לכם מעתה שום עבודת משא בכתף ולזה תהיו פנוים ועבדו את ה׳ ועמו בדבר הקרבנות:
ד
וְהָכִונוּ לְבֵית־אֲבוֹתֵיכֶם כְּמַחְלְקוֹתֵיכֶם בִּכְתָב דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּבְמִכְתַּב שְׁלֹמֹה בְנוֹ׃
רַלְבַּ״ג
והכינו לבית אבותיכם כמחלקותיכם. ר"ל שתטרחו ליחס הלוים לבית אבותיכם איש על המחלוקת שלו:
מְצוּדַת דָּוִד
והכינו. את עצמכם הכינו כל א׳ לבית אבתיו כפי אשר נחלקתם כאמור בכתב דוד ושלמה:
ה
וְעִמְדוּ בַקֹּדֶשׁ לִפְלֻגּוֹת בֵּית הָאָבוֹת לַאֲחֵיכֶם בְּנֵי הָעָם וַחֲלֻקַּת בֵּית־אָב לַלְוִיִּם׃
רַשִׁ״י
לפלגות. למחלוקת לעשות הפסח כהלכתו כדבר ה' ביד משה:
רַלְבַּ״ג
ועמדו בקדש לפלגות בית האבות וגו'. ר"ל עמדו בקדש כולכם למחלוקת בית האבות כל אחד לפי עבודתו בעבור אחיכם בני העם לעזרם על דבר הפסחים ובעבור חלקת בית אב ללוים העובד ביום ההוא כי לא יוכלו להשלים אנשי בית אב זאת העבודה לרבויה:
מְצוּדַת דָּוִד
בקדש. בהעזרה: לפלגות בית האבות. למחלוקת בית האבות כ״א לבד: לאחיכם בני העם. את בני ישראל צוה להעמיד כל בית אב לבד לעשות את הפסח: וחלוקת וכו׳. וכן הלוים יעמדו כל בית אב לבד:
ו
וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח וְהִתְקַדְּשׁוּ וְהָכִינוּ לַאֲחֵיכֶם לַעֲשׂוֹת כִּדְבַר־יְהוָה בְּיַד־מֹשֶׁה׃
רַלְבַּ״ג
והכינו לאחיכם לעשות. ר"ל לכהנים וזאת ההכנה היתה שהיו הלוים מפשיעים הפסחים ועוזריה לכהנים בעבודתם להכין להם הדברים כדי שיוכלו להשלים מה שיש עליהם לעשות:
מְצוּדַת דָּוִד
והתקדשו. טהרו את עצמבם: והכינו. גם הכינו וזרזו את אחיכם לטהר את עצמם לעשות הפסחים כדבר ה׳:
ז
וַיָּרֶם יֹאשִׁיָּהוּ לִבְנֵי הָעָם צֹאן כְּבָשִׂים וּבְנֵי־עִזִּים הַכֹּל לַפְּסָחִים לְכָל־הַנִּמְצָא לְמִסְפַּר שְׁלֹשִׁים אֶלֶף וּבָקָר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אֵלֶּה מֵרְכוּשׁ הַמֶּלֶךְ׃
רַשִׁ״י
וירם יאשיהו לבני העם. דוגמא (מדבר י"ח) כן תרימו גם אתם לשון הפרשה: לכל הנמצא. לכל ישראל הנמצאים הפריש צאן לפסחים: למספר שלשים אלף. בין צאן בין כבשים בין עזים: ובקר שלשת אלפים. לשלמי חגיגה:
ח
וְשָׂרָיו לִנְדָבָה לָעָם לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם הֵרִימוּ חִלְקִיָּה וּזְכַרְיָהוּ וִיחִיאֵל נְגִידֵי בֵּית הָאֱלֹהִים לַכֹּהֲנִים נָתְנוּ לַפְּסָחִים אַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וּבָקָר שְׁלֹשׁ מֵאוֹת׃
מְצוּדַת דָּוִד
לעם. וחוזר ומפרש שהם לכהנים וללוים: חלקיה. ר״ל השרים חלקיה וכו׳ פקידי בית האלהים הם נתנו לכהנים לפסחים וכו׳:
ט
וכונניהו [וְכָנַנְיָהוּ] וּשְׁמַעְיָהוּ וּנְתַנְאֵל אֶחָיו וַחֲשַׁבְיָהוּ וִיעִיאֵל וְיוֹזָבָד שָׂרֵי הַלְוִיִּם הֵרִימוּ לַלְוִיִּם לַפְּסָחִים חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וּבָקָר חֲמֵשׁ מֵאוֹת׃
י
וַתִּכּוֹן הָעֲבוֹדָה וַיַּעַמְדוּ הַכֹּהֲנִים עַל־עָמְדָם וְהַלְוִיִּם עַל־מַחְלְקוֹתָם כְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ׃
מְצוּדַת דָּוִד
ותכון העבודה. נעשית העבודה בתקון ובהכנה: על עמדם. על מקום מעמדם כל משמר לבד: על מחלקותם. כפי שנחלקו למשמרות: כמצות המלך. אשר צוה שתעמוד כל משמר לבד:
יא
וַיִּשְׁחֲטוּ הַפָּסַח וַיִּזְרְקוּ הַכֹּהֲנִים מִיָּדָם וְהַלְוִיִּם מַפְשִׁיטִים׃
מְצוּדַת דָּוִד
וישחטו. הלוים שחטו כי השחיטה כשרה בזרים: מידם. מיד הלוים כי הכהנים הושיבו בידם המזרקות עם הדם להיות מוכן לזריקה: מפשיטים. עורות הפסחים:
יב
וַיָּסִירוּ הָעֹלָה לְתִתָּם לְמִפְלַגּוֹת לְבֵית־אָבוֹת לִבְנֵי הָעָם לְהַקְרִיב לַיהוָה כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר מֹשֶׁה וְכֵן לַבָּקָר׃
רַלְבַּ״ג
ויסירו העולה לתתם למפלגות לבית אבות לבני העם. ר"ל שחלקו נתחיה לאנשי הבית אב של אותו היום וזה שאיש אחד מהם לקח נתח או נתחים ידועים ממנה וכן עד כלות כל הנתחים:
מְצוּדַת דָּוִד
ויסירו העולה. מכל פסח הסירו דבר העולה ממנו על מזבח והם האימורים: לתתם. לתת הפסחים להכתות החלוקות מבתי אבות וכו׳: להקריב לה׳. חוזר על ראשית המקרא לומר הסירו העולה להקריב לה׳: וכן לבקר. ובן עשו לבקר של שלמי חגיגה שהסירו מתחלה האימורים ואח״ז נתנו הבקר לבעליהם:
יג
וַיְבַשְּׁלוּ הַפֶּסַח בָּאֵשׁ כַּמִּשְׁפָּט וְהַקֳּדָשִׁים בִּשְּׁלוּ בַּסִּירוֹת וּבַדְּוָדִים וּבַצֵּלָחוֹת וַיָּרִיצוּ לְכָל־בְּנֵי הָעָם׃
רַשִׁ״י
ויבשלו הפסח באש כמשפט. צלי אש (שמות י"ב): ויריצו לכל בני העם. הלוים וכשהכינו לכל ישראל אחר כך הכינו להם הלוים לעצמם ולכהנים שלא היה להם פנאי להכין:
רַלְבַּ״ג
ויבשלו הפסח באש כמשפט. למדנו מזה המקום שהצליה תקרא בשול ולזה אמרה התורה ובשל מבושל במים לפי שבאש גם כן יקרא בשול ר"ל הצליה: והקדשים בשלו בסירות. הנה הבקר היה לשלמי חגיגת הפסח ואותם השלמים בשלו במים באלו הכלים שזכר:
מְצוּדַת דָּוִד
ויבשלו הפסח באש. ר״ל צלו אותו באש וזהו כמשפט: והקדשים. בשר השלמים: ויריצו. הוליכו במרוצה את הבשר לבני העם:
מְצוּדַת צִיּוֹן
בסירות. קדרות: ובדודים. מל׳ דוד ויורה: ובצלחות. כעין קדרה וכן את הצלחת (מ״ב כא):
יד
וְאַחַר הֵכִינוּ לָהֶם וְלַכֹּהֲנִים כִּי הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן בְּהַעֲלוֹת הָעוֹלָה וְהַחֲלָבִים עַד־לָיְלָה וְהַלְוִיִּם הֵכִינוּ לָהֶם וְלַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן׃
רַלְבַּ״ג
ואחר הכינו להם ולכהנים. ר"ל כי הלוים הכינו לעם הפסח והלשמים כמשפטי התורה למען לא יחטאו בזה והכינו אחר זה הפסח והקדשים להם ולכהנים לבשל אותם כמשפט כי הכהנים בני אהרן היו טרודים בהעלות העולה והחלבים של פסחים עד לילה ולזה הוצרכו הלוים להכין להם:
מְצוּדַת דָּוִד
ואחר. אח״ז הכינו גם לעצמם ולהכהנים כי הכהנים היו עסוקים בהעלאת העולות והאימורים ולזה היו הלוים מכינים לעצמם ולכהנים:
טו
וְהַמְשֹׁרֲרִים בְּנֵי־אָסָף עַל־מַעֲמָדָם כְּמִצְוַת דָּוִיד וְאָסָף וְהֵימָן וִידֻתוּן חוֹזֵה הַמֶּלֶךְ וְהַשֹּׁעֲרִים לְשַׁעַר וָשָׁעַר אֵין לָהֶם לָסוּר מֵעַל עֲבֹדָתָם כִּי־אֲחֵיהֶם הַלְוִיִּם הֵכִינוּ לָהֶם׃
רַשִׁ״י
חוזה המלך. כל אחד ואחד היה חוזה:
רַלְבַּ״ג
והנה היו המשוררים מתעסקים כל היום בעבודת השיר והשוערים היו לשער ושער ולא סר איש מהם מעל עבודתו כי שאר הלוים הכינו כל המצטרך לכהנים ולעם ומזה המקום למדנו שהמשוררים היו משוררים בעת עבודת הפסחים כי מן התורה לא התבאר שיהיו מחצצרים רק על העולות ועל השלמים:
מְצוּדַת דָּוִד
על מעמדם. עמדו על מקום מעמדם לשורר: כמצות דוד. ר״ל בהלולים שתקן דוד ואסף וכו׳ כי גם המה תקנו מזמורים כמ״ש בס׳ תהלים: והשוערים. שומרי השערים עמדו במקומם כ״א בשערו: אין להם לסור. לא היה להם צורך לסור מעבודתם להכין פסחיהם כי אחיהם הלוים הפנוים מעבודה הם הכינו להם:
טז
וַתִּכּוֹן כָּל־עֲבוֹדַת יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח וְהַעֲלוֹת עֹלוֹת עַל מִזְבַּח יְהוָה כְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ׃
מְצוּדַת דָּוִד
ותכון. הכל היה בתקון רב ובסדר נפלא בין בדבר הפסח בין בדבר העולות:
יז
וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים אֶת־הַפֶּסַח בָּעֵת הַהִיא וְאֶת־חַג הַמַּצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים׃
מְצוּדַת דָּוִד
הנמצאים. בירושלים: ואת חג המצות. ר״ל הקרבנות הקבועות בכל יום ועולות ראיה ושלמי חגיגה:
יח
וְלֹא־נַעֲשָׂה פֶסַח כָּמֹהוּ בְּיִשְׂרָאֵל מִימֵי שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא וְכָל־מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לֹא־עָשׂוּ כַּפֶּסַח אֲשֶׁר־עָשָׂה יֹאשִׁיָּהוּ וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל־יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל הַנִּמְצָא וְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם׃
רַשִׁ״י
ולא נעשה פסח כמוהו. (במלכים ב כ״ג:כ״ב) כתיב כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים מיום שנחלקו ישראל לשתי ממלכות שסרו עשרת שבטים מעל מלכי יהודה וישליטו עליהם מלך לבדם שכל הימים שהיו לשני גוים היו שבט יהודה ובנימין עושים פסח לשם ה' בירושלים ואלו לשם עבודת כוכבים בבית אל ובדן ודבר זה לא אירע כל ימי השופטים שנחלקו ישראל לשתי משפחות ולא הי' להם לכל דור ודור רק שופט א' ואותו השופט היה מכריחם ללכת בדרך ה' כמפורש בשופטים והי' ה' עם השופט והושיע' מיד אוביהם כל ימי השופט וכל י' השבטים היו הולכים לשיל' ועושים פסח לשם ה' וכפסח הזה לא נעשה כל ימי מלכי ישראל ויהודה יחד עושים פסח אבל בימי יאשיהו שכבר פסק מלכות י' השבטים ומשהחזיר ירמיה י' השבטים לא המליכו עליהם עוד מלך אלא יאשיהו מלך עליהם ועשו כולם פסח יחד לשם שמים בירושלים וזהו לא נעשה כפסח הזה לה' בירושלים ופתרון זה מטעה אותי מאד ולא נראה לי נהי נמי דהחזיר ירמיה עשרת שבטים ויאשיהו מלך עליהם בירושלים היאך יכול להיות שלא עשו כפסח הזה כל ימי השופטים ובימי שמואל הרואה ובימי דוד ושלמה שהיו ישראל שרוין על אדמתם שלוים ושקטים ולא היה להם אלא מלך אחד והיה לבם לשמים אך כך פתרונו וכך פתר לי רבי אליעזר ב"ר משלם זצ"ל ולא נעשה פסת כמוהו מעולם שיתן המלך והשרים בהמות לפסחים די ספוקם ובקר לשלמי חגיגה וצוה ללוים להכין להם ולשלוח לכל איש ואיש לפי אכלו:
מְצוּדַת דָּוִד
כמוהו. להיות כמוהו בטהרה יתירה ובתקון נפלא: מלכי ישראל. הם דוד ושלמה שהיו גם מלכי ישראל: הנמצא. הבא מעריו ונמצא בירושלים:
יט
בִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְמַלְכוּת יֹאשִׁיָּהוּ נַעֲשָׂה הַפֶּסַח הַזֶּה׃
כ
אַחֲרֵי כָל־זֹאת אֲשֶׁר הֵכִין יֹאשִׁיָּהוּ אֶת־הַבַּיִת עָלָה נְכוֹ מֶלֶךְ־מִצְרַיִם לְהִלָּחֵם בְּכַרְכְּמִישׁ עַל־פְּרָת וַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ יֹאשִׁיָּהוּ׃
רַשִׁ״י
אחרי כל זאת אשר הכין יאשיהו את הבית עלה נכו מלך מצרים. הפסוק קובל ומקונן על יאשיהו שלא נעשה לו נס כמו לחזקיהו שכתוב בו אחרי הדברים והאמת בא סנחריב על חזקיהו ונעשה לו נס: להלחם בכרכמיש על פרת. על מלך אשור כדכתיב (במלכים ב כ״ג:כ״ט) ורצה לעבור דרך ארץ ישראל עליו ופרעה נכו לא היה יכול לבוא עליו דרך נהר פרת אם לא יעבור דרך ארץ ישראל שהרי מצרים בדרומה של ארץ ישראל ונהר פרת בצפונו של ארץ ישראל: ויצא לקראתו. שדרש וחרב לא תעבור בארצכם (ויקרא כ״ו:ו׳) אפילו חרב של שלום לא תעבור בארצכם ולא ידע חטא ליצני הדור אשר אתרי הדלת קמו לסדור כמו שמפורש במסכת תענית:
רַלְבַּ״ג
עלה נכו מלך מצרים. כבר נקרא שמו בספר מלכים פרעה נכה:
מְצוּדַת דָּוִד
אשר הכין וכו׳. אשר העמיד דבר הבית על מכונו ובסיסו בהעמדת המשמרות וכיוצא: נכו. פרעה נכו וכן נאמר במ״ב: על פרת. סמוך לנהר פרת:
כא
וַיִּשְׁלַח אֵלָיו מַלְאָכִים לֵאמֹר מַה־לִּי וָלָךְ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֹא־עָלֶיךָ אַתָּה הַיּוֹם כִּי אֶל־בֵּית מִלְחַמְתִּי וֵאלֹהִים אָמַר לְבַהֲלֵנִי חֲדַל־לְךָ מֵאֱלֹהִים אֲשֶׁר־עִמִּי וְאַל־יַשְׁחִיתֶךָ׃
מְצוּדַת דָּוִד
מה לי ולך. ר״ל מה לי עליך ומה לך עלי וכי אויבים אנחנו זה לזה: לא עליך אתה היום. היום הזה אינני הולך עליך ואמר אתם לתוספת ביאור: אל בית מלחמתי. אל מקום מלחמתי והוא על מלך אשור: ואלהים אמר לבהלני. אולי שמע מפי ירמיה בדבר ה׳ למהר ללכת בבהלה על אשור: חדל לך מאלהים. ר״ל חדל לך מהלחם עם אלהים אשר עמי וכאומר הלא מפי ר׳ אני הולך וא״כ הוא עמי ואם תעכב על ידי מללכת יחשב כאלו תלחם עמו לזה חדל לך ולא ישחיתך האלהים:
כב
וְלֹא־הֵסֵב יֹאשִׁיָּהוּ פָנָיו מִמֶּנּוּ כִּי לְהִלָּחֵם־בּוֹ הִתְחַפֵּשׂ וְלֹא שָׁמַע אֶל־דִּבְרֵי נְכוֹ מִפִּי אֱלֹהִים וַיָּבֹא לְהִלָּחֵם בְּבִקְעַת מְגִדּוֹ׃
רַשִׁ״י
ולא שמע אל דברי נכו מפי אלהים. שאמר לו מפי אלהים כי כן אמר ישעיה וסכסכתי מצרים במצרים וזהו שיסד הקליר כל המוניו ללכת ארם נהרים למען לא תעבור חרב כל שהוא באפרים לא שמע לחוזה וישוב אחורים כי נגזרה גזירה לסכסך מצרים במצרים:
רַלְבַּ״ג
ולא הסב יאשיהו פניו ממנו כי להלחם התחפש. ר"ל כי שנה בגדיו כדי שלא יכירוהו וילבש כלי מלחמה ולא שמע אל דברי נכה מפי אלהים ידמה שמלחמתו היתה על פי נביא מה והגיד לו שאם ימהר יצליח כאמרו ואלהים אמר לבהלני:
מְצוּדַת דָּוִד
ולא הסב. לא החזיר פניו ממנו ובכדי להלחם בו שינה בגדי המלוכה ללבוש בגדי מלחמה: מפי אלהים. מה שאמר לו דברי ירמיה מפי אלהים:
מְצוּדַת צִיּוֹן
התחפש. ענין לבישת בגדים משונים מבגדים שרגיל בהם ודוגמתו התחפש ובוא במלחמה (לעיל יח):
כג
וַיֹּרוּ הַיֹּרִים לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַעֲבָדָיו הַעֲבִירוּנִי כִּי הָחֳלֵיתִי מְאֹד׃
מְצוּדַת דָּוִד
ויורו היורים. המורים בקשת ירו בו חצים: העבירוני. העבירו אותי מן המרכבה ההיא כי נעשיתי חולה מאוד וקשה לי לרכוב בה:
כד
וַיַּעֲבִירֻהוּ עֲבָדָיו מִן־הַמֶּרְכָּבָה וַיַּרְכִּיבֻהוּ עַל רֶכֶב הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר־לוֹ וַיּוֹלִיכֻהוּ יְרוּשָׁלִַם וַיָּמָת וַיִּקָּבֵר בְּקִבְרוֹת אֲבֹתָיו וְכָל־יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם מִתְאַבְּלִים עַל־יֹאשִׁיָּהוּ׃
רַשִׁ״י
על רכב המשנה. לפי שדרך המלך לרכוב על שני מרכבות הראשונה עיקר ואם יצטרך ישב בשניה בראשונה יצא לפניהם וכשחלה הרכיבוהו על הרכב המשנה:
כה
וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ עַל־יֹאשִׁיָּהוּ וַיֹּאמְרוּ כָל־הַשָּׁרִים וְהַשָּׁרוֹת בְּקִינוֹתֵיהֶם עַל־יֹאשִׁיָּהוּ עַד־הַיּוֹם וַיִּתְּנוּם לְחֹק עַל־יִשְׂרָאֵל וְהִנָּם כְּתוּבִים עַל־הַקִּינוֹת׃
רַשִׁ״י
ויאמו. ו כל השרים לשון שירה משוררים כי גם שירה וקינה בקול אחת נאמרין עליו ניבא עמוס והבאתי את השמש בצהרים והחשכתי לארץ ביום אור זה יומו של יאשיהו שמת בן תשעה ושלשים שנים בחצי ימיו דכתיב (תהילים צ׳:י׳) ימי שנותינו בהם שבעים שנה וכתיב (עמוס ח׳:י׳) והפכתי חגיכם לאבל וכל שיריכם לקינה ושמתיה כאבל יחיד ואחריתה כיום מר וזהו שאמר ויאמרו כל השרים ושרות בקינותיהם וכל יהודה וירושלים מתאבלים עליו: ויתנם לחוק. כשמזדמן להם שום צער ובכיה שהם מקוננים ובוכים על המאורע הם מזכירים זה הצער עמו דוגמא בתשעה באב שמזכירים קינות על ההרוגים בגזירות שאירעו בימינו כן יבכיון על מות יאשיהו דוגמא (שופטים י״א:מ׳) ותהי חק בישראל וגומר (שם) לתנות לבת יפתח הגלעדי ארבעה ימים בשנה: והנם כתובים על הקינות. על ספר הקינות:
רַלְבַּ״ג
והנם כתובים על ספר הקינות. ידמה שהיה שם ספר נזכרו בו כל אלו הקינות או רמז בזה אל ספר הקינות שעשה ירמיה והוא מגלת איכה. שם קונן ירמיה על יאשיהו באמרו רוח אפינו משיח ה' נלכד בשחיתותם (איכה ד' כ') כי בעון הדור הוא מת כמו שבארנו בספר מלכים:
מְצוּדַת דָּוִד
השרים והשרות. המשוררים והמשוררות וכאשר המשורר בדבר שמחה נקרא משורר כן בדבר קינה ויללה נקרא משורר כי תוכן א׳ להם בדבר הרמת הקול ובהכרעת הנעימה: בקינותיהם. ר״ל בעת אשר קוננו קינה מה אמרו אז זכרון מיתת יאשיהו לקונן גם עליו: ויתנום לחוק. קבעו חוק בישראל להזכיר מיתת יאשיהו בקינותיהם: והנם כתובים. הקינות של יאשיהו: על הקינות. בספר איכה:
כו
וְיֶתֶר דִּבְרֵי יֹאשִׁיָּהוּ וַחֲסָדָיו כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת יְהוָה׃
רַשִׁ״י
וחסדיו ככתוב בתורת ה'. (ובמלכים ב כ״ג:כ״ה) כתיב וכמוהו לא היה לפניו מלך וזהו שאמר כאן הנם כתובים על ספר מלכי ישראל ויהודה:
כז
וּדְבָרָיו הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרֹנִים הִנָּם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר מַלְכֵי־יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה׃
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.