חֵלֶק רְבִיעִי

א חלקי העבודה: כלל העבודה מתחלק לב׳‎ חלקים הא׳‎ התלמוד והב׳‎ המעשה:

ב חלקי המעשה: המעשה מתחלק לד׳‎ הא׳‎ תמידי הב׳‎ יומיי הג׳‎ זמניי הד׳‎ מקריי:

ג התמידי הוא מה שיחויב בו האדם תמיד כגון אהבה ה׳‎ ויראתו. היומיי מה שיחויב בו בכל יום דהיינו הקרבנות בזמן הבית ועכשיו התפלות וק״ש. הזמניי מה שיחויב בו בזמנים ידועים כגון שבתות וי״ט. המקרי מה שיחויב בו לפי מה שיגיעו לו מן המקרים כגון חלה ומעשר פדיון הבן וכיוצא. ובכל א׳‎ מאלה ימצאו ציווים ואזהרות דהיינו עשין ולאוין והם הם סור מרע ועשה טוב:

ד עיקר העבודה בכלל: ואמנם עיקר כל הענינים האלה בדרך כלל נתבאר בח״א פ״ד שהוא הפניה אליו ית׳‎ ובקשת קרבתו כפי הדרכים אשר חקק לנו להיות מתקרבים לו ומתדבקים בו. והנה צריך שנשתדל להסיר כל מניעות הרע הדבק בחשך החומריות והעולם הזה ולהתאמץ בהתקרבות לו עד שנדבק בו ונשתלם בשלימותו שזה כל חפצו ית׳‎ וכל תכלית ברואו את הבריאה וכמ״ש:

ה אך פרטי הענינים הם כפי מה שהוחקו חוקות האנושיות והעולם בכל בחינותיהם׳‎ והדרכים שניתנו לאדם להשתלם בשלימות ולהשלים עמו את הבריאה כלה כפי סדריה בכל מחלוקותיה בשרשיה ובענפיה. ונבאר עתה קצת מהם היותר שייכים ונוהגים בכל מקום ובכל זמן:

א הנה תלמוד התורה הוא ענין מוכרח לפי שזולתו א״א להגיע אל המעשה כי אם לא ידע מה הוא מצווה שיעשה איך יעשהו. אמנם זולת כל זה יש בתלמוד תכלית גדול לשלימותו של האדם וכבר הזכרנו הענין בקצרה בח״א פ״ד אמנם עתה נאריך בו יותר:

ב ענין התלמוד תורה כפי ענין ההשפעות: בכלל ההשפעות הנשפעות ממנו ית׳‎ לצורך בריותיו יש השפעה א׳‎ עליונה מכל ההשפעות שענינה הוא היותר יקר ומעולה שבכל מה שאפשר שימצא בנמצאים והיינו שהוא תכלית מה שאפשר שימצא בנמצאות מעין המציאות האמיתי שלו ית׳‎ ויקר ומעלה מעין אמתת מעלתו ית׳‎ והוא הוא מה שמחלק האדון ית״ש מכבודו ויקרו אל ברואיו. ואמנם קשר הבי״ת את השפעתו זאת בענין נברא ממנו ית׳‎ לתכלית זה והוא התורה וענין זה משתלם בב׳‎ בחינות בהגיון ובהשכלה. וזה מה שביארנו שם כי הנה חיבר האדון ב״ה כלל מלות ומאמרים שהם כלל ה׳‎ חומשי תורה ואחריהם במדריגה נביאים וכתובים וקשר בהם ההשפעה הזאת באופן שכשיודברו הדיבורים ההם תמשך ההשפעה הזאת למדבר אותם ובתנאי שיהיה ההגיון הזה בגבולים שהוגבלו לו וכמ״ש לפנים בס״ד וכן בהשכלת מה שנכלל בדיבורים ההם לפי דרכיהם האמיתים תמשך ההשפעה הזאת למשכיל אותם. ואמנם מדריגות מדריגות יש בהשפעה הזאת ככל שאר ההשפעות והענינים שבמציאות ונתחלקו המדריגות האלה בחלקי ההגיון וההשכלה כפי מה שראתה החכמה העליונה היותו נאות שבחלק א׳‎ מההגיון תמשך מדריגה א׳‎ מן ההשפעה ובחלק אחר מדריגה אחרת וכן בהשכלה אך אין לך חלק מתלמוד התורה שלא תמשך בו מדריגה א׳‎ ממדרגות ההשפעה הרמה הזאת אם ישמרו בו התנאים המצטרכים:

ג והנה זה פשוט שכל מה שתתעלה ההשכלה תגדל יותר מדריגת השפעה שתמשך על ידה ולא ישוה מי שישכיל לשון המקראות לבד עם מי שישכיל כונתם ולא מי שישכיל הכונה השטחיית שבהם עם מי שיעמיק בה יותר ולא מי שהעמיק בה קצת עם מי שיעמיק בה הרבה. אמנם היה מחסדו ית׳‎ שבכל חלק מן ההשכלה תמשך מדריגה מן ההשפעה עד שכל מי שהשכיל בה ירויח מן ההשפעה הגדולה הזאת מה שנקשר בהשכלה ההיא ומי שלא הגיע לשום השכלה אלא להגיון לבד כבר יהיה אמצעי לו לשיחולק גם לו קצת מן ההשפעה הזאת. ונמצא רובן של ישראל זוכים לה מי מעט ומי יותר:

ד ענין חלקי התורה: ואמנם זולת זאת ההדרגה הנמצאת לגמול השתדלות בני האדם בה כשיעורו האמיתי עוד נמצא בה הדרגה וחילוק לפי מה שצריך לתקן בה כלל הבריאה עד שאין חלק ממנה שלא יתוקן על ידו ויושלם חלק מחלקי כלל הבריאה. ונמצא שהרוצה לעבוד לפני בוראו עבודה שלימה צריך שיעסוק בכל חלקיה כפי יכלתו כדי שיגיע ממנו התיקון אל חלקי הבריאה כלה. ועל הדרך הזה אז״ל (קדושין ל.) לעולם ישלש אדם ימיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בגמרא ובכלל זה כל חלקי התורה שיחלק בהם זמנו עד שיאחוז בכלם ולא יניח ידו מא׳‎ מהם. אך שיעור העסק שיעסוק בכל א׳‎ מהם ראוי שימדד לפי מה שהוא האדם ולפי כל המקרים הקורים אותו וכבר דברנו מזה במאמר בפני עצמו ע״ש:

ה תנאי התלמוד: אך התנאים הצריכים להתלוות לתלמוד הנה הם: היראה בתלמוד עצמו ותיקון המעשה בכל עת. וזה כי הנה כל כחה של התורה אינו אלא במה שקשר ותלה ית״ש את השפעתו היקרה בה עד שע״י הדיבור בה וההשכלה תמשך ההשפעה הגדולה ההיא. אך זולת זה לא היה הדיבור בה אלא כדיבור בשאר עסקים או ספרי החכמות וההשכלה בכל שאר מושכלות המציאות הטבעי למיניהם שאין בם אלא ידיעת הענין ההוא ואין מגיע ממנו התעצמות יקר ומעלה כלל בנפש הקורא המדבר והמשכיל ולא תיקון לכלל הבריאה. ואמנם ההשפעה הזאת הנה ענינה אלקי כמ״ש ולא עוד אלא שהוא היותר עליון ונשגב שבענינים הנמשכים ומגיעים ממנו ית׳‎ אל הברואים. וכיון שכן ודאי שיש לו לאדם לירוא ולרעוד בעסקו בענין כזה שנמצא הוא נגש לפני אלקיו ומתעסק בהמשכת האור הגדול ממנו אליו והנה צריך שיבוש משפלותו האנושי וירעש מרוממותו ית׳‎. והנה יגל מאד מחלקו הטוב שזכה לזה אך ברעדה כמ״ש ונכלל בזה שלא ישב בקלות ראש ולא ינהג שום מנהג ביזיון לא בדבריה ולא בספריה וידע לפני מי עומד ומתעסק ואם הוא עושה כן אז יהיה תלמודו מה שראוי לו להיות באמת ותמשך על ידו ההשפעה שזכרנו ויתעצם בו היקר האלקי וימשך תיקון והארה לכל הבריאה. אבל אם תנאי זה יחסר ממנו לא תמשך ההארה על ידו ולא יהיו דבריו אלא כשאר כל הדבורים האנושיים הגיונו כקורא איגרת ומחשבותיו כחושב בדברי העולם ואדרבא לאשמה תחשב לו שקרב אל הקדש בלי מורא ומקל ראשו לפני בוראו עודו מדבר לפניו ומתעסק בקדושתו ית׳‎. ואולם כפי מדריגת המורא ושיעור הכבוד והזהירות בו כן יהיה שיעור יקר הלימוד ומדריגת ההשפעה הנמשכת על ידו וכמש״ל:

ו ענין התלמוד תורה כפי ענין ההשפעות: והתנאי הב׳‎ הוא תיקון המעשה כי הנה מי שירצה להמשיך השפעה ראוי שיהיה הוא הגון ומוכן להמשיכה. אכן אם הוא מטמא את עצמו באשמות ופשעים ומרחיק עצמו מבוראו וזונה מאחריו אחרי כחות הטומאה והרע ודאי שיאמר בו (תהלים נ טז) ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי וכו׳‎. וכן אז״ל (חולין קלג.) כל המלמד לתלמיד שאינו הגון כאלו זורק אבן למרקוליס. והנה איש כזה ודאי שתורתו לא תמשיך מן ההשפעה שזכרנו שום מדריגה כלל. ואעפ״י כן רז גדול גלו לנו החכמים ז״ל שאלו לא היו הרשעים עוזבים את תלמוד התורה סוף שהיו חוזרים למוטב כי אעפ״י שאין בכחם להמשיך שום המשך מלפניו ית׳‎ כמ״ש כבר דברי התורה בעצמם מקודשים ועומדים מצד עצמם עד שבהתמיד העסק בהם יגיע מהם פעם אחר פעם קצת התעוררות וכמו דמות הארה קטנה שבקטנות אל העוסק בם שסוף סוף תגבר עליו ותחזירהו למוטב. והוא מה שכתבו ז״ל (מדרש איכה רבה פתיחתא ב ב) הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו שהמאור שבה מחזירן למוטב. ואמנם פשוט הוא שאין הדברים אמורים במי שיתעסק בה דרך שחוק והיתול או לגלות בה פנים שלא כהלכה אלא שיתעסק בה לפחות כמי שמתעסק בשאר החכמות:

ז הבדל בלומדים כפי הכנתם: ואולם מי שמטהר ומקדש עצמו במעשיו הוא ימשיך בתלמודו השפעה כשיעור ההכנה שהכין את עצמו וכשיעור שירבה בהכנה כן ירבה יקר התלמוד וכחו. והוא מה שמצינו בחכמים הקדמונים שתורתם היתה מעטירתם כח גדול ונותנת להם מעלה ויקר מה שלא נמצא בדורות האחרונים מפני יתרון הכנתם על הכנת האחרונים. וכבר אמרו על יונתן בן עוזיאל שבשעה שהיה עוסק בתורה כל עוף שהיה פורח עליו היה נשרף (סוכה כח.) מפני עוצם השראת השכינה שהיתה שורה עליו ע״י לימודו:

א ביראה: הנה כבר ביארנו בחלק א׳‎ פ״ד ענין האהבה והיראה שהם המקרבים ומדביקים האדם בבוראו וזה נא׳‎ באהבה ויראה האמיתית שהם אהבת שמו ית׳‎ ולא אהבת השכר ויראת רוממותו לא יראת העונש. והנה היראה הזאת היא מטהרת את האדם מחשך חומריותו וגופניותו ומשרה עליו השראת השכינה. וכפי שיעור היראה כן יהיה שיעור הטהרה וההשראה ומי שמגיע להיות ירא ביראה זאת תמיד תהיה השכינה שורה עליו תמיד. ודבר זה נמצא בשלימות במרע״ה שאמרו עליו יראה לגבי משה מלתא זוטרתי היא וכן זכה להשראת שכינה תמידית. והנה הדבר קשה לשאר בני האדם שישיגוהו כראוי. אמנם כפי מה שישיג ממנה כן יהיה כח טהרתו וקדושתו כמ״ש ובפרט בעת התעסקו במצות או בתלמוד שהנה היא לו תנאי הכרחי לשלימות התלמוד ההוא או המצוה ההיא וכמ״ש:

ב באהבה: והאהבה היא המדבקת ומקשרת את האדם בבוראו ומיפה כחו ומעטירתו עטרות גדולות והעיקר בשמחת הלב והתלהטות הנשמה לפני בוראה והמסר האדם עם כל מאודו לקידוש שמו ית׳‎ ולעשות נחת רוח לפניו. וכבר נתבארו ענינים אלה במקומם ואין צורך להאריך בם. והנה לחלק הזה מתחבר האמונה בו וביחודו הבטחון וכיוצא כלם ענינים מדביקים האדם בבי״ת ומחזיקים בו הקדושה וההארה:

א ב׳‎ עבודות הוטלו עלינו לעבוד לפניו ית׳‎ יום ביומו והם הק״ש והתפלה ובזמן בהמ״ק התמידין והמוספין. ועתה נבאר ענינם: ענין מציאותו ית' ויחוד שליטתו: הא׳‎ הנה הוא קריאת השמע וענינו יחודו ית׳‎ וקבלת עול מלכותו. והענין כי הבורא ית״ש המציא ברצונו נמצאים שונים עליונים ותחתונים רוחנים וגשמיים וסדרם בסדרים שונים ונתן בחק כל א׳‎ מהם לפעול פעולות ולעשות מעשים להתגלגל בגלגולים ובסיבובים רבים ובדרכים שונים כפי מה שפילגה חכמתו ית׳‎ לכל א׳‎ וא׳‎. ואמנם הנה הוא ית״ש השרש והסבה היחידית לכלם. וענין זה מובן בב׳‎ בחינות בבחי׳‎ המציאות ובחי׳‎ הפעולה. בבחי׳‎ המציאות מה שכבר ביארנו בח״א איך כל המציאיות כלם תלוים בו ית׳‎ ונמשכים ברצונו משא״כ מציאותו שהוא מציאות מוכרח מצד עצמו ובלתי נתלה בזולתו. אך כל שאר המציאיות אין להם מציאות אלא מצד מה שהוא ית״ש רצה בהם ומקיימם ברצונו. בבחי׳‎ הפעולה הוא שאעפ״י שניתן בחוקם של הנבראים לשלוט בענינים מה שיכלתם מקפת ופועלים פעולות גדולות כל א׳‎ כפי מה שבחק פעולתו. הנה באמת אין בהם כח ולא שליטה אלא מה שמסר להם הבי״ת שהוא האדון האמיתי השליט וכל יכול וכל מה שהם פועלים אינו אלא מה שהוא ית״ש נתן ונותן להם כח שיפעלו והוא אדון עליהם להוסיף ולגרוע כרצונו בכל עת ובכל שעה. ומעומק הענין הוא כי הרי כפי הסדרים שסידרה חכמתו ית׳‎ לתיקונן של הנבראים כמ״ש בח״א הנה יש ענינים רבים של רע שמתגלגלים וסובבים בעולם אם מצד בחירתן של בני האדם החוטאים ואם מצד מה שנגזר עליהם לענשן. ונראה הדבר לכאורה שזה הפך רצונו ית׳‎ כי הנה הוא ית״ש אינו רוצה אלא בטוב וכל חפצו להיטיב והנה שמו ית׳‎ מתחלל בשליטת הרשעים ובתגבורת הרעות והקלקולים. אמנם היודע בדרכיו ית׳‎ ומעמיק בענינים ידע כי עכ״פ אין כל זה אלא סיבוב מסיבות שדרך עמוק כלם מתכונים לנקודת השלמת הבריאה ובה מסתיימים וכמ״ש בח״א ונמצא שהקב״ה הוא המנהג את הכל באמת ועצתו לבדה היא תקום שהיא הגיע טובו ושלימותו אל ברואיו וכמש״כ שם אלא שלפי אמתת הענין צריכים הדברים להתגלגל בגלגולים אלה על פי יסודות החכמה הנפלאה והטוב האמיתי ויודע בסוף כל הגלגולים כי הוא ית״ש אחד יחיד ומיוחד והוא סיבב כל המסיבות האלה בדרכיהם לבא אל התכלית האמיתי שהוא הטוב האמיתי שזכרנו. וממה שנכלל עוד בעומק זה הענין הוא בגילוי אמתת יחודו ית׳‎ וזה כי הנה כבר ביארנו שכלל כל המסיבות הסובבות בעולם הוא שהנה ברא הבי״ת את הרע לשיעבירוהו בני האדם ויקבעו בעצמם ובבריאה את הטוב והנה חוקים רבים ושרשים גדולים הושרשו בענין הזה לשישתלם בכל חלקיו ובחינותיו כי אולם פרטים רבים ימצאו בענין מציאותו של הרע בבריאה פעולותיו ושליטתו ופרטים רבים כמו כן בענין יחסו של האדם עמו במה שהוא נתון תחתיו ומושם בתוכו ובענין התגברו עליו והתפתחו ממאסריו וכבוש אותו. וענין מציאות הטוב התפשטו והתחזקו כפי הכנע הרע והכבשו. ואמנם שרש כל מציאות הרע פעולותיו ושליטתו הוא העלים הבי״ת את יחודו שאינו מתגלה בעולם אמתתו לכל וכפי שיעור ההעלם כך הוא שיעור כח מציאותו של הרע וכמ״ש בח״א. ושרש כל ביטול הרע והעברתו והקבע כל הבריאה בטוב הוא גילוי אמתת יחודו ית׳‎ והוא מש״ה (דברים לב לט) ראו עתה כי אני אני הוא וכו׳‎ וכתוב (ישעיה מג י) למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה וכו׳‎ ונמצא שסוף תיקון כל הבריאה תלוי בגילוי יחודו ית׳‎. והנה הוא היה הוה ויהיה תמיד אחד יחיד ומיוחד אלא שעכשיו אינו מגולה לכל כראוי ולע״ל יתגלה לגמרי לכל הברואים כמ״ש (זכריה יד ט) ביום ההוא יהיה ה׳‎ אחד ושמו אחד. אמנם ישראל שזכו לתורתו האמיתית יודעים האמת הזה ומעידים עליו גם עתה והוא מ״ש (ישעיה מג יב) ואתם עדי נאם ה׳‎ וזה זכות גדול לנו. והנה כלל ההנהגה של העה״ז מתחלקת להנהגת היום והנהגת הלילה וכמ״ש בח״ג פ״א ובכל בקר ובכל ערב מתחדשים הסדרים ומשמרות המלאכים לתפקידם כפי סדר ההנהגה ואולם נתחייבנו אנחנו בני ישראל להעיד על אמתת יחודו ית׳‎ בכל הבחי׳‎ פי׳‎ בין בבחי׳‎ המציאות שהוא לבדו המצוי המוכרח וכל הנמצאים ממנו הם נמצאים ובו תלוים בין בבחי׳‎ השליטה שהוא לבדו ית״ש השליט המיוחד ואין פועל שיפעל אלא מכח ורשות שניתן לו ממנו בין בבחינת ההנהגה דהיינו שאעפ״י שהמסבות רבות גדולות ועמוקות אין המסבב אלא א׳‎ ואין התכלית אלא א׳‎ דהיינו הוא ית״ש המסבב את הכל אל תכלית השלימות האמיתי ואעפ״י שאין דבר זה גלוי עתה באמת הנה אמתת הדבר כך היא וכן יגלה ויודע בסוף הכל:

ב ענין מלכותו: והנה ממה שיש עוד להבחין הוא כי הבורא ית״ש הנה הוא מלך על כל בריותיו ופי׳‎ ענין זה הוא כי אמנם אמתת מציאותו ית׳‎ הוא דבר בלתי נתלה בזולתו כלל ובלתי מתיחס לזולתו. כי הנה הוא מצוי מוכרח ושלם מצד עצמו ואין לו שום יחס עם אחר כלל לא למעלה ממנו ולא למטה ממנו. פי׳‎ שאין לו סבה שיתלה בה כלל לא כמסובב עם סבתו ולא כמצטרף עם מצטרפו. והנה בבחי׳‎ זאת נקראהו בשם אלוק ב״ה דהיינו המצוי המוכרח מצד עצמו וכמ״ש ואמנם בהיות שרצה וברא נבראים וכלם תלוים בו במציאותם ובכל בחינותם וכמ״ש נקראהו בבחי׳‎ זו אדון כל כי הכל ממנו והכל שלו והוא שליט בכל כרצונו. ואולם עוד רצה בטובו וחסדו להשפיל כביכול בענותו את רום כבודו ולהיות מתיחס אל נבראיו אעפ״י שבאמת אין להם יחס עמו כלל ורצה להיות להם במדריגת מלך אל עם שיחשב להם לראש ולמנהיג ולהתכבד כביכול בם כמלך שמתכבד בעמו כענין שנאמר (משלי יד כח) ברוב עם הדרת מלך ובבחי׳‎ זו נקראהו מלכו של עולם. והנה בבחי׳‎ זו הוא נחשב לנו לראש ומתכבד בנו וגם אנחנו חייבים לעבוד עבודתו ולישמע אליו לכל אשר יצוה כמלך בעמו. ואולם בבחי׳‎ זו ג״כ חייבים אנו להכירו בכל יום ולקיים מלכותו עלינו ולהשתעבד אליו ולגזירותיו כעבדים אל מלכם וזה נקרא קבלת עול מלכות שמים ונכלל ענינה בפ׳‎ זה של שמע ישראל דהיינו ההודאה בדבר זה שהוא מלך מלכי המלכים מולך בכל בריותיו העליונים והתחתונים ולקבל עול מלכותו והשתעבד אליו וכמ״ש:

ג תולדת העדות על יחודו וקבלת עול מלכותו: ואמנם מכל הענינים האלו יוצאות תולדות גדולות לתיקון כלל כל הבריאה וזה כי אולם סדרי הבריאה וכונניותיה מסודרים בדרך שכאשר מלכותו ית״ש נודע ומודים בו כל ברואיו נמצא בברואים כל טוב וכל שלוה והברכה מתרבית בהם ושלומם מתגדל. ובהתפרץ העבדים ואינם משתעבדים ומודים במלכותו ית׳‎ כל טוב חסר והחשך מתגבר והרעה שולטת. והנה נמשכים ענינים אלה בדרכי ה׳‎ בכל חלקי הבריאה העליונים והתחתונים הפועלים והנפעלים וכמ״ש בח״א. ואולם היות מלכותו ית׳‎ נודע או לא נודע נמשך ודאי ממעשי התחתונים וכבר נתבארו אלה היסודות במקומם. אך מה שצריך עתה לענינינו שאם יהיה טעם לשיופיע הבי״ת במלכותו וימלוך על עולמו ימשך מזה הטוב הרב והשלוה הגדולה לנבראים ותרבה ההארה הקדושה והטהרה וכל דבר טוב וכחות הרע יהיו נכפים ומשועבדים ולא יקלקלו טובת העולם. ואם לא הנה הב״ה מסתיר פניו ואינו מגלה כח ממשלתו וכחות הרע מתפרצים ושולטים וכל תולדות הענין הזה הוות בכל מקום שהן שייכות שם והוא כלל כל הרעות הנמצאות בעולם. והנה בהיות ישראל מתחזקים בכל יום על דבר זה ומקבלים מלכותו ית׳‎ ומודים בו בלבם ובפיהם מופיע הקב״ה בעולמו וכחות הרע נכפים תחת הטוב ונמשכת הברכה לעולם. ובהעיד על יחודו ית׳‎ כמש״ל הנה כנגד זה נענה לנו ומתנשא ביחודו ומחזיק ומוסיף לעולם תיקון על תיקון בבחי׳‎ התיקון האמיתי שזכרנו שאליו מתגלגלים כל מסיבות ההנהגה ומקיים עצתו שהיא העמיד הבריאה על הטוב השלם וכמ״ש. וממה שצריך שתבין בזה הוא שאין כל הדברים האלה אמורים אלא לשיהיה תיקון הבריאה מצד בני האדם ולא מאליו כי אולם ההנהגה כבר מסודרת היא ועומדת על הדרך הזה שכל גלגוליה הולכים אל ההשלמה וזה מה שהאדון ב״ה מסבב בטובו וכחו אלא שהיתה גזירת חכמתו שיהיה זה נעשה ע״י בני האדם שאז ישתלמו בני האדם שעשו הדבר הזה ותהיה ההשלמה עצמה בתכלית בהיות הברואים עצמם בעלי שלימותם כמ״ש. ונמצא שזה כל עיקרם של דברים אלה שמה שסידר האדון ב״ה והכין להיות משלים את בריאתו יושלם ויצא לפועל ע״י בני האדם לשישתלמו הם בשלימות הראוי להם:

ד והנה כבר ביארנו בח״א שהשלימות האמיתי של הבריאה הוא המשך לה משלימותו ית׳‎ כי הוא לבדו השלימות. ואולם גם זה מתולדות המצוה הזאת שבהעידנו על יחודו ובהיותנו תולים את הכל בו גם הוא ית״ש נדרש לנו ונמצא לכל הבריאה שתשתלם בשלימותו ונתקנים כל המציאיות במציאות האמיתי השרשי שהוא מציאותו ית׳‎ וכמ״ש שם:

ה ענין המסר על קידוש השם: והנה מתנאי המצוה הזאת להיות האדם גומר בדעתו למסור נפשו על יחודו ית׳‎ ולקבל עליו כל יסורין ומיני מיתה על קידוש שמו ית׳‎ ונחשב לו כאלו עשה הדבר בפועל ונהרג על קדה״ש. וגם מענין זה יוצאות תולדות גדולות לתועלת הבריאה ולתיקון הכללי. וזה שמסדרי החכמה העליונה בנבראים ומציאיותיהם הוא שימצאו הנמצאים כלם במדריגה ידועה מה ששיערה החכמה העליונה היות נאות לפי הנרצה בעולם ומצבו וכלל המדריגה הזאת היא מדריגה נותנת מקום לחשך לימצא ולטומאה להתפשט ולפעול. אמנם כל זה בשיעור נודע דהיינו שלא ימצא החשך ולא תשלוט הטומאה כ״כ שיטמא לעולם לגמרי ויתקלקלו הבריות שאם היה הדבר מגיע לזה היו צריכים כלם ליפסד ולימחות כמו שקרה בזמן המבול אך בשיעור מה שלא יקלקל העולם אבל ישארו בו הענינים חול ולא קדש חשוכים ולא בהירים. והנה סדרה שזאת תהיה מדריגתם הראשונית ועיקרית אמנם שבדרך תוספת תמצא בם הארה מעולה והשפעת יקר יתעלו בה מן המדריגה השפלה הזאת ויגיע לברואים ענין קדש ובהירות מה שראוי שיגיע להם לפי העה״ז. והנה הדברים משוערים בחכמה נפלאה כל דבר בגבולו כראוי לא פחות ולא יותר והיינו כי שוער מה ראוי שיהיה להם בדרך עיקר וגם זה נתחלק לחלקים ומדריגות פרטיות שונות ומה ראוי שיהיה להם בדרך תוספת וגם הוא נתחלק לחלקים ומדריגות פרטיות שונות וכן שיערו הזמנים שראוי שיהיה להם התוספת הזה במדריגותיו וכמ״ש עוד לפנים בעז״ה. והנה בכל יום ויום צריך שיתחדש השפעה והארה בנבראים שיעלה אותם מן המדריגה השפלה השרשית בהם ויתן בהם קידוש ובהירות כמ״ש ואולם סידר החכמה העליונה מציאות ההארה הזאת המתחזקת ומעברת החשך של העולם ומגברת בו ובברואיו היקר והמעלה והקדושה שזכרנו ותלה המשכה במעשה התחתונים כשאר כל ההשפעות והתיקונים ואמנם המעשה אשר תלאה בו הוא מסור אדם את נפשו על קידוש שמו ית׳‎ וגם בזה יש מדריגות כי המסירה שימסור אדם עצמו על קד״ה בפועל ימשיך הארה גדולה וחזקה מאד ויתקן בבריאה תיקון עצום וירבה בה הקידוש והבהירות ריבוי גדול והמסירה במחשבה דהיינו בגמור בלבו להמסר וכמ״ש ימשיך ג״כ השפעה ממין השפעה זאת אלא שלא היה כ״כ עצומה. ואמנם למה שצריך להתחדש ולהמשך בכל יום לפי סדרי ההנהגה די המסירה במחשבה והוא הנעשה בפ׳‎ זה [שמע], והתולדה היוצאת היא המשכת השפעת הקידוש והבהירות בבריאה כלה לתת לה קצת עילוי מן החול והחשך שהיא בם כפי מדריגתה השרשית:

ו נמצא כלל ענין פ׳‎ ראשון של שמע הוא העדות וההודאה ביחודו ית׳‎ בכל הבחנותיו קבלת עול מלכותו והמליכו על כל הברואים כלם וגמור בדעתנו להמסר על קידוש שמו. ותולדת כל זה היות האדון ב״ה מחזיק ממשלת יחודו על כל הבריאה והכנע והשתעבד כחות הרע, והתחזק הטוב והתגבר והמצאו ית׳‎ לבריאה שתתלה בו ותשתלם בשלימותו ותמשך ההשפעה הנותנת עילוי לברואים בשיעור המצטרך וינתן בם בהירות וקידוש כפי הנאות:

ז ענין ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד: ואמנם לתיקון הגדול הזה יתחבר תיקון אחר והוא הנכלל בשבח שאומרים אח״ז דהיינו בשכמל״ו. וזה כי הנה כבר ביארנו שכלל כל השפעותיו ית׳‎ והארותיו הם ענינים נמשכים במסיבות שונות וכלם נשרשים ונתלים ביחודו ית׳‎ ושלימותו האמיתי. והנה הנבראים מתנהגים בגלגולים שונים לפי כלל ההשפעות האלה ומסיבותיהם וסוף הכל הוא שיגיעו להשתלם בשלימות האמיתי כי אולם גזרה החכמה העליונה שלא ימשך ולא יגיע ההשתלם לברואים אלא ע״י כל המסיבות האלה ואחר כל גלגוליהם. והנה בהיות הפעולה והשליטה ליחוד נתלה הכל בו ונודעות כל ההשפעות שאינן אלא ענפי היחוד והדרך להגיע הברואים אליו. והנה בהיות הכונה בפ׳‎ ראשון לתלות הכל ביחוד כמ״ש נמצאו כל ההשפעות נתלות בזה והכל שב אל ענין השלימות האמיתי שזכרנו. והנה הנולד מזה בברואים הוא שישרה שמו עליהם ותתדבק בם קדושתו התדבקות גדול וישלוט בם וימשיכם אחריו תמיד וימצאו כלם נתלים בו ומשתלמים בשלימותו וזהו המצב שיגיעו לו באמת בסוף כל הגלגולים. והנה בהיותם כך נמצא חפצו ית׳‎ נעשה וכבודו מתגדל וזה עיקר העטרה שהוא מתעטר בברואיו וכביכול מתגדל בם. ואמנם עתה אין הדבר הזה משתלם אלא ברוחנים כי הנה הם טהורים וקדושים ושמו ית׳‎ שורה עליהם ומתקשר בם התקשרות גדול והם נמשכים ממש אחריו בכל עת ובכל שעה וכבודו מתגדל בהם. אך בתחתונים אין הדבר נשלם מפני שאינם עדיין שלמים והרע מתערב בהם ולא הטהרו ממנו וכביכול אין כבודו ית׳‎ מתגדל בהם כראוי. והנה המלאכים מצד התיקון שהם בו משבחים שבח זה בשכמל״ו אך התחתונים א״א להם לשבח אותו כי אינם ראוים לזה ולא השם שורה עליהם כראוי ולא הכבוד מתגדל בם. אלא יעקב אבינו ע״ה זכה כבר לזה בעת פטירתו מן העולם בהיותו עם כל בניו הקדושים סביביו שלא היה בהם פיסול ונתעטרו ביחודו ית׳‎ שאמרו שמע ישראל וכו׳‎ ואז ענה הזקן בשכמל״ו. ונמצא שמצדנו אין אנו ראוים לענין הזה אלא קצת ממנו ניתן לנו מצדו של יעקב אבינו וע״כ אנו אומרם אותו אך בחשאי זולתי ביום הכפורים שמתעלים בו ישראל למדריגת המלאכים וכמ״ש במקומו בס״ד:

ח פרשה ראשונה דקריאת שמע: ואמנם שאר הפרשיות הנה הם השלמת זה הענין ונכלל הענין בג׳‎ עיקרים והם קבלת עול מלכותו ואהבתו קבלת עול מצות וזכירת יציאת מצרים. הפרשה ראשונה בה יתכוין האדם להתחזק באהבתו ית׳‎ בכל תנאיה דהיינו בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך ולהמשיך הארת קדושתו ית׳‎ ועול מלכותו ית׳‎ לבניו ולכל צאצאיו והיינו ושננתם לבניך. וליתקן בכל בחינות מצבו של האדם דהיינו בשבתך בביתך ובלכתך וכו׳‎ ולתקן בזה בחי׳‎ הבית שלו והיינו וכתבתם וכו׳‎:

ט ענין זכירת יציאת מצרים: אח״כ מקבל עליו עול מצות ב״והיה אם שמוע ואח״כ מזכיר יציאת מצרים בפ׳‎ ציצית והיינו כי הנה יציאת מצרים היה תיקון גדול שנתקנו בו ישראל ונשאר הדבר לנצח והיינו כי מאחר חטאו של אדה״ר נשאר האנושיות כלו מקולקל כמ״ש בח״א והיה הרע מתגבר בכלו עד שלא היה נמצא מקום לטוב שיתחזק כלל ואעפ״י שנברר אברהם אבינו ע״ה להיות הוא וזרעו לה׳‎ נבדלים מכל האומות הנה עדיין לא היה להם מקום שיוכלו להתחזק ולהתכונן בבחי׳‎ אומה שלימה ולזכות לעטרות הראויות להם מפני הרע שהיה מחשיך עליהם והזוהמא הראשונה שלא יצאה מהם עדיין וע״כ הוצרך שיגלו למצרים וישתעבדו שם ובאותו השעבוד הגדול יצורפו כזהב בתוך הכור ויטהרו. והנה כשהגיע הזמן הראוי חיזק האדון ב״ה את השפעתו והארתו על ישראל וכפה את הרע לפניהם והבדיל אותם ממנו ורומם אותם מן השפלות שהיו בו והעלם אליו. ונמצאו גאולים מן הרע גאולת עולם ומשם והלאה הוקמו לאומה שלמה דבוקה בו ית׳‎ ומתעטרת בו. והנה זה תיקון שנתקן לעולמים כמ״ש וכל הטובות שהגיעו ושמגיעים לנו כלם תלוים בו וע״כ נצטוינו לזכור אותו תמיד ולהזכירו בפינו שעי״ז מתחזק התיקון ההוא עלינו ומתאמץ האור בנו ומתמיד בנו התועלת הנמשך מן התיקון ההוא:

י רמ״ח תבות: ואולם עוד תיקון א׳‎ נכלל בכלל קריאת הפרשיות האלה והוא לתקן האדם כל פרטי בחינותיו באור יחודו ית׳‎ וכן לתקן בו כל פרטי הבריאה וזה כי הנה כלל בחינותיו של האדם הם רמ״ח והם רמ״ח אברים שלו ואולם חלקי הבריאה ג״כ לפי כונניותיהם הם רמ״ח בהקבלה לרמ״ח איברי האדם ואלו ואלו צריך שיתקנו באור יחודו ית׳‎ וזה נתקן ע״י רמ״ח תיבות שבק״ש:

יא ברכות קריאת שמע דשחרית: והנה חז״ל חיברו לענין הזה הברכות של הק״ש וזה כי הנה בכל יום מתחדש כל המציאות כלו מלפניו ית׳‎ וזה בב׳‎ בחינות. א׳‎ בבחי׳‎ הקיום וההתמדה שהנה מתחדש השפע בכל להתקיים ולהתמיד על מציאותו והב׳‎ כי הנה כל הימים מימי הששת אלפי שנה הנה כלם גזורים ועומדים מלפניו ית׳‎ בבחי׳‎ הארות והשפעות מציאיות ומצבים המצטרכים לעולם לשישלים הסיבוב הנרצה ויגיע אל השלימות. ונמצא כל יום בחי׳‎ חדשה ממש ובבחי׳‎ ההיא מתחדש כל המציאות כלו ועל זה נאמר מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית״. והנה על השרש הזה תיקנו הברכות האלה והשבחים על כלל הבריות כלם שהם המתחדשים יום ביומו. והנה כלל הבריות האלה מתחלק לב׳‎. הא׳‎ כל בריות העולם התחתונים והעליונים והב׳‎ כלל מין האנושי והיינו ישראל שהם מין האדם באמת. והנה על סדר זה סידרו ברכה ראשונה בשבח כלל הבריות ופקידיהם והם הבריות למטה והמלאכים למעלה כל א׳‎ בסדריו וכללו בזה ענין היום והלילה והמאורות המושלים בהם והב׳‎ בשבח על ענינם של ישראל והאהבה שאהבם והקירוב שקירבם לעבודתו. ונכללו בברכות האלה כל אלה הענינים בדרכיהם האמיתים אח״כ ק״ש ואח״כ סידרו ברכה אחרת על כלל הנסים הגדולים שעשה לנו האדון ב״ה. והעיקר הוא יציאת מצרים בפרטיו מסודר על פי סודותיו האמיתים וכל הבחנותיו:

יב ברכות קריאת שמע דערבית: והנה עיקר ענין זה בבקר שאז הוא התחדשות המציאות כמ״ש ואולם בלילה הנה נוסף ענין בבריות כלם לפי ענין הלילה ואין זה אלא כמו גמר ענינו של היום והשלמתו. ובבחי׳‎ זו ג״כ סידרו ברכות ק״ש של הערב כפי ברכות ק״ש של שחרית אך יותר בקצרה כי אינו אלא חזרת הדברים בקיצור כפי מה שמתחדש בסדרי ההנהגה נמשך אחר מה שנתחדש ביום. ועוד הוסיפו ברכה על ענין מנוחת הלילה והשינה בכל בחינותיה והיינו ברכת השכיבנו:

א ענין התפלה: ענין התפלה הוא כי הנה מן הסדרים שסידרה החכמה העליונה הוא שלהיות הנבראים מקבלים שפע ממנו ית׳‎ צריך שיתעוררו הם אליו ויתקרבו לו ויבקשו פניו וכפי התעוררותם לו כן ימשך אליהם שפע. ואם לא יתעוררו לא ימשך להם. והנה האדון ב״ה חפץ ורוצה שתרבה טובת ברואיו בכל זמניהם והכין להם עבודה זו דבר יום ביומו שעל ידה ימשך להם שפע ההצלחה והברכה כפי מה שהם צריכים לפי מצבם זה בזה העולם:

ב ואמנם עומק יותר יש בענין והוא כי הנה האדון ב״ה נתן לאדם דעה להיות מנהג עצמו בעולמו בשכל ובתבונה והעמיס המשא עליו להיות מפקח על צרכיו כלם. והענין הזה מיוסד על ב׳‎ שרשים הא׳‎ ליקרו של האדם וחשיבותו שניתן לו השכל והדעת הזאת להיות מנהל את עצמו כראוי והב׳‎ להיות לו עסק בעולם וליקשר בעניניו וזה ממה שמקיימו במצבו האנושי שזכרנו למעלה שהוא דרך חול ולא קדש והוא מה שמצטרך לו בזמנו זה כפי סדרי ההנהגה. והנה זה באמת מצד א׳‎ ירידה לו ולענינו. אבל היא ירידה מצטרכת לו וגורמת לו עילוי אחרי כן כמבואר בח״א. ואולם כמו שירידה זו מצטרכת לו לפי ענינו בעולם הזה הנה מצד אחר צריך שלא תרבה יותר ממה שראוי כי הנה כפי מה שירבה להסתבך בעניני העולם כך מתרחק מן האור העליון ומתחשך יותר. והנה הכין הבי״ת תיקון לזה והוא מה שיקדים האדם ויתקרב ויעמוד לפניו ית׳‎ וממנו ישאל כל צרכיו ועליו ישליך יהבו ויהיה זה ראשית כללי ועיקרי לכל השתדלותו עד שכאשר ימשך אח״כ בשאר דרכי ההשתדלות שהם דרכי ההשתדלות האנושי לא יקרא שיסתבך וישתקע בגופניות וחומריות כיון שכבר הקדים ותלה הכל בו ית׳‎ ולא תהיה ירידתו ירידה רבה אלא תסמך ע״י התיקון הזה שקדם לה:

ג ענין הקריבה בתפלה וג' פסיעות בסוף: והנה היה מחסדו ית׳‎ לתת לאדם מקום שיתקרב לו ית׳‎ אעפ״י שכפי מצבו הטבעי נמצא רחוק מן האור ומשוקע בחשך והיינו שנתן לו רשות שיעמוד לפניו ויקרא בשמו ואז יתעלה מן השפלות אשר לו בחוקו לפי שעה וימצא מקורב לפניו ומשליך עליו יהבו כמ״ש. והנה זה חומר התפלה שאסור להפסיק בה כלל מפני היות בה האדם בקורבה גדולה אליו ית׳‎. וכן סודר בה ההפטר בסופה והלך לאחוריו ג׳‎ פסיעות והוא שוב האדם אל מצבו התמידי כמו שמצטרך לו בשאר כל זמנו:

ד ואמנם הודיעונו ז״ל התנאים הפרטים הצריכים להתלוות אל התפלה להשלים ענינה בין במה שנוגע אל הקריבה הזאת שזכרנו בין במה שנוגע אל המשכת ההשפעות וכפי כל זה סידרו לנו התפלה בברכותיה וחקקו לנו כל דיניה והלכותיה.

ה והנה כל זה שביארנו עד הנה בק״ש ובתפלה הוא לפי ענין המצות האלה כפי מה שהם אמנם עוד סידרו לנו מסדרי התפלה הסדר הראוי להשלים גם בעד עבודת הקרבנות החסרה ממנו עתה. והוא מה שמצטרך לפי חידוש כל יום מהימים כפי חוקות הזמן בכל חלקיו ויבואר בפ׳‎ הבא לפנינו בס״ד:

א ענין שליטת כחות הטומאה בלילה: סידרה החכמה העליונה שתהיה בלילה שליטה לכחות הטומאה להתפשט בכל מרכבותיהם וישוטטו ענפיהם בעולם. וכיונה שבאותו הזמן יאספו בני האדם אל בתיהם וישכבו במטותיהם ישנים ונחים עד הבקר שאז ניטל ההתפשטות והשליטה מן הכחות ההם ומכל ענפיהם ויחזרו בני האדם ויצאו לעבודתם עדי ערב. והוא מה שביאר דהמע״ה תשת חשך ויהי לילה וכו׳‎ תזרח השמש וכו׳‎ יצא אדם לפעלו וכו׳‎. ואולם כל הענינים האלה בכל גבוליהם ושיעוריהם משתרשים בשרשי יסודות ההנהגה כפי הבחנות ההשפעות הנשפעות לברואים בכל מדריגותיהם וכמ״ש בח״א ע״ש. וצריך שתדע שאעפ״י שע״ד כלל נאמר שהלילה היא זמן שליטת הכחות האלה הנה באמת אין זה אלא בחצי הלילה הראשונה אך בחצות הילה נשפעת השפעת הארה ורצון מלפניו ית׳‎ בכל העולמות וניטלת השליטה מכחות הרע וענפיהם נגרשים ממקום הישוב ומתחלת ההארה של היום להתעורר עד שמאיר היום ונמשכת ההשפעה הראויה ומתחדש בה כל המציאות: ואמנם ענין השליטה הזאת ששולטות כחות אלה בלילה וגירושם שנגרשים ביום הנה הוא דבר מחוקק בטבע העולם וסדריו זולת השליטה וההכנעה שמגעת להם במעשה האדם. וזה ששיערה החכמה העליונה שלהיות מציאות הטוב והרע האמיתי שהוא הנמשך ממעשי בני הבחירה צריך שיהיה העולם בחקו הטבעי עלול לשליטת הרע בו באופן שכך יהיה אפשרות להתפשטות הרע הזה בחלקים ממנו כמו להעדר התפשטותו בהם. ואולם לשיהיה זה גזרה החכמה העליונה היותו ראוי שבזמן עצמו יהיה חלק א׳‎ שיתן לו שליטה והתפשטות מצד עצמו. והנה הוא הכנה למה שאפשר שינתן לו מצד מעשי האדם ויהיה חלק אחר שיטול ממנו השליטה ויהיה הזמנה למה שאפשר שיגרמו לו מעשיו. והנה שם שתי מציאיות חזקים שהם האור והחשך נמשכים מבחינת ההארה וההעלם שביארנו בח״א ונתן להם חלק בזמן והיינו היום והלילה ואחריהם נמשכים שליטת כחות הטומאה שזכרנו וגירושם והכל הזמנה לתולדות המעשים וכמ״ש:

ב ענין טומאת הידים בלילה: ואמנם בהנתן שליטה זאת אל כחות הרע האלה ובהפשטם בעולם נמצא חשכו של העולם מתרבה ומתחזק והאדם גם הוא בהיותו שוכב על מטתו גם עליו מתפשט התפשטות מן הטומאה המשוטטת בשיעור שניתן לה כפי השייכות אשר לה בגופו של האדם מצד חומריותו ויצה״ר שבו ונוסף על זה שכבר הוכן בסדרי ההנהגה שבהיות האדם ישן חלקי נשמתו העליונים מסתלקים ממנו וכמ״ש בח״ב וטועם טעם מיתה במקצת. והוא מה שכתבו ז״ל (ברכות נז:) שינה א׳‎ מס׳‎ במיתה ונמצא שאז מתגבר יותר בגופו החשך בהעדר אור הנשמה המזכך אותו ע״כ נמצא שם בית כניסה יותר אל הטומאה לשרות עליו והוא ענין רוח הרעה שפי׳‎ ז״ל ששורה על הידים (שבת קט:). אך שרותה על הידים ולא על מקום אחר הוא כי זה השיעור וזה הגבול שהגבילה לה החכמה העליונה מה שתשרה על האדם שהוא הנאות לפי מצבו בעולם לא פחות ולא יותר:

ג והנה הכינה החכמה העליונה לאדם מה שישתדל בו בבוקר ויתרומם ממה שנשפל במצב הלילה ליטהר ממה שנטמא וכן ישוב וירומם העולם כלו ממה שנשפל ויאיר אותו מן החשך שהוחשך. וענין זה כלו נכלל בתקנות הנתקנות לזמן הקימה מן הפעולות ומן הדיבורים וכמ״ש בס״ד:

ד נטילת ידים: הנה הפועל הא׳‎ הוא טהרת הידים כי הנה הם הם שנטמאו ושרה עליהם רוח הרעה וזה צריך לגרשו מהם ולטהרם. והנה חקק הבי״ת שיגורש מהם ע״י הנטילה הראויה כמו שלימדונו ז״ל ונמצא כל גופו של האדם נטהר בזה כמו שכלו היה נטמא מהשראתו של הרוח רעה עליהם. ויש בענין הזה ג״כ תיקון לכל הבריאה כלה ליטהר מטומאת הלילה ולצאת מחשכתה. והנה חיברו לזה ג״כ נקות האדם את גופו בהפנותו ונמצא כלו מיטהר ומזדמן להתקרב לפני בוראו:

ה ואולם אחר זה יבואו שני מעשים אשר כבר הם בעצמם מכלל התרי״ג מצות ומתחברים עם תיקוני התפילה להשלמת העבודה היומיית והם הציצית והתפילין. ונבאר בתחלה ענינים הפרטי ואח״כ נבאר מדריגתם בתיקוני העבודה היומיית שזכרנו:

ו הציצית: ענין הציצית הוא כי הנה רצה האדון ב״ה שיהיו ישראל מתקנים בכל בחינותיהם בעניני קדושה וע״כ נתן להם מצות לכל זמניהם וכפי כל מקריהם כדי שיתקנו בכלם. והנה מכלל מה שלאדם הוא המלבושים שהוא לובש ולמען גם הם יתקנו בקדושה צוה שיושם בהם הציצית ואז נמצאים נתקנים בקדש. וענין עמוק מזה נכלל עוד במצוה זו והוא היות האדם נסמן לאלקיו כעבד לאדונו והרי זה מכלל קבלת עולו ית׳‎ והשתעבד עולו ית׳‎ והנה ניתן לאדם להיות מתקן את כל הבריאה כמבואר בח״א ונמצא שהוא עובד עבודתו של הבי״ת ועוסק במלאכתו שהוא העמיד הבריאה אשר ברא על המצב הנרצה ממנו ית׳‎ ואולם זה יוצא ממעשה האדם ופעולותיו שיפעול כפי התורה והמצוה שעליו. אמנם כלל כל העבודה הזאת עומד על יסוד א׳‎ שהוא היות האדם עבדו של הבי״ת שנמסר לו הענין הזה של תיקון הבריאה והופקד בידו שע״כ הדבר הזה מצליח בידו ומעשיו מגיעים להוליד תולדות אלה. ואולם כלל מציאות היות משא זה על האדם נקרא עולו ית׳‎ שעליו כעול האדון על עבדו ודבר זה מתחזק ע״י פרטים ידועים שתלאו בהם האדון ב״ה ומכללם הרשם והציין בציון זה של הציצית. ואמנם מלבד היות הדבר הזה מצוה תמידית עשו ממנו חז״ל תיקון מתיקוני התפלה והוא להיות מתעטף בטלית להתפלל בו והתיקון הוא קבלת העול שזכרנו להיות בכח זה תופס ואוחז במלאכתו ית׳‎ דהיינו תיקון העולם וכמ״ש:

ז תפילין: אך ענין התפילין הוא יותר גדול מן הציצית הרבה. והוא כי נתן הבי״ת לישראל שיהיו ממשיכים עליהם המשך ממש מקדושתו ית׳‎ ויתעטרו בו באופן שכל בחינותיהם הנפשיות והגופיות יחסו תחת האור הגדול הזה ויתקנו בו תיקון גדול. והוא מש״ה וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳‎ נקרא עליך ותלה ענין זה במצוה זו בכל הלכותיה ופרטותיה. ואמנם ב׳‎ אברים ראשיים נמצאו באדם ובהם הנשמה מתגברת תגבורת גדול והם המוח והלב. וצוה הבי״ת שימשך האור הזה על המוח תחלה ע״י תפלה של ראש ויתוקן בו המוח והנשמה שבו ויתפשט אח״כ על הלב ע״י תפלה של יד שכנגדו ויתוקן גם הוא בו ועי״ז נמצא האדם כלו בכל בחינותיו נכלל תחת המשך הקדושה הזאת ומתעטר בה ומתקדש קדושה רבה. ואמנם פרטי ענינים שונים נמצאים בתנאי המצוה בכל חלקיהם כלם ענינים מצטרכים להשלמת התיקון הנרצה בכל חלקיו כפי מחלקות בחינותו של האדם:

ח ימים שאין בהם תפילין: והנה נצטוינו להתעטר בעיטור זה כל הימים חוץ מימי הקדש שהם עצמם אות לישראל ומצדם מתעטרים ישראל בעיטוריהם בלי השתדלות אחר משא״כ שאר הימים שא״א להשיג העיטורים אלא בהשתדלות הזה. וגם אחר ההשתדלות עצמו אין מעלת העיטור המושג בו כמעלת העיטור הנמשך מאליו בימי הקדש אלא פחות ממנו הרבה. אמנם הדברים כלם בכל גבוליהם משוערים מן החכמה העליונה כפי מה שהוא היותר נאות:

ט והנה אחר היות האדם מצוין בציצית ומעוטר בתפילין נתקנו לו סדרי התפלה לתקן כפי המצטרך. והכונה בכלל להעמיד הבריאה כלה כל העולמות במצב הראוי לשיושפע בם השפע העליון והמשיך השפע מלפניו ית׳‎ אליהם כפי המצטרך:

י חלקי התפלה: ואולם כלל התפלה מתחלק לד׳‎ חלקים הא׳‎ הקרבנות הב׳‎ פסוקי דזמרה הג׳‎ ק״ש וברכותיה הד׳‎ התפלה, ומה שלאחריה הקרבנות הכונה בהם בכלל הוא לטהר העולם כלו ולהסיר ממנו כל מה שהוא עיכוב ומניעה אל ביאת השפע העליון בו. פסוקי דזמרה הכונה בהם בכלל לגלות אור פניו ית׳‎ ע״י התהלות שאנו מתהללים בו ומספרים בשבחו שזה ענין תלאו הבי״ת במעשה הזה דהיינו בהילול לפניו והוא ענין הבוחר בשירי זמרה. ק״ש וברכותיה כבר ביארנו ענינם בכלל ומלבד מה שביארנו כלל בהם עוד ענין אחר והוא כי הנה סדרי כונניות הבריאה והשתלשלותה כבר ביארנוהו בח״א שאולם הנבראים כלם משתלשלים ובאים מדריגה אחר מדריגה מן הכחות השרשיים עד הגשמים ואולם גזרה החכמה העליונה שלהיות הנבראים כלם מקבלים השפע מלפניו ית׳‎ יהיו תחלה מתקשרים זה בזה מלמטה למעלה התחתונים בעליונים מהם והעליונים בעליונים יותר וכן עד״ז עד הכחות השרשיים והם יתלו בו ית׳‎ ויושפע להם שפעו ואח״כ יתפשט השפע מלמעלה למטה בכל מדריגות הבריאה כראוי וישובו ויתיצבו כלם על מדריגותיהם לפעלם כפי מה שסודר להם. ואולם הברכות האלה של ק״ש סודרו עפ״י הרזים האלה ובאותו השבח וההלול מתעלים מדריגות הבריאה מלמטה למעלה עד התקשר הכל במדריגה היותר עליונה ואז נקשר הכל ונתלה באורו ית׳‎ ונמשך השפע לכל הברואים והוא מה שנעשה בתפלת י״ח:

יא ענין י"ח ברכות: והנה צריך שתדע שסוגי ההשפעה העליונה שתחתיה נכללים כל מיני ההשפעות ופרטיהם הם ג׳‎ והם הנרמזים בג׳‎ אותיות השם ב״ה וחיבורם ביחד להשלמת הבריאה כלה נרמזת בה׳‎ אחרונה. וכנגדם שלשה הכנוים הגדול הגבור והנורא והממשיך אותם כראוי הוא זכותם של אברהם יצחק ויעקב והממשיך ההשלמה היוצאת מחיבורם הוא זכותו של דוד המלך שמתחבר עם האבות ומשלים תקונם של ישראל. והנה כנגד ג׳‎ הסוגים האלה נתקנו ג׳‎ ברכות ראשונות של התפלה ובהם נמשך השפע העליון בכללו ואח״כ באמצעיות נמשך לפרטים כפי הצורך ובג׳‎ אחרונות מתחזק ומתישב במקבלים ע״י ההודאה שנותנים עליו וזה כלל תיקון התפלה כלה:

יב ז׳‎ ברכות דשבת: ואולם בימות החול נמשך הדבר כפי סדר זה ובימות הקדש לא הטריחו חכמים את האדם ביותר מז׳‎ ברכות כי הנה היום מקודש ומבורך בעצמו ועוזר בהמשכת השפע ודי שישתדל האדם על הכלל והיינו ז׳‎ ברכות ג׳‎ ראשונות על ג׳‎ הסוגים וכן ג׳‎ האחרונות וכמש״ל והאמצעית על כלל קדושת היום שתתחזק ותאיר ותמשול והיא העוזרת ומשלמת לכל הפרטים. ועוד נדבר מזה לפנים בס״ד:

יג ד׳‎ עולמות: עוד צריך שתדע שהנה כלל העולמות מתחלק לד׳‎ והיינו עולם הזה בב׳‎ חלקיו עליון ותחתון שהם החלק השמימי ונקרא עולם הגלגלים והיסודיי והוא הנקרא עולם השפל וכלל שניהם נקרא עולם א׳‎. ועל העולם הזה יש עולם המלאכים ועליו עולם הכחות העליונים שרשי הבריות שזכרנו בח״א ונקרא עולם הכסא. והנה למעלה מזה במדריגה יבחן כלל השפעותיו ית׳‎ גילויי אורו שמהם נמשכים כל המציאיות כלם ובהם הם תלוים וכמ״ש בח״ג פ״ב .והנה ע״ד השאלה נקרא לכלל כל ההשפעות האלה עולם א׳‎ ונקראהו עולם האלקות. ואמנם הנה תראה שאין שייך בו שם זה אלא ע״ד השאלה כמ״ש ועל הטעם שנבאר משא״כ ג׳‎ העולמות הקודמים שבהם יכון השם הזה באמת. וזה כי הנה עולם יקרא קיבוץ עצמים רבים ונמצאים שונים במקום מתחלקים למחלקות רבות ומתיחסים זה לזה ביחסים שונים. והנה בעצמים כלם יהיו מוחשים או רוחנים יתכן ענין זה באמת ונמצא שיקרא עולם הזה עולם בהיותו קיבוץ גופים שפלים או שמימים במקום א׳‎ ונקרא עולם המלאכים עולם בהיותו גם הוא קיבוץ מלאכים רבים במקום א׳‎ כפי מה ששייך בם. ועולם הכסא עולם בהיותו קיבוץ כחות רבים במקום ששייך בם אך השפעותיו ית׳‎ הנה אינם עצמים מרובים ונמצאים שונים כלל אבל הבחנות הם הם ומיני גילוי אור ממנו ית׳‎ שאין ענינם אלא מה שהוא ית״ש נמצא לבריותיו ומפעיל להם כפי עניניהם. אך בהיות שנבחן בהשפעות אלה חילוק סדר והדרגה כפי מה שראוי למקבלים שבם נשרשים חילוקיהם סדריהם והדרגותיהם של הנמצאים כמ״ש בח״ג פ״ב ע״כ נקרא לכלל כל זה עולם ונחשבהו למעלה מכל הג׳‎ כי לפי ההדרגה כך הוא שהרי ההשתלשלות כלו עולה במדריגה זו המוחשים במלאכים המלאכים במה שעליהם דהיינו הכסא ומדריגותיו והכסא בהשפעותיו ית׳‎ ובגילוי אורו שהוא השרש האמיתי לכל:

יד הקבלת חלקי התפלה לעולמות: והנה על פי סדר זה נתקנו חילוקי התפלה דהיינו ג׳‎ חלקים. בתחלה לתיקון ג׳‎ העולמות עולם הזה עולם המלאכים עולם הכסא וזה בקרבנות זמירות וברכות ק״ש. אח״כ תפלה מעומד והוא כנגד עולם האלקות להמשיך ההשפעות לפי בחינותיהם. ואח״כ ג׳‎ חלקים אחרים להמשיך משך השפע לעולמות זה אחר זה עד הסוף והיינו קדושה דסדרא שיר הלוים ואין כאלקינו. ואחר כל זה עלינו והוא לחזור ולהמליך מלכותו ית׳‎ על כל העולמות אחר שנתברכו ממנו:

טו ענין נפילת אפים ה וי״ג מדות: והנה נתחברו לזה עוד קצת ענינים פרטים לעורר הרחמים ולהרבות הברכה. ומכלל זה ענין הוידוי הזכרת הי״ג מדות ונפילת אפים והיינו כי הוידוי הוא לסתם פי המקטרגים ולא יגרמו לו שתדחה תפלתו ח״ו. הזכרת הי״ג מדות זה כחם שיתפוס האדון ב״ה במדת רחמנותו ובשליטת רוממותו יעבור על פשע ויחון אף בהעדר הזכות. ונפילת אפים אף היא כניעה גדולה לפניו ית׳‎ אשר כחה גדול לשתתפייס מדה״ד ויכמרו הרחמים הגדולים ויהיה השפע נמשך בריבוי וברוחה. ואולם זה הוא הסדר הכולל שעליו נוסדה התפלה ויש פרטים רבים לכלל זה שבהם תלוים פרטי הסדר במזמורים ובשאר הפסוקים שנתקנו כל דבר במקומו:

טז ענין תפלת מנחה ערבית ותקון חצות: וצריך שתדע שהנה בסדרי ההנהגה היום מתחלק לב׳‎ חלקים: והוא הבקר ואחר חצות שהוא בין הערבים. וגם הלילה מתחלקת לב׳‎ וכמ״ש למעלה. ואמנם בכלם צריך שתמשך הארה והשפעה לעולמות כפי בחי׳‎ חלק הזמן ההוא ועל זה סודרו התפלות במנינם. והיינו כי הנה לב׳‎ חלקי היום תיקנו תפלת שחרית ומנחה והנה בבקר שהוא זמן התחדש השפע כפי בחי׳‎ היום תיקנו הסדר בארוכה כפי כל המצטרך אך לחלק הב׳‎ של היום שנמשך אחר הא׳‎ לא יצטרך אלא קצת השתדלות להשלמת הענין כפי חלק הזמן ההוא ובלילה להיות בענין יותר חידוש מפני השתנות הבחי׳‎ דהיינו בחי׳‎ הלילה שהיא יותר מתחלפת מהיום ממה שהוא בין הערבים מהבקר ע״כ תיקנו סדר יותר בארוכה משל מנחה והיינו בברכות הק״ש אך קצר משל הבקר כי עכ״פ כבר השפע נמשך ובא מהבקר. ואולם לחלק הב׳‎ של הלילה לא קבעו סדר לכל שלא להטריח את הציבור אבל הניחו הדבר לחסידים שיקומו וירונו כל א׳‎ כפי ידיעתו. וכבר אפי׳‎ תפלת ערבית עצמה רשות היתה אלא שקבעוה חובה כ״ש תיקון חצות הלילה. והנה תראה כי הג׳‎ תפלות אבות תקנום ומצד זה מוטל על כל ישראל לסדרם. ואולם תיקון חצי הלילה האחרונה דוד נזדרז בו וכמ״ש חצות לילה אקום להודות לך. והוא המשלים עם האבות תיקונם של ישראל וכמש״ל. אך לא נקבע הענין להטילו על כל ישראל כ״א על חסידיהם להיות במדריגה קצת למטה מן האבות:

יז תפלת מוסף: והנה בימי הקדש נוספת תפלה כנגד קרבן המוסף והיא בבחינת השפע הנוסף ביום ההוא כפי בחינת קדושתו וענינו:

א העבודה הזמניית הוא מה שנתחייבנו בו בזמנים ידועים ופרטיה שביתת השבת וקדושתו שביתת העשור ועינויו שביתת הי״ט וקדושת חש״מ החמץ והמצה בזמנם שופר בזמנו סוכה ולולב בזמנם ור״ח חנוכה ופורים ועתה נבאר ענינם:

ב ענין שבת קודש: ענין השבת בכללו הוא כי הנה כבר ביארנו למעלה שענין העה״ז נותן שיהיו הדברים בו חול ולא קדש. אמנם הוצרך ג״כ שמצד אחר ינתן קצת קידוש לברואים כדי שלא יגבר בם החשך יותר מדאי. והנה שיערה החכמה העליונה את כל זה בתכלית הדקדוק באיזה מדריגה צריך שיהיה החול ובאיזה מדריגה הקידוש הנוסף הזה והגבילה כל זה הגבולים הנאותים בבחי׳‎ הכמות האיכות המקום והזמן וכל ההבחנות שיש לבחון בנמצאות. ואולם בבחי׳‎ הזמן סידרה ענין הימים של חול ושל קדש ובימי הקדש עצמם מדריגות זו למעלה מזו כפי הנאות והנה סידרה שרוב הימים יהיה חול ולא יהיה קדש אלא השיעור המצטרך. ואולם גזרה שיהיו הימים כלם מתגלגלים בשיעור מספר א׳‎ שיסובב בזמן כלו בסיבוב והוא מספר הז׳‎ ימים וזה כי הנה בם נברא המציאות כלו ונכלל כל הויתו במספר זה ונמצא מספר זה מה שראוי שיקרא שיעור שלם כיון שכלו הוצרך להוית כל המציאות ויותר מזה לא הוצרך כלל כי כבר נגמרה בו כל ההויה. אמנם יהיו מספר זה מתגלגל והולך וחוזר בסיבוביו עד סוף כל הו׳‎ אלפים ולא עוד אלא שימות כל העולם כלו גם הם ישמרו השיעור הזה בכמות הגדול והיינו ו׳‎ אלפים ואלף מנוחה ואח״כ תתחדש ההויה למציאות בסדר אחר כפי גזירת החכמה העליונה. והנה כיונה שסוף הסיבוב יהיה תמיד בקדש ונמצא זה עילוי גדול לכל הימים שאעפ״י שרובם חול ורק חלק א׳‎ מז׳‎ הוא הקדש והוא מה שמצטרך לעה״ז כמו שזכרנו. אמנם מצד אחר בהיות החלק הזה סוף הסיבוב וחיתומו נמצא הסיבוב לו נתקן ומתעלה עי״ז עד שנמצאים כל ימות האדם מתקדשים. והנה זו מתנה גדולה שנתן הקב״ה לישראל להיות שרצה שיהיו לו עם קדוש ולא נתנה לשאר האומות כלל שאין המעלה הזאת ראויה ולא מיועדת להם:

ג איסור המלאכה בשבת קודש: ואמנם כפי המעלה הזאת שמשיגים ישראל ביום זה כן ראוי שיהיה התנהגם בו. ואולם הנה העסק בעולם כבר ביארנו למעלה שהוא ממה שמקשר האדם בחומריות ומשפיל ענינו ומורידו מן המעלה והיקר שהיה ראוי לו. ומזה צריך שיתנתק בשבת כיון שמתעלה ענינו ממה שהוא בחול ויהיה מחזיק עצמו בערך הראוי למעלה הזאת. ואמנם להנתק לגמרי מן הגופניות ועסקו אי אפשר שעכ״פ בעה״ז הוא וקישורי הגופניות עליו אבל שיערה החכמה העליונה המדריגה שראוי שינתק מן הגופניות והמדריגה שצריך שישאר בה. והמדרגיה שראוי שינתק ציותה לו שינתק והזהירה שלא יחדל מלהתנתק וזה כלל המלאכות כלם שנאסרו בשבת:

ד עונג שבת וכבודו: ומלבד מה שנאסר שלא לפגום בכבוד הקדש הנשפע ביום זה כמ״ש עוד נצטוינו לכבוד הקדושה הזאת הנשפעת והוא כלל עונג השבת וכבודו בבואו ובצאתו בקידוש ובהבדלה ושאר כל פרטיו כלם ענינים נוסדים בכללם על היסוד הזה שהוא לשמור את עצמנו בערך הראוי לקדושה הנשפעת לנו ולחבב המעלה הזאת וליקרה לכבוד ענינה שהוא קורבה גדולה אליו ית׳‎ ודביקות גדול בו ולכבוד נותנה ית׳‎ שנתן לנו מתנה גדולה כזו. ופרטי הענינים מכוונים אל פרטי הקדושה הזאת ובחינותיה דרכיה ותולדותיה כפי מה שהם באמת:

ה שאר ימי הקודש: ואמנם גזרה החכמה העליונה להוסיף לישראל קידוש על קידוש ונתנה להם ימי קודש מלבד השבת שבהם יקבלו ישראל מדריגות ממדריגות הקידוש. אמנם כלם למטה ממדריגת השבת השפעתו וקידושו. והנה כפי מדריגתו השפעתם של הימים האלה כן הוצרכנו לינתק מן העסק העולמי וכפי זה הוא איסור המלאכות בהם. והיינו יוה״כ למעלה מכלם ואחריהם ימים טובים ואחריהם חש״מ ואחריהם ר״ח ואין בו ביטול מלאכה אלא לנשים ואחר כל זה חנוכה ופורים שאין בהם ביטול מלאכה אלא הודאה בחנוכה ושמחה ג״כ בפורים. וכל זה כפי ערך השפע הנשפע והאור המאיר הוא:

ו חגיגת החגים הזמניים: ואולם מלבד הקידוש הזה הנשער במדריגותיו כפי מדריגת קדושת הימים יש עוד ענינים פרטיים מיוחדים לכל זמן מזמנים אלה כפי ענינו. ושרש כלם הוא סדר שסדרה החכמה העליונה שכל תיקון שנתקן ואור גדול שהאיר בזמן מהזמנים בשוב תקופת הזמן ההוא יאיר אור מעין האור הראשון ותחודש תולדת התיקון ההוא במי שקבלו. והנה עפ״ז נצטוינו בחג בכל הענינים שנצטוינו לזכר יציאת מצרים כי בהיות התיקון ההוא תיקון גדול מאד שנתקנו בו וכמש״ל הוקבע שבשוב תקופת הזמן ההוא יאיר עלינו אור מעין האור שהאיר אז ותחודש בנו תולדת אותו התיקון וע״כ נתחייב באותם הענינים כלם. ועד״ז חג השבועות למתן התורה וחג הסוכות לענין ענני הכבוד אעפ״י שאינו אותו הזמן בפרט אלא שקבעה התורה חג זה לזכרון ענין זה וכמ״ש כי בסוכות הושבתי וכו׳‎. וכן חנוכה וכן פורים ועד״ז היו כל ימי מגלת תענית אלא שנתבטלו מפני שלא היו ישראל יכולים לעמוד בהם ונפטרו מהיות עושים זכר להם והתעוררות לאור המאיר. ועתה נבאר המצות האלה בפ״ע:

א ענין חמץ ומצה: ענין החמץ והמצה הוא כי הנה עד יציאת מצרים היו ישראל מעורבים בשאר האומות גוי בקרב גוי וביציאתם נגאלו ונבדלו. והנה עד אותו הזמן היה כל בחי׳‎ גופות בני האדם חשוך בחשך וזוהמא שהיה מתגבר עליהם וביציאה נבדלו ישראל ונזמנו גופותם ליטהר ולהזדמן לתורה ולעבודה ולענין זה נצטוו בהשבתת החמץ ואכילת המצה. והיינו כי הנה הלחם שהוכן למזון האדם הוא משתוה באמת אל המצב הנרצה באדם וענין החימוץ שהוא דבר טבעי בלחם לשיהיה קל העיכול וטוב הטעם. הנה גם הוא נמשך לפי החק הראוי באדם שגם הוא צריך שיהיה בו היצה״ר והנטיה החומרית. אמנם לזמן מיוחד ומשוער הוצרכו ישראל להמנע מן החמץ וליזון ממצה להיות ממעטים בעצמם כח היצה״ר והנטיה החומרית והגביר בעצמם ההתקרבות אל הרוחניות. ואולם שיזונו כך תמיד אי אפשר כי אין זה הנרצה בעה״ז. אך הימים המשוערים לזה ראוי שישמרו זה הענין שעי״ז יעמדו במדריגה הראויה להם. והנה זה עיקר ענינו של חג המצות ושאר מצוות הלילה הראשונה כלם ענינים פרטים מקבילים לפרטי הגאולה ההיא:

ב סוכה ולולב: ענין הסוכה והלולב הוא כי הנה ענני הכבוד שהקיף הקב״ה את ישראל מלבד תועלתם בגשמיות שהיה לסכך עליהם ולהגן בעדם עוד היתה תולדה גדולה נולדת בהם בדרכי הרוחניות. והוא כמו שע״י העננים ההם היו נמצאים ישראל מובדלים לבדם ונשואים מן הארץ כך היה נמשך להם מציאות הארה המשכנת אותם לבד נבדלים מכל העמים ומנושאים ומנוטלים מן העה״ז עצמו ועליונים ממש על כל גויי הארץ. ודבר זה נעשה בשעתו לישראל להגיעם אל המעלה העליונה הראויה להם ונמשכת תולדתו זאת לכל א׳‎ מישראל לדור דורים שאמנם אור קדושה נמשך מלפניו ית׳‎ ומקיף כל צדיק מישראל ומבדילו מכל שאר בני האדם ומנשאו למעלה מהם ומשימו עליון על כלם ומתחדש דבר זה בישראל בחג הסוכות על ידי הסוכה. ואור השם ב״ה מאיר על ראשם של ישראל ומעטירם באופן שתהיה אימתם נופלת על כל אויביהם ע״י נטילת הלולב ומיניו והוא מ״ש וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳‎ נקרא עליך וכבר היו משיגים זה הענין בגילוי מיד אלו לא היו החטאים מונעים אותו. אמנם עכ״פ מזדמן הדבר לצאת לפועל בזמנו ועל ידי פרטיות מצות הלולב בנענועיו והקפותיו משתלם ענין זה להתחזק שליטת השם ב״ה על ראשם של ישראל ולהפיל אויביהם לפניהם ולהכניעם תחתם עד שהם בעצמם יבחרו להיות להם לעבדים. והוא הענין שנא׳‎ אפים ארץ ישתחוו לך וכו׳‎ (ישעיהו מט כג) והלכו אליך שחוח בני מעניך וכו׳‎ (ישעיהו ס יד), כי כלם ישתעבדו להם וישתחוו להם לקבל על ידם אור מאור השם ב״ה השורה עליהם והנה תשפל כל גאותם ויכנעו תחת ישראל וישובו על ידם אל עבודתו ית׳‎ ולזה הולך כל ענין הלולב בפרטיו וכמ״ש:

ג חנוכה ופורים: ענין חנוכה ופורים הוא להאיר האור המאיר בימים ההם כפי התקונים שנתקנו בם. חנוכה בתגבורת הכהנים על הרשעים בני יון שהיו מתכונים להסיר ישראל מעבודת ה׳‎ ונתחזקו הכהנים ועל ידם שבו לתורה ולעבודה. ובפרט ענין המנורה לפי תיקוניה שהיו הקטרוגים נגד ענינה והחזירום הכהנים על בורים. ופורים לענין הצלתם של ישראל בגלות בבל וחזרת קבלת התורה שחזרו וקבלו עליהם לעולם כמו שאז״ל (שבת פח א) הדור קבלוה בימי אחשורוש ופרטי הענינם כפי פרטי התיקון:

ד שופר: אך ענין השופר בר״ה הוא כי הנה ביום זה הקב״ה דן את כל העולם כלו ומחדש כל המציאות בבחינת הסיבוב החדש דהיינו השנה החדשה. והנה נסדרים הסנהדראות ונערך הדין על כל היצור כפי סדרי הדין העליון וכמ״ש בח״ב והקטיגור מזדמן לקטרג כפי עונותיהם של בני האדם והנה צונו הקב״ה לתקוע בשופר והכונה בו להמשיך ההנהגה ברחמים ולא בתוקף הדין ולערבב הקטיגור שלא יקטרג. והנה כבר ביארנו בח״ב שכמו שאין מה״ד נותנת שיגיע טוב לבני האדם אם לא יזכו לו כן מחק המשפט עצמו הוא במעשים מן המעשים שיעשו בני האדם בהגמלם הגמול הראוי להם לפי ענינם שינוהג עמהם בכלל דינם ברחמים ובחמלה ולא ידוקדק עליהם בדקדוק גמור. וכענין מ״ש ז״ל (ר״ה יז.) כל המעביר על מדותיו מעבירים לו על כל פשעיו כי הרי זה מדה כנגד מדה כמו שהוא מוותר כך יוותרו לו ונמצא שמתנהגים עמו ברחמים וזה עצמו מדת משפט. ואמנם לא המעשה הזה לבד יגמל עד״ז אבל כל מעשה שתגזור החכמה העליונה עליו היותו ראוי ליגמל כך יגמל כך ומכלל זה מצוה זו של תקיעת שופר שנצטוו בה ישראל להיות ממשיכים עליהם ההנהגה ברחמים וכשישמרו אותה כראוי זה יהיה הפרי שילקטו ממנה. ואמנם פרט הענין היחס אשר לתקיעת השופר עם המשכת הרחמים תלוי בשרשי ההנהגה ויסודותיה כפי הדברים האמיתים שלה. והכונה בזה באמת לעורר אבות העולם להתחזק בזכותם לעורר את הרחמים ולפייס מדה״ד ולהגביר הטוב על הרע ולכפות כחות הרע וליטול הכח מהמקטרגים ולהתכוין שישתמש האדון ב״ה מרוממותו להנהיג בשליטת יחודו ולעבור על פשע וכל זה על ידי מצוה זאת כשיתחבר עמה תשובתם של ישראל כראוי. ופרטי כל ענין זה כפי פרטי התיקון בדרכיו:

ה יום הכיפורים: אמנם ענין יוה״כ הוא שהנה הכין האדון ב״ה לישראל יום א׳‎ שבו תהיה התשובה קלה להתקבל והעונות קרובים לימחות דהיינו לתקן כל הקלקולים שנעשו על ידיהם ולהסיר כל החשך שנתגבר על ידיהם ולהשיב השבים אל מדריגת הקדושה והקורבה אליו ית׳‎ שנתרחקו ממנה ע״י חטאתיהם. והנה ביום זה מאיר אור שבכחו נשלם כל זה הענין ואמנם הוא אור שלקבל אותו צריך שישמרו ישראל מה שנצטוו ליום זה ובפרט ענין העינוי שעליה מתנתקים מן הגופניות ניתוק גדול ומתעלים במקצת אל בחי׳‎ המלאכים ושאר כל פרטי הדברים כפי פרטי התיקון:

ו קריאת התורה: והנה צריך שתדע שמן התיקונים הגדולים שסידרו הנביאים לישראל היה ענין הקריאה בתורה וזה נכלל בב׳‎ בחינות. הא׳‎ קריאת ספר התורה על הסדר עד תומו וחוזר חלילה על דרך זה. והב׳‎ קריאת פרשיות מיוחדות בזמנים מיוחדים. וזה כי הנה ספר התורה הוא כלל מה שנמסר לנו ממנו ית׳‎ (להיותו) [להיותנו] הוגים בו שעי״ז תמשך לנו הארתו וכמ״ש בח״א ובחלק זה ג״כ פ״ב. והנה לקבל הארה זו בתמידות תקנו שנהיה הוגים בו במקהלותינו בתמידות על הסדר וזה מלבד ההגיון הפרטי הראוי לכל אחד ואחד בפרטו. והנה ע״י הקריאה התמידית הזאת מתמיד בנו אור קדושה הזאת וגם בזמנים המיוחדים כפי ענינם ראוי שנקרא הפרשיות הנוגעות לענינים ההם להחזיק הארת הימים על ידי כח התורה שהוא הכח היותר חזק שיש לנו:

א אך העבודות המקריות הם כפי המקרים שקורים לבני האדם בכל ימי חייהם כפי מצבם בזה העולם במאכליהם במלבושיהם בכל צרכיהם האנושיים ועסקיהם המדיניים. וכלל כלם נוסד על מה שביארנו בחלקים הקודמים והוא שאין לך ענין בכל עניני העולם חק או מקרה באיזה נמצא מן הנמצאות שלא הוסד והוחק כפי מה שמצטרך למצא בנמצאות לפי התכלית האמיתי של הבריאה שזכרנו למעלה שלהשיג אותו בשלימות הוצרכו כל הפרטים האלה כל א׳‎ בגבולות ההם שהם מוגבלים באמת. אמנם צורך הפרטים כלם וצורותיהם נמשך אחר חלקי המציאות והדרגותיו וההשפעות עליהם למיניהם ומדריגותיהם כמש״ל. והנה בכל הענינים האלה נצטוו מצות כפי ענינם לעמוד הדברים על צד הטוב ולא על צד הרע שכשישמרו המעשים ההם בגבולים ההם יהיה ענינם לפי הטוב והנמשך ונולד מהם טוב ותיקון ואם לא ישמרו הנה ישארו המעשים לצד הרע ותתפשט על ידיהם הטומאה והזוהמא והחשך הגדול תחסר ההארה העליונה ויתרבה ההעלם ואחריו כל התולדות הרעות שזכרנו הכל כפי מציאות הענין ההוא שלא נגמר בגבוליו והיחס אשר לו עם האדם והחלק אשר לו בסיבוב והגלגול הכללי של הנמצאות המתגלגלות והולכות ליקבע בשלימות וכמש״ל:

ב ענין ברכות הנהנין: והנה ע״פ דרך זה הוסדו ענין הברכות שתיקנו ז״ל על כל עניני העולם והעולם והנאותיו ושרש לכלם ברכת המזון שנצטוינו בה בתורה. וענין זה הוא כי הנה כבר ביארנו שכל הענינים הנמצאים וחקוקים בטבע הנה הם כלם פרטים מכוונים אל תכלית הכללי שהוא הגיע המציאות כלו אל השלימות וחלקם בדבר הזה כפי המדריגה אשר הם בה באמתת מציאותם. ואולם האדם הנמשך אחר חוקות טבעו ופועל הפעולות כפי מה שהוחק לו יש לו להתכוין תמיד לעבודת בוראו ולמה שיוצא מן הפעולות ההם תועלת ועזר על השגת התכלית הזה יהיה באיזה דרך שיהיה כפי מה שסודרו הדברים באמת פי׳‎ כי כבר יהיו ענינים משמשים לדבר הזה מיד ודברים ישמשו למשמשים אחרים עד שאחר גלגול גדול של ענינים רבים נמשכים זה אחר זה יגיעו אליו. ואולם יהיו הדברים באיזה מדריגה שיהיו הנה ראוי שלא ינטלו אלא לכונה זו למה שמגיע מהם אפי׳‎ אחר עשר מדריגות עזר אל השגת התכלית ולא לכונה אחרת דהיינו כוונת התאוות והנטיה החומרית אל המותרות וישמרו כלם בגבולים שחקקה להם התורה האלקית. ואז יהיו כלם באמת עוזרים לדבר הזה ויחשבו כלם תנאי עבודה. והנה למדתנו התורה שאחר שנהנינו במאכלנו ושתיתנו נודה לפניו ית׳‎ ונברך שמו ונחזיר הדבר אל התכלית האמיתי שבו שהוא העזר אל התכלית הכללי שזכרנו עד שנמצא בכלם מתגדל כבודו ית׳‎ במה שחפצו נעשה ועצתו מתקיימת. וזה כלל ענין בהמ״ז וכן כל שאר ברכות הנהנין שאחר ההנאה. ואולם עוד הוסיפו ז״ל לתקן ברכות קודם ההנאה להגדיל זה הענין והוא שגם קודם שישתמש אדם מן העולם יזכיר שמו ית׳‎ עליו ויברכהו ויתכוין שממנו ית׳‎ בא לו הטוב ההוא ויתכוין באמתת הטוב ההוא שאינו ענין גופני והנאה חומרית בלבד אלא שבאמת הוא ענין מוכן ממנו ית׳‎ למה שיוצא ממנו תועלת לטוב האמיתי כמ״ש. ובהקדים הענין הזה למעשה ישאר המעשה ההוא כלו לצד הטוב ולא לצד הרע ויתקן בו האדם ויתעלה ולא יתקלקל ויושפל וכמ״ש:

ג ענין ברכות המצוות: ואולם גם במעשה המצות תיקנו לנו חכמים ברכות אלה לחיבובה של המצוה להודות לו ית׳‎ שרצה בנו ונתן לנו תיקונים גדולים כאלה ונמצא עי״ז מתעלה המעשה יותר ונעזר בו האדם ממנו ית׳‎ כי כן היא המידה כפי ההתעוררות שמתעוררים בני האדם אליו ית׳‎ כן יהיה שיעור העזר שיעזרו ממנו אם מעט ואם הרבה בכל פועל שיהיה כפי מה שהוא ובוטח בה׳‎ אשריו:

ד ת׳‎ ו׳‎ ש׳‎ ל׳‎ ב׳‎ ע׳: