מדרש תנחומא ו

א ‎הַחֹדֶֹש הַזֶּה לָכֶם. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: הֶרְאָה לוֹ הַיָּרֵחַ בַּלַּיְלָה וְאָמַר לוֹ: כָּזֶה אַתֶּם רוֹאִים וְקוֹבְעִים כֵּן הֲלָכָה לְדוֹרוֹת. וְלִמֵּד לָהֶם מוֹלַד לְבָנָה וְאָמַר לָהֶם: עַד עַכְשָׁו אֲנִי הָיִיתִי מְעַבֵּר אֶת הַשָּׁנִים, וַהֲרֵי כְּבָר מָסַרְתִּי לָכֶם, מֵעַכְשָׁו הַתְחִילוּ לִמְנוֹת. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה, זֶה נִיסָן וְאֵין אַחֵר נִיסָן. מִדְּתִשְׁרֵי כְּתִיב בּוֹ (שמות לד, כב) חַג הָאָסִיף תְּקוּפַת, לְלַמֶּדְךָ, חֹדֶשׁ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חַג וְקָרוּי אָסִיף. וּתְקוּפַת הַשָּׁנָה, שֶׁשָּׁנָה יוֹצְאָה בּוֹ וְקָרוּי שְׁבִיעִי, זֶה תִּשְׁרֵי שֶׁהוּא שְׁבִיעִי לְנִיסָן. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה, זֶה נִיסָן. זֵכֶר לַדָּבָר, בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן (אסתר ג, ז), וְהוּא רֹאשׁ חֳדָשִׁים וְרֹאשׁ לָרְגָלִים, דִּכְתִיב בַּתְּחִלָּה: חַג הַמַּצּוֹת וְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וְחַג הַסֻּכּוֹת (דברים טז, טז).