מדרש תנחומא ט

א כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: הַדּוֹר אַתֶּם רְאוּ דְּבַר ה', הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל וְגוֹ' (ירמיה ב, לא). אַל תְּהִי קוֹרֵא מִדְבָּר, אֶלָּא מְדַבֵּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל דָּבָר וְלֹא עוֹשֶׂה. הָאָרֶץ שֶׁהִתְנֵיתִי לִיתְּנָהּ לָהֶם, שֶׁמָּא אָמַרְתִּי לָהֶם שֶׁהִיא נָאָה וְהִטְעֵיתִי אֶתְכֶם. אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה (שם). כְּמוֹ מַאֲפִילָה. שֶׁמָּא אָמַרְתִּי לָכֶם לְהַכְנִיס אֶתְכֶם לָאָרֶץ וְהִלְקַשְׁתִּי אֶתְכֶם. שֶׁאֵין מַאֲפִילָה אֶלָּא לָשׁוֹן הַלְקָשָׁה, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ כִּי אֲפִילוֹת הֵנָּה (שמות ט, לב). שֶׁמָּא אָמַרְתִּי לָכֶם שֶׁהִיא נָאָה וְהִטְעֵיתִי אֶתְכֶם. הֲרֵי אַתֶּם נִכְנָסִין לְתוֹכָהּ. כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן. מַהוּ כְּנַעַן. אֶרֶץ שֶׁל פְּרַקְמַטְיָא, אֶרֶץ שֶׁבָּהּ סְחוֹרָה, כְּמָה דְּאַתְּ אֲמַר: אֲשֶׁר סוֹחֲרֶיהָ שָׂרִים, כְּנַעֲנֶיהָ נִכְבְּדֵי אָרֶץ (ישעיה כג, ח).