מדרש תנחומא יח

א וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן. אָמַר רַבִּי סִמּוֹן, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת מִשְׁכָּן, רָמַז לַמַּלְאָכִים שֶׁיַּעֲשׂוּ אַף הֵם מִשְׁכָּן לְמַעְלָה. וּבַיּוֹם שֶׁהוּקַם לְמַטָּה הוּקַם לְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן. שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר: אֶת. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר: אֶת. אֶלָּא, זֶה הַמִּשְׁכָּן שֶׁל מַעְלָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּעוֹלָם הַזֶּה, צִוִּיתִי אַהֲרֹן וּבָנָיו לְבָרֵךְ אוֹתָם. וְלֶעָתִיד לָבֹא, אֲנִי בִּכְבוֹדִי אֲבָרֵךְ אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן, עֹשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ (שם קלד, ג).