מדרש תנחומא יג

א ‎וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: חֶרְדַּת אָדָם יִתֵּן מוֹקֵשׁ וּבוֹטֵחַ בַּה' יְשֻׂגָּב (משלי כט, כ). חֲרָדָה שֶׁהֶחֱרִיד יַעֲקֹב לְיִצְחָק, רָאוּי הָיָה שֶׁיְּקַלְּלֶנּוּ. וּמִי גָרַם לוֹ שֶׁבֵּרֲכוֹ, בּוֹטֵחַ בַּה' יְשֻׂגָּב. אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַר חֲנִינָא, שְׁתֵּי חֲרָדוֹת חָרַד יִצְחָק, אַחַת עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְאַחַת כְּשֶׁנִּכְנַס עֵשָׂו, וְאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶן גְּדוֹלָה. אֶלָּא מִמַּה שֶּׁאַתְּ קוֹרֵא כָּאן גְּדֹלָה עַד מְאֹד, אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁזּוֹ גְדוֹלָה. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּעוֹלָם הַזֶּה, עַל יְדֵי יֵצֶר הָרַע אֵין אַתֶּם הוֹלְכִין בִּדְרָכָי. אֲבָל לֶעָתִיד לָבֹא, וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי לֵב הָאָבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר (יחזקאל לו, כו).