מכשירין ה

מי שטבל בנהר - ומים שעליו מכשירין, שהרי לרצון הן: והיה לפניו נהר אחר, ועבר בו - ומים שעליו מן הנהר השני אינן לרצון ואינן מכשירין: טיהרו - מי הנהר השני, מים שהעלן עמו מן הטבילה, ואין מכשירין לא אלו ולא אלו: דחיו - דחהו: לשכרו - שהיה חברו שיכור ומתוך שכרותו דחהו והפילו בנהר: וכן לבהמתו - שהפיל את הבהמה בשכרותו בנהר, והיו עליו מי טבילה, ועל הבהמה מים לרצון: טיהרו שניים - שהיו על ידי שכרות ולא לרצון: את הראשונים - שהיו לרצון: ואם כמשחק - דחה את חברו בנהר או את הבהמה, גם השניים בכי יותן, דכולהו לרצון נינהו:

הנתזין - שלא בכונה: העושה ציפור במים - שמעלה על פני המים רתיחות כמין אבעבועות: הנתזין - בעשיית אבעבועות: ואת שבה - דהיינו מי אבעבועות עצמן. ואית דגרסי, העושה צנור במים. כמו שעושים הנערים כמין צנור של קנה או של עץ חלול, לנתז ממנו המים בצחוק : ואת שבה - המים הנשארים בצנור:

ובללן שינוגבו - בלל כל הפירות במים, שכשיהיו המים מפוזרים בכל הפירות, יתנגבו יותר מהרה: וחכמים אומרים אינן בכי יותן - והלכה כחכמים:

לעמקו בכי יותן ולרחבו אינו בכי יותן - כשאדם מודד עמקו של בור בקנה, ניכר רושם המים בקנה עד כמה הן מגיעים, ומתוך כך יודע עומקו, לפיכך רוצה הוא במשקה שברושם . אבל לרחבו אינו רוצה במשקה שברושם. והלכה כרבי עקיבא , שחזר רבי טרפון להיות שונה כדבריו:

לידע כמה מים יש בו - רוצה במשקה שברושם, כדאמרן, לפיכך הוי בכי יותן. אבל לידע אם יש בו מים, אין צריך רושם של משקה : ושבאבן - כלומר, שבאבן נמי טהורים, שאין מכשירים :

החובט על השלח - מכה בעור אחר רחיצתו כדי לנערו מן המים: השלח - העור כמות שהוא כשמפשיטים אותו מן הבהמה [בראשית ל"ז] נקרא שלח. תרגום ויפשיטו, ואשלחו: שהוא מתכוין שיצאו עם הצואה - מתכוין שיצאו המים עם הלכלוך שנתחבר בהן, לפיכך מכשיר מה שנתז ממנו ואפילו שהוא בתוך המים. ואין הלכה כר' יוסי:

העקל - מקום בשולי הספינה שמתקבצים שם המים הנכנסים בסדקים של ספינה: אם ניער - להסיר המים שעליהן. כמו המנער טליתו: לצרפה - לבדקה אם המים נכנסים לתוכה אם לאו. פירוש אחר, לחזקה ולחסמה. לפי שכשהיא ביבשה, נבקעת מאליה, ומכניסים אותה בים כדי שתשרה במים ויסתמו בקועיה וסדקיה: מסמר לגשמים לצרפו - לחזקו ולחסמו, כשיבואו עליו מים לאחר שנתלבן באש: אוד - עץ שמקצתו אכלה האש:

קסיא של שלחנות - כיסוי שמכסין על השולחן שלא יפול על המזון שעליו מים או דבר של טנוף ולכלוך: והשיפא של לבנים - מחצלת של שיפא ושל גמי שמכסים על הלבנים להגן מן הגשמים. והרי אלו כמו בשביל שלא ילקה הכותל שאינן בכי יותן: אבל אם ניער - שמתכוין להדיחם, הרי זה בכי יותן:

כל הניצוק טהור - אם מערה מכלי טהור לכלי טמא, מה שבעליון טהור, דניצוק אינו חיבור. חוץ מהני דחשיב, מפני שסולדים לאחוריהם, כשהקילוח נפסק, חוזר הנשאר למעלה: מדבש הזיפים - אית דמפרשי דבש טוב וחשוב, שמתוך חשיבותו מזייפין אותו ומערבין בו פסולת. ואית דאמרי, על שם מקומו שבא מזיף. כמו בבוא הזיפים ויאמרו לשאול (תהלים נד): והצפחת - מאכל עשוי מקמח ודבש והוא רך כל כך שיכולים להציקו. ודומה לו כצפיחית בדבש [שמות ט"ז]: המקפה - תבשיל שאינו לא רך ולא קשה אלא קפוי, קרוי מקפה: של גריסין - פולים טחונות וגרוסות בריחים: ושל פולים - שלימות שאינן גרוסות בריחים: מפני שהיא סולדת לאחוריה - כשהקילוח נפסק, חוזר אותו עמוד השותת שהיה קצתו במשקין טמאין שבכלי התחתון ונמשך למעלה למשקין שבכלי העליון הטהור, ומטמא כל מה שבכלי העליון:

המערה מחם לחם - הכי נמי איירי שמשקין שבכלי עליון שמערה ממנו, טהורים. ושבכלי תחתון שמערה לתוכו, הן טמאין: מצונן לחם טמא - שתחתון החם מעלה הבל לעליון הצונן ומטמאו , שהענן העולה מן החם כמשקה הוא חשוב: וכוחו של תחתון יפה - שחומו גדול משל עליון. ואין הלכה כר' שמעון, שכיון שהעליון חם, אע"פ שהתחתון יותר חם ממנו, אין פעולתו של תחתון ניכרת בעליון ואינו מטמאו:

ומגיסה בקדירה - מהפכת בכף שבידה לתבשיל שבקדירה: אם הזיעו ידיה - מהבל הקדירה, נטמאו ידיה כאילו נגעה במשקה שבקדירה: היו ידיה טמאות - אם הזיעו ידיה, נטמאת הזיעה מחמת ידיה, ונטמאת הקדירה, לפי שההבל מחבר בין הזיעה למשקין שבידיה שבקדירה : ר' יוסי אומר אם נטפו - אין הקדירה טמאה אא"כ נטפו טיפין מן הזיעה שבידיה לתוך הקדירה. ואין הלכה כר' יוסי: היין שבכף טהור - ואינו מכשיר, דלא הוחשב להיות משקה עד שיערה אותו לתוך הכלי. וכמו שאין לו תורת משקה לענין הכשר, כך אין לו תורת משקה לענין טומאה ולענין יין נסך: