משנה תורה, הלכות מחוסרי כפרה ג
א כָּל הַיָּמִים שֶׁהַזָּב רוֹאֶה בָּהֶן זִיבוֹת הֲרֵי הוּא טָמֵא. וּכְשֶׁיִּפְסֹק הַזִּיבוֹת מוֹנֶה שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים כְּזָבָה וְטוֹבֵל בַּשְּׁבִיעִי וּמַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ וּבַשְּׁמִינִי מֵבִיא קָרְבָּנוֹ אִם הָיָה בַּעַל שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת. וְאִם רָאָה רְאִיָּה שֶׁל זוֹב אֲפִלּוּ בְּסוֹף יוֹם שְׁבִיעִי אַחַר שֶׁטָּבַל סָתַר הַכּל וּמַתְחִיל לִמְנוֹת שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים מֵאַחַר יוֹם רְאִיָּה הָאַחֲרוֹנָה:
ב זָב שֶׁרָאָה קֶרִי בְּאֶחָד מִשִּׁבְעַת יְמֵי הַסְּפִירָה אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא יוֹמוֹ בִּלְבַד וּמַשְׁלִים שִׁבְעָה יָמִים וּמֵבִיא קָרְבָּנוֹ. כֵּיצַד. רָאָה קֶרִי בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי סוֹפֵר אַחֲרָיו שְׁלֹשָׁה יָמִים וְטוֹבֵל בַּשְּׁלִישִׁי וּמֵבִיא קָרְבָּנוֹ בָּרְבִיעִי:
ג זָב שֶׁבָּדַק בְּיוֹם רִאשׁוֹן מִימֵי הַסְּפִירָה וּמָצָא טָהוֹר וְלֹא בָּדַק כָּל שִׁבְעָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי בָּדַק וּמָצָא טָהוֹר הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת טָהֳרָה. אֲפִלּוּ בָּדַק בְּיוֹם הַטֻּמְאָה עַצְמָהּ וּמָצָא טָהוֹר וּפָסַק הַזּוֹב וְלֹא בָּדַק לְמָחָר בִּתְחִלַּת יְמֵי הַסְּפִירָה וּבָדַק בַּשְּׁבִיעִי אוֹ בַּשְּׁמִינִי וּמָצָא טָהוֹר עָלוּ לוֹ יְמֵי הַסְּפִירָה וַהֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת טָהֳרָה:
ד כָּל רְאִיָּה שֶׁהִיא סוֹתֶרֶת אֵינָהּ מְבִיאָה לִידֵי קָרְבָּן. כֵּיצַד. רָאָה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת וְהִפְסִיק יוֹם אוֹ יוֹמַיִם וַהֲרֵי הוּא מוֹנֶה שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים וּבְתוֹךְ הַשִּׁבְעָה רָאָה רְאִיָּה שֶׁל זוֹב אֵינָהּ מִצְטָרֶפֶת לִשְׁתַּיִם אֶלָּא סוֹתֶרֶת וּמַתְחִיל לִמְנוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲפִלּוּ רָאָה בְּתוֹךְ יְמֵי הַסְּפִירָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת זוֹ אַחַר זוֹ. אֲפִלּוּ רָאָה אוֹתָם בְּיוֹם אֶחָד. אֲפִלּוּ רָאָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת בְּסוֹף יוֹם שְׁבִיעִי שֶׁל שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים. אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן שֶׁרְאִיּוֹת אֵלּוּ לִסְתִירָה הֵן. רָאָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת בְּלֵיל שְׁמִינִי מֵבִיא קָרְבָּן שֶׁאֵין רְאִיּוֹת אֵלּוּ סוֹתְרִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּזָב בַּעַל שְׁתֵּי רְאִיּוֹת. אֲבָל בְּזָב בַּעַל שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת בְּלֵיל שְׁמִינִי שֶׁלְּאַחַר שִׁבְעַת יָמִים נְקִיִּים אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן שֵׁנִי עַל שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת אֵלּוּ אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד עַל הַשָּׁלֹשׁ הָרִאשׁוֹנוֹת. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁלֹשׁ אַחֲרוֹנוֹת סוֹתְרוֹת הֲרֵי לֹא יָצָא לִזְמַן שֶׁרָאוּי לְקָרְבָּן וְהַלַּיְלָה מְחֻסַּר זְמַן הוּא לַכּל. חוּץ מִיּוֹלֶדֶת שֶׁהִפִּילָה בְּלֵיל שְׁמוֹנִים וְאֶחָד שֶׁהִיא מְבִיאָה קָרְבָּן שֵׁנִי כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְדָבָר זֶה מִפִּי הַקַּבָּלָה:
ה רָאָה רְאִיָּה אַחַת בְּלֵיל שְׁמִינִי וּשְׁתֵּי רְאִיּוֹת בְּיוֹם שְׁמִינִי הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין וּמֵבִיא קָרְבָּן שֵׁנִי עַל זִיבוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת. שֶׁהֲרֵי רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל כָּל זָב כְּשִׁכְבַת זֶרַע הִיא חֲשׁוּבָה וְאִם רָאָה אַחֲרֶיהָ שְׁתַּיִם מִצְטָרֶפֶת עִמָּהֶם לְקָרְבָּן. אֲבָל אִם רָאָה שְׁתַּיִם בְּלֵיל שְׁמִינִי וְאַחַת בְּיוֹם שְׁמִינִי אֵין מִצְטָרֶפֶת וְאֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן עַל הַזִּיבָה זוֹ הָאַחֲרוֹנָה:
ו הַכּל מִתְטַמְּאִין בְּזִיבָה אֲפִלּוּ קָטָן בֶּן יוֹמוֹ וְהַגֵּרִים וְהָעֲבָדִים וְחֵרֵשׁ וְשׁוֹטֶה. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁמְּבִיאִין עֲלֵיהֶן כַּפָּרָה כְּדֵי לְהַאֲכִילָן בְּקָדָשִׁים וְחַטָּאתָן נֶאֱכֶלֶת שֶׁהֲרֵי הֵן כְּקָטָן שֶׁאֵינוֹ בֶּן דַּעַת. וּסְרִיס אָדָם וּסְרִיס חַמָּה מִתְטַמְּאִין בְּזִיבָה כְּכָל הָאֲנָשִׁים:
ז הַטֻּמְטוּם וְהָאַנְדְּרוֹגִינוּס נוֹתְנִין עֲלֵיהֶן חֻמְרֵי הָאִישׁ וְחֻמְרֵי הָאִשָּׁה. מִתְטַמְּאִין בְּדָם כְּנָשִׁים וּבְלֹבֶן כַּאֲנָשִׁים וְטֻמְאָתָן בְּסָפֵק. לְפִיכָךְ אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן בַּעַל שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת אוֹ זָבָה שֶׁרָאֲתָה דָּם שְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה מְבִיאִין קָרְבָּן וְאֵינוֹ נֶאֱכָל. הָיָה מוֹנֶה שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים לְלֹבֶן וְרָאָה אֹדֶם אוֹ לְאֹדֶם וְרָאָה לֹבֶן הֲרֵי זֶה אֵינוֹ סוֹתֵר:
כֶּסֶף מִשְׁנֶה
הֲלָכָה א
א כל הימים שהזב רואה בהם זיבות וכו' מפורש בתורה בפרשת מצורע. הֲלָכָה א
ב ומ"ש ואם ראה ראיה של זוב אפי' בסוף יום ז' וכו' בפ"ק דזבים הֲלָכָה א
ג זב שראה קרי באחד מז' ימי הספירה וכו' בפ"ק דזבים וכב"ה הֲלָכָה א
הֲלָכָה ג
ד זב שבדק ביום ראשון מימי הספירה משנה בפרק תינוקת (דף ס"ח: ) פלוגתא דתנאי ואיפסיקא הלכתא בגמ' כר"א דאמר הכי. הֲלָכָה ג
ה ומ"ש אפי' בדק ביום הטומאה עצמה וכו' שם אמר רב יהודה אמר רב נדה שהפרישה בטהרה בשלישי שלה סופרתו למנין ז' והעלו שכוונת רב היא להודיענו שאע"פ שלא בדקה אלא יום שלישי דהיינו יום שפוסקת ויום ז' סגי דסופן אע"פ שאין תחלתן. וכתב בעל התרומה דאפי' לרב אם בדקה יום שפסקה בו ויום שמיני שאין לה אלא יום שמיני דהכא לא תחלתן איכא ולא סופן איכא וכ"כ ה"ה בשם המפרשים אבל רבינו כתב כאן ובדק [בשביעי] או בשמיני וכו' הרי זה בחזקת טהרה ואפשר דביום השמיני דקאמר היינו היכא שבדק בראשון וכמימרא דרב דאיפליג התם בהדי ר' חנינא והלכתא כרב דאמר תחלתן אע"פ שאין סופן וצ"ע הֲלָכָה ג
הֲלָכָה ד
ו כל ראיה שהיא סותרת וכו' כמו שביארנו הוא מ"ש בפ"ב ואם הפסיק הזב בין ראיה לראיה יום גמור אינן מצטרפות. הֲלָכָה ד
ז ומ"ש אפי' ראה בתוך ימי הספירה ג' ראיות זו אחר זו וכו' שראיות אלו לסתירה הן. בספ"ק דכריתות (דף ח'). הֲלָכָה ד
ח ומ"ש ראה ג' ראיות בליל שמיני וכו' גם זה משמע שם. הֲלָכָה ד
ט ומ"ש בד"א בזב בעל שתי ראיות עד ואינו מביא קרבן על הזיבה זו האחרונה הכל שם. ומ"מ יש לתמוה דאמרינן התם ומי אמר ר' יוחנן לילה מחוסר זמן והאמר חזקיה וכו' כי קאמר ר"י שתים בלילה ואחת ביום אינו מביא לדברי האומר מחוסר זמן דמשמע דר"י סבר דלילה לאו מחוסר זמן. וי"ל דפסק רבינו כחזקיה דאמר לילה מחוסר זמן ועוד דאמרינן התם הני תנאי סברי לילה מחוסר זמן הֲלָכָה ד
י הכל מתטמאים בזיבה אפי' קטן בן יומו בריש ערכין (דף ג'). הֲלָכָה ד
יא ומ"ש והגרים והעבדים וחרש ושוטה וסריס אדם וסריס חמה רפ"ב דזבים הֲלָכָה ד
הֲלָכָה ז
יב הטומטום והאנדרוגינוס וכו' גם זה שם. הֲלָכָה ז
יג ומ"ש היה מונה שבעה ימים נקיים ללובן וכו' שם בתוספתא פ"ג והטעם דאם היה מונה לאודם ורואה לובן אינו סותר ממ"נ דאי הוי אשה שפיר מונה דאין לובן מטמא בה ולא שייך לומר שיסתור ואם איש הוא הרי הוא בכלל השבעה נטהר שאינו אלא קרי בעלמא וכן איפכא. ומ"מ אם ראה ב' או ג' כבר נתבאר שהם ספק והולכים להחמיר וצריכים ז' נקיים מחדש לא מדין סתירה אלא שמא זה שראה עתה הוא המטמא אותו לא הראשון הֲלָכָה ז
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Kesef Mishneh: Hebrew Wikisource — CC BY-SA.