שבת כג

גמ' הלויני אתי למכתב. פי' משום דהלויני לזמן מרובה משמע דקיימא לן במסכת מכות (דף ג ב) סתם הלואה שלשים יום ואתי מלוה זה לכתוב על פנקסו כך וכך הלויתי לפלוני כדי שלא ישכח וכך פרש"י ז"ל:

ושמעינן מינה לפי פירושו ז"ל דשאלה אין לה זמן אלא כל זמן שהמשאיל רוצה ליטול את שלו נוטל ולפיכך הצריכוהו לומר כך השאילני שאע"פ שאינו חוזר בעין וכל שאינו חוזר בעין לא שייך ביה שאלה אלא לשון הלואה ה"ק ליה הריני מחזירו לך כל זמן שתרצה כדינה של שאלה: וא"ת והא אמרינן בפרק התכלת (דף מד א) טלית שאולה כל שלשים יום פטורה מן הציצית אלמא סתם שאלה נמי שלשים יום יש לומר התם היינו טעמא לפי שדרך המשאילין להשאיל כליהם בפירוש עד ל' יום ולפיכך כל הזמן הזה אע"פ שאינו מטיל בה ציצית לא אתו למחשדיה דמימר אמרי טלית שאולה היא ובתר הכי איכא חשדא אבל לעולם משאיל סתם תובע מה שהשאיל אפילו בתוך שלשים יום:

אבל ר"ת ז"ל ורב בעל העטור ז"ל סוברים דסתם שאלה נמי שלשים יום ומוכחי' לה מההיא דהתכלת ודאמרינן הכא הלויני אתי למיכתב השאילני לא אתי למכתב ה"ק שאלה כיון שהיא חוזרת בעינה מדכר דכיר ולא אתי למכתב אבל הלואה שאינה חוזרת בעינה חייש שמא ישכח ואתי למכתב והכא נמי אע"ג דלא הדרה בעינה כיון דה"ל למימר הלויני ואמר לו השאילני מינכרא ליה מילתא ולא אתי למכתב אבל לעולם כשם שסתם הלואה שלשים יום סתם שאלה נמי שלשים יום ודברי רש"י ז"ל נראין עיקר ויש להן הוכחה בגמרא כמו שכתבתי בחידושי וכתבו בתוס' שבלשון לעז שאין חלוק בין השאילני להלויני צריך שיאמר תן לי וכיוצא בו:

איתמר הלואת יו"ט רב יוסף אמר לא ניתנה ליתבע: בב"ד שאין ב"ד נזקקין לה לעולם. ומפרשינן טעמא בגמ' דאי אמרת ניתנה ליתבע אתי למכתב:

רבא אמר ניתנה ליתבע: דאי אמרת לא ניתנה ליתבע לא יהיב ליה ואתי לאימנועי משמחת יום טוב והרב אלפסי ז"ל לא הכריע בהלכות כדברי מי אבל הרמב"ם ז"ל פסק בפרק ד' מהלכות יום טוב כמאן דאמר ניתנה ליתבע וכי תימא א"כ למה להו לרב אויא ולרבה בר אבוה למשקל משכונא ואיערומי איכא למימר דאינהו מחמרי אנפשייהו אי נמי משום חששא דבית דין טועין:

ומכל מקום אפילו לדברי מי שפוסק דלא ניתנה ליתבע אי תפיס מלוה לא מפקי' מיניה כי הא דרבה בר עולא דמערים ושקיל מיניה ועוד דאנן לא ניתנה ליתבע קאמרינן כלומר בב"ד אבל בין דידיה לדידיה תבע ואי תפיס תפיס ולא עוד אלא דאי אזיל אידך ותפיס מידי מיניה [דמלוה] מפקינן מיניה דלוה ויהבינן ליה למלוה דהשתא לאו הלואת יו"ט מגבי' אלא גזלה דמפקינן ומיהו היכא דלא תפס מלוה זוזי אלא משכון והדר לוה ותפיס ההוא משכון גופיה לא מפקינן מיניה דהא לא קנייה מלוה לגמרי וכי הדר תפיס ליה לוה דידיה קא תפיס הלכך אי מפקינן ליה מיד לוה הלואת יו"ט הוא דקא מגבינן:

ודאמרי' בגמרא גבי יו"ט של ראש השנה אם היה החדש מעובר דאמרי' עלה שאני התם דאיגלאי מילתא דחול הוא כתב הרשב"א ז"ל מכאן נראה לי ללמוד דלכ"ע ביו"ט שני דרבנן ניתנה ליתבע ואינה ראיה אצלי דשאני הכא שנהגו בראשון קדש בטעות אבל לדידן דעבדינן תרי יומי מתקנתא אפשר דאפילו הלואת יו"ט שני לא ניתנה ליתבע:

מתני' מונה אדם וכו' פרפרותיו: מיני מגדים ומעדנים:

אבל לא מן הכתב: אם כתב מערב שבת כך וכך אורחים זימנתי היום כדי שלא ישכחם לא יקרא באותו כתב בשבת ובגמרא מפרש טעמא:

ומפיס: לשון פייס מטיל פייס לחלק מי מגיע כל מנה ומנה:

ובלבד שלא יכוין לעשות וכו': דבעינן שיהו המנות שוות ולא אחת גדולה ואחת קטנה שהזוכה בגדולה ע"פ הגורל יטלנה והמתחייב בקטנה ע"פ הגורל יטלנה ובגמרא מפרש טעמא:

חלשים: גורלות:

על הקדשים: בין הכהנים:

אבל לא על המנות: בגמרא מפרש טעמא:

וכתבו בתוספות דלא אסרו למנות את אורחיו מתוך הכתב אלא בקורא בפיו דומיא דמונה בפיו דקתני אבל להסתכל בכתב ולמנות במחשבתו מותר דהא איכא היכרא: והרב רבינו יונה ז"ל כתב דאפ"ה אסור דהא ההיא ברייתא דמייתינן בשלהי שמעתין דקתני כתב המהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות אסור לקרותו בשבת תני בה בתוספתא אסור להסתכל בו:

גמ' מ"ט: אמרי' אבל לא מן הכתב:

שמא ימחוק: האורחים מן הכתב כשיראה שלא הכין להם כל צרכיהם יתחרט שזימן יותר מן הראוי וימחוק מהן מן הכתב כדי שלא יקראם השמש:

דכתיבי אכותלי: דכתיב מניינים בדיו ובכותל:

ומידלי:

שאינו מגיע שם למחוק:

לא חיישינן: כיון דמידלי:

משום דפליג עליה דרבה דאמר ולא יקרא לאור הנר ואפילו גבוה וכו': שאין מגיע שם להטות הנר אסור דהואיל ונמוך אסור גבוה נמי אסור שלא תחלוק:

והא דתני מונה אדם וכו': אוקימנא בדחייק מיחק כיון דחייק מיחק ליכא למיחש למחיקה ולשמא יקרא בשטרי הדיוטות דטבלא נמי ליכא למיחש דכיון דחייק בכותל דגודא דהיינו כותל בשטרא לא מיחלף אבל מכתב שע"ג הטבלא ופנקס אפילו חייק מיחק אסור אע"ג דלמחיקה ליכא למיחש כיון דחייק מיחק איכא למיחש לשמא יקרא בשטרי הדיוטות דטבלא ופנקס בשטרא מיחלפי הלכך כתיב מכתב לעולם אסור חייק מיחק אכותל לעולם מותר:

תניא אין רואין במראה בשבת: כדמפרש ואזיל במראה של מתכת שאדם עשוי להשיר בה נימין המדולדלים וקסבר ת"ק דאפי' קבועה בכותל דליכא למיחש בה להשרת נימין אסור לראות בה דסבירא ליה כרבה דאמר גבי נר דאפי' שתי קומות דכיון דגזור רבנן לא פליג במילתיה הכא נמי לא פליג בין קבועה לשאינה קבועה ורבי דמתיר במראה הקבועה לית ליה דרבה: וקי"ל כתנא קמא ומיהו שאר המראות אפילו לת"ק שרו דאע"ג דתנא קמא ס"ל כרבה היינו לומר שהשוו מדותיהן במין אחד אבל להחמיר במין אחר אטו אותו המין שראוי לחוש בו אפילו רבה מודה דלא מחמרינן תדע דהא אמרינן בפ"ק [ד' יב ב] דאם אדם חשוב הוא מותר ולא גזרינן אטו שאינו חשוב ובשמן נמי חלקו בין משחא לדנפטא ולא גזרו זה מפני זה:

הלכך נקטינן דמראה שאינה של מתכת בין קבועה בין שאינה קבועה שרי ומראה של מתכת אפילו קבועה אסורה זה דעת הרב אלפסי ז"ל וכך פסק הרמב"ם ז"ל בפ' כ"ב מהל' שבת ומפני זה נהגו הנשים לראות במראה של זכוכית: אבל ה"ר משה בר יוסף והרז"ה ז"ל פירשו דכי אמרי' הכא במראה של מתכת עסקינן לפרושי טעמא דגזרה הוא דאמרי' הכי אבל אין ה"נ דתנא קמא כי היכי דאסר במראה קבועה של מתכת הכי נמי אוסר בכל המראות כולן דס"ל שחכמים השוו מדותיהן לגמרי ומה שנהגו עכשיו הנשים לראות במראה של זכוכית לימד עליהם הרז"ה ז"ל זכות שלא נאסר לראות במראה של זכוכית אלא לאיש שמתקן עצמו בזוג של ספרים אבל האשה שאינה רגילה בנטילת שער בזוג מותרת לראות במראה של זכוכית ובמראה של מתכת אחד האיש ואחד האשה כולן אסורין בשבת לפי שהיא עשויה להשיר נימין המדולדלות ובזה א' האיש וא' האשה שוין אלו דבריו ז"ל ואינן נכונים לפי שברייתא זו בנשים היא שנויה בירושל' בפ' במה אשה יוצאה והכי גרסי' התם אין רואין במראה בשבת ואם היתה קבועה בכותל רבי מתיר וחכמים אוסרין רבי אחא בשם רבי בא טעמא דהדין דאסר פעמים שהיא רואה נימא אחת לבנה ונימא אחת שחורה תולשתה והיא באה לידי חיוב חטאת והאיש אפי' בחול אסור לפי שאינו דרך כבוד וכן מה שפירשה ז"ל דת"ק אפי' בשאר מראות הוא אוסר אינו נכון דאם איתא הכי איבעי ליה למיתני רבי מתיר בכל מראות חוץ ממראה של מתכת שאינה קבועה דהא כיון דר' לית ליה דרבה ע"כ בשאר מראות שרי ואם איתא דת"ק אסר בכל המראות הכי איבעי ליה למתני' כדכתיבנא אלא עיקרן של דברים כדברי הרב אלפסי ז"ל דאפילו ת"ק לא אסר אלא במראה של מתכת אבל בשאר מראות אטו מראה של מתכת לא גזר:

ת"ר כתב המהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות: כגון בני אדם שצרין בכותל חיות משונות או דיוקנאות של בני אדם על שם מעשיהם כגון מלחמת דוד וגלית וכותבין תחתיהן זה צורת חית פלונית ודיוקן פלוני אסור לקרותו בשבת כדכתיב מכתב בין מדלאי בין מתתאי גזירה שמא ימחוק:

אל מדעתכם: אשר אתם עושין מדעת לבבכם וחלל שלכם אלילים לשון חללים כדאמרינן חללי עלמא כך פרש"י ז"ל והרב בעל הערוך פירש אל תפנו אל מדעתכם בזמן שאתם מסתכלים בהם אתם מפנין אל מדעתכם:

פיסקא מפיס אדם עם בניו וכו' עם בניו ועם בני ביתו אין: מפרשינן בגמרא דה"ק עם בניו ועם בני ביתו אין אפי' מנה גדולה כנגד מנה קטנה אע"ג דדמי לקוביא שרי לפי שהכל של בעה"ב אבל עם אחר אפי' במנות שוות אסור כיון שמקפידין זה עם זה כרב יהודה אמר שמואל וכו' ומתני' חסורי מיחסרא וה"ק מפיס אדם עם בניו ועם בני ביתו על השולחן ואפי' מנה גדולה כנגד מנה קטנה עם בניו ועם בני ביתו אין עם אחר לא ואפי' מנות שוות וה"מ ביו"ט אבל בחול כל שהמנות שוות אפי' עם אחר מותר אבל מנה

גדולה כנגד מנה קטנה לאחר אפילו בחול אסור מ"ט משום קוביא (אסור) הכי אמרינן בגמרא ולא נתפרש יפה בהלכות:

פיסקא מטילין חלשים על הקדשים ביו"ט: כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות יו"ט כדי לחבב את המצוה אבל לא על המנות של חול של קדשים של אתמול כיון דהוה אפשר למעבד מאתמול:

מתני' לא ישכור אדם פועלים בשבת: דכתיב ממצוא חפצך ודבר דבר:

ולא יאמר אדם לחברו וכו': בגמרא פריך פשיטא כיון דהוא אסור חברו נמי אסור ומשני הא קמ"ל דלשכור פועלים הוא דלא יאמר אדם לחבירו אבל אומר לו הנראה שתעמוד עמי לערב ומני רבי יהושע בן קרחה היא:

אין מחשיכין על התחום: לקרב עצמו בשבת עד סוף התחום ולהחשיך שם שיהא קרוב למקום הפועלים או לפרדס להביא פירות ואוקימנא בגמרא פירות המחוברים שכיון שאסור לקצצן בשבת אסור להחשיך עליהן אבל פירות תלושין כיון שאם יש שם מחיצות מביא מותר להחשיך עליהן ואף זה לא נתפרש יפה בהלכות ואפשר שסמך לו על מה שכתב לקמן ההיא ברייתא דמחשיכין על התחום להביא בהמה וטעמא דמילתא כיון שאם יש שם מחיצות מביא:

אבל מחשיך הוא לשמור: להיות קרוב לצאת ולשמור פירותיו שהרי שמירת פירות מותרת בשבת:

ומביא פירות בידו: אפילו מחוברין דהואיל ועיקר מחשבתו לא היתה לכך:

כלל אמר אבא שאול: נותן היה כלל בדבר זה להוסיף דברים אחרים כיוצא בזה ובגמרא מפרש לאיתויי מאי:

כל שאני זכאי באמירתו: שאני רשאי לאומרו לחברי או לנכרי בשבת לעשות אותו במוצאי שבת רשאי להחשיך עליו:

גמ' הנראה: בעיניך שתוכל לעמוד עמי בערב כשתחשך ושניהם יודעים שעל מנת לשוכרו לפעולתו הוא מזהירו ואפ"ה כיון דלא מפרש לה בהדיא שרי כדמפרש ואזיל דבור אסור הרהור מותר:

פוסקין צדקה לעניים בשבת: תמהני אמאי שרי דהתנן [ביצה דף לו ב] אין מקדישין ומצאתי בשם רבינו חננאל ז"ל שלא אסרו אלא להקדיש כלי ידוע משום דמחזי כמקח וממכר אבל לא אסרו לחייב אדם עצמו לגבוה בדבורו. ועדיין אין נוח לי דהא אין מעריכין לאו כלי ידוע הוא ואפ"ה אסור:

הולכין לבתי כנסיות וכו': שאפילו ללכת ולהתקבץ שם שרי ולא לבתי כנסיות של ישראל בלבד שרי אלא אפי' לטרטיאות ולקרקסיאות של נכרי נמי שרי ואפילו שדוכים וקיומים דמתחזיא טפי כדרך חול נמי שרי:

חשבונות של מה לך: שאין צורך בהן כגון הרוצה לבנות בנין זה כך וכך יש להוציא כלומר מה לך ולחשבונות הללו:

של מה בכך: אע"פ שכבר היו לצורך אלא שעבר כגון כך וכך הוצאתי בבנין זה:

חשבונות שעברו: לקמן מוקי לה דלא עברו לגמרי שעדיין יש שכר פועלים עליו:

כך וכך פועלים הוצאתי על שדה זו: אלמא חשבונות שעברו מותר לחשבן בשבת ולעיל קתני חשבונות [שעברו] אסור לחשבן בשבת:

תקשי לך היא גופה: ברייתא קמייתא רישא קתני חשבונות שעברו אסורין וסיפא קתני של מה בכך מותרין דהיינו שעברו:

הא דאיכא אגרא דאגירי גבי': כדפרשינן לעיל שעדיין יש שכר הפועלים עליו:

צלף: אילן גדול בעל ענפין הרבה ושלשה מיני אוכל יש בפירותיו אביונות וקפריסין ולולבין:

מותר לאדם לומר לחברו לכרך פלוני אני הולך למחר: פי' ואפילו אמר ליה לך עמי שרי:

שאם יש שם בורגנין: משבעים אמה לשבעים אמה:

הולך אפילו בשבת: שהכל חשוב כעיר אחת כדאמרי' בעירובין [דף נה א] וכיון דדבר הוא שיש בו היתר תקנה בשבת מותר לאומרו אפילו במקום שאין בו היתר:

ואף ע"ג דלא אבדיל: בתמיה מביא פירות ביד וקוצצן מן המחובר:

בין הגתות שנו: דאיכא כוס בשדה:

המבדיל בין קדש לחול: להיכרא בעלמא ללות את המלך:

ועבדינן צורכין: ואחר כך מברכין על הכוס ברכה גמורה דהבדלה וכ"ש דאי אבדיל בתפלה

מותר לעשות צרכיו וחוזר ומבדיל על הכוס כך פרש"י ז"ל נראה מדבריו שהוא מפרשה בלא שם [ובלא כוס] שאינו אומר אלא המבדיל בין קדש לחול ומיד מותר לעשות צרכיו אבל מדברי הרב אלפסי ז"ל בכאן וממה שכתב בפ' ערבי פסחים נראה שהוא מפרשה בשם [ועל הכוס] והרמב"ם ז"ל סתם הדברים ולא פירשן בפרק כ"ט מהלכות שבת:

פיסקא כלל אמר אבא שאול וכו' מותר לאדם לומר לחברו בשבת לך למקום פלוני ושמור לי פירות שיש לי אצל תחומך ואני אלך למקום פלוני ואשמור לך פירות שיש לך אצל תחומי ואבא שאול (הקשה תירצו) תרוייהו פשיטא להו האי אלמא הואיל ומותר לומר מותר להחשיך כדקתני מתני' אבל מחשיך הוא לשמור ומש"ה אמר ליה אבא שאול לת"ק שוי כללא למילתך ואימא כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו דנשמע מיניה מת וכלה דזכאי באמירתו כדקתני לקמן בברייתא אומר לו לך למקום פלוני דאמירה שריא בהו משום דחפצי שמים נינהו הלכך מחשיכין עליו וסיפא דמתניתין דקתני מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה וכו' אבא שאול קתני לה:

ומדאמרי' הכא דמותר לאדם לומר לחברו שמור לי פירות שבתחומך וכו': כתב הרשב"א ז"ל בשם התוספות דמהא שמעינן דישראל שקבל עליו שבת קודם שחשכה מותר לומר לישראל חברו לעשות לו מלאכה פלונית דכיון דלחברו הוא מותר אין באמירתו כלום וכדאמרינן הכא שכיון שמותר לישראל חברו לשמרן מותר לומר לו מי שאסור בשמירתן ול"נ דאין הנדון דומה לראיה דשאני הכא שאם יש שם בורגנין הוא עצמו שומר:

תנו רבנן מחשיכין על התחום להביא בהמה: שהרי אם יש שם בורגנין מביא:

ואומר לו לך למקום פלוני: פי' ילך למקום פלוני למחר אבל לומר לו לנכרי לך בשבת והביא אפילו לצורך המת ולצורך כלה אסור דהא אפילו בהביא מעצמו לצורך ישראל תנן במתניתין בפרקין [דף קנא א] גבי חלילין לא יספוד בהן ישראל ואע"ג דאמירה לנכרי שבות לא שנא א"ל עשה מלאכה פלונית למחר ולא שנא א"ל עשה אותה מלאכה היום אפ"ה הקלו במלאכה הנעשית בחול ולא רצו להקל במלאכה הנעשית בשבת וכן נמי אסור לומר לנכרי מערב שבת עשה מלאכה פלונית לצורך המת ולצורך כלה למחר בשבת דהא כל מה דשרינן לצורך המת ולצורך הכלה אע"ג דליכא תקנתא דבורגנין שרי בעלמא כל היכא דאיכא תקנתא בבורגנין ובמחיצות ואפילו הכי אמרי' בפ"ק [דף יט א] גבי אגרות שאין משלחין אותן ביד נכרי מערב שבת אלא אם כן קצץ לו דמים והא התם אם יש שם מחיצות מביא דמשום שטרי הדיוטות ליכא באגרות שלום ושל עסקי רבים ואע"פ כן כולן אסורין כך כתב הרמב"ן ז"ל ומדבריו אתה למד דסבירא ליה דאגרות שלום לא מקרי שטרי הדיוטות [ומותר לקרות בהם] :

סכום מקח: פרש"י ז"ל מנה מאתים והרמב"ם ז"ל כתב בפרק כ"ד מהלכות שבת ואומר לו לך למקום פלוני וכו' לא מצאת במנה הבא במאתים ובלבד שלא יזכור לו סכום מקח נראה מדבריו שהוא מפרש סכום מקח כדברי בעל הלכות ז"ל שכתב דאי נקיט מיניה בחמש דנקי והשתא נקיט חד דנקא דלא לימא ליה מלא לי דינר:

לפיכך אין אחריות שבת עליו: אם נגנב בשבת או נאבד שבשבת אינו שומר שלו:

מתני' נכרי שהביא חלילין בשבת: בשביל ישראל:

לא יספוד בהן ישראל: לעולם וקנסא הוא משום דמוכחא מילתא דבשבילו הוא דאין דרך להביא חלילין אלא בשביל מת:

ממקום קרוב: בתוך התחום:

עשו לו: בשביל נכרי או לימכר כך פרש"י ז"ל והקשו עליו דאם איתא דלא יספוד בהן עולמית קאמר ליתני רישא לא יספוד בהן עולמית כדקתני סיפא לא יקבור בו עולמית ועוד דאי עולמית קאמר משום דכיון שנעשית בהן מלאכה בשביל ישראל קנסינן לעולם כי באו ממקום קרוב מאי הוי הרי נעשית בהן מלאכה של תורה בשביל ישראל שהביאן ארבע אמות ברשות הרבים: אלא ודאי כי קתני לא יספוד בהן לאו לעולם קאמר אלא בכדי שיעשו והיינו דקתני לא יספוד בהן אלא אם כן באו ממקום קרוב ואין הכי נמי דבעינן שיהא בשעת הספד כדי שיבואו משם אלא משום דסתם הספידן אינו ממש בשעה שחשכה ואם באו ממקום קרוב סתמן יש בו שיעור מש"ה קתני לה סתם ולא תקשי לך מאי שנא גבי חלילין דלא מתסרי אלא בכדי שיעשו ומאי שנא גבי ארון וקבר לא יקבר בו עולמית דהא פרכינן לה בגמ' ומשנינן בעומד בסרטיא כלומר במקום פרהסיא ואיכא גנאי למת אבל חלילין דלא מתפרסמי אי נמי קבר שאינו עומד בסרטיא שרי בכדי שיעשו וכמו שנפרש עלה דההיא בס"ד והא דמפלגי' בסיפא גבי קבר בין שנעשה בסתם לשנעשה בשביל ישראל וגבי חלילין לא מפלגינן כתב הרמב"ן ז"ל דהיינו טעמא לפי שאין דרכן של נכרים לקונן ולספוד בחלילין ולפיכך בסתם אנו תולין שבשביל ישראל הביאום מה שאין כן בחפרו קבר דמסתמא לצורך עצמן עשאוהו:

ואיכא מאן דאמר דכי תנן לא יספוד בהן ישראל וכן נמי לא יקבר בו עולמית דדוקא אותו ישראל שנעשה בשבילו הא ישראל אחר שלא נעשה בשבילו מותר מיד ולא בעינן אפילו בכדי שיעשו והביאו ראיה ממה ששנו בתוספ' נכרי שהביא חלילין בשביל ישראל בשבת לא יספוד בהן אותו ישראל אבל ישראל אחר מותר עשו לו ארון וחפרו לו את הקבר לא יקבר בהן אותו ישראל אבל ישראל אחר מותר ומדלא קתני אבל לא יקבר בו עולמית ועוד דקתני נכרי שהביא חלילין בשבת לא יספוד בהן אותו ישראל ובחלילין לא מיתסר אלא בכדי שיעשו וכדכתיבנא אלמא לא יקבור בהן ולא יספוד בהן עד כדי שיעשו קאמר ובשאינו עומד בסרטיא ואפ"ה קתני אבל ישראל אחר מותר אלמא לא בעינן בכדי שיעשו אלא לאותו ישראל ממש שנעשית מלאכה בשבילו וכדאמרי' בפ' אין צדין (דף כה א) דהבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר:

ואחרים חולקין ואומרין דלא מקילין בהכי אלא באיסורין דרבנן אבל באיסורין דאורייתא לא דהא בפרק אין צדין לא אמרינן בגמרא מותר לישראל אחר אלא בבא מחוץ לתחום אבל בשיש במינו במחובר דאמרינן התם דלערב נמי אסורין בכדי שיעשו לא מפלגינן כלל בין אותו ישראל לישראל אחר אלמא כל שנעשית מלאכת איסור דאורייתא בשביל ישראל לא מפלגינן בין ישראל אחר לאותו שנעשית המלאכה בשבילו: ודאמרינן בגמרא הכא בתוספתא דלישראל אחר מותר לאחר שהיית כדי שיבאו קאמר דלאותו ישראל שנעשית מלאכה בשבילו אסור לעולם ואפילו בחלילין דמיירי בשהביאן בפרהסיא והוה ליה כקבר העומד בסרטיא אבל ישראל אחר לאחר כדי שיעשו שרי הא תוך כדי שיעשו אסורין לכל וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ו מהלכות שבת וכבר כתבתי למעלה מזה בפרק כל כתבי בס"ד:

גמ' מאי מקום קרוב רב אמר ממש: כלומר שאם באו עכשיו ממקום קרוב מותרין ואין חוששין לדבר אחר ושמואל פליג ואמר דאפ"ה אסור דחיישינן שמא בלילה הביאן ממקום רחוק אלא שלנו חוץ לחומה ועכשיו הוא שמביאין מחוץ לחומה ולפיכך אינו מותר עד שנדע בבירור שלא באו בשבת ממקום רחוק הא בספק חוששין והלכה כשמואל דדייקא מתניתין כוותיה מדקתני מחצה על מחצה אסור ואע"פ שיש לה

ומצינו למדין לפי שיטה זו של רש"י ז"ל דכל היכא דמספקא לן מילתא תלינן לקולא ומיהו איכא למידק עלה מדאמר רב פפא בפרק אין צדין (דף כד ב) בנכרי שהביא דורון לישראל דאם יש מאותו המין במחובר לקרקע אסור ולערב נמי בכדי שיעשו והא התם דאיכא למתלי שנתלשו מערב יו"ט ואפ"ה מצריכין לערב כדי שיעשו תירץ ה"ר יונה ז"ל דכל שיש מאותו המין במחובר דרכן של בני אדם ללקוט אותן ביומן ואין לוקטין אותן מבערב וכיון שרובן עושין כן אין תולין להקל ואכתי איכא למידק מדאמרי' בפ' בכל מערבין [דף מ א] גבי ליפתא דאתאי למחוזא דחזיא רבא דמכמשא ואמר הא ודאי מאתמול עקרה מאי אמרת מחוץ לתחום אתאי הבא לישראל זה מותר לישראל אחר ומדאמר מאי אמרת ולא אמר מאי איכא משמע דספוקי הוה מספקא ליה ואפ"ה תליא לחומרא ורבא דקא מייתי סייעתא לשמואל הוא דקאמר לה התם אלמא שמואל דאמר חיישינן לאו לקולא קאמר דאי הכי קשיא דרבא אדרבא י"ל לעולם שמואל חיישינן לקולא קאמר וכפי' של רש"י ז"ל ורבא נמי כוותיה ס"ל ודקא אמר התם מאי אמרת מחוץ לתחום אתאי לרווחא דמילתא קאמר לומר דאפילו לרב דלא תלי לקולא שרי דהבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר זה דרכו של רש"י ז"ל:

וגרסי' בגמרא ואמאי הכא נמי לימא ימתין בכדי שיעשו ופירש"י ז"ל דארישא דמתני' קאי דקתני עשו לו ארון וחפרו לו קבר יקבר בו ישראל כלומר מיד ומש"ה פרכינן ואמאי ימתין בכדי שיעשו דהא איכא לספוקי שמא בשביל ישראל נעשה ונהי דלית לן לאחמורי ולמימר דלא יקבר בו עולמית כיון שלא נעשה בודאי בשביל ישראל מ"מ לבעי כדי שיעשו ומפרקי' בעומד בסרטיא דבכי האי גוונא ליכא לספוקי שנעשה בשביל ישראל דאין ישראל קוברין מתיהן שם ודוקא רישא הוא דמוקמי' בעומד בסרטיא אבל סיפא דקתני אם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית אפי' אינו עומד בסרטיא קאמר וכן נראה מדברי הרב אלפסי ז"ל שלא הביא בהלכות הא דסרטיא כך מצאתי בחדושי הרשב"א ז"ל אבל הגאונים ז"ל פירשו דאסיפא דמתני' דקתני ואם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית פריך אמאי מחמרי' כולי האי ולא סגי לן בכדי שיעשו כי היכי דסגי בחלילין ופרקי' דבעומד בסרטיא עסקינן שהוא מקום פרהסיא וגנאי הוא לישראל שיקבר בקבר מפורסם שנתחלל בו את השבת ולי נראה שאף ה"ר אלפסי כדברי הגאונים ז"ל הוא סובר וזה שלא הביא בהלכות בעומד בסרטיא משום דהכי פירושו היינו טעמא דבחלילין סגיא בכדי שיעשו ובקבר אמרינן לא יקבר בו עולמית משום דסתמו של קבר בסרטיא עומד דה"ל מקום מפורסם מה שאין כן בחלילין שדרכן להביא אותן בצנעא ולפיכך לא הוצרך הרב אלפסי ז"ל להביא [אלא] סתם משנתנו שאם לא תאמר כן תקשי לך מתני' אמאי נקט בחלילין היתר בכדי שיעשו ובקבר איסור דעולמית אפילו בחלילין כל שהביאן בפרהסיא אסורין עולמית וכמו שנראה מן התוספתא שכתבתי למעלה וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"י מהלכות שבת דאפי' קבר אי קאי במקום המוצנע שרי בכדי שיעשו וכיון שכן אמאי נקט שריותא בחלילין ואסורא בקבר אלא ודאי כדאמרן דסתם הבאת חלילין בצנעא וסתם עשיית קבר בפרהסיא כנ"ל:

לא יטייל אדם על פתח מדינה כדי שיחשיך ויכנס למרחץ מיד: במסכת עירובין היא שנויה [דף לח ב] והביא ה"ר אלפסי ז"ל בכאן וא"ת דהכא משמע דאפי' להחשיך בדבר שהוא תוך התחום כדי שיכנס למוצ"ש מיד אסור ואילו ממתני' משמע דשרי דמדקתני אין מחשיכין על התחום משמע דדוקא להחשיך על התחום הוא דאסור משום דמוכחא מילתא אבל בתוך התחום דלא מוכחא מילתא כגון הולך לגנתו שבתוך התחום להחשיך ולתלוש להביא פירות מותר תירצו בתוספות אה"נ דתוך התחום כה"ג שרי אבל הכא שאני דכיון דמטייל על פתח מדינה שהמרחץ שם מוכחא מילתא ואיכא חשדא וכן נמי מהלך בתוך שדהו שהיא צריכה לניר ולעבוד מינכר' מילתא:

מתני' ובלבד שלא יזיז בו אבר: לא יגביה לא ידו ולא רגלו ולא ריסי עיניו ומהא שמעינן דאפי' טלטול מקצת שמיה טלטול שלא תאמר עד שיגביה ידו או שיגרר אלא כיון דמזיז ראשו של דבר שאינו ניטל אסור וא"ת והא תניא לקמן בפ' בתרא [דף קנד ב] גבי שליף של תבואה מכניס ראשו תחתיה ומסלקה לצד אחר אלמא טלטול מקצת לא שמיה טלטול י"ל התם משום צער ב"ח הוא שהתירו כן:

שיצטנן: שלא יסריח מחמת החום:

וקושרים את הלחי: של מת שהיה פיו הולך ונפתח קושרין את לחייו כדי שלא יפתח פיו יותר:

לא שתעלה: להסגר ממה שנפתחה דהיינו מזיז אבר:

אלא שלא תוסיף להפתח:

סומכין אותו בספסל: שהרי תורת כלי עליו:

לא שתעלה: דהוה ליה בונה:

גמ' כלי מיקר. שמביאין קרה כגון זכוכית:

ואף שלמה אמר: בחכמתו שכרסו של מת נופחת ונבקעת:

זה חוט השדרה: שהוא כמין חבל ולבן ככסף:

זו האמה: שהוא מעין של תולדה כמו גולות מים:

זה פרש: גלגל לשון גלל:

אל הבור: שנופל לתוך פיו:

מתני' אין מעמצין את עיניו בשבת: אפי' לאחר יציאת נפש דמזיז בו אבר:

גמ' וחתכם: לשון וחייתכם:

אריא אבי תרי לא נפיל: להרגן דכתיב וחתכם תרי וכתיב על כל חית השדה אפילו ארי:

כדרמי בר אבין: דנקנסה עליהן מיתה ונדמין כבהמה:

עשה צדקה עד שאתה מוצא: למי לעשות:

ומצוי לך: הממון:

ויש בידך לעשות: קודם שתמות:

ונתן לך רחמים: שתרחם על הבריות:

מהספדו של אדם ניכר: שאם היה אדם כשר הכל בוכין עליו ומספרים שבחו:

אחים הספדאי: התאמץ בהספד שלי שיתחממו ויכמרו רחמי העומדים ויבכו:

דהתם קאימנא: ואשמע איך תתחמם אלמא אצטריכא ליה לאזהורי וכיון דרב גברא רבה ובן העולם הבא הוא למה ליה לאזהורי הא אמרת מהספדו של אדם ניכר:

הא דחממי ליה ואחים: לעולם חמומי בעי ומיהו לחסיד כי מחממי בהספידא מתחממי ובכו כולהו ולמי שאינו חסיד כל כך מחממי ליה ולא אחים:

דסני ליה כולהו פומבדיתאי: משום דמוכח להו במילי דשמיא:

ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך וגו': מאחרי מטתך כשתמות תשמע אם יאמרו זה הדרך שהלך לכו בה:

נוחה הימנו: דעתם נוחה עליהם ממה ששומעין עליו ורואין בו:

בגדיך לבנים: נשמתך נקיה וטהורה:

סליקו להו שואל