שולחן ערוך, אבן העזר כד

א לֹא נֶחְשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל עַל מִשְׁכַּב זָכָר וְעַל הַבְּהֵמָה, לְפִיכָךְ אֵין אִסוּר לְהִתְיַחֵד עִמָּהֶן, וְאִם נִתְרַחֵק אֲפִלּוּ מִיִּחוּד זָכָר וּבְהֵמָה, הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. וּגְדוֹלֵי הַחֲכָמִים הָיוּ מַרְחִיקִין הַבְּהֵמָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְיַחֲדוּ עִמָּהּ. וּבַדּוֹרוֹת הַלָּלוּ שֶׁרַבּוּ הַפְּרִיצִים, יֵשׁ לְהִתְרַחֵק מִלְּהִתְיַחֵד עִם הַזָּכָר: