שולחן ערוך, אורח חיים יג

סָעִיף א

א (א) זה את זה - שכולם הם מצוה אחת ואם נחסר לו אפילו ציצית אחת הוי כלא הטיל בה כלל וביטל לגמרי העשה דציצית: ש"ע סָעִיף א

ב (ב) לר"ה - ולכרמלית אסור מדרבנן וה"ה לכל שאר פסולים כגון שהיה הבגד סתום רובו או שהיו הציצית עשויין שלא במקומן למעלה מג' אצבעות או למטה מקשר אגודל וכל כה"ג או שהיה ארבע כנפות קטן משעור הכתוב בסימן ט"ז ע"ש בכל אלו אסור לצאת בהן אפי' לכרמלית מדרבנן ובגד שפתוח חציו בצימצום עיין לעיל בסימן י' במ"ב ס"ק כ"ז: ש"ע סָעִיף א

ג (ג) חייב חטאת - דהוי משוי מחמת הציצית הנותרים ואינם בטלים לגבי בגד דחוטי ציצית חשיבי הם ולא בטילי. ואפילו אם אותם הציצית ג"כ פסולים הם מ"מ כל שנמצא בהם איזו חוטין כשרים דעתו עליהם וחשיבי ולא בטילי אם לא שנפסקו כל חוטי הארבע ציצית ולא נשאר בהם כדי עניבה דאז בטלים הם להבגד ע"כ אם נודע לו דבר זה בשבת כשהוא הולך בר"ה אין צריך לפשוט טליתו: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ד (ד) מותר לצאת - אפילו בלילה דלאו זמן ציצית הוא משום דנוי הוא לבגד. ואפילו בטליתות של שאר מינים אפילו להפוסקים לעיל בסימן ט' ס"א דחיובן רק מדרבנן מ"מ נוי בגד הוא כיון דעכ"פ מחוייב בהן בתורת ודאי ואינו דומה לבגד שחציו פתוח וחציו סתום דפסק בשו"ע לעיל בסימן יו"ד סעיף ז' דאין יוצאין בו בשבת דהתם חיובו הוא רק מצד ספק [פמ"ג וארה"ח דלא כהשב יעקב אח"כ מצאתי שגם הע"ת כתב בפשיטות כוותייהו]: ש"ע סָעִיף ב

ה (ה) תכלת - דהא קי"ל התכלת והלבן אין מעכבין זה את זה דכתיב וראיתם אותו אכל חדא וחדא משמע: ש"ע סָעִיף ב

ו (ו) על כתיפיו - לא הוי תכשיט אלא משוי דאין זה דרך לבישתו בחול. מיהו אם מתכסה רוב גופו סגי ועיין לקמן בסימן ש"א סעיף ל' מה שנכתוב בזה: ש"ע סָעִיף ב

ז (ז) קודם שיצא בו - כיון שבדקו בבוקר בעת שהיה מברך על הלבישה ונמצאו שלמים תו אין רגיל ליפסק בזמן מועט כזה אפילו הסירו בינתיים [מ"א] ומוכח מזה דבשבת ג"כ צריך לבדוק הציצית וכן כתב הב"ח בפירוש בסימן ח' והעולם אין נזהרין בזה ועיין בביאור הלכה: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ג

ח (ח) בשבת - ואם ידע מאתמול ושכח להטיל בו ציצית נראה ג"כ דלא קנסינן ליה וראיה מלקמן בסימן שנ"ה ס"ג בהג"ה היכא דשכחו ולא עירבו עי"ש [מחידושי רע"א]: ש"ע סָעִיף ג

ט (ט) כשהוא בכרמלית - הוא מקום ששם אין איסור טלטול רק מדרבנן ולכך א"צ להסיר דכבוד הבריות דוחה איסור דרבנן ואע"ג דציצית מ"ע דאורייתא ודאורייתא לא דחינן מפני כבוד הבריות מ"מ שרי דלא אמרה תורה לא תלבש בגד בלא ציצית רק מ"ע להטיל בו ציצית וכיון שאין יכול להטיל בו ציצית בשבת אין עובר מ"ע ואין עליו רק איסור דרבנן ולכך הותר מפני כבוד הבריות ואין צריך לפשוט הטלית אבל בר"ה שהוא מן התורה צריך לפשטו בין בט"ג ובין בטלית קטן ואפילו אם ישאר עומד ערום עי"ז שאין כבוד הבריות דוחה איסור דאורייתא כזה בכל גווני ולקמן בהלכות שבת אי"ה יתבאר דיש מחלוקת אם בזה"ז יש לנו דין ר"ה או לא. ונראה דאם הגדיל הוא שלם והפסול הוא רק בענף נוכל לצרף לזה דעת הר"י לעיל דמכשיר ואין צריך לפושטו תיכף רק ימהר לילך לביתו: ש"ע סָעִיף ג

י (י) פסול - ר"ל בין שנפסק לו גם קרן הטלית ונעשית בת שלש ובין שנפסק לו אחת מציציותיו לבד ואפילו היה כבר פסול בשעה שיצא מביתו כיון דבשעה שלבשו לא נודע לו לא קנסינן ליה דגדול כבוד הבריות ואפילו בט"ג שלנו שאין אנו נוהגין ללבוש אותו כל היום אלא בעת התפלה לשם מצוה וליכא ביזוי בהסרתו ג"כ אין צריך להסירו דלא פלוג רבנן בין טלית לטלית. והגרע"א בחידושיו מפקפק בזה: ש"ע סָעִיף ג

יא (יא) שתחת בגדיו - דלא מנכרא מלתא אח"כ אם הוא הולך בלי טלית קטן מ"מ הפשיטה הוא גנאי ביותר: ש"ע סָעִיף ג

יב (יב) מן הציציות - פי' בין שבא לבהכ"נ ורוצה ללבוש טליתו וקודם לבישתו מצא הציצית פסולים ומתבייש לישב ברבים בלי טלית דמותר ללובשו בלי ברכה ובין אם רואה באמצע לבישתו שנפסקו לו הציצית ג"כ אין צריך להסירו [ברכ"י וארה"ח ושארי אחרונים] ועיין באחרונים שהסכימו דהכל תלוי ברצון האיש הלובש אם הוא מתבייש יוכל ללבוש בלי ברכה אבל אם אין מתבייש אין כאן ההיתר דכבוד הבריות: ש"ע סָעִיף ג

יג (יג) דיוכל ללובשו - ודוקא אם נודע לו היום אבל אם ידע מע"ש שהציצית פסולין אסור ללובשו בשבת דהו"ל לתקוני מאתמול אך אם שכח יש להקל [חידושי רע"א]: ש"ע סָעִיף ג

יד (יד) מכח כבוד הבריות - ודוקא אם אין יכול להשיג בבהכ"נ טלית שאולה: ש"ע סָעִיף ג

טו (טו) ודוקא בשבת - פי' לפי שבשבת ליתא רק איסור דרבנן כנ"ל אבל בחול שהוא עובר על איסור תורה בכל שעה דקום ועשה בו ציצית ואיסור תורה אפילו רק איסור דשב ואל תעשה כזה שהוא מונע א"ע ממצוה אין נדחה מפני כבוד הבריות אם לא בגנאי גדול ולכן אסור ללבוש הטלית גדול כשרואה שאין בו ציצית דלישב בלי טלית ס"ל לרמ"א דהוא רק בכלל גנאי קטן וכן אם נודע לו בר"ה כשהוא הולך בטלית גדול שנפסק לו אחת מציציותיו צריך ג"כ לפשטו תיכף דבזמנינו פשיטת הט"ג בשוק הוא ג"כ רק גנאי קטן. אמנם אם בבהכ"נ נודע לו אחר שהוא כבר לבוש בהטלית שאחת מציציותיו פסולים הרבה מן האחרונים מקילין דאין צריך לפושטו תיכף דס"ל דכיון שהוא ברבים בבהכ"נ הפשיטה הוא גנאי ביותר רק ימהר לילך לביתו או לבית שלפני בהכ"נ ויפשיטנו שם והח"א מחמיר בזה וס"ל דהפשיטת ט"ג הוא רק גנאי קטן דבלא"ה דרך בני אדם לפשוט תמיד הטלית ברבים בבהכ"נ. אח"כ מצאתי להפמ"ג בפתיחה להלכות ציצית שסובר ג"כ כהחיי אדם ע"כ מהנכון לעשות את העצה שכתב בספר ארה"ח שיפקירנו דאז פטור מלעשות בו ציצית וכשיגיע לביתו יחזור לזכות בו: ש"ע סָעִיף ג

טז (טז) אסור - עיין במ"א שמסיק דמה שמחמיר הרמ"א בחול לא קאי על מה שכתב בתחלה ואפילו בטלית קטן דבט"ק אם נודע לו שהציצית פסולין דיש לו גנאי גדול לפושטו מתחת בגדיו בין בבהכ"נ ובין ברבים אין צריך לפושטו דבגנאי גדול דוחה כבוד הבריות אפי' איסור דאורייתא בשב ואל תעשה אך צריך למהר לילך לביתו או לבית שלפני בהכ"נ ויפשיטנו שם אף שהוא עוסק בבהכ"נ בדבר מצוה מפני שהוא איסור תורה אבל בשבת א"צ למהר לצאת מבהכ"נ כל עוד שהוא עוסק במצוה והרואה בחבירו שנפסקו לו הציצית לא יאמר לו עד שיבא לביתו דהיינו שיקראנו לבוא לביתו ושם יאמר לו שיפשיטנו. עוד כתב המ"א דאם אין ציצית בעיר דינו בחול כמו בשבת וה"ה טלית דמחוייב רק מדרבנן כגון שאולה לאחר שלשים יום דינו בחול כמו בשבת: ש"ע סָעִיף ג

סָעִיף ב

א מותר לצאת. אפי' בלילה דלאו זמן ציצית הוא משום דנוי הן לבגד [ב"י סי' י"ח]: ש"ע סָעִיף ב

ב קטן. בתשו' רמ"א סי' ק"י מפלפל אם רשאי לצאת בד' כנפות קטן שאין בו שיעור הכתוב בסי' ט"ז ע"ש: ש"ע סָעִיף ב

ג תכלת. דהא קי"ל התכלת אינה מעכבת את הלבן: ש"ע סָעִיף ב

ד על כתפיו. היינו שלא כדרך לבישתו בחול עסי' ש"א ס"ל: ש"ע סָעִיף ב

ה אחזקתיה. וא"ת הא פסק דבעי בדיקה בשעת ברכה ולא מוקמיה אחזקתי' כמ"ש סי' ח' ס"ט וי"ל דשאני התם דאם לא יבדקו בשעת ברכ' לא יבדקנו לעולם ובודאי א"א לעול' לאוקמי' אחזקתו כיון דעשוי ליפסק אבל הכא שבדקו בשעת ברכה ולכן א"צ לבדקו בכל פעם שיוצ': ומזה יש ללמוד דמי שיצא מב"ה והסיר טליתו אפי' הסיח דעתו וצריך ברכה כשחוזר ולובשו אפילו הכי א"צ לבדקו: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ג

ו דגדול וכו'. שדוח' איסור דרבנן וכרמלית נמי דרבנן ובזמן הזה אין לנו ר"ה כמ"ש סי' ש"ג סי"ח: ש"ע סָעִיף ג

ז ואפי' טלית וכו'. פי' אף על גב דלא מינכרא מילתא אם הולך בלא טלית קטן מ"מ הפשיט' גנאי הוא לו, וכתב ב"י אפי' טלית גדול שלנו שאין לובשין אותו למלבוש וליכא ביזוי בהסרתו אפ"ה א"צ להסירו כיון דלא גזרו רבנן: ש"ע סָעִיף ג

ח כבוד הבריות. ואף על גב דציצית מ"ע דאורייתא ואיסור דאורייתא לא דחינן מפני כבוד הבריות מ"מ שרי דלא אמרה תורה לא תלבש בגד בלא ציצית אלא מ"ע להטיל בו ציצית וכיון שאינו יכול להטיל בו ציצית בשבת אינו עובר ופשוט דעכ"פ אסורא דרבנן איכא ולכן לא שרי אלא משום כ"ה דלא כע"ת אבל בחול ודאי עובר כל שעה בעשה דהטיל בו ציצית כשלובשו ותדע דאטו במזוזה ומעקה אסור ליכנס לבית שאין בו מזוזה [ומעקה] אלא בעמוד ועשה קאי ותו לא עכ"ל בב"י בשם המרדכי וק' דבשבת דף קל"א רע"ב אמרי' למ"ד ציצית חובת טלית הוא אם קיימו בביתו בלא ציצית עובר בעשה אפי' בשבת וא"כ למ"ד דציצית חובת גברא הוא למה יהא מותר ללובשן בשבת מן התורה בלא ציצית וצ"ל דהתם קאי דוקא אליבא דר"א דס"ל ציצית דחי שבת וא"כ חל המצוה אפי' בשבת ע"ש אבל לדידן דק"ל ציצית לא דחי שבת וא"כ לא חל בשבת המ"ע כנ"ל, ולכאור' ק' למה יהא אסור ללובשו בחול הא אמרי' בברכו' ד' כ' דכבוד הבריות דוחה עשה דאורייתא בשב ואל תעשה ע"ש ומוכח שם דאם לובש סדין בלא ציצית מקרי שב ואל תעש'. וכ"ה בתו' יבמות דף צ' דאי מקרי קום ועשה ה"ל כמו כלאי' דפושטו אפי' בשוק אלא ע"כ הוא שב וא"ת כמ"ש המרדכי דבלבישתו אינו עובר כמש"ל בשמו וא"כ אף בחול לישתרי מפני כ"ה וגם המרדכי לא הזכיר שבת אלא ברישא דהר"ש אסר אפי' בשבת אבל הוא י"ל שהתיר אפי' בחול רק שס"ל שעובר בעשה אם אינו מתקנו ומ"מ אינו מחויב לפשטו מפני זה שהרי כ' אח"כ ובחול כו' ותדע וכו' כמש"ל בשמו משמע דבחול נמי אין איסור בלבישתו וכן התשו' שמביא הרב"י מיירי נמי בחול והיא תשוב' מהר"מ מרונטבורק ד"פ סי' רפ"ו וצ"ל כמ"ש בפסקי תוספות מנחות סימן קכ"ט ובאגור סי' כ"ד דדוקא בשבת שרי אבל בחול אסור. ונ"ל הטעם כמ"ש התוס' בשבועות דף ל' לחד שינויי' דדוקא בגנאי גדול שרי לעבור איסור דאורייתא בשב ואל תעשה אבל גנאי קטן לא כמ"ש בח"מ סי' כ"ח ס"ה דת"ח צריך לילך לב"ד להעיד משום דבר איסור אף על גב דגנאי הוא לו וס"ל דלישב בלא טלית הוי גנאי קטן ומ"מ נ"ל אם נפסק ציצית בר"ה בטלית קטן א"צ לפשטו אפי' בחול דהפשיט' הוי גנאי גדול והא דנקט בש"ע בשבת לרבותא דאע"ג דיש בו ג"כ איסור שבת א"צ להסירו ובשבת א"צ למהר לצאת מב"ה עמ"ש בי"ד סימן ש"ג אבל בחול צריך למהר לילך לביתו לפושטו והרואה בחבירו שנפסקו ציצית לא יאמר לו עד שיבא לביתו ומשמע שם בסימן שע"ב דיקראנו לבא לביתו ושם יאמר לו שיפשיטנו ומשמע בשבת דף פ"ב דאם ידע מאתמול שהוא פסול אסור ללובשו בשבת דה"ל לתקוני מאתמול וכ"מ מל' התשו' הנ"ל וכ"מ סי' שנ"ה סס"ב וע"ש בהג"ה ס"ג ומ"ש סי' שי"ב ונ"ל דבחול אם אין ציצית נמצאים בעיר דינן כמו בשבת: הקשה אחי המנוח מהר"ר יודא סג"ל זצ"ל מק"ק קראקא למה שרינן ללובשו בשבת מפני כ"ה הלא יש תקנה שיתננו לאחר במתנ' ויחזור וישאלנו לו ואז הוא פטור מציצית וכמש"ל סי' שכ"ג לענין טביל' כלים ונ"ל דמ"מ חייב מדרבנן שנרא' כשלו כמ"ש סי' י"ד ס"ג בטלית שאול' לאחר ל' יום וכ"ש הכא שבאמת הוא שלו וא"ת ומה בכך מ"מ בשבת יעשה כן י"ל דא"כ אף בחול יעשה כן ויעשה טצדקי למיפטר נפשי' מציצית אבל כשיושב כך בלא ציצית ידע דלא שרינן ליה אלא בשבת משום כ"ה כנ"ל דלפי מ"ש בסי' ש"ו דאסור ליתן מתנה בשבת אלא לצורך שבת א"כ ה"נ אסור ליתנו במתנה וכ"מ בשבת דף קל"א דקאמר הואיל ובידו להפקירן ולא אמר הואיל ובידו ליתנן לעכו"ם או לקטן ע"ש: ש"ע סָעִיף ג

סָעִיף ב

א מותר עמ״א והוא מר״מ ז״ל פי״ט שבת ה״ך ועיין מ״מ שם שיש שסובר טעם היתר ציצית בשבת ברה״ר משום דחיית עשה לל״ת אמרו הר״מ שאין עשה שאין בה כרת דוחה שבת ומשמע שאלו היה כרת היה דוחה שבת והא שבת עשה ול״ת שיש כרת אלא רבותא קאמר דאין כרת אפילו ל״ת שיש כרת אפי׳ ל״ת לבד אין דוחה ע׳ מהרש״א ומהרש״ל ביבמות בשיטה עליה ותוס׳ זבחים ל״ג ב׳ ד״ה לענין מלקות ובס׳ ש״ה הארכתי: ש"ע סָעִיף ב

ב קטן עמ״א אין בידי כעת תשובת רמ״א וטלית קטן י״ל אשמועינן דל״ת דלאו עיטוף הוא וא״צ ציצית ע׳ סימן א׳ קמ״ל. ודע טליתות שאר מינין להמחבר בסי׳ ט׳ ס״א דרבנן אפ״ה יוצאין כיון דמדרבנן חייבים נוי בגד הם והנך רואה בסימן יו״ד ס״ז בספק תורה דעכ״פ מדרבנן חייבת (אף לר״מ פ״ט מט״מ) גרע טפי ואין יוצאין לרה״ר ומשם משמע כ״ש טלית שאין בו שיעור דאסור דציצית חשיבי ויעשה בבגד אחר ולא בטילי: והוי יודע שאני מסופק אם היוצא בטלית כלאים בשבת די״ל דחייב כרת וסקילה שאין דרך מלבוש דאסור הוא ועיין רש״י שבת קל״ט ב׳ ד״ה חייב דאין מצוייצת כלל לבושיה הוא והוכרח לזה דאל״כ לא תקשה מידי דילמא חייב משום הטלית אלא מדאמר רב הונא בטלית שאין מצוייצת כהלכתה הא שאין מצוייצת כלל פטור וא״ל דילמא רבותא שאין כהלכתה ול״ת לר׳ ישמעאל קיים ג׳ מצות וידחה עשה לל״ת (דו״א) והתם הטעם כר״י שבמרדכי עט״ז ומ״א ח׳ דבשבת הותר מ״ה עכ״פ מה שאין כן בכלאים ועמ״ש בפתיחה והבן: ש"ע סָעִיף ב

ג תכלת עמ״א לכאורה קושטא קאמר דאין מעכב וד׳ חוטין צריכין מ״ה אף עתה ואה״נ דאי מעכב בטילים הם לבגד כמ״ש הרא״ש ז״ל בתשובה כלל ב׳ דכה״ג כ״ע מודים דהויין בטילי דל״ש חוטי ציצית חשיבי כה״ג: ש"ע סָעִיף ב

ד על כתיפיו עמ״א ועמ״ש בט״ז אות ב׳ מזה: ש"ע סָעִיף ב

ה מחזקתה עמ״א ואזיל לשיטתיה בסי׳ ח׳ אות י״א והם דברי הלבוש דלא הטריחוהו לבדוק בכל פעם ול״ד לברכה שהיא פ״א ביום והמ״א הוסיף בה ומלבוש נמי משמע שאם הסיח ולובש שנית שא״צ בדיקה יע״ש: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ג

ו דגדול עמ״א בזה״ז אין לנו רה״ר עיין שי״ן גימל (ט״ס ש״ב) סעיף י״ח ושמ״ה סעיף זיי״ן מזה: ש"ע סָעִיף ג

ז ואפילו עמ״א ובשם ב״י ושם ב׳ תירוצים א׳ דאפשר הפשיטה גנאי וזה א״א ברמ״א דא״כ היה להשמיענו רבותא וכ״ש קטן שתתת בגדיו וע״כ בחר בתי׳ ב׳ דטלית שלהם היה מלבוש ולא גזרו בכרמלית ה״ה עתה וע׳ סימן יו״ד במ״א אות י״א דלא דמי לכאן והבן: ש"ע סָעִיף ג

ח כבוד הבריות עמ״א מ״ש עכ״ל הב״י לאו לכוליה מילתא כי ותדע כו׳ לא הובא בב״י אלא הוא לשון המרדכי סובר המ״א דלא כט״ז אות ה׳ ולא כע״ת אלא איסור דרבנן איכא בשבת ומרדכי בשם ר״י מ״ה קאמר דליתיה למ״ש הר״ר שלמה מטרוי״ש דעובר בעשה אבל יכול להיות מדרבנן אסור ודלא כתשובת אשכנזית דמתיר דל״ד כרמלית ליושב בקהל והא דלא ציין המ״א בהמחבר דשם י״ל איסור תורה אלבישה רמיא כהר״ר שלמה מטריוש ומ״מ השהייה במה שאין פושט הוא שוא״ת (ול״ד לכלאים ובחדושינו ברכות כתבנו מזה דף כ׳ א׳ יע״ש). לכן ציין הר״ב דמתיר ללובשו דהוי מעשה ואמאי מתיר משום כ״ה מעשה בד״ת ע״כ בשבת אין איסור תורה: ומ״ש משבת קל״א ריש ע״ב דפריך ציצית לר׳ אליעזר אמאי לא דחיא שבת ואמאי אם צייץ טליתו חייב ופירשו בתוספו׳ דמצי למילף מסוכה יע״ש ד״ה ושוין והיינו הואיל דיש למילף דדחי שבת א״כ חייב הוא משא״כ לדידן דודאי לא דחי לה אין עובר כלל יע״ש. והקשה המ״א דאמאי בחול אסור הא הוי שוא״ת ולא ס״ל תירוץ הט״ז אות ה׳ יע״ש. והעלה די״ל בין גנאי קטן לגדול בשב וא״ת אבל דרבנן אף גנאי קטן דוחה כ״ה. והוליד מזה דבחול ברה״ר בטלית קטן גנאי גדול א״צ לפושטו דשיא״ת כו׳ (אבל לא טלית גדול שלנו) והא דנקט המחבר בשבת לרבותא שוא״ת וגם כרמלית וא״י אמאי לא דהמחבר בטלית גדול שלנו מיירי. ומשמע נמי דציצית שוא״ת לא זו שא״צ לפושטו אפי׳ אם נפל מעליו ברה״ר המלבוש עם ציצית ורואה שנפסק מותר ללבוש בחול אף שיש לחלק בין שוא״ת דעושה פסח דמטמא שאין עושה מעשה בביטול העשה ובין לובש מלבוש בלא ציצית ועיין ר״מ פ״ג מציצית הלכה יו״ד והמחבר בסימן ט׳ סעיף י״ז הביאו אין מכאן סתירה דל״מ אם נאמר ציצית לאו שוא״ת דלא כתוס׳ יבמות צ׳ ב׳ אלא כמרדכי דכי עובר בלבישה מיד בחול דעשו להם ציצית אמר רחמנא ובשבת לית כאן עשה כלל דעשו ואפי׳ נאמר דמרדכי כתוס׳ ממש נמי י״ל ובספרי שושנת העמקים כלל ו׳ הארכתי בתכלית האריכות וכאן אקצר: ומ״ש בשבת א״צ למהר כו׳ הוא דאיסור דרבנן ובחול איסור תורה ועי״ד ש״ג ס״א בהג״ה וא״צ למהר לצאת בכלאים דרבנן ועי״ד שס״ב ס״א בהג״ה כהן בביתו יע״ש ולא הוי התם שוא״ת דשהייה חשיב מעשה כמו כלאים ומ״ש דאם ידע מאתמול שפסול אסור ללובשו כ״מ מתשובה אשכנזית הובא בב״י דאם הולך לביה״כ ומצא ציצותיו פסולים הא ידע מאתמול לא מתירין ושנ״ה שם ס״ב וס״ג בהג״ה ביה״כ דוקא נשאר בשבת ושכחו ולא עירבו יע״ש ועב״י כתב אם ידע בכרמלית שהיו פסולים קודם שיצא לא קנסינן כי לא מחייבין לבדוק משמע דאם ידע ודאי מקודם צריך לפשוט אפי׳ בגנאי גדול וזה יותר חידוש ממ״ש המ״א ומ״ש אם אין נמצאים ציצית בחול כמו בשבת דהתורה אמרה שיעשה ציצית ואם אין אנוס ועא״ר פקפק בזה ולעיל סימן י״ב כתבנו ג״כ דנראה כמ״א וה״ה טלית דמחוייב רק בדרבנן בחול כמו בשבת. ומ״ש יתן במתנה לצורך שבת עא״ר דזה הוי לצורך שבת. ומ״ש דכ״מ משבת להפקירן כאן לא הטריחוהו להפקיר דיזכה בו אחר ושם איירי אי חובת טלית בהכרח לקטן או עכו״ם וקטן במ״ע אין איסור בידים עיין תרי״ו ב׳ במ״א ועוד דכאן אין איסור כלל על הקטן דא״י לעשות ציצית. ותקנתא דשאלה ה״מ לומר שם. וי״ל להפקירן הא חוזר וזוכה. ומ״ש המ״א בשבת יעשה כן יוצא נמי לדעת הר״ר שלמה מטריוש בזה ואין להאריך יותר: ש"ע סָעִיף ג

סָעִיף ב

א (ס"ק א') מותר לצאת. אפילו בלילה כו' ר"ל למאן דאמר אפי' כסות המיוחד ליום אם לבשו בלילה פטור. וכדלקמן סי' י"ח ולמ"ש בט"ז סק"א בנפסקו כל הד' ציצית דמותר לצאת בהן וליכא משום איסור הוצאה דבטלים לגבי בגד. ואע"ג דאכתי איסור שלובש בגד בלא ציצית ואף שהוא שבת מ"מ איסור דרבנן איכא וכמ"ש מ"א סק"ט. ואי היכא דאיכא משום כ"ה. וא"כ בלא"ה ליכא משום איסור הוצאה כיון דל"ל ר"ה וכמ"ש מ"א סק"ו וכן הסכים הט"ז לקמן סי' שמ"ו. וצ"ל דמיירי היכי דליכא משום כ"ה. ואי איסורא דלובש בגד בלי ציצית. מ"מ איכא נ"מ בטלית שאולה. ובנידן שלא הקנהו לו במתנ' עמ"ל וכמובן מסי' י"ד סעיף ג' וע"ש בט"ז: ש"ע סָעִיף ב

ב (ס"ק ה') אחזקתי' כו' אבל הכא שבדקו בשעת ברכה כו' ובשעה מועטת אין הדרך לפסוק ואע"ג דמ"א כ' לעיל סי' ח' עוד טעם לבדיקה. דהיכי דאפשר לברר לא סמכי' על החזקה כמו גבי שחיטה כבר כתבתי לעיל דנרא' למ"א עיקר דחזקה דהכא עדיפא מחזקה דשחיטה והט"ז ס"ק ג' אזיל לשיטתיה לעיל סי' ח' דעיקר החשש היא משום ברכה לבטלה דהוא חמיר ואע"פ כן הקיל בקראוהו לס"ת דא"צ לבדוק משום טרחא דציבור' כדאשכחן ביומא. ועיין מ"א סי' קמ"ד ס"ק ז' וז"ל וצ"ל בשלמא במקדש היו כל ישראל ולא מחלי. משא"כ בבי' הכנסת דיש מתי מעט מסתמא מוחלים כו' עכ"ל ואף דיש לחלק דהתם מוחלים כדי לקיים קריאת מפטיר שהוא תקנת הגאונים משא"כ כאן אפשר משום הבדיק' אין מוחלין מ"מ עכ"פ אין ראיה ממסכת יומא. וכן ראיתי בס' א"ר סי' ח' הביא בשם מ"מ שהעיד על רבו מהרש"ל שנהג שבדק הציצית כל פעם שעלה לתורה ע"ש ודרכי כשקורים אותי לס"ת וצריך אני ללבוש טלית הקהל שהוא טלית השותפים שלא לבדקו. ואף דלא שייך סברת מ"א שעדיין לא בדקו טלית ההוא כל היום אלא שאינני לובשו דרך לביש' אלא סביב הצואר כיון שאינו אלא מפני כבוד הציבור ודי בלבישה כהאי ושוב אינני מברך וכמבואר לעיל במ"א סי' ח' ס"ק ב'. ולענין לבישת בגד בלי ציצית. כי כפי הנראה קצת מדברי הרב"י מס"ס י' מ"ש על המלבושים בשם ס' כפתור ופרח דבגד הנעשה לכסות הגוף אף שעכשיו אינו מכסה בו כ"א הראש מכל מקום חייבת בציצית מכל מקום ל"מ בשבת דליכא כי אם איסור דרבנן כמ"ש מ"א ס"ק ח' ודאי דיש להקל. אלא אפילו בחול יש לסמוך על הט"ז דבמקום שא"צ לברך סמכינן על החזקה: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ג

ג (ס"ק ו) דגדול כו' כמ"ש סי' ש"ג סעיף י"ח כצ"ל ועסי' שמ"ה סעיף ז'. והטעם דקיי"ל כרש"י דאין לו דין ר"ה אלא היכי דס' ריבוא בני אדם בוקעי' בו כל יום: ש"ע סָעִיף ג

ד (ס"ק ז) ואפילו כו' מכל מקום הפשיטה גנאי כו' ור"ל אדרבה הפשיטה יותר גנאי מבטלית גדול וכמ"ש מ"א לקמן: וכ' ב"י כו' וליכא ביזוי כו' ר"ל דוקא בימי הש"ס שהיו לובשים הטלית כל היום דרך מלבוש א"כ איכא ביזיון אי יסירנו וילך בלי טלית משא"כ לדידן שכל היום אין לובשים הטלית כ"א בעת התפלה לשם מצוה. וא"כ ליכא בזיון בהסרתו אפ"ה א"צ להסירו: כיון דל"ג רבנן. ר"ל כיון דלא גזרו רבנן אז בזמן הש"ס לפי מנהגם א"כ לא פלוג ואפי' לדידן שרי כי לא חלקו חכמים וע"ש בב"י: ש"ע סָעִיף ג

ה (ס"ק ח) כבוד כו' דלא אמרה תורה ל"ת בגד בל"צ כו' דאי הוי נאמר בתורה בל' זה אפי' בשבת דאינו יכול להטיל בו ציצית היה אסור ללובשו אבל כיון דאינו רק עשה להטיל בו ציצית אבל לא אסרה תורה ללבוש בלי ציצית א"כ בשבת דא"א לקיים העשה לא עביד איסורא ועמ"ש לקמן בשם תוס' דיבמות: ופשוט דעכ"פ כו' זה אינו לשון המרדכי אלא הם דברי מ"א עד דלא כע"ת. ותדע דאטו כולי הם דברי המרדכי וקאי אדלעיל עמ"ש דאין איסור בלבישה בלי ציצית כ"א שמוטל עליו לקיים העשה ועז"כ תדע דאטו במזוזה כו': וצ"ל דהתם קאי דוקא אליביה דר"א כו' דר"א ס"ל מכשירי מילה דוחים שבת ואמרי' דוקא במילה אמר ר"א ולא בשאר מצות ואמרי' לאפוקי מאי ואמרי' למעוטי ציצית דאפי' לר"א אינו רשאי לעשות ציצית לטליתו בשבת (אף למ"ד ציצית חובת טלית וא"כ אפי' אינו לובשו חייב מכל מקום לא הותר לו לעשות בו ציצית) ותניא נמי הכי דמודה ר"א דאי עשה ציצית לטליתו בשבת חייב ומסקינן וטעמא מאי מ"ש ממילה וא"ר יוסף הואיל ואין קבוע להן זמן לציצית כמו גבי מילה דקביע ליה זמן בשבת שהוא יום שמיני. וא"ל אביי אדרבא כיון שאין קבוע לו זמן כל שעתא זמניה. והוה ליה לדחות שבת לר"א כמו במילה כ"ה שלא יעבור על עשה דציצית. ומשני הואיל ובידו להפקירן. ור"ל דאמר ריש לקיש כל מקום שאתה מוצא עשה ול"ת ויכול לקיים שניהם אין העשה דוחה לא תעשה והכא אפשר לקיים שניהם דהיינו אם יפקיר הטלית דשוב לא יהיה מוטל עליו להטיל בו ציצית עכת"ד הגמ'. ומקושיי' אביי הקשה מ"א דמקשה אביי דגם בשבת כל שעתא עובר דלא כמרדכי וע"ז תירץ דהתם קאי לר"א ובעי למימר דלר"א ידחה ציצית שבת כמו מילה ואם כן ממילא אי לא יטיל ציצית לטליתו בשבת יעבור בעינן למימר דיהיה מותר לר"א לעשות ציצית בשבת: דכ"ה כו' בשב ואל תעש' דאמרי' התם אר"י א"ר המוצא כלאים בבגדו פושטו אפי' בשוק דלא הותר משום כבוד הבריות אלא איסור דרבנן אבל לא כלאים דאורייתא ופריך מדתניא ולאחותו מת"ל דבנזיר כתיב על כל נפשות מת לא יבא והדר פרט קרא לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא והוא מיותר כיון דכלל על כל נפשות מת אלא לגופי' לא איצטרך כ"א לדיוקא לאביו לא יטמא אבל מטמא למת מצוה משום כבוד הבריות ולאמו אצטריך לדיוקא לאמו לא יטמא אבל מטמא למת מצוה אפילו הנזיר הוא כהן דאתוסף איסור' אפילו הכי שרי. ולאחיו אתי לומר אפי' הנזיר כהן גדול אפי' הכי דוקא לאחיו לא יטמא אבל מטמ' למת מצוה. ולאחותו אתי לומר אפי' הנזיר וכהן גדול הולך לשחוט פסחו ולמול את בנו אף על פי כן לאחותו לא יטמא אבל מטמ' למת מצוה אף שיתבטל עי"ז גם ממצות פסח ומילה מכל מקום הותר משום מת מצוה דהוא כבוד הבריות ומשני שאני התם דהוי שב ואל תעשה פסח או מילה (ולענין טומאה דהוי קום ועשה דהא מטמ' א"ע בידים ע"ש ברש"י ותוס') אבל כלאים הוי קום ועשה (כאשר יתבאר לקמן) לא הותר בשביל כבוד הבריות. ומוכח שם ר"ל ברש"י דרש"י כ"כ ע"ש וכ"כ בתוספות יבמות הוא דברי הש"ס ביבמות שם אלא דהתוס' מפרשים דברי הש"ס וכמ"ש מ"א אח"ז דאמרי' התם אין ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה. וקאמר התם הא דחכמים פטרו סדין בציצית היינו בגד פשתן פטרו מציצית כיון דצריך להטיל בו תכלת והוא צמר והוי כלאים ואף דכלאים בציצי' שריא רחמנ' אפ"ה חכמים אסרוהו גזיר' משום כסות לילה דפטור מן הציצי' ויהיה לבוש כלאים ולא קיים עשה דציצי' הרי דב"ד עוקרים ד"ת ומשני התם שב ואל תעשה וכה"ג ב"ד מתנין לעקור ד"ת בשב ואל תעשה: וכ' התוס' ד"ה כולהו כו' הא דקרי לסדין בציצית שב ואל תעשה ובלובש כלאים במסכת ברכות כנ"ל קרי ליה קום ועשה ותמצי' דבריהם בשלמא בכלאים בשע' לבישה עביד איסורא בקום ועשה הא כתיב לא תלבש שעטנז א"כ גם אח"ז אם אינו מסירו מקרי קום ועשה משא"כ כשלובשו בלי ציצי' לא עביד איסורא דהא כתיב גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך וכסותך משמע שאתה מכוס' בה כבר (ואשר תכסה בה דמשמע שעדיין לא לבשו אלא עתיד ללובשו. אתי לדרשא אחרינא) וכיון דבשע' לביש' לא עביד איסור' דעדיין לא חל עליו עשה דציצית כ"א אח"ז כשכבר לבשו ואז הוי שב ואל תעשה ע"כ דברי התו' והם דברי מ"א שאח"ז אלא שהל' מגומגם קצת: וא"כ אף בחול כו' ר"ל כיון דציצי' מקרי שב ואל תעש' ובשב ואל תעש' אפי' מצו' דאוריית' נדחה מפני כבוד הבריו' א"כ אפי' בחול נישתרי: וגם המרדכי כו' אלא דבריש' הר"ש אסר כו' כצ"ל ר"ל דדינו של רמ"א נובע מן המרדכי והמרדכי גופי' י"ל שהתיר אפי' בחול ולא נקט ההית' בשבת אלא משום דברישא הביא המרדכי שהר"ש אסר אפילו בשבת. וע"ז כ' מרדכי דעכ"פ בשב' יהיה מותר. אבל אליבי' דנפשיה י"ל דהמרדכי מתיר אפי' בחול לפשטו מפני זה היינו היכי דאיכ' כבוד הבריות: שהרי כ' כו' ותדע דאטו במזוז' כו' ובמזוז' ומעק' ודאי אפי' בחול מות' אפי' אין בו מזוז' ומעק' וע"כ צ"ל דס"ל כמ"ש התוס' ביבמות וכנ"ל וא"כ מאין לקח הרב"י דאסור בחול כיון דהיא נגד הסברא ובשום פוסק לא מצינו להדיא שאוסר: וצ"ל דס"ל כמ"ש בפסקי מנחות סימן קכ"ט כצ"ל: כמ"ש בח"מ סי' כ"ח וכן הוא שם במסכת שבועות אף דת"ח א"צ להעיד לפני ב"ד הקטן ממנו בפני כבוד התורה אבל היכי דהעדות הוא לאפרושי מאיסורא חייב לילך ולהעיד והקשה התוס' מהאי דברכות הנ"ל דבשב ואל תעשה דוחה כבוד הבריות איסור תורה תירצו דוקא בגנאי גדול כמו מת מצוה אבל להעיד בפני ב"ד קטן אינו רק גנאי קטן: דהפשיט' הוי גנאי גדול ר"ל פשיטת טלית קטן שלובשו תחת המלבושים וכשרוצה לפשוט הטלית קטן צריך לפשוט תחלה כל מלבושיו וישאר ערום זהו גנאי גדול: והא דנקט בש"ע בשבת. ר"ל רע"א שכ' ואפי' טלית קטן כו' משמע דקאי על דברי המחבר דמיירי דוקא בשבת ולמה בשלמא המחבר דמיירי בטלית גדול דהפשיט' גנאי קטן לכן לא הותר בחול אבל טלית קטן דהוא גנאי גדול אפי' בחול לתשרי. לרבותא ר"ל דבאמת אפילו בחול מותר ונקטי' בשבת לרבותא: ובשבת א"צ למהר כו' כמ"ש בי"ד גבי יושב בבהמ"ד והיה לבוש כלאים דרבנן מפני כבוד הבריות א"צ לפשטו וא"צ למהר לצאת א"כ ה"ה הכא בציצית בשבת דליכ' רק איסור דרבנן כ"ש דא"צ למהר לצאת דהא הוי שב ואל תעשה: אבל בחול כו' כיון דהוא איסור תורה. וכ' כן מסברא דנפשי' דמכלאים אין ראיה דכלאים הוי קום ועשה כנ"ל: לא יאמר לו עד שיבא כו' כ"מ קצת שם בי"ד די"א דאי הלובש שוגג הרואה לא יאמר לו עד שיבא לביתו משום כבוד הבריות ושם מיירי בכלאים דאורייתא כ"ש כאן דהוי שב ואל תעשה ושרי לכ"ע שלא לו' לו: ומשמע כו' דיקראהו כו' ר"ל דצריך לקרותו דכן הדין בכהן שהוא באהל המת והוא ערום צריך לקרותו לילך לחוץ ואל יאמר לו שהוא באהל המת עד שיצא לחוץ כדי שיהיה יוכל להלביש את עצמו תחלה: ומשמע בשבת דף פ"א כו' הובא לק' ר"ס שי"ב. אף דהתירו חז"ל להכניס בשבת אבנים לבה"כ אף דיש בהם טלטול מוקצה וטורח מ"מ הותר משום כבוד הבריות שיוכל לקנח א"ע בהן ומ"מ אם יש לו בה"כ סמוך לביתו לא הותר לו דוקא כשבה"כ היה רחוק בשדה שא"א לו להזמין לו אבנים מע"ש אבל כשהבה"כ סמוך לביתו דהיה א"ל להזמין לו מע"ש לו הותר לו בשבת אע"ג דאית ביה משום כ"ה. א"כ ה"ה כאן היכי דהיה א"ל לתקן מע"ש: הקשה כו' ואז הוא פטור כדאי' סי' י"ד סעיף ג': סי' שכ"ג בשכח לטבול כלי חדש מע"ש וצריך לו בשבת יתן אותו לעכו"ם במתנה ויחזור וישאלנו מן העכו"ם דכה"ג הוי כלי עכו"ם וא"צ טבילה. וכ"ש הכא שבאמת הוא שלו עד עתה. רק שעכשיו נתנו לאחר איכא מראי' עין אפילו תוך שלשים. וא"ת מה בכך. ר"ל עכ"פ עדיף טפי כשיתננו לאח' וישאלנו דאז הוי רק תרתי דרבנן דהיינו בשבת דא"א לתקן אפי' שלו אינו רק מדרבנן. והשתא דנתנו לאחר אינו אלא משום מראית העין. ובכה"ג ודאי קיל טפי מאלו לא נתנו לאח' דאז לא הוי רק חד דרבנן: מתנה בשבת אלא לצורך. וא"כ עדיף טפי לעבור על איסור דרבנן דלובשו בשבת בלי ציצית דהוי שב ואל תעשה מלעשות איסור דרבנן בקום ועשה ליתן מתנה: וכ"מ בשבת דף קל"א. הבאתי לעיל דמשני כן אליבא דר"א כנ"ל: הואיל ובידו ליתנן לעובדי כוכבים או לקטן. דאפי' למ"ד ציצית חוב' גברא דאליביה אזיל הש"ס. מ"מ השתא כשיבא ליד עובדי כוכבים או קטן בעליהם לאו בני מיעבד מצוה נינהו. אלא ע"כ דכהאי גוונא איכא איסור דרבנן ואע"ג דהתם מיירי לענין חיוב ודין תורה מכל מקום ניחא להש"ס למנקט תקנה דמהני אפי' מדרבנן: ש"ע סָעִיף ג

סָעִיף א

א חייב חטאת. דהוי משוי וא"ל דבטיל לגבי בגד דחשיבי הם לגביה שדעתו להשלים עליהם כ"כ ב"י בשם התוספות ורמב"ם: ולפ"ז אם נפסקו כל הד' ציצית ולא נשתייר בהם כ"ע דודאי יעשה אחרים תחתיהם בטלים הם לגבי בגד ומותר לצאת בהם בשבת כנ"ל: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ב על כתיפיו. דאז לא הוי דרך מלבוש אלא משוי: ש"ע סָעִיף ב

ג וא"צ לבודקו. ולענין ברכה מחמירים טפי לעיל סי' ח' ס"א ומ"מ נ"ל במי שקראוהו לס"ת ואין עליו טלית עדיין ורוצה ללבוש טלית לילך לקרות שאין לבדוק הטלית בעת ההיא משום טורח צבור כדאשכחן ביומא בכ"ג שהיה קורא ע"פ ובעשור לחדש כמ"ש בי"ד סי' רע"ט ק"ו כאן שיש להעמידו על חזקתו נ"ל: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ג

ד כשהו' בכרמלית. פי' במקום שאין איסור טלטול אלא מדרבנן כמבואר בה' שבת דעכשיו אין לנו ר"ה: ש"ע סָעִיף ג

ה ודוקא בשבת. לפי דברי התשו' שמביא ב"י מותר אפי' בחול דבמרדכי בשם ר"י הביאו ג"כ ב"י מבואר דדוקא בשבת לפי שא"א לעשות אז ציצית והוכחתו דאי הוי כתיב בתורה לא תלבש בגד של ד' כנפות בלא ציצית אז הי' עובר על הלבישה אפי' בשבת אבל כיון דמ"ע אינה אלא להטיל בו ציצית כשילבשנו מ"ה אין עובר על הלבישה בשבת אבל בחול עובר בעשה דהטיל בו ציצית וק"ל א"כ למה תלה רמ"א הטעם משום כבוד הבריות דהא ר"י התירו אפי' בלא"ה מטעם שזכרנו ואפשר כיון שיש במרדכי חולק על ר"י הכריע רמ"א כר"י משום כ"ה ומשום כ"ה לחוד לא סגי דאין זה ביוש כ"כ כמ"ש ב"י. וא"ל ממ"ש ס"פ הקומץ דמר בר רב אשי איפסק ליה ציצית בשבת ואי לאו משום כ"ה הוה פושט הגלימ' אפי' בשוק והא בשבת ליכא איסור דהתם מיירי באיסור טלטול דהוי כמשא בכרמלי' ע"כ הוצרך לטעם כבוד הבריות אבל הכא מיירי ברה"י: ש"ע סָעִיף ג

סָעִיף א

א חייב עט״ז הנה האדון ז״ל דבר מלות קצרות וארוכים הם לדעתי העניה: כי הב״י כ״כ בשם התוס׳ ורמב״ם בש״א וכאן לא זכר מזה ותוס׳ הם בשבת קל״ט ב׳ ד״ה ציצית דחשיבי שיעשה רביעית והר״מ ז״ל בפי״ט משבת ה״ך הוסיף דאפילו ג׳ פסולים כל שיש חוטין שראוין להשלים לא בטילי דחוטי ציצית חשיבי הם (ורש״י בשבת שם ד״ה חשיבי ומנחות ל״ז ב׳ ד״ה דרב הונא מבואר שם דאפילו כולהו פסולים אין בטלים י״ל שזה שדקדק שם רש״י ז״ל עשויים בפסול והחוטין כשרים ויעשה בהכשר וגם בשבת דפירוש תכלת דוקא היינו לר״י ד׳ מצות ושאין מצוייצת כהלכתה כולה בפסול היינו דאי גרדם ולא נשאר כ״ע אפ״ה תכלת חשיבי ויתיר ויקשור עט״ז י״ב ג׳ באופן שי״ל דרש״י ותוס׳ לא פליגי והבן ובביאורי לטור הארכתי) ולפ״ז נפסקו כל ד׳ ציצית ולא נשאר כ״ע דבטילים הם אע״פ שאין מנוי הבגד מידי דהוה אחוטין הבולטין מבגד עיין ר״מ ה׳ שבת שם וא״ל דהא מתירין ויקשור דלא חשיבי כולי האי האידנא דלית תכלת וציצית מנויין ועא״ר א׳ ולמ״ש א״ש. ועם זה יתיישב בסי׳ יו״ד ס״ז בפחות חציה אין יוצאין בשבת דחיטים חשיבי הם ובמ״א יבואר עוד בזה ומ״ש המ״א י״ב ז׳ כ״ע מגדיל א״י היינו ביש ג׳ ציצית כשירים מיירי התם דלא בטילי והה״נ אם כולם כ״ע מגדיל יוצא בשבת ממ״נ כדכתיבנא. ועמ״א אות א׳: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ב על כתפיו עט״ז ועמ״א אות ד׳ וקמ״ל דל״ת טלית של מצוה אפילו אין דרך מלבוש בכך בטלית של מצוה הוי דרך מלבוש ושרי קמ״ל: או יאמר דל״ת דציצית משוי הוא אלא בשבת שרי דעשה דחי לל״ת ע׳ ר״מ פי״ט משנת ה״ך ובמ״מ שם ואישתרי לגמרי אפילו בטלית על כתיפו קמ״ל דאסור חדא דציצית א״א בענין אחר משא״כ הטלית משוי לא אישתרי ועוד דציצית אין דוחין שבת והא דשרי לצאת ברה״ר הוא דהם מנוי הבגד ותכסיסיו כמ״ש הר״מ ז״ל שם דמה״ט מותר אף בלילה ועמ״א אות א׳ בזה ושם יבואר אי״ה: ש"ע סָעִיף ב

ג וא״צ לבודקו עט״ז ואזיל לשיטתיה בסימן ח׳ ס״ט אות ח׳ שם משום חומר לא תשא ואם יש לו הרבה בגדים א״צ לבדוק מדינא רק אחת ועמ״א שם י״א וכאן ה׳ ומ״ש מי שקורין לתורה כו׳ היינו אפילו לברך עליו רשאי בלא בדיקה דמדינא שרי רק חומר לא תשא וטורח הציבור לא החמירו ומ״ש י״ד רע״ט בט״ז אות ב׳ הביא גמרא דיומא. וא״ח סימן ח׳ אות יו״ד בשם מ״מ ט״ו שראה ממהר״ש שהיה בודק טלית בכל פעם שקורא לס״ת יע״ש ועכשיו אין נזהרין כט״ז: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ג

ד כשהוא עט״ז דגדול כ״ה דוחה ל״ת בכרמלית ועכשיו אין לנו רה״ר שאין ס׳ רבוא בוקעים בו א״כ מותר לנו בכ״מ ובה׳ שבת יתבאר אי״ה דיש מחלוקת בזה אי יש לנו ר״ה או לאו: ש"ע סָעִיף ג

ה ודוקא בשבת עט״ז הנה בב״י הביא מרדכי בשם ר״מ שמותר ללבוש בשבת בגד ד׳ כנפות בלא ברכה ולא התנה דוקא בקהל משום ביוש אפילו בביתו שרי כי לא צותה תורה כ״א שיטיל ציצית דבשבת אנוס הוא דא״א להטיל ציצית משום קשר ד״ת היתר גמור הוא אפילו איסור דרבנן ליכא והוכיח זה ממנחות ל״א א׳ בכרמלית דרבנן והא מ״ע דציצית ד״ת אלא ש״מ דציצית שוא״ת הוי היינו שאין איסור בלבישה כ״א קום ועשה ציצית ובשוא״ת אפילו איסור תורה נדחה מפני כבוד הבריות כמבואר ברכות כ״א שוא״ת שאני וכיון שכן ממילא אף בלא כ״ה שרי בשבת דאניס הוא. והתורה לא צותה כ״א היכא דאפשר לעשות ציצית צריך לעשות. אח״כ הביא הב״י תשובה אשכנזית שאלת בני אם מותר ללבוש בשבת ולברך בטלית שנפסק א׳ מציצית תשובה ברכה לבטלה דד׳ ציצית מעכבין זא״ז ומיהו אם מתבייש לפני הקהל יכול ללבוש בלא ברכה כדאשכחן גדול כ״ה בכרמלי׳ וסיים ב״י ואין נ״ל דל״ד פשיטת טלית בכרמלית ליושב בקהל יע״ש. הנה השואל שאל ב׳ א׳ אם יש ג׳ ציצית כשרים דיברך כר׳ ישמעאל דאמר ד׳ מצות הם ומקיים ג׳ ומברך ודוקא בשבת דאין עובר בעשה על הד׳ כר״י שבמרדכי דבחול עובר בעשה על ציצית הרביעית (עב״ח כתב נ״מ לענין ברכה וגם אי עובר בעשה א״י דגם לר׳ ישמעאל עובר בעשה על רביעית דרחמנא אמר גדילים תעשה על ד׳ כנפות כסותך ומה בכך דמקיים ג׳ מצות) והשיב לברך קיי״ל כחכמים ד׳ מצוה אחת דלא כר׳ ישמעאל ומיהו הולך לביה״כ אף בחול שרי כה״ג דציצית שוא״ת הוי כר״י שבמרדכי וכתוספות יבמות צ׳ וכרש״י ברכות ך׳ א׳ ובשוא״ת נדחה ד״ת מפני כ״ה כמו לא תסור וע״ז כתב הב״י ואין נראה להתיר בחול דל״ד כ״ה בכרמלית ברבים ליושב בקהל דלית כאן כ״ה דכמה בני אדם יושבים בלא טליתים אבל בשבת כבר הסכים הב״י דמותר אף בביתו דבשבת לית איסור כלל לא מ״ה ולא מדרבנן (עמ״א אות ח׳ וט״ז אין סובר כן) והרב הסכים לתשובה בשבת עכ״פ ולר״י שבמרדכי אף בביתו שרי אלא דהר״ש מטריוש אוסר הכריע הר״ב בקהל משום כ״ה שרי בשבת הא בביתו אסור ובחול ברשות הרבים כהאי גוונא נמי יש לומר דשרי משום שוא״ת ועמ״א. וכן נראה מד״מ שכתב ולי נראה דברי התשובה בשבת ש״מ דהתשובה אף בחול מתיר. וסיים הט״ז לר״י שבמרדכי בשבת אין איסור כלל אף בלא כ״ה א״כ במנחות ל״ח א׳ בכרמלית כ״ה תיפוק דשבת הוא י״ל טלטול משא הוי מעשה בידים ול״ש בזה שבת דשייך לציצית ומש״ה אמר דרבנן נדחה מפני כ״ה והבן ודע לט״ז י״ל אמאי השמיט המחבר סברת ר״י שבמרדכי דעדיפא מדהר״ב ולמ״א אות א׳ א״ש דאיסור דרבנן יש ורק כ״ה ואין דומה יושב בקהל לכרמלית פ״א נפסק ציצותי בביה״כ ולא נשאר כ״א גדיל ופתחתי קצת שיהא קצת פתיל ומ״ה הוי ציצית ואם דרבנן אסור כבוד הבריות ותולמ״ה דומה להטיל ציצית על ציצית בסי׳ יו״ד ס״ו הואיל ונעשה בהכשר וצריך לעיין בסי׳ י״ב מה דכשר מ״ה ומדרבנן פסול תו גדיל והבן זה: ש"ע סָעִיף ג

סָעִיף א

א חייב חטאת. דהוי משוי וא"ל דבטיל לגבי בגד דחשיבי הם לגביה שדעתו להשלים עליהם ב"י בשם התוס'. לפ"ז אם נפסקו כל הד' ציצית ולא נשתייר בהם כדי עניבה דודאי יעשה אחרים תחתיהם בטלים הם לגבי בגד ומותר לצאת בהם בשבת. ט"ז ע"ת: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ב לצאת בה לר"ה. אפי' בלילה דלאו זמן ציצית הוא משום דנוי לבגד ב"י סי' י"א. ועיין בתשו' מהרי"ל סי' ק"ב: ש"ע סָעִיף ב

ג טלית קטן. בתשו' רמ"א סי' ק"י מפלפל אם רשאי לצאת בד' כנפות קטן שאין בו שיעור הכתוב בסי' ט"ו: ש"ע סָעִיף ב

ד על כתיפיו. שלא כדרך לבישתו בחול דאז לא הוי מלבוש אלא משוי. עיין סי' ס"א: ש"ע סָעִיף ב

ה קודם שיצא בו. ולענין ברכה מחמרינן טפי לעיל סי' ח' עמ"א וע"ת וע"ל סי"ח סק"ט מש"ש: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ג

ו כבוד הבריות. שדוחה איסור דרבנן וכרמלית נמי דרבנן ובזמן הזה אין לנו ר"ה כמבואר בסי' ש"ב עיין שכנה"ג: ש"ע סָעִיף ג

ז שתחת בגדיו. דלא מינכרא מילתא אם הולך בלא טלית קטן מ"מ הפשיטה גנאי הוא לו: ש"ע סָעִיף ג

ח הציציות. בשיורי כנה"ג העלה דוקא כשבא לבה"כ וקודם לבישתו מצא הטלית פסול דאז מותר ללובשו בלא ברכה דאם לא יהיה מעוטף בטלית כאחרים בושה הוא לו שיאמרו שאין לו טלית מצוייצת כהלכתה ואינו זהיר במצות. אבל אם בשעת לבישתו היה כשר ונתעטף בו ואח"כ נפסק אחד מן הציצית יוכל להסירו מעליו דאין כאן משום כבוד הבריות שכבר ראו שהיה לו טלית מצוייצת כהלכתה ע"ש. וע"ת חולק עליו וכתב דמדברי רמ"א משמע דאפי' לבשו מקודם לכן ואח"כ נפסקו ע"ש והיד אהרן החזיק דברי הכנה"ג וכתב דמשמעות דברי רמ"א משמע כדבריו שכתב שיוכל ללבשו בלא ברכה משמע שקודם לבישת הטלית נפסק ומש"ה כ' דיוכל ללובשו ע"ש: עוד העלה שם דהכל תלוי ברצון האיש הלובש אם הוא מתבייש יוכל ללבשו בלא ברכה ואם אינו מתבייש אין כאן משום כבוד הבריות ע"ש. ועיין בני חייא ובמ"א ס"ק א' מ"ש בשם הב"י: ש"ע סָעִיף ג

ט ודוקא בשבת. המ"א העלה דאם נפסק ציצית בר"ה בטלית קטן א"צ לפושטו אפי' בחול דהפשטה הוי גנאי גדול והא דנקט בשבת לרבותא דאף על גב דיש בו ג"כ איסור שבת אפי' הכי א"צ להסירו ובשבת א"צ למהר לצאת מבה"כ אבל בחול צריך למהר לילך לביתו לפושטו והרואה בחבירו שנפסקו הציצית לא יאמר לו עד שיבא לביתו דהיינו שיקראנו לבא לביתו ושם יאמר לו שיפשיטנו ואם ידע מאתמול שהוא פסול אסור ללובשו בשבת דה"ל לתקוני מאתמול. ונ"ל דבחול אם אין ציצית נמצאים בעיר דינו כמו בשבת מ"א. וא"ל למה שרינן ללובשו בשבת מפני כ"ה הלא יש תקנה שיתנו לאחר במתנה ויחזור וישאלנו לו ואז הוא פטור מציצית וי"ל דאסור ליתן מתנה בשבת אלא לצורך שבת עיין מ"א: ש"ע סָעִיף ג

סָעִיף ב

א ס"ב אפי' בזה"ז כו'. דקי"ל כרבנן ובלא"ה כיון שאינו דעתו להשלים כפי' תוס' בשבת שם וכ"ש לפירש"י דוקא תכלת: רק כו'. גמ' קמ"ז א': ומוקמינן כו'. כיון שבדקו בשעת לבישה בזמן מועט כזה אין רגיל לפסוק ואינו מצוי וע"ל סי' ח' ס"ט: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ג

ב ס"ג ואפי' כו'. עמ"א: וה"ה כו' ודוקא כו'. דאין איסור בלבישתו דלא כתיב לא תלבש כו' אלא המצוה לעשות ציצית בבגדו ולכן בשבת שא"א אין עובר משא"כ בחול וראיה ממש"ש כרמלית דרבנן ולא חששו לביטול העשה: ש"ע סָעִיף ג