שולחן ערוך, אורח חיים כ

סָעִיף א

א (א) מישראל - אפילו אין מכיר אותו שהוא כשר ונאמן אפ"ה תלינן דסתם ישראל בחזקת כשר הוא ובודאי טוואן ושזרן ותלאן לשמן אם לא שהוא חשוד [ב"ח] וכללי החשוד עיין ביו"ד סימן קי"ט: ש"ע סָעִיף א

ב (ב) או מתגר א"י - אפילו אינו מוחזק לקנות טליתות רק מוחזק לקנות שאר סחורות אפ"ה נאמן דאם ימצא בדאי בדבר אחד שוב לא יאמינוהו בד"א: ש"ע סָעִיף א

ג (ג) מישראל נאמן - עיין בלבוש דמוכח מיניה שא"צ התגר לומר שקנה מנאמן דאפילו מסתם ישראל כשר כמו בישראל שקנה מישראל וכן משמע משאר אחרונים ואפשר דגם הרמ"א סובר כן ותיבת נאמן קאי על התגר שהוא נאמן בדיבורו והוסיף הרמ"א זה להורות לנו הסברא דדוקא על דיבורו סמכינן ומאמינין לו דלא מרע נפשיה לומר שקר משא"כ בסתמא לא מרע נפשיה עי"ז: ש"ע סָעִיף א

ד (ד) דלא מרע נפשיה - עיין במ"א שכתב דוקא גבי טלית בציציותיה סמכינן על סברא זו ומאמינין לו משום דאין דרך לנכרי לתלות ציצית בבגדו אבל לקנות ציצית אסור אף מתגר שמא לא היה הטויה והשזירה לשמה וכן פסק הט"ז ודה"ח ויש מקילין בזה ועיין בארה"ח ובישועות יעקב שהסכימו דהיכא דעסק התגר הוא לקנות ציצית מישראל ולמכור מותר מתגר: ש"ע סָעִיף א

ה (ה) פסולה - שמא הוא בעצמו עשה הציצית בהבגד וכ"ש דאסור לקנות ממנו ציצית דשמא לא נטוה לשמה וא"כ פשוט דאפילו אם ירצה להתירם מהבגד ולקשרם מחדש אסור [מ"א ושארי אחרונים דלא כט"ז]. מצא טלית מצוייצת בשוק כשר. ואסור לשלוח ציצית אפילו פסוקין ושזורין ע"י עו"ג אם לא בשני חותמות: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ו (ו) לעובד כוכבים - אפילו אם הוא תגר דגם הוא חשוד על שפיכת דמים וג"ע והא דאמרינן לעיל בס"א חזקה שלקחה מישראל וכו' היינו שישראל עבר ומכרה לו: ש"ע סָעִיף ב

ז (ז) שמא יתלווה - ועוד איכא טעם בגמרא משום זונה ופירש"י שיתננה לזונה באתננה ותאמר שישראל נתן לה וא"כ כ"ש דאסור למכור לנכרית מטעם זה ועיין בח"א שכתב דלטעם שמא יתלווה ליכא למיחש השתא דאינן חשודים על ש"ד =שפיכות דמים= אבל לטעם דזונה יש לחוש: ש"ע סָעִיף ב

ח (ח) לפי שעה - אבל אם הסיר הציצית אע"פ שנשארו הנקבים מותר אפילו למכור הטלית לנכרי: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף א

א מתגר. אפי' הוא תגר בשאר סחורות נאמן דאם ימצא בדאי בדבר א' שוב לא יאמינוהו בד"א [ב"י] ועב"י סי' קי"ד ס"ה דגם בשאר איסורים סמכינן אתגר היכא דאיכא קפידא טובא במלתא ומ"מ צ"ע דמשמע התם דוקא בדבר דאיכא קפידא באומנתו כגון מורייס שמערבין בו חומץ דהוי זיוף אפי' לעכו"ם אבל הכא יש לחוש שנטוה שלא לשמה ולא מרע נפשיה בזה תדע דאטו מי שרי לקנות בשר מעכו"ם תגר כשאומר שהיא כשר' משום דלא מרע נפשי' ועיין בחולין פרק ג"ה לכן נ"ל דדוקא גבי טלית מקילינן משום דאין דרך עכו"ם לעשות ציצית בבגד ולהכי נקט טלית מצויצת אבל ציצית אסור לקנות מעכו"ם אפי' הוא תגר ולהכי נקט הגמ' והפוסקים טלית מצויצת והא דמייתי הר"ן ראיה מציצית לענין מורייס לא מייתי אלא ללמוד דסמכי' בתגר אסבר' דקפידא: אמרי' בע"א פ"ב א' רב חבי"ת אסור לשלוח ע"י עכו"ם כ"א בב' חותמו' ומביאו בטי"ד סי' קי"ח וחד מינייהו תכלת ולחד פירוש' דוק' תכלת שדמיו יקרים חיישי' לאחלופי אבל ציצית לבנים לא חיישינן לאחלופי כ"כ ודי בחותם א' אבל בש"ע ובת"ח כת' הטעם שכל דבר שהוא איסור דאורייתא אף על פי שאין דמיו יקרים צריך ב' חותמות א"כ גם גבי ציצית צריך ב' חותמות דהא מדאוריית' בעי' טווי' לשמה והא דנקט רב תכלת לטעמיה אזיל דס"ל לא בעינן טוויה לשמה אבל לדידן צריך ב' חותמות ומיהו דוקא אם יש לחוש שנהנה בחליפין כמ"ש ס"ב ואפשר דאם הם שזורין ומופסקין שרי כדאמרי' פ"י דעירובין וע"ל סי' י"א: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ב אין מוכרין. כ' הב"ח דמותר למכור לתגר, וצ"ע דבגמ' אמרי' הלוקח טלית מן התגר כשירה אף על פי שאמרו אין מוכרין טלית מצויצת לעכו"ם ופירש"י אפ"ה אמרי' גבי תגר ישראל מכרה לו ואי אית' ה"ל לרש"י לפרש אף על פי וכו' אפ"ה שרי למכור לתגר אלא ע"כ ס"ל לרש"י דגם לתגר אסור למכור דגם הוא חשוד על ג"ע וש"ד אלא דאם התגר מוכר טלית ואומר שלקחן מישראל נאמן דלא מרע נפשיה: ש"ע סָעִיף ב

ג יתלווה. ובגמ' אית' עוד טעם משום זונה. ופירש"י שיתננה לזונה באתננה ויאמרו ישראל נתנה לה, וזהו פי' המדרש הבי' הילקוט לדורתם לדור תם תם מגזל תם מג"ע תם מש"ד והוא פלאי מאי בעי הכא לגבי ציצית לומר שהם תמימים מג' עבירות הללו אלא ע"כ ה"ק שיעש' להם ציצית על כנפי בגדיהם ולא על בגדי עכו"ם וקשה למה באמת לזה אמר לדורתם לדור תם מגזל וג"ע וש"ד אבל העכו"ם חשודין עליהם ואיכא למיחש שמא יתלוה עמו בדרך ויהרגנו או יגזול ממנו או משום זונה: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף א

א מתגר עמ״א סברתו דטלית מצוייצת דומה לתפילין בסי׳ ל״ט ס״ו דתולין במצוי אע״ג דכאן באין תגר לא מהני זה לחוד דמ״מ חיישינן דלמא טרח ועשאן בתגר בצירוף דלא מרע אומנתיה ודיבוריה מהני אבל ציצית לחוד אפילו מתגר וכ״ש מאין תגר פסולים דשמא הוא שזרן ופסקן דלא כט״ז אות א׳ ומ״ש ולהכי נקיט טלית קשה לשיטתיה באות ב׳ דאסור למכור לתגר רבותא אשמעינן אפילו טלית מצוייצת לא מרע דיבוריה ואמרינן ישראל עבר ומכרה ודע דמ״ש הר״ב ואומר שלקחן מישראל נאמן פירש א״ר אות ג׳ דוקא שאמר דמנאמן קנאה יע״ש ובלבוש לית תיבת כשר רק מישראל נאמן שיש לו נאמנות וא״צ לומר מנאמן ישראל כמו בסתם ישראל לוקחין הימנו ה״ה מתגר ומ״ש המ״א אם הם שזורין ומופסקין כשר בדרך אפשר כתב כן כי אין ראיה מעירובין צ״ו ב׳ התם במוצא בשוק עמ״ש בט״ז: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ב אין מוכרין עמ״א. ועיין מנחות מ״ג א׳ ברש״י ד״ה ואע״פ ואפ״ה אמרינן (גבי) תגר ישראל מכרה לו יע״ש בדפוס ברלין תיבת גב״י בשני חצאי לבנה וזה גירסת הב״ח גב״י תגר אמרינן ישראל מכרה לו דרשאי לתגר דלא חשיד אהנך ובפרישה כפי מה שנראה שם מתחלת דבריו וגם להמ״א לית תיבת גבי רק אפילו הכי תגר ישראל מכרה לו כלומר תגר ישראל עבר ומכרה לו והמ״א אמר אפילו אי גרסינן גבי תגר מוכרח דעבר דאם לא כן לא היה לרש״י להניח העיקר ולתפוס הטפל והיה לו לומר אפילו הכי גבי תגר שרי למוכרה לו ש״מ דאסור. ולפ״ז בעכו״ם שאין תגר י״ל בפשיטות דמש״ה פסולה דריעותא יש ולא מרע לא שייך ביה משא״כ בציצית לחוד י״ל דכשר מעכו״ם שאין תגר וכ״ש לב״ח ועט״ז א׳. וע׳ מ״ש באות ג׳ ליישב דברי הב״ח בזה עב״י בשם מהרי״א לכן אין חשש ולפמ״ש א״ש וא״צ לא מרע וכב״ח: ש"ע סָעִיף ב

ג יתלווה עמ״א הביא פירוש שני של רש״י דלפי׳ הא׳ זונה ישראלית וסבורה ישראל הוא ומזנה עמו (מ״ש רש״י ועוברין לא תתחתן א״י דבזנות בצנעא ליכא איסור תורה עיין אה״ע סי׳ ט״ז ס״א ואפילו קנאין אין פוגעין בה דלא עבדה מעשה וקדשה בישראל פשיטא שייך) לא שייך דורתם כיון דנקיבות פרוצים בעריות עם הזכרים לכן נקיט פירוש שני שיחשדו לישראל בזנות והם דורתם ופי׳ ועשו להם מיותר דלדידן עכו״ם פסול וגזול נפקא מוהיו לכם כמ״ש בסימן י״ד יע״ש: כתב הב״י מדכתב רבינו ירוחם אסור למכור לעכו״ם אא״כ התיר ציצותיה לאשמעינן דאע״ג דיש נקבי הטלית כיון שאין ציצית לא יטעו לומר יהודי הוא ותמה הדרישה וא״ר ה׳ דבגמרא נמי אמרו כן והנה בגמרא עד שיסיר ציצותיה ומלת אא״כ משמע דאשמעינן דאם התיר שרי. או דבגמרא אפשר אתגר עכו״ם וכמ״א כאן דלא כב״ח ומש״ה בנקבי הטלית שרי דלא חיישינן שיתן לזונה כותית דלא מרע אומנתיה כי ירא שזונה תעליל על ישראל ולא ימכרו לו עוד טליתות ועם ציצית אסור שמא זונה ישראלית תזנה עמו שסבורה ישראל הוא או יתלוה בדרך נמי ואפשר שייך יותר בתגר מזונה עכו״ם בעיר כי ירא לכן דייק זה מר״י שכתב סתם עכו״ם ועם זה יתיישב דברי הב״ח ומ״ש המ״א אות ב׳ היה לרש״י כו׳ י״ל ללשון א׳ זונה ישראלית פי׳ כן דאז ודאי לתגר עכו״ם נמי אסור דחשוד על זנות ומיבעלה ליה משא״כ לפירוש הב׳ זונה עכו״ם אומן לא נותן סחורתו באתנן כי ירא וכ״ש למ״ש הר״ם ז״ל רק טעם שמא יהרגנו ובתגר לא חשיד אכך ושפיר מוכרים. ואם פסל א׳ מציציותיה נמי י״ל דשרי ול״ד כולם וצ״ע ועיין אות ב׳ מזה: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף א

א (ס"ק א) מתגר כו' קפידא באומנתו כגון יין רמונים כצ"ל: דהוי זיוף אפי' לעובדי כוכבים דיין רמונים שותים לרפואה ואי מערבים בו חומץ אינו פועל רפואתו: שנטוה שלא לשמה. ול"מ נפשי' בזה דזה אין תלוי באומנות וגם יכול למוכרו לעובדי כוכבים וע' בתשובת ה"ה ח"צ ס"ס ל"ט מ"ש בזה: לכן נ"ל כו' משום דאין דרך עובדי כוכבים כו' ר"ל בצירוף התגר דל"מ אומנתי' אף דאין קפידא כ"כ כמ"ש המ"א לעיל מ"מ בצירוף שאין דרך עובדי כוכבים כו' מהני אף קפידא מועט': והא דמייתי כו' מציצית ליין רימונים כן צריך להיות. ר"ל דהביא ראיה (הובא בב"י י"ד סי' קי"ד) דסמכינן על סבר' אומן ל"מ אומנתיה ביין רימונים דהא חזינן בש"ס דלוקחים טלית מצוייצת מתגר וע"כ משום דאומן למ"א לדברי מ"א מאי ראיה מייתי מטלית שאני טלית דאיכא עוד סברת שאין דרך העובדי כוכבים כו': אלא ללמוד דסמכי' כו'. דסברא למ"א סברא מעליא הוא וממילא אמרי' מסברא כיון דבטלית מהני קפידא מועט' הואיל ויש לצרף סבר' שאין דרך עובדי כוכבים כו' א"כ ביין רמונים דאיכא קפידא טובא סברת אומן למ"א גרידא מספיק אמרי' בע"א דף ל"ט: חבי"ת הוא ר"ת. תתיכ' דג בשר יין תכלת: ולחד פי' הוא רשב"א שכ"ד שהוא א"ד הוא דעת רש"י. והא דאמר רב תכלת ולא אמר רבותא אפי' לבן דלשיטתי' דל"ב טויה לשמה: באמת לבן א"צ חותם. ודוקא תכלת דיש לחוש לקלא אילן שצבעו דומה לתכלת ופסול לכן צריך ב"ח: אבל לדידן כו' צ"ב הא אמרי' שם בע"א ושמואל אמר בי"ת צריך ב"ח דהיינו בשר יין תכלת. ושביק חתיכ' דג דהיינו בשר דמ"ש א"כ שמואל דא"ל דבעיין טויה לשמה וכדאי' בסוכה דף ט' ובמנחות דף מ"ב לדידיה תיקשי למה נקט תכלת הל"ל רבותא אפי' לבן. ודוחק לומר איידי דרב נקט דהא חזינן דשינ' מדרב ושביק חתיכ' דג כיון דממילא נשמע מבשר כ"ש דה"ל לשנות מדברי רב ולמינקט לבן דאיכא נ"מ לדינא. וקצת י"ל דלכאורה בלא"ה ה"מ מ"א לתרץ כמ"ש הרב"י ע"ד מהרי"א שכ' דהא דאין לוקחים טלית מעובדי כוכבים שאינו אומן דוקא בזמן תכלת דא"ל שמא קלא אילן הוא וכיון דתכלת דמיו יקרים לכך חיישינן שמא שקר בפי העובדי כוכבים. אבל לדידן דאין לנו רק לבן אפי' מעובדי כוכבים שאינו אומן מותר ליקח כיון דבין נטוה לשמה או שלא לשמה אין בו ייתור כ"כ והרב"י כ' אדרבא הא איכא סברא להיפך כיון דתכלת אפשר לבודקו הל"ל דלא מזייף ואפ"ה חיישי' כ"ש בעשיי' לבן דא"א לבדוק אי נטוה לשמה עכת"ד. וא"כ ה"ה דה"מ מ"א לתרץ קושייתו דמה"ט נקט רב תכלת לרבותא דאפי' תכלת דאפשר לעמוד עליו ע"י בדיקה אפ"ה לא סגי בחותם אחד דחיישי' אעפ"כ טרח ומזייף כ"ש לבן דא"א לבודקו אם נטוה לשמה כ"ש דבעינן ב"ח אלא דהמ"א האמ' משני דלרב בלבן א"צ ב"ח דהא ס"ל דלא בעינן טויה לשמה אבל לשמואל באמת י"ל כן דנקט תכלת לרבותא כנ"ל. וי"ל בא"א אלא זהו פשוט. אם י"ל שנהנה בחליפין כו' דלהכשיל את ישראל במקום דאין עכו"ם נהנה לא חיישי' דמאי מהני לו החליפין אי עושה רק להכעיס את ישראל דהא לפי טעות עכו"ם לא קבל ישראל עונש על הדבר דהא לפי אמונ' עכו"ם אין בו איסור אלא שעושה להכעיס את ישראל שלא נעשה רצונו. וכיון שאין הישראל יודע שהחליפן אין בזה להכעיס כ"כ בתשו' ה"ה ח"ל סי' ל"ט: ואפשר דאם הם שזורים כו' וע"ל סי' י"א ר"ל דשם הביא מחלוקת הפוסקים אי מצא חוטים פסוקים ושזורים אי סמכינן עלה דודאי ציצית הן דלא טרח אינש כ"ה לעשות לצורך מלבוש או חיישי' דלא נטוה לשמה ואדעתא דבגד עבדינהו מ"מ כאן ליקח מתגר חוטים פסוקים ושזורים אפשר דלכ"ע שרי דאיכא לצרף סברא אומן למ"א אע"ג דעל סברא זו לחוד לא סמכינן כמ"ש מ"א לעיל אלא בצירוף שאין דרך עכו"ם לעשות ציצית בבגד מ"מ בפסוקים ושזורים דאיכא לצרף סברא אחרת דלא טרח אינש כ"ה אדעתא דבגד. לכן אפי' למ"ד דבמוצא חוטים פסוקים ושזורים לא סמכינן אהאי סברא לחוד מ"מ בצירוף שקונה מתגר אפשר דמודה דסמכינן או קאי אדסמיך דכה"ג בשזורים מותר אפי' בחותם אחד: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ב (ס"ק ב) אין כו' כ' הב"ח כו'. ופירש"י כו' דבפשטיה דברייתא י"ל כמ"ש הב"ח הלוקח כו' מן התגר כשרה אע"פ שא"מ כו' לעכו"ם וא"כ לכאורה התגר משקר ז"א דדוקא למי שאינו תגר אין מוכרים אבל לתגר מותר למכור דהוא קונה אותו ודאי למוכרו ולא להחזיקו לעצמו ול"ל שמא יהרגנו ולא משום זונה כמ"ש מ"א בס"ק שאח"ז. אבל מפרש"י מוכח דרש"י לא ס"ל כהב"ח: ש"ע סָעִיף ב

ג (ס"ק ג) יתלוה כו'. דאסור לילך עם עכו"ם יחידי בדרך שמא יהרגנו ואפי' להתייחד עם עכו"ם אסור מהאי טעמא. וכדאי' בי"ד סי' קנ"ג וכשיראה את עכו"ם מעוטף בטלית יטעה הישראל שהוא יהודי וילך עמו לבדו ויהרגנו. ויאמרו ישראל נתנו לה ותאמר איזה ישראל נתנו לה ותוציא לעז חנם על ישראל כשר או יגזול ממונו אפי' לא יהרגנו בדרך מ"מ אפשר לומר שיגזול ממונו כשיתלוה עמו כ' הרב ב"י דאעפ"כ כשמתיר הציצית אע"פ שנשארו נקבי הציצית בטלית מותר למכרו לעובדי כוכבים ע"ש: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף א

א טלית מצוייצת כו'. הא דלא נקט ציצית בלא טלית מן העכו"ם נ"ל דבזה הוה פסול אפי' מתגר עכו"ם שמוכר ציצית כיון שעיקר ריוח שלו לעשות מצמר ציצית חיישינן שמא לא נתן לישראל לעשות אלא הוא בעצמו עשאן ולא מהני בזה סברא דלא מרע נפשיה אלא דוקא כשעיקר סחורתו עם הטלית עצמו אלא שיקפצו טפי קונים על הטלית כשיראו שהוא מוכן עם הציצית ע"כ עושה ע"י ישראל בו ציצית ולא בשביל הריוח של ציצית בזה מהני סבר' דלא מרע נפשיה. ול"ד למ"ש בסי' ל"ט נמצאו תפילין ביד עכו"ם כשירים דבאקראי בעלמא ודאיגם בציצי' שנמצאו אצלו כשירים דתלינן במלת' דשכיח' דמישראל באו משא"כ בתגר שעוסק במכירת ציצית פסול לקנות ממנו אם לא בטלית מצויץ כמ"ש נמצא דתגר יש לו מעלה וגריעותא דהיינו אם הוא מוכר טליתות אז יש לו מעלה כמ"ש ובמוכר ציצית לחוד גרע טפי ואם אינו תגר אלא מוכר באקראי בעלמ' אז מותר גם בציצית לחוד כמו בתפילין ואם מוכר טלית באקראי פסולים הציצית דאימר הוא עשאן כדי שימהרו לקנות ממנו הטלית דאין כאן לא מרע נפשיה כנ"ל והך תגר עכו"ם פי' נ"י אפי' אינו מוחזק לקנות טליתות רק מוחזק לקנות שאר סחורות מישראל נאמן ששוב לא יאמינוהו: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א טלית עט״ז והעולה מדבריו דבציצית בלא טלית מתגר פסולה (אם כל הסחורה וריוח בציצית משא״כ באקראי ציצית לחוד גם מתגר יראה דכשר שסחורתו רק בבגדים (ובטליתות כשירה) (מתורץ קושיית מ״א באות א׳ דריוח מועט כי הא מהני בתגר כיון שעיקר סחורתו בטליתות) ובעכו״ם שאין תגר נהפוך הוא בטליתות פסולה וציצית לחוד כשירים כמו תפילין בסימן ל״ט סעיף ו׳. ומל׳ אפיל״ו בתגר עכו״ם כלומר אפילו שהוא תגר אבל באין תגר כשר. ומל׳ גם בציצית לחו״ד כמו בתפילין כלומר גם ציצית שוין (אם הם לחו״ד) לתפילין בזה דתולין במצוי ומסתמא מישראל לקחן. והנה י״ל דל״ד ציצית לחוד לתפילין דלקמן בש״א סמ״ג ובסי׳ י״א במ״א אות א׳ וכאן אות ה׳ דתפילין אין עכו״ם יכול לכותבן משא״כ ציצית פריך בעירובין צ״ו דלמא אשפתא דגלימא במופסקין ובנמצא ביד עכו״ם י״ל הוא טוואן ושזרן ופסקן ויודע זה בטוב ועמ״א: ודע דהב״ח ופרישה מחולקין בהא דאסור למכור טלית מצוייצת לעכו״ם הב״ח סוכר דלתגר רשאי והפרישה כתב בפירוש דאסור לתגר שכתב דא״ה שמא ישראל עב״ר ומכרה לו אלא שסיים והטעם דתגר אינו באלו חשדות יראה דהוא כמו ועוד וכב״ח אבל המ״א כתב באות ב׳ דאסור למכור לתגר אלא אמרי׳ עבר ומכר לו ושם יבואר אי״ה והנך רואה איך שיהיה לק״מ מברייתא דתניא טלית מצוייצת או לומר דאפ״ה אמרי׳ עב״ר ומכרה או דלתגר מותר וכבר נתקשה בזה הא״ר אות א׳ והט״ז אפשר בשיטת הב״ח ז״ל אמרה דכ״מ מש״ע ס״ב אין מוכרין לעכו״ם הא לתגר עכו״ם שרי (ומדלא אשמעינן ג״כ רבותא כו׳) וא״כ על הש״ע קשה דאמאי לא נקיט רבותא ציצית לחוד שרי מתגר וז״ש הר״מ ז״ל פ״ב מציצית ה״ז הלוקח טלית מצוייצת מתגר עכו״ם כשירה ודין דאין מוכרין השמיטו בכוונה כאן וכתב בפ״ג מציצית ה״ט ואם כדברי א״ר היל״ל כאן ואע״פ כו׳. כתב הב״ח מישראל הר״ז בחזקת״ה כמו שהיא ביד הבעלים אם סתם כשר ואם ישראל חשוד פסולים הציצית והדרישה כתב דאשמעינן תכלת לא חיישינן שמא קלא אילן כו׳ ואע״ג דאין לוקחין אלא מן המומחה (שם מנחות מ״ב ב׳) רוב מצויין מומחין יע״ש בתוס׳: אם מצא טלית מצוייצת בשוק כשר ע״ח א״ר ופשוט הוא עמ״ש במ״א מזה: הא דאמרינן אין מוכרין טלית לעכו״ם עד שיתי״ר ציציותיה דאל״כ ה״א דאסור כלל למכור שיבטל הטלית ממצות ציצית קמ״ל דעד שיתיר ומשם ואילך רשאי ועמ״ש במ״א מזה דרבינו ירוחם נקיט אלא אם כן במקום מלת עד כו׳ יע״ש ומיהו מדאמר סתם משמע אפילו לעכו״ם שאין תגר אם התיר הציצית רשאי למכור ואפילו למ״א באות ב׳ול״ת דוקא תגר שמוכר לישראל ויטיל ישראל הקונה בו ציצית: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א מצוייצת. דוקא טלית מצוייצת אבל ציצית אפי' מתגר עכו"ם אסור. ט"ז מ"א: ש"ע סָעִיף א

ב או מתגר עכו"ם. אפי' אינו מוחזק לקנות טליתות רק מוחזק לקנות שאר סחורות מישראל. ב"י ט"ז מ"א: ש"ע סָעִיף א

ג מישראל נאמן. רצה לומר שטוון ושזרן ותלאן לשמן: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ד לעכו"ם. נראה דאפי' לתגר עכו"ם מדלא מפרש הברייתא לגוי שאינו תגר. אבל הב"ח כ' דוקא לגוי שאינו תגר אבל לתגר גוי מוכרין. והמ"א הקשה עליו מפרש"י ע"ש. ואני אומר דמפרש"י אין הוכחה. דמנ"ל פירושו. די"ל כך כוונת הגמרא מן התגר מן הגוי כשרה. ואף ע"פ שאמרו אין מוכרין טלית מצוייצת לגוי. אפ"ה לתגר גוי מותר למכור לו טלית מצוייצת לכתחלה כיון דתגר הוא ליכא למיחש למידי ועיין יד אהרן. כ' המ"א סי' ט"ו ס"ק ב' מוכח מכאן שמותר לעשות מהטלית בת ד' כנפות בגד אחר שלא יהא לו ד' כנפות מדמתיר למכור לעכו"ם הטלית כשנוטל הציצית. אבל אם מוכר טלית לחבירו אסור ליטול הציצית אא"כ רוצה לקבעם בטלית אחר ע"ש. לשלוח ציצית ע"י עכו"ם צריך ב' חותמות. ודוקא אם יש לחוש שנהנה בחליפין ואפשר דאם הם שזורין ומופסקין שרי מ"א. אם מצא טלית מצוייצת או ציצית בשוק יש להכשירו בזמן הזה. עולת תמיד ועיין ב"י והבאר היטב אשר לפני העתיק משם ע"ת יש להחמיר ע"ש ואינו כן: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף א

א ס"א ואומר כו'. דהטעם דלא מרע נפשיה לומר שקר נ"י וכמש"ו: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ב ס"ב אפי' כו'. דלהכי נקט הרמב"ם וש"ע ס"ב ה"ט שמא כו' ולחומרא: ש"ע סָעִיף ב