שולחן ערוך, אורח חיים ריא
א הָיוּ לְפָנָיו מִינֵי פֵּרוֹת הַרְבֵּה, אִם בִּרְכוֹתֵיהֶם שָׁווֹת וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם מִמִּין שִׁבְעָה, מַקְדִּים מִין ז', אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חָבִיב כְּמוֹ הַמִּין הָאַחֵר; וְאִם אֵין בֵּינֵיהֶם מִמִּין שִׁבְעָה, מַקְדִּים הֶחָבִיב; וְאִם אֵין בִּרְכוֹתֵיהֶם שָׁווֹת, אֲפִלּוּ יֵשׁ בָּהֶן מִמִּין שִׁבְעָה כְּגוֹן צְנוֹן וְזַיִת, אֵיזֶה מֵהֶם שֶׁיִּרְצֶה יַקְדִּים וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ חָבִיב; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁגַּם בָּזֶה צָרִיךְ לְהַקְדִּים הֶחָבִיב; וְנִקְרָא חָבִיב, הַמִּין שֶׁרָגִיל לִהְיוֹת חָבִיב עָלָיו, אֲפִלּוּ אִם עַתָּה חֵפֶץ בַּמִּין הַשֵּׁנִי.
ב וּלְהָרַמְבָּ"ם אִם הָיָה מִין אֶחָד חָבִיב לוֹ יוֹתֵר, בֵּין שֶׁבִּרְכוֹתֵיהֶם שָׁווֹת, בֵּין שֶׁאֵינָם שָׁווֹת, בֵּין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מִמִּין ז', בֵּין שֶׁאֵין בָּהֶם מִמִּין ז', מַקְדִּים הֶחָבִיב לוֹ אָז בְּאוֹתָהּ שָׁעָה; וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה בָּזֶה יוֹתֵר מִבָּזֶה, אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים, עָלָיו מְבָרֵךְ תְּחִלָּה.
ג הֵבִיאוּ לְפָנָיו דָּבָר שֶׁבִּרְכָּתוֹ בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ וְדָבָר שֶׁבִּרְכָּתוֹ שֶׁהַכֹּל, בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ קוֹדֶמֶת שֶׁהִיא חֲשׁוּבָה שֶׁאֵינָהּ פּוֹטֶרֶת אֶלָּא דָּבָר אֶחָד; וְכֵן בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה וְשֶׁהַכֹּל, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה קוֹדֶמֶת; וְאִם הֵבִיאוּ לְפָנָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ וּבוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, אֵיזֶה מֵהֶם שֶׁיִּרְצֶה יַקְדִּים; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ קוֹדֵם.
ד כָּל הַקּוֹדֵם בְּפָסוּק אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה (דְּבָרִים ח, ח) קוֹדֵם לַבְּרָכָה, וְאֶרֶץ בַּתְרָא הִפְסִיק הָעִנְיָן, וְכָל הַסָמוּךְ לוֹ חָשׁוּב מֵהַמְאֻחָר מִמֶּנּוּ לְאֶרֶץ קַמָּא; הִלְכָּךְ תְּמָרִים קוֹדְמִים לַעֲנָבִים, שֶׁזֶּה שֵׁנִי לְאֶרֶץ בַּתְרָא וְזֶה ג' לְאֶרֶץ קַמָּא. הַגָּה: וְדַוְקָא שֶׁאוֹכֵל עֲנָבִים כְּמוֹת שֶׁהֵן, אֲבָל אִם עָשָׂה מֵהֶן יַיִן שֶׁקּוֹבֵעַ בְּרָכָה לְעַצְמוֹ בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן חֲשׁוּבָה וְהִיא קוֹדֶמֶת לְבָרֵךְ עָלָיו תְּחִלָּה; אֲבָל מַעֲשֵׂה קְדֵרָה מֵחֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן, הִיא חֲשׁוּבָה יוֹתֵר מִבִּרְכַּת הַיַּיִן. כָּל הַנֶּאֱמָר סָמוּךְ לְאֶרֶץ קַמָּא, קוֹדֵם לְמָה שֶׁנֶּאֱמַר סָמוּךְ לְאֶרֶץ בַּתְרָא, לְאַחַר שֶׁשָּׁוֶה לוֹ בִּסְמִיכָה לְאֶרֶץ (טוּר).
ה הָא דְּחִטָּה וּשְׂעוֹרָה קוֹדְמִים, דַּוְקָא כְּשֶׁעָשָׂה מֵהֶם תַּבְשִׁיל אוֹ פַּת; אֲבָל הַכּוֹסֵס חִטָּה שֶׁבִּרְכָּתוֹ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה אֵינָהּ קוֹדֶמֶת לְבִרְכַּת בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ. הַגָּה: בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא קוֹדֶמֶת לְבִרְכַּת בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת, וְכָל שֶׁכֵּן לִשְׁאָר בְּרָכוֹת (אָגוּר) וְאַף עַל פִּי שֶׁהַדָּבָר הַשֵּׁנִי חָבִיב עָלָיו (וְכֵן יֵשׁ לְדַקְדֵּק מִדִּבְרֵי הגה"מ פ"ח וּמִסְמַ"ק שֶׁהֵבִיא הַטּוּר וְכָל בּוֹ בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַמְבַּ"ם), וְכָל הָא דְּאָמְרִינַן דְּאֶחָד קוֹדֵם לַחֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁרוֹצֶה לֶאֱכֹל מִשְּׁנֵיהֶם, לָכֵן יֵשׁ לְהַקְדִּים הֶחָבִיב אוֹ הֶחָשׁוּב; אֲבָל אִם אֵינוֹ רוֹצֶה לֶאֱכֹל מִשְּׁנֵיהֶם, אֵינוֹ מְבָרֵךְ רַק עַל זֶה שֶׁרוֹצֶה לֶאֱכֹל אַף עַל פִּי שֶׁגַּם הַשֵּׁנִי מֻנָּח לְפָנָיו (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סי' ל"ב); וְכָל זֶה דְּצָרִיךְ לְהַקְדִּים, הַיְנוּ דַּוְקָא לְכַתְּחִלָּה, אֲבָל אִם עָבַר וּבֵרַךְ עַל הַשֵּׁנִי, אִם הַבְּרָכוֹת שָׁווֹת יוֹצֵא, וְאֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ עַל זֶה שֶׁהָיָה לוֹ לְהַקְדִּים, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא דַּעְתּוֹ גַּם כֵּן עָלָיו בְּבִרְכָּתוֹ (בֵּית יוֹסֵף סי' ר"ו וּבְזֶה הַסִימָן בְּשֵׁם רַשְׁבָּ"א).
ו הָיָה לְפָנָיו תַּבְשִׁיל מִקֶּמַח כֻּסְמִין וְשִׁבּוֹלֶת שׁוּעָל, וְשִׁיפוֹן וְגֶפֶן, וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, כֵּיוָן דִּמְבָרֵךְ עַל הַתַּבְשִׁיל בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת, בִּרְכָּתוֹ קוֹדֶמֶת; אַף עַל גַּב דְּהַנָּךְ מִמִּין ז' וְאִיהוּ לָאו מִמִּין שִׁבְעָה, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן דַּחֲשִׁיבֵי דְּעַבְדֵי מִינַיְהוּ פַּת וּמְבָרֵךְ עֲלַיְהוּ הַמּוֹצִיא וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, קוֹדֶמֶת אַף עַל גַּב דְּלֹא עַבְדִינְהוּ פַּת.
מִשְׁנָה בְּרוּרָה
סָעִיף א
א הנה מפני שהסימן הזה רבו פרטיו ע"כ אכתוב לו הקדמה קצרה. והוא. תנן [ברכות מ"א] היו לפניו הרבה מינין ר' יהודה אומר אם יש ביניהן מין שבעה עליו הוא מברך וחכמים אומרים מברך על איזה מהן שירצה ואיתא בגמרא אמר עולא מחלוקת כשברכותיהן שוות [כגון זית ותפוח] דר' יהודה סבר מין שבעה עדיף וחכמים אומרים חביב עדיף אבל כשאין ברכותיהן שוות כגון צנון וזית ד"ה מברך ע"ז וחוזר ומברך ע"ז והנה יש דעות בפוסקים דרוב מהן פסקו כר"י דמין שבעה עדיף [וזהו מה שכתוב בס"א] ויש שפסקו כחכמים [וזהו דעת הרמב"ם המובא בס"ב] וגם באין ברכותיהן שוות יש דעות בפוסקים יש אומרים דכונת עולא מה שאמר ד"ה מברך ע"ז וחוזר ומברך ע"ז היינו דכיון שאין ברכותיהן שוות ואין אחד פוטר חבירו לא שייכי זה לזה כלל ויוכל לברך תחלה על צנון בפה"א אף שהזית הוא מין שבעה וגם חביב עליו וי"א דכונת עולא דלד"ה יכול לברך על איזה שירצה תחלה ומסתמא יברך ממילא על החביב אצלו ואלו שתי הדעות נזכרים ג"כ בסעיף א'. גם מבואר שם בס"א וב' מה נקרא חביב אם הרגיל להיות תמיד חביב אצלו או מה שהוא אצלו עתה חביב ומתאוה לו. כל הקודם בפסוק ארץ חטה ושעורה וגו' המדבר שם משבחה של ארץ ישראל הוא מוקדם לברכה אפילו השני חביב עליו יותר ומ"מ זית הוא קודם לגפן משום דחזינן שחלק הכתוב וכתב ארץ פעם שני [ארץ זית שמן ודבש] ונמצא דזית הוא ראשון סמוך לארץ בתרא וגפן הוא רק שלישי לארץ קמא. בפה"ע ובפה"א קודמין לשהכל ויתר הפרטים יבואר הכל בפנים: ש"ע סָעִיף א
ב (א) היו לפניו וכו' - ודוקא שגם דעתו היה לאכול מכולם הא אם אין כולם לפניו או שאין דעתו לאכול מכולם אין שייך בזה דין קדימה: ש"ע סָעִיף א
ג (ב) ברכותיהם שוות ויש ביניהם וכו' - כגון ענבים ותפוחים: ש"ע סָעִיף א
ד (ג) ממין שבעה - ר"ל שנשתבחה ארץ ישראל בהן דכתיב ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש [זית שמן הוא ד"א זית שעושה שמן. ודבש היינו תמרים שעושין מהן דבש]: ש"ע סָעִיף א
ה (ד) מקדים מין שבעה - ואפילו הוא חצי פרי והשאר הם שלמים. ואם שניהם ממין אחד משבעת המינים או ששניהם אינם מין שבעה מקדים השלם ואפילו אם החצי חביב יותר שלם עדיף: ש"ע סָעִיף א
ו (ה) אע"פ וכו' - דמעלת מין שבעה עדיף: ש"ע סָעִיף א
ז (ו) מקדים החביב - היינו שרגיל להיות תמיד חביב עליו וכדלקמיה: ש"ע סָעִיף א
ח (ז) ואם אין וכו' - דכיון דאין אחד פוטר חבירו בברכתו אין שייך כאן שום מעלה בהקדמתו ואיזה שירצה יברך עליו ואוכל קודם [הרא"ש]: ש"ע סָעִיף א
ט (ח) כגון צנון וזית - דוקא בזה דברכת הצנון בפה"א אבל אם היה דבר שברכתו שהכל בודאי מברך על הזית תחלה וכדלקמיה בס"ג: ש"ע סָעִיף א
י (ט) וי"א וכו' - ס"ל דגם בזה שייך מעלת הקדימה לברך על מין אחד תחלה אלא דס"ל דלא מקדמינן בזה מין שבעה אלא החביב לו יותר יקדימנו לברך עליו ולאכול תחלה אכן אם שני המינים חביבים אצלו בשוה אז מברך על מין שבעה תחלה ועיין מש"כ במ"ב סקכ"ז בשם הגר"א ועיין בה"ל מש"כ בשם האחרונים דעיקר כי"א הזה שהוא דעת רוב הפוסקים [וגם דאפילו לדעה הראשונה שס"ל דמברך על איזה שירצה מ"מ הלא הברירה היא בידו]: ש"ע סָעִיף א
יא (י) המין שרגיל וכו' - ומשמע מדברי הפוסקים דיתנהג כך יברך על המין שרגיל להיות תמיד חביב עליו ויטעום קצת ממנו ואח"כ יאכל המין שחפץ עכשיו לאכלו ואחר גמר אכילתו יחזור לאכול המין הראשון: ש"ע סָעִיף א
יב (יא) אפילו אם עתה וכו' - ומ"מ המברך על מה שחביב עתה בעיניו ג"כ יש לו על מי לסמוך דיש פוסקים שסוברים דחביב נקרא מה שהוא חביב עליו עכשיו [ט"ז]: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
יג (יב) מקדים החביב - פליג על דעה ראשונה וס"ל דחביב עדיף לעולם ואף דברכותן שוות ויש בהם מין שבעה חביב קודם לברך עליו: ש"ע סָעִיף ב
יד (יג) באותה שעה - גם בזה פליג על דעה ראשונה וס"ל דאינו נקרא חביב מה שחביב עליו תמיד אלא מה שחביב עליו באותה שעה. ומשמע מסתימת המחבר דהעיקר כדעה הראשונה שהיא דעת רוב הפוסקים: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
טו (יד) בפה"ע קודמת - ואפילו מין השני חביב עליו [מ"א וש"א]: ש"ע סָעִיף ג
טז (טו) שהיא חשובה וכו' - פי' דברכת בפה"ע מבוררת טפי על איזה מברך וחשובה היא מברכת שהכל שאינה רק ברכה כוללת לכל המינים: ש"ע סָעִיף ג
יז (טז) וכן בפה"א - חשובה נמי משהכל דמברר בהברכה רק מיני פה"א משא"כ שהכל דכוללת הכל. וע"כ כשמביאים לפניו יי"ש עם מרקחת יברך על המרקחת תחלה אף שהיי"ש חביב עליו יותר [אחרונים]: ש"ע סָעִיף ג
יח (יז) איזה מהם וכו' - ואין תלוי כלל בחביב לדעה הראשונה שבס"א דהא אין ברכותיהן שוות ולי"א שם מיירי הכא ששניהם חביבים עליו בשוה: ש"ע סָעִיף ג
יט (יח) וי"א שבפה"ע קודם - והסכימו האחרונים דנכון לנהוג כי"א הזה אם שניהם שוים בחביבות אכן אם פה"א חביב עליו יותר מברך על החביב כנ"ל בס"א וכן אם פה"א הוא מין שבעה כגון קליות של חטים ותפוח או אחד משבעת המינים יש לו לברך תחלה על החטה שהוא מין שבעה וקודמת בפסוק: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
כ (יט) כל הקודם וכו' - דמקרא זה חושב המינים שנשתבחה בהן א"י וכל המוקדם בפסוק הוא יותר חשוב מהמאוחר לפיכך הוא קודם לברכה וחטה ושעורה דקרא דקודמין לשארי המינים הוא דוקא שעשה מהן תבשיל להרבה פוסקים וכדלקמיה בס"ה: ש"ע סָעִיף ד
כא (כ) קודם לברכה - אף כשהמין השני הוא חביב יותר. וכתבו האחרונים דחשיבות מין שבעה להקדים ראשון לשני הוא רק כשנגמר הפרי אבל אם לא נגמר כגון זית קודם שגדל הנץ אף שהוא ראשון לארץ בתרא חשוב יותר המאוחר ממנו דמה שנשתבחה בהן א"י הוא רק בגמר פרי וכן כל כה"ג: ש"ע סָעִיף ד
כב (כא) וארץ בתרא - דכן הוא סדר המקרא ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש ומארץ שבאמצע הוי התחלת סדר וכל הסמיך לו חשוב יותר מהמאוחר שבארץ קמא: ש"ע סָעִיף ד
כג (כב) תמרים קודמין - דדבש שבקרא הוא תמרים שיוצא מהן דבש [ב"י]: ש"ע סָעִיף ד
כד (כג) תחלה - היינו אפילו לזיתים שהיא ראשונה לארץ בתרא: ש"ע סָעִיף ד
כה (כד) היא חשובה - שגם ברכת בורא מיני מזונות היא ברכה מבוררת כמו ברכת היין והרי היא קודמת ליין בקרא. ונקט הרמ"א מחמשת מיני דגן להשמיענו דאף כוסמין ושבולת שועל ושיפון מזון הנעשה מהן ג"כ קודמין ליין דהם ג"כ בכלל חטים ושעורים: ש"ע סָעִיף ד
כו (כה) לאחר ששוה וכו' - מלשון זה משמע דחטים ושעורים דקודמין הוא רק מהשוה להן בסמיכה לארץ כמו חטים לזיתים ושעורים לדבש [שהוא תמרים] אבל שעורים [היינו מזון הנעשה מהן כמו שמפרש בסעיף ה'] לזיתים לא אבל הלבוש כתב דברכת במ"מ היא קודמת לכל וכן הסכימו הרבה אחרונים: ש"ע סָעִיף ד
סָעִיף ה
כז (כו) תבשיל או פת - והם קודמים לשארי מינים אף אם הם חביבים אצלו יותר: ש"ע סָעִיף ה
כח (כז) אינה קודמת וכו' - אלא בפה"ע תקדים ומשמע במ"א דדוקא אם הפה"ע חביב יותר אצלו אז הוא קודם אף שהוא מאוחר בקרא אבל אם שניהם חביבים בשוה חטה קודמת אכן בביאור הגר"א משמע דלפי מה שמבואר לעיל בס"א דהיכא שאין ברכותיהן שוות לא אזלינן כלל בתר מין שבעה ה"ה הכא לא אזלינן כלל בתר מוקדם ועל איזה שירצה יברך תחלה. ומ"מ אם החטה חביבה יותר אצלו מסתברא דיברך עליה תחלה דגם שם הלכה כהי"א דחביב קודם כמש"כ שם: ש"ע סָעִיף ה
כט (כח) קודמת לברכת במ"מ - פי' כגון שיש שלחן ערוך לפניו לאכול פת וגם רוצה לאכול לחמניות דברכתן במ"מ ואפילו כשאוכלן בתוך הסעודה [כגון שבלילתן רכה ואוכלן לתענוג ולא לשובע וכדלעיל בסימן קס"ח ס"ח] מצוה שיטול ידיו ויברך המוציא תחלה על הפת דברכת המוציא חשובה ואח"כ יברך במ"מ על הלחמניות דאי מיירי בשאר תבשילין בלאו טעמא דברכת המוציא חשובה צריך לברך תחלה על הפת ולפטור ממילא את התבשיל דאי יברך תחלה על התבשיל נמצא גורם ברכה שא"צ ואסור [מ"א]: ש"ע סָעִיף ה
ל (כט) שהדבר השני חשוב - כגון שהלחם משעורים והמזונות מחטים [אחרונים] וה"ה כל כה"ג שהדבר השני הוא חשוב בעצם יותר מהדבר הראשון: ש"ע סָעִיף ה
לא (ל) או חביב עליו - ר"ל שבאמת אינו חשוב יותר מהראשון אך בעיניו הוא חביב יותר. ופשוט דה"ה אם הוא חביב וחשוב ביחד: ש"ע סָעִיף ה
לב (לא) אם אינו רוצה - ואפילו רוצה לאכול משניהם אך שלא הביאו עדיין החביב לפניו א"צ להמתין: ש"ע סָעִיף ה
לג (לב) ובלבד שיהא דעתו וכו' - ואפילו היו שניהם לפניו בשעת ברכה בעינן שיתכוין לו בפירוש לפוטרו דאינו בדין שיפטור מי שאינו חשוב את החשוב דרך גררא אלא בכונה אבל אם בירך על החשוב פוטר את שאינו חשוב אפילו לא נתכוין בפירוש לפוטרו כיון שהיה מונח לפניו על השלחן בשעת ברכה ואם הביאו לו אחר שכבר כלה המין הראשון צריך לחזור ולברך ואם הביאו לו אחר שבירך אבל עדיין לא כלה אכילתו יש דעות בפוסקים וספק ברכות להקל [כ"ז מבואר בסימן ר"ו עי"ש באחרונים ובמ"ב סקכ"ב] ולכתחלה מבואר שם ברמ"א דיש ליזהר לכוין לפטור את אשר יביאו לו אח"כ: ש"ע סָעִיף ה
לד (לג) עליו בברכתו - ואם היה מונח לפניו אתרוג וזית אף דאתרוג היה חביב עליו יותר קיי"ל לעיל בס"א דמברך על הזית שהוא ממין שבעה ונפטר ממילא אף בסתמא האתרוג ואם הוא בירך על האתרוג בסתמא לא נפטר הזית [ב"י בשם רשב"א] ומ"מ לפי מה שהבאנו שם בבה"ל הרבה ראשונים דס"ל ג"כ כדעת הרמב"ם המובא שם בס"ב דחביב עדיף אף לגבי מין שבעה נהי דלכתחלה בודאי טוב לנהוג כדעה הראשונה שהיא סתמית ולברך על הזית מ"מ בדיעבד שבירך על החביב כדעת הרמב"ם וסייעתו לכאורה בודאי לא יחזור ויברך על הזית דלשיטתם היא ברכה לבטלה וכבר כתב שם הט"ז דמאן דעביד כרמב"ם ג"כ שפיר עביד. ויותר נ"ל דאפילו אם הוא מברך על הזית טוב שיכוין בהדיא לפטור גם האתרוג אחרי דהאתרוג חביב לו יותר ולדעת הרמב"ם וסייעתו אינו יוצא בזה ממילא על האתרוג וכן כל כה"ג היכא שיש דעות בפוסקים על איזה דבר יברך בתחלה יהיה זהיר בשעת ברכה לכוין לפטור שניהם דבלא"ה יש חשש דאוכל המין השני בלא ברכה: ש"ע סָעִיף ה
סָעִיף ו
לה (לד) ואיהו לאו ממין שבעה - אע"ג דכוסמין מין חטין ושבולת שועל ושיפון מין שעורים מ"מ כיון דאין נזכרין בהדיא בקרא אין בהם חשיבות מין שבעה כ"כ כמו המפורשים בהדיא בקרא: ש"ע סָעִיף ו
לו (לה) דעבדי מינייהו פת - וגם הם בכלל חטה ושעורה דקרא עכ"פ [דחטה ושעורה קודמין לגפן ותאנה ורמון] וכתב המ"א דדוקא הני דחשיב כאן אבל זיתים עם תבשיל של שבולת שועל זיתים קודמין משום דמוקדמין בקרא אבל כמה אחרונים חלקו ע"ז וכנ"ל בס"ק כ"ה עי"ש. ועתה נבוא לבאר סדר המעלות בקצרה. וכל המאוחר מחבירו הוא גרוע מחבירו. המוציא [אפילו מפת של שבולת שועל ושיפון]. במ"מ על מעשה קדרה דחטים. במ"מ על מעשה קדירה דשעורים. במ"מ על מעשה קדרה דשיבולת שועל ושיפון שהוא ג"כ מין שעורים [ובמ"מ דשעורים כיון דשעורה מפורש בקרא קודם להן ואפילו לכוסמין שהוא מין חטים הוא ג"כ קודם]. בפה"ג. זיתים. תמרים. וענבים. תאנה. ורמון. בפה"ע ופה"א. שהכל. ובכל אלו אין משגיחין על החביב כלל דמי שהוא מאוחר מחבירו אפילו הוא חביב יותר כגון שהיה חביב לו השהכל אפ"ה הפה"א קודם לו וכן בכל הנ"ל. בפה"ע ובפה"א אזלינן בתר החביב אפילו השני מין זיי"ן. היו שניהם חביבין אזלינן בתר מין זיי"ן. ואם אחד מהן מוקדם בפסוק כגון שכוסס קליות חטה דברכתו בפה"א ואוכל זית יקדים חטה דהוא קודם בקרא כ"כ המ"א והגר"א פליג ע"ז וכמו שכתבנו לעיל בסקכ"ז עי"ש. שניהם אינן מין זיי"ן יש להקדים פה"ע אם שוים בחביבות הא לא"ה חביב קודם וכנ"ל. וכן שניהם פה"א או שניהם שהכל אזלינן בתר חביב. והנה מה נקרא חביב אנן בני אשכנז נמשכין אחר הרא"ש וסייעתו שהוא המין הרגיל להיות חביב אצלו כמ"ש בס"א ואם שניהם חביבים אצלו אזלינן אחר איזה שחפץ עתה כמ"ש בס"ב לרמב"ם. ברכת אכילה ושתיה אפילו ברכת שהכל קודמת לברכת הריח: ש"ע סָעִיף ו
מָגֵן אַבְרָהָם
סָעִיף א
א מקדים מן ז'. ואפי' הוא חצי פרי והשני הוא שלם ואם שניהם מין ז' או שניהם אינן מין ז' אז מקדים השלם עסי' קס"ח ובגמ' שם ומ"מ אם האחד שלם ואחד חביב שלם עדיף: ש"ע סָעִיף א
ב ואפי' אינו חביב. קשה הא כ' הטור חטה קודם לזית וכמ"ש סס"ד משום דמוקדם בפסוק וכ"ש כאן דצנון אינו ממין ז' כלל, ותירץ הב"ח דהכי קאמר איזו שרוצ' עתה לאוכלו בחביבות יותר מברך עליו, ואם אינו חפץ עתה במין אחד יותר מהשני יקדים אותו שרגיל להיות חביב עליו ואם שניהם חביבים מקדים מין ז' והמוקדם בפסוק קודם עכ"ד, ואין דבריו עולין בדברי הרא"ש שכת' בהדיא כשאין ברכותיהם שוות מאחר שאין אחד נפטר בברכת חבירו אין עדיפות במין ז' ולא בחביב דאין זו מעלה אם מברך על האחד קודם לחבירו אלא כשנפטר השני בברכתו ע"ש, והנכון דכשנפטר האחד בברכת חבירו וזהו מעלה אז אזלי' בתר מין ז' או חביב דזהו ג"כ מעל' אבל כשאין ברכותיהם שוות רק שצריך להקדים א' אז איזו שירצה יקדים אפי' הב' ממין ז' וחביב דאין זה מעלה כלל מה שמקדימין האחר כמ"ש הרא"ש אך אם שניהם ממין ז' אזלינן בתר המוקדם בפסוק דמאחר שקרא הקדימו אנן נמי נקדימנו, אבל מה שלא נכתב כלל בקרא ל"ש קדימה, וכיוצא בזה כתוב בשל"ה וע' ברמזים ודו"ק וכ"מ ברא"ש במ"ש ואין להביא ראיה לדבריהם מהא דאמרינן כל המוקדם וכו' דמשמע לרש"י א"ש והלא רש"י ס"ל דאין שום קדימ' כשברכותיהן אינן שוות אלא ע"כ כמ"ש עמ"ש סי' רי"ו סי"א: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ג בפה"ע קודמת. אפי' השני חביב עליו: ש"ע סָעִיף ג
ד וי"א וכו'. אפי' השני מין ז' כגון הכוסס חטה ותפוח (בה"ג) ועס"א די"א דאיזו שירצ' יקדי' וי"א דחביב עדיף וכן יש לנהוג דהא להרמב"ם לעול' חביב עדיף ולהרא"ש ורש"י ורב האי מברך על איזה שירצ' ולסמ"ק חביב עדיף א"כ ה"ל בה"ג יחיד לגבייהו (ב"ח): ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ה כל הקודם. להרמב"ם איירי בשניה' חביבי' בשוה: ש"ע סָעִיף ד
ו תמרים קודמים וכו'. הא דלא נקט זית קודם לשעור' משום דס"ל להרב"י דשעור' דקרא איירי במעשה קדירה כמ"ש ס"ה וא"כ היא קודמת לכל כמ"ש ס"ו: ש"ע סָעִיף ד
ז היא חשובה. לפי שהי' מבוררת יותר וגם קודמת ליין בפסוק (טור): ש"ע סָעִיף ד
סָעִיף א
ח כל הנאמר וכו'. צ"ע דהא הרב"י השמיט זה בכונ' משום דכת' בס"ה דקרא איירי במעש' קדירה והן קודמין אפי' לגפן כמש"ל בס"ו וא"כ למה כתב רמ"א זה דמשמע דוקא כששוה לו בסמיכה כגון שעורה ותמרים אבל זתים קודמין לשעורה וזה אינו דהא מעשה קדירה קודמין לכל ואי ס"ל לרמ"א דקרא איירי אף בכוסס חטה ה"ל להגיה כן בס"ה ולאשמעי' דכוסס קודם לגפן ותאנה וכו' בשלמא הטור ס"ל די"ל דקרא איירי אף בכוסס חטה ואיצטריך לאשמעי' דחטה קודם לזית ושעורה לתמרי' אבל להש"ע קשה ועמ"ש ס"א וס"ג ופשיט דלבה"ג בכוסס חטה ושעורה אפי' רמון קודם להם דבפה"ע קודם וקרא לא איירי בכוסס כלל ודברי הלבוש בהג"ה אין עולים כהוגן למעיין במקום מוצא הדבר ע"ש גם מ"ש דזית קודם שגדל הנץ שמברכין בפה"א כמ"ש סימן ר"ב הוא קודם לשעור' לא נ"ל דלא מקדימין מין ז' אלא כשנגמר פריו דלא משתבח לן קרא במידי דלא חזי וכ"מ ברא"ש שהקשה על בה"ג מדמברך על חטה ושעורה מקמי גפן ואין קושי' דאיכ' למימ' דמיירי בבוס' אלא ע"כ כמ"ש וכ"כ הב"ח דבכוסס קמח חטי' לכ"ע אינו מין ז': ובהגה בלבוש כתב השואל דבאמת דיין קודם לכל כיון שברכתו חשובה וברכת במ"מ קודמת ליין משום שהיא חשובה וגם קודמת בפסוק וברכת זית קודמת לברכת במ"מ מפני שקודמת בפסוק דקדימת הפסוק הוא עדיפ' מחשיבת ברכת במ"מ וחשיבת היין היא עדיפא מקדימת הפסוק אך במ"מ לפי שהיא חשובה וקודמת היא קודמת ליין עכ"ד, וברמזים משמע דמעשה קדירה דשעורים וזית זית קודם ע"ש וכ"כ בהדיא בהגהו' סמ"ק ע"ש ועס"ה וס"ו ובכוסס חטה חביב עדיף כמ"ש ס"א ובשניהם חביבים יש להקדים הכתוב בפסוק קודם, ומ"ש הרב"י כוסס וכו' אינה קודמת כו' פי' אלא חביב קודם כמ"ש ס"א כנ"ל לישב דברי רמ"א דס"ל דיש לנהוג כהסמ"ק וכמש"ל: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ה
ט ברכת המוציא. פי' כגון שיש שלחן ערוך לפניו לאכול פת יברך תחלה על הפת (של"ה) ועיין סי' קס"ח ס"ד וסי"ד ועסי' רצ"ט ס"ט ונ"ל דמיירי בלחמניות דאם היא תבשיל ממיני דגן צריך לברך על הפת תחלה כדי שיפטור התבשיל דאסו' לגרום ברכה שא"צ כמ"ש ססי' רט"ו ע"ש: ש"ע סָעִיף ה
י אם אינו רוצה. אפי' רוצ' לאכול משניה' אך שלא הביאו החביב א"צ להמתין עליו (ב"י): ש"ע סָעִיף ה
יא ובלבד שיהא דעתו. ואפי' היו שניהם לפניו בעינן שיתכוין לו בפי' לפטרו דאינו בדין שיפטור מי שאינו חשוב את החשוב דרך גררא אלא דרך כוונה אבל אם בירך על החשוב פוטר את שאינו חשוב אפילו לא נתכוין בפירוש לפוטרו (שם) ואם הביאוהו אח"כ עסי' ר"ו ס"ה מ"ש וכ"כ בתשובת מהר"ח סי' ס"ז דאפילו בירך על החשוב אינו פוטר חבירו אלא א"כ היו שתיהן לפניו אבל אם לא היה לפניו לא היה דעתו עליו וה"ל נמלך וצריך לחזור ולברך ועבס"ח סי' תתמ"ז: ש"ע סָעִיף ה
סָעִיף ו
יב ואיהו לאו ממין ז'. פי' שאין נזכרי' בהדי' בקרא עמ"ש סי' קס"ה ס"ד: ש"ע סָעִיף ו
סָעִיף א
יג כיון דחשיבי. פי' וגם הם בכלל חטה ושעורה דקרא כמ"ש הטור סי' ר"ח דאל"כ קשה ל"ל קרא בחטה ושעורה ומכל מקום בשבולת שועל ושיפון דהוי מין שעורים זית קודם כמ"ש ס"ד: זה הכלל סדר המעלות, המוציא, במ"מ על חטין, בפה"ג, זית, במ"מ על שעורים, גפן תאנה ורימון, בפ"הא ובפה"ע קודמין לשהכל, בפ"הא ובפה"ע אזלינן בתר החביב אפילו השני מין ז', היו שניהם חביבים אזלינן בתר מין ז' והמוקדם בפסוק קודם, שניהם אינן מין ז' יש להקדים פה"ע, ולענין חביב אנן בני אשכנז נמשכין אחר הרא"ש בהמין הרגיל להיות חביב וכמ"ש ס"א ואם שניהם חביבים אזלי' אחר איזו שחפץ עתה כמ"ש להרמב"ם, וברכת אכילה ושתיה קודמת לריח עמ"ש סי' רי"ו, היו לפניו יין ותבשיל שעורים וזית צ"ע מה יעשה דהא יין קודם לזית ושעורים קודמין ליין וזית קודם לשעורים כמ"ש ס"ד: ש"ע סָעִיף א
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם
סָעִיף א
א מקדים עמ״א למד מקס״ח ס״א בהמוציא לכאן ושלם וחתיכה נקיה שלם עדיף אלמא עדיף מחביב יע״ש. ובחידושינו הארכנו ועמ״ש אי״ה באות ד׳ מזה: ש"ע סָעִיף א
ב ואפילו עמ״א ועט״ז אות ג׳ מזה ועסי׳ ג׳ יע״ש. ומ״ש המ״א מרא״ש ברכות מ״א א׳ דכתב רש״י ורי״ף סוברים דפ״א חשיב מבורר כמו פה״ע. ואין להביא ראיה מכל המוקדם בפסוק מוקדם אלמא חטה ושעורה קודמים לגפן די״ל דבדייסא מיירי והא רש״י סובר דאין שוות אין שום קדימה ולא תליא בחביב כלל כמ״א בס״א כאן דלא כסמ״ק וכן יראה ל׳ רש״י ושוב אין כאן מחלוקת משמע דלא שייכים להדדי כלל ולא יחיד מודה לרבים ולא רבים ליחיד ואיך הונח לרש״י כל המוקדם בפסוק באין שוין ש״מ דמה דמוקדם אף באין שוות שייך קדימה ומיהו למש״כ הרא״ש בשם הר״ר שמעיה דהאי דמוקדם לברכה כר׳ יהודה ולא כרבנן דמוקדם בפסוק שאני אלמא כ״ש הוא כמ״ש הרא״ש שם ובחידושינו הארכנו : ומ״ש הרא״ש בדייסא א״כ במ״מ בלא״ה חשיב טפי י״ל דאה״נ ומשום שאר מוקדמין כ״כ ומיהו דייסא דשעורים נגד זית יבואר אי״ה באות י״ג וברי״ו סי״א אות י״ט. ועמ״ש באות ה׳ אי״ה מזה: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ג פה״ע קודמת עמ״א אפי׳ חביב ומין שבעה דובשא דתמרי שהכל אפ״ה פה״א קודם עמ״ש בט״ז מזה. וכ״ש פה״ע כה״ג דקודם : ש"ע סָעִיף ג
ד וי״א עמ״א והיה לכתוב בס״א דעת בה״ג די״א פה״ע קודם אלא דמש״ה לא הביא שם דכה״ג הוי בה״ג יחיד לגבייהו וכאן בשניהם אינם מין ז׳ ואין חביבים אז י״ל לנהוג כבה״ג דפה״ע קודם ועט״ז אות ב׳, בחידושינו כתבנו קושיא אמ״ש המחבר בקס״ח ס״א בהמוציא דפרוסה חטים ושלם שעורים מדינא חטים דוחה לשלם רק לצאת ידי שניהם יע״ש ובגמרא ל״ט ב׳ ונקיה פרוסה שלם קיבר עדיף ולהרמב״ם דפסיק חביב עדיף ממין ז׳ א״כ חטים דוחה שלם דשעורים הואיל ומוקדם בקרא ומשמע אף ששעורים נקי כמו חטים או יותר וכ״ש דתדחה פת נקי פרוסה לשלם קיבר ולמה סתם שם בקס״ח וגם על הר״י פ״ז מה״ב והג״מ קשה יע״ש ועמ״א כאן א׳. ולהר״מ חביב עדיף : ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ה כל עמ״א ולמ״ש באות ב׳ א״צ לזה דמודה הר״מ דכל המוקדם אף אנו נקדמנו ואף כשהשני חביב לו הואיל ומצינו דאקדמה קרא אף בחביב מקדימין המוקדם כמש״ל יע״ש : ש"ע סָעִיף ד
ו תמרים עמ״א דכוסס לא איירי קרא דלא הוי משבח א״י כמ״ש באות ח׳ ודייסא במ״מ חשיב מפה״ע כמ״ש ס״ו במ״מ דכוסמין כו׳. ומ״ש המחבר תמרים הא דובשא דתמרי שהכל אין קודמין אף לפה״א משאר מינין כמש״ל ועמ״ש באות ח׳ אי״ה מזה : ש"ע סָעִיף ד
ז היא חשובה עמ״א ולפ״ז במ״מ דכוסמין ושבולת שועל ושיפון אין חשובין מפרי הגפן דיין ובס״ו לגפן ענבים קודמין במ״מ דכוסמין לחם הא לא ליין דל״ש אקדמינהו קרא שאין מפורשין עמ״א אות י״ב ואי״ה באות י״ג בסדר המעלות יבואר זה וגם במ״מ דאורז המבואר בסי׳ ר״ח ס״ו יש לו מעלה דמבוררת יותר אבל אין עושין ממנו פת המוציא ולכן בס״ו במ״מ דכוסמין קודם לענבים הא במ״מ דאורז לא ואע״ג דברכה מבוררת כמו פה״ע דתפוחים עדיפי מפה״א דמין ז׳ וכדומה מ״מ במ״מ לא מבוררת כ״כ ותהא לו עדיפות זה והא דבמ״מ קודם ליין דקודם בפסוק וגם קצת מבוררת והבן ואי״ה בט״ז אות ד״ה ומ״א י״ג אבאר עוד. אבל מ״ש הרב ה׳ מיני דגן משמע אף כוסמין קודמין ליין עמ״ש אי״ה באות ח׳ : ש"ע סָעִיף ד
סָעִיף א
ח כל עמ״א הקשה דהמחבר בס״ח פסק כוסס (אף מבושלים כבסי׳ ר״ח ס״ד) אין קודם והוא דעת בה״ג בטור דפה״ע קודם לפה״א והמחבר בס״ג פסק כדיעה א׳ בסתם ע״כ הטעם כמ״ש בב״י דהרא״ש יודה לבה״ג בזה דקרא לא איירי בכוסס (ולטור בר״ט מעין ג׳ ד״ת ע״כ הכין הוא עיין בב״י בשם חה״ר) דאין זה שבח א״י ומש״ה פסק כוסס אין קודם א״כ הר״ב מדשתיק שם בס״ה הודה ליה דדין זה אף להרא״ש ולכאורה זיכה שטרא לבי תרי בכאן דבכאן הגיה ארץ קמא חשוב מארץ בתרא והיינו חטה מזית ושעורה מתמרים ממ״נ אי דייסא שעורה חשוב מזית כבס״ו אי כוסס זית קודם מחטה ואף רמון קודם לחטה דהוי שבח א״י וכוסס לאו שבח א״י הוי דלאו בהכי איירי קרא והראה לס״א ב׳ וס״ג דבאין ברכותיהן שוות איזה שירצה יקדים ממין אחר הא במין ז׳ מה דאקדים קרא אנן נמי נקדמיה זה להטור לא להמחבר בס״ה. ואף א״ת דהר״ב בחטה כוסס קודם לזית וקודם שיגדל הנ״ץ דתרווייהו פה״א הא קרא לא איירי בכוסס כלל כדמוכח מס״ה. ועוד דאין זה שבח א״י בלא נגמר הפרי וכ״מ מרא״ש ברכות מ״ה א׳ כתב ואין להביא ראיה לדבריהם כל המוקדם אלמא מברך חטה ושעורה קודם גפן ומאי קושיא לבה״ג דלמא בוסר מיירי דתרווייהו פה״א ש״מ בוסר אין זה שבח א״י (בא״ר אות י׳ כתב דהקושיא חטה קודם לתמרים ושם ליכא פה״א אבל הרא״ש כתב רק חטה קודם לגפן יע״ש): הנה האדון ז״ל. תי׳ דברי הר״ב הג״ה בשני אופנים. אופן הא׳ דסובר בדעת השואל בהגהות לבוש דפרי הגפן חשוב מכל הברכות דפה״א ופה״ע ושהכל ואף שמוקדם בפסוק משא״כ ומ״מ יש לו קצת חשיבות נגד פה״ע ופה״א היכא דשוין בפסוק הא קודם בפסוק חשוב טפי מבמ״מ וא״כ א״ש דחטה דייסא עדיף מזית שעורה לא חשוב כדת וז״ש הר״ב כל מה שנאמר כו׳ לדיוקא אתא הא זית קודם לשעורה וכ״כ באות י״ג בסדר המעלות דזית קודם למ״מ דשעורים וכ״כ בט״ז אות ד׳ ואי״ה שם יבואר ולפ״ז משמע דכוסמין ושיבולת שועל ושיפון אין במ״מ שלהם קודמים ליין ובטור כתב במ״מ דחטין ושעורים קודמים ליין אבל הר״ב כתב ה׳ מיני דגן ואי״ה באות י״ג יבואר זה, עוד כתב אופן שני ליישב דברי הר״ב בהג״ה והוא דודאי כוסס דחטה הוי בכלל חטה דקרא. ומ״ש המחבר בס״ה דאין קודם ה״ג קאמר דאין קודם ואיזו שירצה יקדים להרא״ש בס״א דאין ברכותיהן שוות ולסמ״ק תליא בחביב כה״ג ושניהם חביבים תו אזלינן בתר מוקדם בפסוק לסמ״ק והר״ב פוסק כסמ״ק וכמ״ש באות ד׳ וא״ש דכתב הר״ב חטה פה״א קודם לזית היינו בשניהם חביבים אזלינן בתר המוקדם לסמ״ק. ומ״ש באות ב׳ דבחד קרא מה דאקדים אנן נמי נקדמינהו זהו לרא״ש וטור אבל לסמ״ק והר״ב א״צ לזה אלא באין שוות חביב עדיף ושניהם חביבים אזלינן בתר המוקדם וכ״ש במין אחר דמין זיין עדיף והבן זה. ואף על גב לכאורה משמע באין שוות אין מעלה למין א׳ כלל עי׳ פרישה מדברי המ״א מבואר דלסמ״ק חביב עדיף ושניהם חביבים עכ״פ מין ז׳ עדיף ואי״ה בי״ג יבואר עוד : ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ה
ט ברכת המוציא עמ״א דאסור לגרום ברכה שא״צ כמ״ש ס״ס רט״ו (ט״ס רס״ז) אלא מיירי בלחמניות דאין נפטרים בברכת המוציא אי אכיל שלא מחמת הסעודה עסי׳ קס״ח ס״ח יע״ש : ש"ע סָעִיף ה
י אם ל״ד ה״ה שלא הביאו לפניו א״צ להמתין מ״א ב״י : ש"ע סָעִיף ה
יא ובלבד עמ״א דבירך על שאין חביב או אין מין זיין וכדומה צריך כוונה על האחר הא בסתם לא כמו פה״א עם פה״ע בסי׳ ר״ו ס״ב. וגם מחשוב על שאין חשוב אין מעלה כל שלא היה לפניו בשעת ברכה עסי׳ ר״ו במ״א אות ז׳ באורך מזה : ש"ע סָעִיף ה
סָעִיף ו
יב ואיהו לא ממין זיין עמ״א ועט״ז כאן ו׳ ובסי׳ קס״א אות ו׳ ד׳ יע״ש : ש"ע סָעִיף ו
סָעִיף א
יג כיון דחשיבי עמ״א מ״ש ל״ל קרא לאו להכי אתיא דברכות דרבנן לפניהם וגם לאחריהם י״א דרבנן ופה״א התוס׳ מסתפקין כבסימן ר״ח ס״ד אלא כאלו אמר למה לן ללמוד מקרא דחטה קודם לברכה הא במ״מ חשוב ש״מ דקדימת הפסוק חשוב מבמ״מ כמ״ש באות ח׳. ומ״ש ומ״מ שיבולת שועל ושיפון זית קודם פי׳ במ״מ שלהם זית קודם דאפי׳ במ״מ דשעורה זית קודם לו כמ״ש באות ח׳ ומשמע דמ״מ דכוסמין מין חטים קודם לזית אע״פ שזה מפורש וזה בכלל. גם במ״מ דאורז אין לו קדימה לא מיבעיא על זיין מינים דכוסמין אי לאו דבכלל הוא הוי מוקדם לברכה וכמ״ש באות א׳ אלא אפילו לפה״ע אפשר דאין חשוב דע״כ אמרו דבמ״מ דהני חשיבי כיון דעבדי מינייהו פת המוציא משא״כ באורז. ומיהו י״ל דנתן פעם שתקדים כוסמין לגפן תאנה ורמון שהם מפורשים אבל במ״מ דאורז לפה״ע י״ל דמבוררת טפי ואי״ה בסדר המעלות יבואר זה : כללי סדר המעלות א. המוציא (אף דשיבולת שועל קודם למעשה קדירה דחטים בפלס פה״א ושהכל. ב. במ״מ על חטים (קודם ליין דמוקדם בפסוק ויש לו חשיבות ג״כ קצת הא חשיבות דידיה בלא הקדמה לא וז״ש באות ז׳ חשובה וגם קודמת דתרתי בעינן דלפיכך זית קודם לבמ״מ דשעורים וכמ״ש הט״ז אות ד׳ דתרתי בעינן וכמ״ש באות ח׳ בשם השואל בלבוש דזית קודם לבמ״מ דשעורים וכ״כ ברמזים והגהות סמ״ק אבל פה״א דחטים פשיטא דענבים קודמים להם ופה״א דחטים ושעורים למ״א אות ה׳ דכוסס לא איירי קרא אין קדימה ולבוש שם י״ל דמקדים חטה וכן בוסר כה״ג עם זית קודם שגדל הנץ ללבוש מקדים זית לבוסר ואף לשעורה. ובמ״מ דג׳ מינים כוסמין וש״ש ושיפון נמי קודם ליין הרי הר״ב אומר כן בס״ד בהג״ה מה׳ מינים ובטור מ״ק דחטים ושעורים קודמין ליין כל ה׳ מינים בכלל דמ״מ בכלל חטה ושעורה הוי ובמ״מ עם קדימת הפסיק חשוב מיין. אבל במ״מ דכוסמין נגד זית או ש״ש ושיפון נגד תמרים משמע בש״ע ס״ו ובא״ר אות ט״ז דזית ותמרים קודמין ויש טעם לחלק ביניהם. ובמ״מ דאורז לכאורה במחלוקת שנויה להשואל בלבוש ז׳ מינים קודמין וללבוש במ״מ חשוב מעצמו בלא הקדמת קרא אבל ממ״ש המחבר בס״ו דבמ״מ חשוב דעבדין פת הא לא״ה במ״מ לחוד לא חשוב וז״ש הלבוש עירב קמח אורז עם ה׳ מינים קודמין לגפן תאנה ורמון נ״ל ובא״ר ט״ז בשם מי״ט למה תלה ביראה לו הא נזכר בש״ע ולמ״ש א״ש דאורז לחוד לא דפת דיליה לאו המוציא במ״מ דיליה לא חשובה אף לשיטתיה) : ג. פה״ג (קודם לזית אף דמוקדם דפה״ג חשוב כמו פה״א ושהכל כו׳ אבל במ״מ דשעורים קודם לפה״ג כמ״ש הר״ב בס״ד והמ״א מיד בצ״ע דשעורים קודמים ליין ולא נקיט סדר המעלות ממש רק לומר במ״מ דחטים קודם אף לזית משא״כ במ״מ דשעורים זית קודם כמ״ש באות ח׳): ד. זית (קודם לבמ״מ דשעורים דמוקדם בארץ ב׳ כמ״ש באות ה׳ דלא כלבוש. ומלבוש סעיף ה׳ למדתי דג׳ חילוקים יש ענבים כל שבחן לאחר שנעשה יין ודבש כל שבחן בעודם תמרים וזית שוה הפרי לשמן יעיין שם ולפ״ז בענבים יין פה״ג חשיב הוא וענבים עצמן אין כ״כ חשיבות ותמרים קודמים לו. ושמן ע״י אניגרון פה״ע כבסימן ר״ב ס״ד שוה עם פריו אבל דבש תמרים לאו משבח ז׳ מינים הוי ואף שכר שעורים וכדומה עם דבש תמרים איזה שירצה יקדים דבש דכתיב בקרא הוא תמרים הנוטפין דבש כמו זית עושה שמן ובהכרח הוא לדידן דמברכין עליו שהכל ולא מעין שלש לאחריו בכוסס חטה מסתפקין התוספות ולא בדבש תמרים כמבואר להמעיין בברכות (דף ל״ח א׳ יע״ש) : ה. במ״מ על שעורים (קודמים לאחר חטה על הכל לבד זית קודם לו דקדימת הפסוק עדיף מבמ״מ כמ״ש באות ח׳ וכן ש״ש ושיפון קודמים לכל לבד מזית וכוסמין): ו. גפן (קשה לי אמאי לא חשיב תמרים קודמים לגפן שזה שני לארץ ב׳ וזה שלישי לארץ ראשון. ומ״ש פה״א ופה״ע עט״ז ב׳ ומ״א אות ד׳ ומ״ש צ״ע תבשיל שעורים וזית ויין לשיטתיה באות ח׳. ועא״ר אות י״ב הביא צ״ע זה בשם אגודה יע״ש ועמ״ש אי״ה בט״ז אות ד״ה מזה : ש"ע סָעִיף א
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל
סָעִיף א
א דע דתנן דף מ' ע"ב היו לפניו מינים הרבה. ר' יהודא אומר אם יש ביניהם מין ז' (ר"ל שנשתבחה בהם א"י) דכתיב ארץ חטה ושעורה גפן תאנה ורמון ארץ זית שמן (והוא רק דבר א' זית שעושה שמן) ודבש (היינו תמרים) עליו הוא מברך וחכ"א מברך על איזה שירצה ובדף מ"א אמר עולא מחלוקת כשברכותיהן שוות (דשניהם פה"ע ונפטר א' בברכת חברו) דר"י סבר מין ז' עדיף וחכמים סברי חביב עדיף אבל כשאין ברכותיהן שוות (פירש"י כגון צנון שברכתו בפה"א וזית שברכתו בפ"ע) ד"ה מברך ע"ז וחוזר ומברך ע"ז ויש בזה מחלוקת דרש"י והרא"ש ור"ה גאון מפרשים דבאין ברכותיהן שוות בין ר"י ובין רבנן מודים דאזיל מעלת מין ז' ומעלת חביב ומברכים על איזה שירצה וגם ס"ל דחביב פירושו מה שחביב לו כל עת אף שעתה חפץ במין אחר והסמ"ג והעומדים בשיטתו ס"ל דבאין ברכותיהן שוות מודה ר"י לרבנן דאזלי' בתר חביב ופי' חביב כנ"ל וכל פוסקים הנ"ל פסקו כר"י והם שני דיעות שהובא בש"ע סעיף א'. והרמב"ם שהוא בסעיף ב' חולק בתרתי דפסק כרבנן דחביב עדיף ממין ז' וחולק גם בפי' חביב וס"ל דחביב ר"ל מה שחביב לו באותו פעם ומעתה נעמוד ע"ד הש"ע וע"ד מגן אברהם: (ס"ק א) מקדים כו' אפי' הוא חצי פרי כו' עסי' קס"ח בגמ' שם ר"ל דאמרי' דף ל"ט ע"ב פרוסה של חטים ושלמה של שעורי' ד"ה מברך על הפרוסה של חטים ופוטר השלמה של שעורים היינו משום דאקדמיה קרא לחטין וא"כ הוא הדין הכא וכן שאר הדינים שכ' מ"א דאם שניהם ממין אחד שמקדים השלם ג"כ יליף מסי' קס"ח דכן מבואר שם וכן אחד שלם והשני חביב דשלם עדיף כ"מ סי' קס"ח דאם השלם פת קיבר וקטן והפרוסה פת נקיה וגדולה אפ"ה שלם עדיף אכן בפרוסה חטין ושלמה שעורים אמרי' שם בגמ' דירא שמים מניח פרוסה תוך שלמה ובוצע. והכי קי"ל לעיל סי' קס"ח וא"כ י"ל דה"ה הכא עבדינן כן: ש"ע סָעִיף א
ב (ס"ק ב) ואפי' כו' חטה קודם לזית והיינו כוסס חטה שברכתו בפה"א קודם לזית שברכתו בפה"ע לפי שחטה סמוך ראשון לארץ קמא וזית סמוך ראשון לארץ בתרא וכמ"ש מ"א ס"ק ח' הרי דאפי' אין ברכותיהם שוות אפ"ה מה שמוזכר תחלה בקרא מקדים מיניה: ותי' הב"ח דה"ק איזה שירצה כו' ר"ל מ"ש הטור וש"ע דבאין ברכותיהם שוות מברך על איזה מהן שירצה אין הכונה לברך בלי בחינה. אלא על אותו שחביב עליו עכשיו ולכך רוצה בו. והטעם כ' הב"ח כיון שאין ברכותיהן שוות ואין א' פוטר חברו וליכא אלא הקדמה בסברא קלה דוחים מעלת מין ז' ומעלת חביב ואזלי' בתר מה שהוא חביב עליו עכשיו וכשעכשיו שניהם שוין בחביבות אז אזלי' בתר חביב תדיר דכיון דנדחה מעלת מין ז' משום מה שעכשיו חביב. ה"ה שנדחה משום מה שחביב עליו תדיר והא דאמרי' כל המוקדם בפסוק מוקדם בברכה דמה"ט כ' הטור דחטה קודם לזית מיירי כששניהם היינו חטה וזית שוין עליו בחביבות הן עתה והן בכל פעם. דאז אזלילן בתר מין ז' א"כ המוקדם בפסוק קודם: ואין דבריו עולין כו' כשאין כו' ר"ל דהרא"ש נתן טעם למאי דא' דפליגי דוקא בברכותיהן שוות אבל אין ברכותיהן שוות ל"פ. ותי' וז"ל וי"ל דודאי כשברכותיהם שוות דבברכ' א' פוטר את חבירו. אז מסתבר לברך על ז' מינים ולפטור השני אבל כשצריך לברך על כאו"א לא שייכי זה לזה כלל. כיון שצריך לברך על השני אחר אכיל' הראשון הלכך על איזה מהן שירצה יברך עכ"ל הרי שכ' דבאין ברכותיהן שוות אין שייכות זל"ז כלל. ואיך כ' הב"ח דאעפ"כ יש קדימה לפעמים מה שחביב עתה ולפעמים מה שחביב תדיר ולפעמים מין ז': והנכון כו' ליישב קושית הב"ח הנ"ל: דכשנפטר כו' ר"ל היפך מסברת הב"ח בקושייתו דאם הדין בשניהם מוזכרים לפסוק לילך אחד המוקדם בפסוק כ"ש שיש להקדים מה שנזכ' בפסוק למה שאינו נזכ' דאדרבא דוקא כששניהם הוזכרו בפסוק אז הולכי' אחר המוקדם אפי' אין ברכותיהם שוות. אבל לא מקדימין מה שהוזכ' בפסוק למה שלא נזכר והטעם כ' מ"א דמאחר שהקדימו קרא אנן נמי נקדימנו ר"ל ניהו דאין ההקדמ' מעלה באין ברכותיהן שוות. מ"מ למה לנו לשנות מסדר הכתובים בפסוק על חנם אף דליכא טעמא: וכיוצא בזה כ' בשל"ה. ר"ל שגם של"ה כ' היפך מסברת הב"ח דדוקא כששניהם הוזכרו בקרא הולכים אחר המוקדם אבל המוזכר בקרא אינו מוקדם למה שלא הוזכ' בפסוק אבל נתן טעם אחר ממ"ש מ"א והוא כיון דהרא"ש כ' דמה"ט דבאין ברכותיהם שוות מברך על איזה שירצה כיון דאין א' נפט' בברכת חבירו אין לו שייכות להדדי ונפרדים זה מזה א"כ אם שניהם הוזכ' בפסוק עדיין יש להם דיבוק ולא מיקרי נפרדים. אע"ג שאין א' נפטר בברכת חברו והיינו ששניהם ממין ז' שנשתבחה בהן א"י. א"כ כיון שיש להם חשיבות אחד עי"ז נקראו מודבקים ויש להם שייכות זה לזה עכת"ד: וע' ברמזים ודו"ק ר"ל שדבריו צ"ע שכ' באין ברכותיהן שוות כגון צנון וזית מברך על איזה מהן שירצה. הרי דס"ל אפי' זית שהוא מין ז' וצנון אינו מין ז' אפ"ה מברך על איזה מהן שירצה כיון דאין ברכותיהן שוות וכמ"ש פה בש"ע ומוכח מזה ג"כ דס"ל דאין קדימה לבפה"ע לבפ"הא. דהא זית פרי עץ וצנון פרי אדמה: וכ"כ שם ברמזים אח"ז להדי' וז"ל בפה"ע ובפה"א על איזה שירצה יברך קודם עכ"ל ואחר זה כ' כל המוקדם בפסוק מוקרם לברכה וכ' דמה"ט חטה קודם לזית וכן שעורה קודם לדבש וסיים וז"ל הא דחטה ושעורה קודמים דוקא בעשה מהן תבשיל או פת אבל הכוסס החטה שמברך בפה"א. בפ"הע קודם עכ"ל. ור"ל בכוסס חטה או זית שהיא בפה"ע קודם. וטעמיה ל"ל משום דב"הע קודם לבה"א הא כבר מוכח דאין קדימ' לפה"ע על פה"א. אע"כ משום דס"ל דקרא לא מיירי מכוסס חטה אלא בעשה ממנו תבשיל או פת א"כ כיון דזית מוזכ' בקרא וחטה לא הוזכ' בקרא לכן זית קודמו. א"כ לדידי' תקשי הא כ' שם דצנון וזית מברך על איזה שירצה ה"ל להקדים זית שהוזכר בקרא וצנון לא הוזכר' בקרא. וכ"מ ברא"ש ר"ל לדחות תירץ הב"ח על קושייתו על הטור שכבר כ' מ"א לעיל שתי' הב"ח אין עולה לפ"ד הרא"ש דא"כ היינו צ"ל דהטו' חולק בזה על אביו הרא"ש וזהו דוחק ועכשיו כ' מ"א דהלא גם בהרא"ש גופיה קשיא קושית הב"ח. וברא"ש ודאי ל"ל תי' הב"ח כמש"ל א"כ ע"כ צ"ל כתי' מ"א. דמ"ש ואין להביא ראיה לדבריהם ר"ל לדעת הרי"ף ורש"י דמפרשים אבל אין ברכותיהם שוות כגון זית וצנון ד"ה מברך ע"ז וחוזר ומברך ע"ז שר"ל על איזה מהם שירצה ואע"ג דזית פה"ע וצנון פה"א. ס"ל דאין קדימה לפה"ע על בפה"א דלא כבה"ג דס"ל דפה"ע צרי' להקדים לפה"א. דבפה"ע חשובה דמבוררת יות' וכמ"ש פה בסעיף ג' ולדידיה כ' הרא"ש דצ"ל מה דאמר עולא אבל אין כו' ד"ה מברך על כו' לא מיירי כלל בדין הקדמה אלא קמ"ל דאין ברכותיהן שוות ואין א' פוטר חברו. וכ' הרא"ש דלפ"ז ל' עולא דחוק. וע"ז כ' הרא"ש דאין להביא ראיה לדבריהם דאין קדימה לפה"ע על פה"א מהא דאמרי' כל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה אלמא דחטה ושעורה קודמים לגפן דהיינו ענבים אע"ג דחטה מברך בפה"א בענבים מברך בפה"ע אפ"ה חטה קודם די"ל דמיירי שעשאו דייסא או פת דהמוציא או במ"מ ודאי חשובים מבפה"ע. ואת"ל דמיירי בכוסס חטה י"ל דר"ל כל המוקדם בפסוק וברכותיהן שוות עכת"ד הרא"ש. והלא רש"י ס"ל כו' ואכתי תיקשי איך אמרינן כל המוקדם בפסוק מוקדם לברכ' אפי' אין ברכותיהם שוות הא אפי' צנון וזית דזית מוזכ' בקרא וצנון לא הוזכר בקרא אפ"ה אין קדימה לזית כ"ש כששניהם הוזכר בקר' אלא שא' קודם בהזכרתו דלא יהי' לו דין קדימ' וכקו' הב"ח ותי' הב"ח ל"ל להרא"ש כנ"ל אלא ע"כ צ"ל כמ"ש מ"א ושל"ה דאדרבא היפוך מסבר' הב"ח כנ"ל: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ג (ס"ק ג) בפה"ע כו' אפי' השני חביב כ"כ התו' דף ל"ט ע"א ד"ה חביב עדיף: ש"ע סָעִיף ג
ד (ס"ק ד') וי"א כו' ועס"א די"א כו' והיינו בצנון וזית דזית ברכתו בפה"ע וצנון מברך בפה"א אפ"ה מברך על איזה שירצה כו' וכן יש לנהוג לברך על החביב. דבזה יוצא לכ"ע דגם למ"ד דמברך על איזה שירצה אינו מפסיד במה שמברך על החביב. דהא על איזה שירצה אין פירושו דעכשיו רוצה בו וחביב עליו (כפי' הב"ח שהובא בס"ק ב') אלא כפשוטו במה שבא בידו לברך בלי טעם אפי' מין האחר חביב עליו תדיר וגם עכשיו חביב עליו מכל מקום יכול לברך על השני א"כ כשמברך על החביב תדיר יוצא לשני הדיעות שבסעיף א'. ואע"ג דאינו יוצא לדעת י"א שבסעיף זה דלדידיה צריך להקדי' בפה"ע לית לן בה: דהא כו' לרמב"ם לעולם חביב עדיף אפי' יש ביניהם מין ז' וגם ברכותיהן שווות אפ"ה מברך על החביב ואפי' מה שאינו חביב הוא פה"ע והחביב הוא פה"א מכל מקום מברך על החביב דהא גם הרמב"ם קאי על צנון וזית המוזכר בגמ': ולהרא"ש ורש"י ור"ה כו' הוא דעה שבסעיף א' מברך בצנון וזית על איזה שירצה כיון דאין ברכותיהן שוות: ולסמ"ק הוא י"א שהובא בסעיף א' חביב עדיף בצנון וזית: א"כ הוי בה"ג יחיד לגבייהו דס"ל דפה"ע קודם לפה"א. וראוי לברך על החביב כנ"ל דהיינו מה שתדיר חביב עליו. אע"ג דלהרמב"ם מיקרי חביב מה שעכשיו חביב עליו ורוצה בו עכשיו לזה מצטרף הרמב"ם לרוב דעות הפוסקים דאזלינן בתר חביב ולא להקדים פרי העץ: אבל בענין פי' מהו חביב בזה שוב הוי רמב"ם יחיד ואזלינן בתר רוב הפוסקי' דמפרשים מה שחביב עליו תדיר מיקרי חביב אף שעכשיו אין חביב לו: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ה (ס"ק ה) כל כו' ולהרמב"ם כו' אף שדין זה הם דברי הש"ס כתבו דלא קשה מיניה לרמב"ם די"ל דהאי מימרא כל הקודם בפסוק כו' אזלא לר"י דס"ל מין ז' עדיף. והרמב"ם פסק כרבנן דלא אזלינן בתר מין ז' אלא בתר החביב אבל בש"ע ל"ל כן דהא בסעיף ב' הביא דעת הרמב"ם. ובסעיף ד' הביא מימרא דכל הקודם כו' ומשמע דהרמב"ם מודה לזה. ש"ע סָעִיף ד
ו (ס"ק ו) תמרי' כו' הא דלא נקט זית דהוא ראשון לארץ בתרא קורם לשעורה שהוא שני לארץ קמא: וא"כ היא קודמת לכל. ואי כוסס שעורה בלא"ה זית קודם דזית מברך בפה"ע וכוסס שעורה מברך שהכל כדלעיל סי' ר"ח סעיף ד' בהג"ה: ש"ע סָעִיף ד
ז (ס"ק ז) היא כו' מבוררת וגם קודמת כו' כצ"ל כ"ה בטור וגם מוכח כן מדברי הגהת לבוש שהבי' בס"ק ח': ש"ע סָעִיף ד
ח (ס"ק ח) כל כו' קודמי' אפי' לגפן. ר"ל ליין שברכותיו בפה"ג וה"ה דשעורה מעש' קדרה קודם לזית: ה"ל להגיה בסעיף ה' ולחלוק על המחב' שכ' דקרא מיירי דוקא בעשה תבשיל או פת. בשלמ' הטור כו' ר"ל דין זה של רמ"א בהג"ה זו הם דברי הטו' שכת' כן כל הנאמר סמוך כו': ועמ"ש ס"א וס"ג ר"ל מ"ש ס"א דלא תיקשי להטור דס"ל דקרא מיירי בכוסס ולכן חטה קודם לזית הא אין ברכותיהם שוות והיא קושית הב"ח שהביא מ"א ס"ק ב' וע"ש מ"ש ובסעיף ג' דלא תיקשי איך תקדום הכוסס חטה לזית. הא חטה ברכתו בפה"א וזית מברך בפה"ע. דהטור ס"ל כמ"ד בסעיף ג' דאין קדימה לפה"ע על פה"א. ופשיטא דלבה"ג היא דעת י"א שבסעיף ג' דפה"ע קודם לפה"א: גם מ"ש דזית כו'. ר"ל הלבוש כ"כ בהגהתו שם על מה ששאלוהו עמ"ש דזית קודם לשעורה דזית ראשון לארץ בתרא ושעורה שנית לארץ קמא. ממ"נ אי מיירי שעשה תבשיל מן השעור' ואז ברכתו במ"מ א"כ תקדם לזית דהא במ"מ קודם לכל. ואי מיירי בכוסס שעורה ל"ל טעם מוקדם בפסוק ת"ל דפה"ע קודם לפה"א ושעורה ברכתו בפה"א: ובס' א"ר הקשה עליו דהא אין זה ברור ומחלוקת הפוסקים בסעיף ג' אי פה"ע קודם לפה"א: אדרבא דעה א' שהיא עיקרית בכ"מ ס"ל דאין קדימה לפה"ע על פה"א. ושפיר הוצרך לטעם זתים קודמים לשעור' שמוקדם בפסוק. דטעם זה כולל לכ"ע אפי' למ"ד דאין פה"ע קודם לפה"א וע"ש: דזית קודם שגדל כו' הוא תי' הלבוש על קושיא הנ"ל דלעולם מיירי בכוסס ואפ"ה הוצרך לטעם קדימת זית שהוזכר תחלה ולא אמר הטעם מפני שברכתו בפה"ע דרצה ליתן טעם אפי' זית קודם שגדל הנץ דגם עליו מברך בפה"א כמ"ש סי' ר"ב בסעיף ב' בהג"ה אפ"ה זית קודם משום שמוקדם בקרא כנ"ל ובס' א"ר הקשה עליו ועל המקשן דהא כוסס שעורה מברך שהכל כמ"ש סי' ד"ח ואם כן להמקש' קשה דה"ל להקשות עדיפא דת"ל דזית קודם דברכתו בפה"ע ושעורה ברכתו שהכל. וגם בתי' הלבוש אינו מתורץ. דניהו דמיירי בזית שלא גדל הנץ. מ"מ לא אצטריך לטעם קדימת הפסוק ת"ל דבפה"א קודם לברכת שהכל כמ"ש סעיף ג': לא נ"ל דלא מקדימים כו' ר"ל זית שלא גדל הנץ אין צריך להקדים ממה שמוקדם בפסוק דפסוק לא מיירי כ"א בפרי הנגמר. וכל פרי שלא נגמר לא מיירי ביה קרא ואין לו דין קדימה מצד הקרא: וכ"מ ברא"ש שהקשה על בה"ג כו' הם דברי הרא"ש שהביא מ"א סס"ק ב' דכתב הרא"ש ואין להביא ראיה מדבריהם כו' ע"ל סק"ב ביאורו. ואין קושיא כו' ר"ל לדעת הלבוש דקרא מיירי אפי' בפרי שלא נגמר אין קושיא לבה"ג מה שהקשה עליו הרא"ש מהא דאמרינן כל המוקדם בפסוק כו' אלמא דחטה ושעור' קודמין לגפן דהיינו ענבים ולס"ד דהרא"ש קרא מיירי בכוסס והא הכוסס חטה ברכתו בפה"א וענבים בפה"ע ולמה יקדי' חטה לענבים וא"א לדברי הלבוש דלמא ענבים דקרא ר"ל בוסר שגם ברכותיהם פרי הארמה כמש"ל ר"ס ר"ב אבל מ"מ שעורה תקשי דהא כוסס שעורה מברך שהכל כמש"ל סימן ר"ח אלא דזה לא תליא בבה"ג וקשיא גם לרש"י והרי"ף דס"ל דאין קדימ' לפה"ע על פה"א מ"מ מודה דפה"ע או פרי האדמה קודמים לשהכל וע"כ צ"ל דסבירא ליה דלא כרמ"א בסי' ר"ח אלא דגם בכוסס שעורים מברך בורא פרי הארמה וע"ש בספ' א"ר אע"ג דלפי האמת ס"ל להרא"ש בכוסס שעורה מברך שהכל מ"מ אינו יכול להקשות בכך על הרי"ף ורש"י שלא יחלוק בעל דין ויאמר דכוסס שעורה מברך בורא פרי האדמה. אבל לבה"ג ודאי קשה: ובהג"ה בלבוש כתב כו' שם כתב ליישב קושייתו על הלבוש ע"ש באריכות אלא דממילא לפ"ד בעל ההג"ה שם יש לומר גם דברי רמ"א פה ממה שהקשה עליו מ"א רס"ק זה: דבאמת דיין כו' ר"ל שיש ג' מעלות זו למעלה מזו מעלה א' ברכת במ"מ. מעלה שניה קדומה בפסוק והיא חשובה יותר מברכת במ"מ. מעלה ג' ברכת היין דהיינו פה"ג שהיא חשובה יותר ממעלת קדימ' בפסוק. כ"ש למעלת במ"מ ואעפ"כ ברכת במ"מ קודמת לפה"ג. דבמ"מ יש לו שתי מעלות קטנות דהיינו חשיבת' מצד עצמה שברכתו במ"מ שהיא מעלה א' הנ"ל מעלה שניה שמוקדמת בפסוק לגפן ובצירוף שני מעלות קטנות יחד הם חשובים יותר מברכת בפה"ג אף דבפה"ג חשוב' יותר מכ"א משני מעלות קטנות הנ"ל. ומ"ש הטור הביאו מ"א ס"ק ז' דבמ"מ קודם ליין לפי שהיא מבוררת וגם קודמת כו' אין אלו שני טעמים אלא חד טעמא ר"ל בצירוף שני מעלות קטנות יחד שהיא מבוררת קצת וגם קודמת. ולפ"ז גם דברי רמ"א בהג"ה א"ש ולא קשה קושית מ"א דמשמע מדברי רמ"א דדוקא בשוה לו בסמוכה כו' אבל זיתים קודמים לשעורים ז"א דמעשה קדירה קודמת לכל עכ"ל מ"א והשתא א"ש דהא מעלת קדימה בקרא עדיף ממעלת ברכת במ"מ לבד כנ"ל ולכן זית שמוקדם בקרא קודם למעשה קדירה אע"ג שברכתו במ"מ ואע"ג דהרב"י ע"כ לא ס"ל הכי וס"ל דבמ"מ עדיף מקדימ' דקרא ומה"ט ס"ל דשעורה מעשה קדרה קודם לזית וכמ"ש מ"א בס"ק ו' דמה"ט נקט תמרים ולא נקט זית כו'. מ"מ לא כתב רמ"א ל' פלוגתא כיון דאין מבורר כן להדיא בדברי הרב"י וכן דרך רמ"א כנודע: וברמזים משמע כו'. ר"ל דהלבוש דחה דברי בעל הגה' הנ"ל בשתי ידים ע"ז כתב מ"א דברמזים משמע כדברי בעל הג"ה שבלבוש וא"כ י"ל דגם רמ"א ס"ל כן ויתיישב קושית מ"א: ובכוסס חטה כו' לענ"ד חסר כאן תיבה א' או שתים והוא תי' אחר לקושית מ"א על רמ"א. דלתירוץ זה עפ"י דברי הגהת לבוש מיירי רמ"א דוקא במעשה קדרה של שעורים וכנ"ל. והשתא בא לומר דרמ"א מיירי בכוסס שעורה. ומה שהקשה מ"א מסעי' ה' שכתב הרב"י דכוסס אינו קודם לפה"ע ע"ז כתב מ"א פה דרמ"א ס"ל דאין הפי' בכוסס אזדא לה מעלת מין ז' כלל כיון דקרא לא מיירי ביה אלא דקרא מיירי אפילו בכוסס חטה אלא כיון דאין ברכותיהן שוות אין קדימה כמו שכתב בסעיף א'. והא דאמרינן כל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה היינו דוקא בברכותיהן שוות וכתי' השני של הרא"ש (של הרא"ש) לבה"ג כנ"ל בס"ק ב'. או כתי' א' דהיינו בעשה מעשה קדרה דאז אפילו אין ברכותיהן שוות ברכת במ"מ קודם לכל אבל כוסס חטה עם פה"ע דהיינו ענבים וכדומה ממין ז' אין לחטה קדימה לפי שאין ברכותיהן שוות אלא הדין שמברך על החביב וכדעת י"א שהובא בסעיף א' והוא דעת סמ"ק וממילא כששניהם חביבים הולכים אחר מין ז' אע"ג שאין ברכותיהן שוות כיון דלסמ"ק אפי' אין ברכותיהן שוות הולכין אחר החביב ע"כ ס"ל אע"ג דאין א' פוטר חבירו מ"מ גם בקדימ' הולכים אחר החשוב אלא דאז מודה ר"י דאין הולכים אחר מין ז' אלא אחר החביב ודלא כהרא"ש שהביא בס"ק ב' דבאין ברכותיהן שוות לענין קדימה אין מעלה בא' על חבירו ומה"ט ס"ל להרא"ש באין ברכוהיהם שוות מברך על איזה שירצה והוא דעה א' שבשעיף א' וא"כ י"ל מה דמשמע מהגהת רמ"א דזית קודם לשעורה איירי בכוסס שעורה ומיירי כששניהן חביבים עליו דאז הולכין אחר מין ז' וכיון דזית מוקדם לשעורה דזית ראשון לארץ בתרא ושעורה שניה לארץ קמא לכן זית קודם. כנ"ל ליישב כו' וכמש"ל בס"ק ד' ור"ל דניהו דאין כוונת הרב"י כן בסעיף ה' דהא הביא תחלה בסעיף א' דעת הרא"ש באין ברכותיהן שוות מברך על איזה שירצה ואפי' הא' חביב וגם הוא מין ז' ודעה שהביא תחלה היא עיקרית להרב"י כנודע. מ"מ רמ"א לא הגיה בסעיף ה' דאף דעת רמ"א כסמ"ק וגם י"ל כן דברי הרב"י בסעיף ה' אף שאין האמת כן בכוונת הרב"י מ"מ לא כתב רמ"א בל' מחלוקת וכנ"ל בתי' א' וכדרך רמ"א: ש"ע סָעִיף ד
סָעִיף ה
ט (ס"ק ט) ברכת כו' פירש כגון כו' דהוי קשיא עליה ל"ל דברכת המוציא חשובה מברכת במ"מ. ת"ל דצריך לברך תחלה המוציא כיון שכבר נטל ידיו ובירך על נטילת ידים אסור להפסיק בין נטילה להמוציא לזה כתב דמיירי שעדיין לא נטל ידיו אלא שיש שלחן ערוך כו' אפי' כה"ג יקדים המוציא ויטול ידיו ויברך. ויברך המוציא ואח"כ יברך במ"מ. וע"ז כתב מ"א ונ"ל דמיירי לחמניות שבלילתן רכה מברך עליהם במ"מ ואם אכלן תוך הסעודה שלא מחמת הסעודה דהיינו לתענוג ולא לשובע צריך לברך עליהם במ"מ ואין המוציא פוטרתן כמש"ל סי' קס"ח: דאם הוא תבשיל כו' צ"ל על הפת תחלה ר"ל בלי טעם דהמוציא חשובה אלא שלא לגרום ברכה יתירה דע"י שיברך המוציא יפטור גם התבשיל כמ"ש סוף סימן רט"ו כצ"ל: ש"ע סָעִיף ה
י (ס"ק י"א) ובלבד כו' אפי' לא נתכוין בפי' ר"ל אלא סתם: ואם הביאו אח"כ והיינו בסתם עסי' ר"ו מחלוקת הפוסקים: ש"ע סָעִיף ה
סָעִיף ו
יא (ס"ק יב) ומיהו כו' בהדיא בקרא. ר"ל דודאי דכוסמין בכלל חטים וש"ש ושיפון בכלל שעורים וכמו שכ' הטור סי' ר"ח. מ"מ מה שהוזכר בפירוש בקרא עדיף וכמ"ש סי' קס"ח ס"ק ו': ש"ע סָעִיף ו
סָעִיף ד
יב (ס"ק יג) כיון כו' ל"ל קרא בחטה ושעורה להקדימן לאחרים. ר"ל להרב"י דקרא מיירי במעשה קדרה וחשיבי ועבדי מינייהו פת: ומ"מ בש"ש ושיפון כו' זית קודם כמ"ש סעיף ד' והיינו לפ"מ שיישב מ"א דברי רמ"א שם ע"פ הגהת הלבוש ודלא כהרב"י וכמו שכ' מ"א ס"ק ו': זה הכלל כו' במ"מ על חטין בפה"ג ה"ה במ"מ על שעורים ג"כ קודם לבורא פרי הגפן כיון שברכתו בורא מיני מזונות ומוקדם לגפן אלא משום דבא לסדר זה אח"ז במ"מ גפן זית וזה דוקא בחטין קודם לבפה"ג וזית. משא"כ שעורים שזית קודם למעשה קדרה של שעורים כיון שמוקדם בקרא וכמ"ש בס"ק ח' ע' שם הגהת הלבוש: בפה"א ובפה"ע אזלי' בתר חביב. ר"ל מה שתדיר חביב עליו וכמו שכ' בס"ק ד'. שניהם אין ממין ז' יש להקדים פה"ע כדי לצאת ידי בה"ג דפה"ע קודם לפה"א כיון דשווין: ש"ע סָעִיף ד
ט״ז
סָעִיף א
א היו לפניו כו'. במשנה פליגי רי"א מין שבע' עדיף וחכ"א איזה מה' שירצ' יברך אמר עולא מחלוק' בברכותיהן שוות ובברכ' על א' מהן נפטר חבירו אבל באין ברכותיהן שוות וצריך ב' ברכות כגון צנון וזית ד"ה מברך ע"ז וחוזר ומברך על זה ופסק הרא"ש כר"י וס"ל דר"י לא פליג אלא במין ז' אבל באין מין ז' ס"ל דאזלינן בתר החביב וחביב היינו רוב פעמים וזהו בשוות אבל באין שוות לא אזלינן בתר מין ז' וד"ה איזה שירצ' דהיינו אפי' חביב עליו אחד יותר ברוב פעמי' ועתה הוא חפץ בשני יקח מה שירצה להקדים והסמ"ק פי' דאיזו שירצ' היינו החביב ברוב פעמי' ממילא הוה באין שוות כמו השוות ואין זה שם מין ז' וזהו הי"א והרמב"ם פסק כרבנן דהיינו בתר החביב אזלינן והחביב ס"ל כל מה שהוא חביב עליו עתה לא ברוב פעמים רק בשניהם חביבים או אינם חביבים באחד יותר מחבירו אזלינן לכ"ע בתר מין ז' או בתר קדימה בפסוק הן בשוות מצד הלכה דקי"ל כרבנן הן באינם שוות מצד ההלכה דכ"ע ס"ל הכי ולענין ההלכה אין כאן שום חשש דבכל הדרכים יש לו על מה לסמוך דאם ברכות שוות ויש מין ז' מי שרוצה ליקח המין ז' ולפטור השני מברכה שפיר עביד כר"י וכפסק הרא"ש. ואם ירצה ליקח השני החביב עליו ולפטור המין ז' שפיר עביד כרבנן וכפסק הרמב"ם ואם אין ביניהן ממין ז' פשיטא דשפיר יעשה ליקח החביב וה"ה באין ברכות שוות וצריך להקדים א' לחברו בברכה ג"כ יש מעלה למין ז' ויש מעלה לחביב ויעשה מה שירצה בהקדמה וענין חביב יכול לסמוך על שני דרכים הן אם חביב לו רוב פעמים אחרים כהרא"ש הן אם חביב לו עתה כהרמב"ם כן נ"ל כיון שאין לפנינו הכרע הלכתא כמאן: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ב וי"א שבפה"ע קודם. הוא דעת ה"ג והפוסקים חולקים עליו והיינו דיעה קמייתא ונראה דיש לנו לפסוק בזה דאם חביב לו יותר בפ"הא יברך תחלה כדיעה ראשונה ואם שוים בחביבות יברך בפה"ע תחלה כדיעה בתרא: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ג כל המוקדם כו'. בטור כתוב אם המאוחר חביב יותר ופי' ב"י היינו לדעת הרא"ש דלעיל דמין ז' עדיף מחביבות בשוות ה"נ מוקדם אבל להרמב"ם דלעיל כי היכי דמין ז' נדחה מפני החביבות ה"נ נדחה מעלת המוקדם ואין מעלה למוקדם אלא בשוים בחביבות ולפי דברי ב"י גם להסמ"ק דס"ל בס"א דבאין שוות אזלינן בתר החביב ודחינן מין ז' גם דחינן מעלת המוקדם באין שוות ואזלינן בתר החביב להקדימו ולהרא"ש באין ברכות שוות דלא אזלינן לא בתר מין ז' ולא בתר חביבות אלא איזה מהן שירצה קשה למה לא יועיל כאן מוקדם באין שוות נימא ג"כ דמוקדם לא מהני אלא בשוות כמו מעלת חביב וכ"ת הכי נמי דלהרא"ש הוה מעלת הקדימה בשוות דוקא זה אינו דהא סיים הטור בסי' זה אבל לסברא של א"א ז"ל שהן שוות בורא פרי העץ ובורא פה"א אפשר דאיירי אף בכוסס חטה פי' דחטה קודמת מצד המוקדם בפסוק מ"ש דמועיל אף באינן שוות וי"ל דכיון דחשוב בקרא דמיירי במעלת הקדימה שוות ואינן שוות ש"מ דמוקדם הוי מעלתו בכל גוני משא"כ מעלת מין ז' לא מצינו לו מעלה להקדמה אמרי' אין לו מעלה אלא בשוות שהאחד פוטר חבירו אבל לא במקום שחייב לברך על שניהם לענין קדימה: ש"ע סָעִיף ד
ד הלכך תמרים קודמים כו'. בטור כתוב קודם זה הלכך זית קודם לשעורה כו' ונראה דזה מיירי בתבשיל הנעשה משעורים דאי תפרש דוקא בכוסס שעורים שברכתו בורא פרי האדמה אז זית קודם לו. אבל במעשה קדירה דשעורים שברכתו בורא מיני מזונות מבורר טפי מבורא פרי העץ דזית זה אינו דאם כן אמאי כת' הטור אח"כ גבי יין ומיהו מעשה קדרה דחטי' דשעורים קודמין ליין לפי שברכתו בורא מיני מזונות שהיא ג"כ חשובה ומבוררת לו וגם קודמין בפסוק עכ"ל. והיה לו לכתו' רבותא גדולה ברישא גבי זית דאפילו במקום שהשעורה מאוחר בפסוק כגון לגבי זית אפילו הכי בורא מיני מזונות עדיף ולמה המתין עדיין לחלק בזה דלא הוי רבותא כל כך אלא ברור דכאן מיירי אפי' ממעשה קדירה וכ"ת הא באמת במעשה קדירה הוי ברכה מבוררת ולמה לא יקדים לזית. נראה לי שהטור לא חשיב לזה ברכה מבוררת נגד בורא פרי העץ ולנגד יין לא כתב הטור שהיא מבוררת יותר ממנו. דהא לא כתב רק שהיא גם כן חשובה וגם קודמין בפסוק ולא אמר שמבוררת יותר אלא שהשוה יין ובורא מיני מזונות לענין מבוררת. ותו דאם הוי מבוררת יותר מיין בזה נמצא שיהיה לבורא מיני מזונות שני מעלות קשה למה לי ב' מעלות והלא כלל בידינו דכל המוקדם קודם אפי' באין בו שום יתרון רק מצד ההקדמ' לחוד וכמ"ש הטור אח"כ גבי חטה קודמין לזית. ומטעם זה נמי שעורה קודמת לדבש לא כ' רבינו לשני טעמים אלו אלא טעם זה דהיינו טעם הקדימ' בפסוק לחוד כמ"ש הטור בהדיא אלא ברור דהכי קאמר שלכאורה יש ליין מעלה מצד ברכתו שהיא מבוררת. ונמצא אם יש לתבשיל של שעורה מעלה מצד הקדימה הוין שקולים יחד ע"כ הקדים לומר שגם במ"מ הוא מבוררת כמו היין וגם עודף עליו מצד קדימתו בפסוק וגם שנמצא בדברי הרא"ש שכתב וז"ל דודאי ברכת המוציא או במ"מ חשיב מבורא פרי העץ נראה ע"כ דהטור לא ס"ל כן מכח ההוכחה שכתבתי והמעיין ברא"ש יראה דכ' דבר זה דרך דחיה לומר שאין להביא ראיה לרש"י מזה וע"כ ניחא גם במ"ש הלכך זית קודם לשעורה דהיינו אף במעשה קדירה דשעור' דהשעור' היא מבוררת בשוה עם הזית ויש קדימה לזית בפסוק כנלע"ד בפי' דברי הטור על נכון ורמ"א כ' אבל במעשה קדירה מה' מיני דגן היא חשובה יותר מברכת היין לא מצד הברכה עצמה שהיא מבוררת כ' כן אלא מצד הקדימה בפסוק וכמ"ש. ובלבוש ראיתי בזה שכת' האי הלכך שזכרתי בשם הטור וכ' שברכת במ"מ היא מבוררת יותר מן היין והאריך בפלפולים שהקשה לו א' לומר דודאי האי הילכך זית קודם לשעורה היינו בכוסס שעור' דוקא דברכתו בורא פה"א וזית היינו זית שלא נגמר גדולו דג"כ ברכתו בפה"א ע"ש אם תרצה וכל זה ללא הכרח וצורך כי בודאי כאן מיירי מכל שעור' אפי' במעשה קדירה כמ"ש והוא ברור אחר העיון: ש"ע סָעִיף ד
סָעִיף ה
ה אבל כוסס חטה כו'. זה הוא דעת בה"ג דס"ל דבורא פה"ע קודם לבורא פרי האדמה וסיים הטור על זה אבל לסברת א"א ז"ל שהן שוות אפשר דאיירי אף בכוסס חטה עכ"ל ופי' ב"י דכ' לשון אפשר משום די"ל דהרא"ש מודה בזה דחטה דכתי' בקרא היינו לאו בכוסס אלא בפת מדגלי קרא בתריה ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם כו' ולא ידעתי מה עלה בדעתו בזה דהא כת' הרא"ש בהדיא ואף אם תרצה להעמידו בכוסס חטה כו' ולפ"ז ודאי א"א להעמידו בכוסס אלא נראה ברור דלהכי כ' הטור לשון אפש' לפי שכת' הרא"ש וז"ל ואף אם תרצה להעמידה בכוסס י"ל כך כי כל המוקדם בפסוק בין בדברים שברכותיהם שוות כמו חטה לגבי שעורה כו' עכ"ל. כוונת הרא"ש דהאמת הוא דאף באינן שוות יש מעלה לקדימה אע"פ שאז אין מעלה לחביב או מין ז' כמש"ל לדעתו אלא דמ"מ יש לומר דגם מעלת הקדימה אינו אלא בשוות אבל לא באינן שוות כמו במעלת חביב ומין ז'. ע"כ כת' הטור לשון אפשר בזה כיון שי"ל דבכוסס חטה לא מהני קדימה נגד בפה"ע מצד שאין ברכותיהן שוות כנלע"ד פשוט: ש"ע סָעִיף ה
סָעִיף ו
ו ואיהו לאו ממין ז'. קשה דהא כתב בסי' ר"ח דכוסמין ושבולת שועל הווין בכלל הדברים שנשתבח ארץ ישראל ממילא הוה בכלל ז' המינים ולפי מ"ש בסי' קס"ח לתרץ שם מתורץ גם כאן דה"ק אף על פי דאיהו לאו בכלל שבעה לכל מילי מ"ש: ש"ע סָעִיף ו
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז
סָעִיף א
א היו עט״ז ברכות מ״ב ומ״א א׳. ומ״ש ועתה חפץ בשני יקדים הוא דברי הב״ח הביאו המ״א אות ב׳ ואע״ג באות ג׳ תי׳ לזה הקושיא כמ״ש המ״א באות ב׳ דבז׳ מינים אזלינן בתר קדימה אף באין שוות דאקדמינהו קרא משא״כ שאר מינים נגד ז׳ מינים וכדבעינן למימר שם אי״ה מ״מ מסברא כ״כ איזה שירצה יקדים ולא כתב אין קדימה ש״מ דתליא במה שחפץ עתה הא לא״ה מין ז׳ עדיף אף באין שוות (אבל במ״א ב׳ כתב שאין ל׳ הרא״ש משמע כן) וסמ״ק עובר באין שוות חביב עדיף אף לר׳ יהודה והטעם דבשוות אין תליא ברצון האוכל מאחר שא׳ פוטר חבירו ראוי שמין ז׳ יפטור שאר מינים ובאין שוות אין פוטר תליא בדעת האוכל מה שחביב עליו תמיד ראוי להקדים עי׳ פרישה. ומ״ש דהסמ״ק פירש איזו שירצה היינו ברוב פעמים לא הבינותי כלל דאיזו פי׳ שייך לזה ולא מצינו בגמרא הלשון איזה שירצה יקדים דסמ״ק טעמיה דנפשיה קאמר והרמב״ם (בס״ב) בפ״ח מה״ב הי״ג פסק כחכמים דר״י דחביב עדיף וסובר חביב הוי מה שעתה חביב הילכך בא׳ חביב אין חילוק הן שוות בברכה מקדים החביב כרבנן הן באין שוות דכ״ע אף ר״י מודה דחביב כה״ג עדיף (כעין פי׳ הסמ״ק) ופסק הלכה אין הכרע (אפשר דסובר דיעה א׳ בסתם הלכה כן כשכותב וי״א משא״כ היכא שכותב ולהרמב״ם כמו אבל הרמב״ם אין הכרע ומ״מ רא״ש נגד סמ״ק י״א הלכה כרא״ש וי״ל דהר״מ כסמ״ק בזה והבן) וא״כ הלכתא כך הוא בשוות וא׳ פוטר חבירו אם רוצה לעשות כרא״ש או כר״מ עביד שיקבע לו הלכה כא׳ לא פעם כך ופעם כך ואין ביניהם מין ז׳ מקדים החביב לכ״ע ומלת דשפיר א״י דמחויב הוא ובאין שוות דאין פטור רק הקדמה ומין ז׳ רוצה עתה ומין אחר חביב עליו אין הכרע לרא״ש יקח מין ז׳ דחשוב ורוצה עתה בו ולסמ״ק יקח החביב ודעביד כמר עביד כו׳ ולשיטתיה במ״ש כב״ח וחביב באין מין שבעה אין הכרע בין רא״ש ורמב״ם (ראב״ד לכאורה ט״ס) דעביד כמר כו׳ ואם מין ז׳ ושאר מינים ושוות ורוצה עתה במין ז׳ ושאר מינים חביב עליו לכאורה יקח מין ז׳ דאל״כ הוי דלא כמאן וצ״ע בזה כעת: ולי העני יש בכאן הרהורי דברים והנני פורטם בעזה״י בוסר דמברכין פה״א בספק כבסי׳ ר״ב ס״ב אם יש לו בוסר ופה״א איזה מקדים דאפשר דראוי לברך על מין מבורר על צנון פה״א ולפטור הבוסר בספק ויפטור הוודאי גם קליפת רימונים המרוקחים בדבש אם נאמר שיש בו מהספק או פה״ע כמ״ש המ״א ר״ב י״ז אם מקדים צנון לו כו׳ ומיהו אפשר שאין זה שבח א״י בוסר או קליפת רמונים שאין טוב כ״א אחר הריקוח עמ״א לקמן אות ח׳ ובאנו למחלוקת המ״א ולבוש שם. גם אי בעי כוונה כה״ג או לאו עסי׳ ר״ו. ומ״ש שם עוד אודיע לך דהתבשיל משאר מינים ומעט קמח חטה בו ותבשיל משעורה לבד י״ל קודם תבשיל שעורה מז׳ המינים לתבשיל שאר מינים אף לענין במ״מ חשוב הוא כבסי׳ ר״ח ס״ב לענין חשיבות הוי יותר חשוב תבשיל שכולו שעורה עא״ר אות י״ד יע״ש: בחידושי שם כתבנו הרשב״א והרא״ש נקטו שוות אתרוג וענבים אפשר דוקא נקטו לא חטה וצנון דלאו מין ז׳ הוי דחטה דקרא לחם ולשיטתיה דמעין שלש ד״ת וכוסס חטה בנ״ר ואמאי ש״מ דלחם הפסיק ענין וחטה אלחם קאי (וא״כ דייסא לדידיה נמי אפשר דרבנן) ומזה קשה קצת עמ״ש הטור כאן דכוסס חטה אפשר הוי מין ז׳ ובר״ט סובר דמעין שלש ד״ת וכוסס אין מברך כ״א בנ״ר ורש״י נקיט לדמיון זית ותפוחים ולמה לא גפן ותפוחים לכאורה באכל ענבה א׳ בריה כבסי׳ ר״י מברך מעין שלש ופוטר בנ״ר דתפוחים כבסי׳ ר״ח סי״ג א״כ אף לחכמים דפסקו חביב עדיף כאן הואיל וברכה אחרונה מברך מעין שלש בהכרח ופוטר בנ״ר דתפוחים אית לן למעבד ברכה ראשונה כן לברך על המין זיי״ן ולפטור תפוחים מש״ה מצייר זית דיש בו גרעין ולא הוי בריה ופחות מכשיעור והבן זה ומ״מ א״י אם הדין הוא כך דברכה ראשונה יעשה על החביב ואחרונה על מין ז׳ ויפטר בנ״ר דתפוחים ואין להם שייכות זה לזה ועדיין צ״ע: והלבוש כתב בס״ב וי״א משמע דהלכה כדיעה א׳ בסתם יע״ש ועמ״א ד׳ ואי״ה שם יבואר: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ב וי״א עט״ז פה״ע נגד שהכל ופה״א נגד שהכל הם קודמין אף דשהכל חביב לו עמ״א ג׳ ופה״ע ופה״א בשניהם שוים ינ.״ש כבה״ג ויוצא ממ״נ ובחביב פה״א יקדים חביב כדיעה א׳ בסתם ועמ״א ד׳ ואי״ה יבואר והנה דובשא דתמרי שהכל משבח א״י הוא וחביב עליו ומין אחר פה״א יראה פה״א קודם כ״כ בחידושי: והוי יודע אם יש דבר שברכשו ספק אם פה״ע או פה״א דמברך מספק פה״א אם יש לו עוד דבר פה״א ופה״ע עדיף טפי שיאכל הג׳ יחד כבסי׳ ר״ב סי״א ור״ח ס״א ואם אין לו רק דבר שברכתו פה״ע יברך פה״ע ויכוין שלא להוציא הספק דאל״כ איך יברך אח״כ פה״א. ומיהו הא א״ל דיברך תחלה פה״א ומיד פה״ע ויאכל דיוצא ממ״נ דהוי הפסק אם יאכל תחלה פה״א הפסק או יאכל פה״ע ומיד שבירך צריך שלא יפסיק בדיבור אחד כבסי׳ ר״ו ואם אמר בא״י אמ״ה בורא פה״א ועץ ונתכוין לשתיהן אם נאמר דאפי׳ מלה אחת הוי הפסק יש למיבעיא אם יצא ידי פה״ע ואם נאמר דבעינן ג׳ תיבות איכא למיבעיא אם יצא ידי שתיהן מר״ט במ״א אות ח׳ בורא מאורי האש בורא בשמים שם טעה משא״כ כאן דכוונתו לשתיהן אפשר דיוצא וצ״ע בכל זה: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ג כל עט״ז בטור כתב אפי׳ אם השני חביב כו׳ ויש ט״ס וצ״ל וקשה למה יועיל כאן מוקדם באין שוות ומלת ל״א ט״ס. ומ״ש דאקדמיה קרא כעין זה כתב המ״א אות ב׳ ואמנם מ״ש ש״מ דמוקדם הוי מעליא בכל גווני קשה קצת דודאי ברכות שלפניו הוי דרבנן ולא להכי אקדמיה קרא וארץ דהפסיק עני לאו להכי אתא ולשום דרשא כדאמרן והמ״א כתב הואיל ואקדמינהו קרא אנן נמי נקדמיהן יע״ש ולדינא יבואר אי״ה בט״ז ה׳ ומ״א ח׳ בזה: ש"ע סָעִיף ד
ד הילכך עט״ז הסכים להשואל בלבוש וכ״כ המ״א אות ח׳ יע״ש דזית קודם לבמ״מ דשעורים והיינו אע״ג דבמ״מ חשובה קצת יותר נגד פה״ע דתפוחים כמו במ״מ דאורז אבל אין כ״כ חשובה כמו פה״א לגבי שהכל והילכך קדימת הפסוק חשוב יותר וכמ״ש המ״א אות ח׳ והר״ב שכתב במ״מ מבוררת ואמנם מ״ש המ״א אות ז׳ דמבוררת יותר קשה דאם במ״מ מבורר יותר מיין אף בלא קדימה תקדים כמו יין ובטור לא נזכר יותר וי״ל מבוררת קצת עם מעלת הקדימה בפסוק כמ״ש באות ח׳ וי״ל דמבוררת יותר ויין חשוב מצד עצמו שקובע ברכה בכמה מקומות ואין זה תי׳ מספיק דמ״מ ליהוי כפה״א ושהכל. ומ״ש הט״ז מרא״ש דבמ״מ חשוב מפה״ע ושהטור לא ס״ל כן לכאורה י״ל דחשוב קצת מהם אבל לא בפלס פה״א ושהכל ומוקדם בקרא עדיף כמ״ש המ״א באות ח׳ אלא ממ״ש הרא״ש מ״א א׳ ואין להביא ראיה לרש״י מכל המוקדם בפסוק קודם אלמא חטה קודם לגפן דלא כבה״ג דמיירי במ״מ ואכתי איך תקדום שעורה לזית אלמא במ״מ קודם לזית. וזה טעות דמוקדם היינו זה ראשון לארץ ב׳. ומיהו אין להביא ראיה דזית קודם לבמ״מ דשעורים לדידן דקרא לאו בכוסס חטה מיירי וע״כ תבשיל וכמ״ש המחבר בס״ה וכ״ש לרא״ש וטור דמעין שלש בר״ט וע״כ חטה בתבשיל ואיך אמר כל המוקדם דזית מוקדם לארץ ב׳ לשעורה קודם די״ל כל המוקדם בפשטיות ועלה קאי תדע דהמוציא ודאי חשוב מכל ואפי׳ מזית ובמ״מ דחטה ואפ״ה כתב הרא״ש דאיכא לאוקמיה קרא בהמוציא ואין להאריך: ש"ע סָעִיף ד
סָעִיף ה
ה אבל כוסס עט״ז דקדק מלת אפשר בטור הביא מ״ש הרא״ש מ״א א׳ ואין להביא ראיה לרש״י דפה״ע שוה לפה״א דמוקדם בפסוק אלמא חטה קודם גפן וי״ל במ״מ ואף אם תרצה להעמידה בכוסס י״ל כך בדברים ששוות בברכות עכ״ל והנה למ״ש הט״ז באות ג׳ דב׳ קדימות יש א׳ מין ז׳ לשאר מינים ובאין שוות ל״ש קדימה וקדימת הפסוק במין ז׳ עצמו חשוב יותר וכמ״ש המ״א גם כן באות ב׳ וא״כ אמאי לא תירץ לבה״ג כפשטיה דמוקדם קודם חטה פה״א קודם פה״ע דאקדמינהו קרא והא דבה״ג במין ז׳ עם שאר מינים דע״כ יש חילוק ביניהם ש״מ דהרא״ש נמי לאו ברירא ליה דאפשר ה״ה בקדימת הפסוק באין שוות ל״ש קדימה כמו במין ז׳ על שאר מינין וכתב כן לנפשיה אפ״ה מיתוקם בכוסס ומוקדם בשוות ומש״ה כתב הטור אפשר שראה שאביו ז״ל מסופק בו בין שוות או שייך קדימת הפסוק כו׳ ומיהו דעת המחבר אין כבה״ג אלא כמ״ש בב״י דכוסס לא איירי קרא וכמ״ש במ״א אות ח׳ יע״ש: ש"ע סָעִיף ה
סָעִיף ו
ו ואיהו עט״ז ועמ״א אות י״ב ובקס״ח בט״ז אות ד׳ יע״ש: שכר שעורים וחטים וטטרק״י אם יש בהם דין קדימה או לאו עסי׳ קפ״ב במ״א ב׳ במחלוקת שנויה אי שייך דין קדימה בהם ולמ״ש במ״א אות י״ג בשם לבוש דבש תמרים אין לו דין ז׳ מינים כ״ש שכר דאין לו דין מין ז׳. ברכת אכילה קודמין לריח כמ״ש המ״א י״ג ורי״ו. ואכילה לשתייה אין בו קדימה אם ברכותיהן שוות רק בחביב ורוצה עתה. אמר הכותב ראיתי לכתוב כאן דבר שיש בו ספק פלוגתא שלא לאכול כ״א תוך הסעודה וכדומה: א׳ כל ה׳ מיני דגן שלא לאכול חי או שלוק וקליות והגרעינין שלימין כ״א בתוך הסעודה ר״ח ס״ד. ב׳ קליפת מרנצי״ן מרוקחין בדבש וצוקר ג׳ דיעות פה״ע ופה״א ושהכל עסי׳ ר״ב במ״א י״ז וט״ז ר״ד ט״ו לא מהני תוך הסעודה דלא ללפת הפת בא אם יש לו פה״ע פה״א ושהכל יאכל זה עמהם וא״ל יראה לברך בהכל: ג׳ אורז ודוחן שנתמעכו בר״ח ס״ו ומ״א ט׳ למחמיר ראוי לאכול תוך הסעודה ולמאן דלא מחמיר יכול לנהוג כסוגיין דעלמא. אבל אורז גרעין שלימים י״ל דהוי ספק אי פה״א אי במ״מ עמ״א שם י׳ בלא נתמעך: ד׳ מי פירות ע״י בישול ושרייה מעל״ע בסי׳ ר״ב סי״א ספק ברכה אחרונה בתוך הסעודה וראשונה ראוי שיהיה לו פה״ע ושהכל כו׳. ה׳ זגים שנתנו עליהם תאנים בסי׳ ר״ד ס״ו בט״ז ומ״א אות י״א וי״ז ברכה אחרונה ספק וגם ראשונה אי פה״ע או גפן או שהכל יע״ש: ו׳ ברכה אחרונה בבריה או שתיית כזית במשקים יש בו מהספק ברי״ש י׳ לכן לא יאכל בריה אלא ירסק או כזית ולא ישתה כ״א פחות מכזית או רביעית. וכוס ברכה בהכרח ישתה רביעית בסי׳ קצ״ג ס״ג וה״ה כל המשקין ויי״ש בכלל עט״ז ר״י א׳. ז׳ מיני מרקחת מפרי האדמה שע״י בישול לגריעותא רק הדבש מתקן יש ספק בסי׳ ר״ה בט״ז אות ג׳ ומ״א ה׳ יע״ש אם פה״א או שהכל והמברך פה״א אין גוערין בו יע״ש בפריי. ח׳ מיני הריפות ממטרק״י וכדומה שאין מה׳ מיני דנן יש בו ספק כי הט״ז בר״ח אות י״א כתב שהכל ושם בפריי כתבתי שי״ל פה״א יע״ש. ערבי״ז שוטי״ן הן בגינה או שדה יש בו מהספק אם פה״א או שהכל בר״ד בט״ז אות ד׳ ובפריי שם. י׳ פאווידל״א בר״ב ס״ז ספק אם פה״ע או שהכל ובוסר יש למנוע ג״כ שא״י שיעורו שם סי״א יע״ש ולמאן דמחמיר יכין לו שאר מינים ג״כ ומאן דלא מחמיר בברכה ראשונה יברך שהכל אבל ברכה אחרונה אין תקנה ישמע חכם ויוסף לקח: ש"ע סָעִיף ו
בְּאֵר הֵיטֵב
סָעִיף א
א שבעה. אפי' הוא חצי פרי והשני הוא שלם. ואם שניהם מין שבעה או שניהם אינן מין שבעה ואחד שלם ואחד חביב שלם עדיף. מ"א: ש"ע סָעִיף א
ב יקדים. קשה הא כ' הטור חטה קודם לזית וכמ"ש סוף סעיף ד' משום דמוקדם בפסוק וכ"ש כאן דצנון אינו ממין ז' כלל ותירץ המ"א אם שניהם מין ז' אזלינן בתר המוקדם בפסוק מאחר שהקרא הקדימו אנן נמי נקדימנו אבל למה שלא נכתב כלל בקרא לא שייך קדימה ע"ש: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג ולהרמב"ם. כתב הט"ז לענין הלכה אין כאן שום חשש דבכל הדרכים יש לו על מה לסמוך דאם ברכות שוות ויש מין ז' מי שרוצה ליקח המין ז' ולפטור השני מברכה שפיר עביד (כרבנן) [כר"י] וכפסק הרא"ש ואם ירצה ליקח השני החביב עליו ולפטור המין ז' שפיר עביד (כר"י) [כרבנן] וכפסק הרמב"ם ואם אין ביניהם מין ז' פשיטא דשפיר יעשה ליקח החביב וה"ה באין ברכות שוות וצריך להקדים אחד לחבירו בברכה ג"כ יש מעלה למין ז' ויש מעלה לחביב ויעשה מה שירצה בהקדמה ובענין חביב יכול לסמוך על שני דרכים הן אם חביב לו רוב פעמים אחרים כהרא"ש הן אם חביב לו עתה (כהראב"ד) [כהרמב"ם] כנ"ל כיון שאין לפנינו הכרע הלכתא כמאן עכ"ל: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ד קודמת. אפילו השני חביב עליו. מ"א: ש"ע סָעִיף ג
ה קודם. אפילו השני מין ז' כגון הכוסס חטה ותפוח. ויש לפסוק אם חביב לו פה"א יברך תחלה בפה"א. ואם שוים בחביבות יברך בפה"ע תחלה. ט"ז ומ"א. (ובספר אליהו רבה פסק דהכוסס חטה ותפוח חטה קודם אף שהוא פרי האדמה כיון שהוא מז' מינין וכן משמע בסמ"ק ורקאנטי ובזה מיושב דברי תוס' ברכות מ"א ד"ה מיתיבי ומהרש"א שהגיה בתוס' לא ירד לזה ע"ש): ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ו בפסוק. להרמב"ם איירי בשניהם חביבים בשוה: ש"ע סָעִיף ד
ז בתרא. וזית קודם לשעורה אף במעשה קדרה דשעורה עיין מ"א ט"ז: ש"ע סָעִיף ד
סָעִיף ה
ח במ"מ. אפי' הלחם משעורים ומיני מזונות מחטים ע"ת: ש"ע סָעִיף ה
סָעִיף א
ט משניהם. ואפי' רוצה לאכול משניהם אך שלא הביאו החביב א"צ להמתין עליו ב"י מ"א. וכשמביאים לפניו מרקחת שהוא פה"א או פה"ע ויין שרף מברך תחלה על המרקחת אפי' אם היי"ש חביב עליו ואם גם לעקו"ך שם יברך עליו תחלה במ"מ ופשוט הוא ע"ש עט"ז. סדר המעלות. המוציא. במ"מ על חטים. בפה"ג. זית. במ"מ על שעורים. גפן תאנה ורמון. בפה"א ובפה"ע קודמין לשהכל. בפה"א ובפה"ע אזלינן בתר חביב אפילו השני מין ז'. היו שניהם חביבים אזלינן בתר מין ז' והמוקדם בפסוק קודם. שניהם אינם מין ז' יש להקדים פה"ע. ולענין חביב אנן בני אשכנז נמשכין אחר הרא"ש שהמין הרגיל להיות חביב וכמ"ש ס"א. ואם שניהם חביבים אזלינן אחר איזו שחפץ עתה כמ"ש הרמב"ם מ"א ועיין ט"ז ס"ק א'. וברכת אכילה ושתיה קודמת לריח. היה לפניו יין ותבשיל שעורים וזית צ"ע מה יעשה דהא יין קודם לזית ושעורים קודמין ליין. וזית קודם לשעורים כמ"ש בס"ק ז' ע"ש מ"א. (ובספר אליהו רבה פסק דיברך אתבשיל של שעורים תחלה ואח"כ איין וזית והביא ראייה לדבריו ע"ש): ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ה
י בברכתו. ואפי' היו שניהם לפניו בעי שיתכוין בפירוש לפוטרו דאינו בדין שיפטור מי שאינו חשוב את החשוב דרך גררא אבל בירך על החשוב פטור את שאינו חשוב אפילו לא נתכוין בפירוש לפוטרו. ב"י עיין מ"א: ש"ע סָעִיף ה
סָעִיף ו
יא ממין ז'. אע"ג דהם בכלל חטה ושעורה מ"מ אין נזכרין בהדיא בקרא ע"ל סי' קס"ח ס"ד: ש"ע סָעִיף ו
בִּיאוּר הַגְרָ״א
סָעִיף א
א ס"א היו כו'. כר"י דהא רב יוסף ס"ל כותיה כמש"ש דאר"י ואי תימא כו' ועתוס' שם ד"ה אמר כו' ולא נהירא כו' ר"ל כמ"ש תר"י והרא"ש דמאי פריך דלמא תמרי חביב לר' המנונא ולשיטת הרא"ש צ"ל בברכותיהן שוות וגי' אמר רב יוסף כמ"ש למטה: ואם כו'. דר"י ל"פ בזה ארבנן הרא"ש שם: ואם אין ברכותיהן כו'. שם פליגי בה כו' וכיון דעולא ס"ל דוקא בשוות ה"ל אידך חד לגבי תרי וכ"פ הפוסקים ונראה שגי' הוא א"ר יוסף וס"ל דר"י נמי איירי בברכותיהן שוות וכעובדא דר"ח ור"ה וכדומה וכמ"ש הרא"ש שם דאל"כ ס"ל לר' יוסף כאידך וכמו שהקשו תוס' בד"ה הנ"ל ותי' כשאין חביבין כו' וזהו לשיטתם משא"כ לשיטת הרא"ש כנ"ל: ואפי' כו'. הרא"ש שם ודלא כתוס' שם ד"ה אבל וראייתו ממש"ש ד"ה מברך כו' מ' דאין שום צד מעליותא בשום דבר מדל"ק דר"י מודה לרבנן אבל דעת תר"י ורשב"א וש"פ כתוס' דחביב עדיף וז"ש וי"א כו' וכ"מ שם ל"ט א' אם חבירך כו' אע"ג שב"ק סובר דשלקית בפה"א כמש"ש מאי לאו כו' והא דקאמר שם דכ"ע כו' ול"ק דכ"ע ס"ל בפה"א לרבותא דאפ"ה ס"ל כרוב עדיף כו' ועתוס' שם ד"ה חביב: ונקרא כו'. תר"י ורא"ש וכגי' שלנו מין חביב עדיף: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב ס"ב ולהרמב"ם כו'. שפסק כרבנן וגי' א"ר יוסף כנ"ל מפ' כתוס' וי"א הנ"ל וכ"ש לאידך מ"ד דאף בשאין ברכותיהן שוות מחלוקת כן מפרש הב"י בדברי הרמב"ם דסובר שפליגי בתרווייהו בין בברכותיהן שוות ובין שלא בברכותיהן שוות והלכה כרבנן אבל נראה ששיטת הרמב"ם דגרס אלא למ"ד בשאין ברכותיהן שוות מחלוקת ול"ק אף בשאין כו' והיינו דוקא בשאין ברכותיהן שוות פליגי אבל בשברכותיהן שוות לא שייך קדימה כלל אלא מברך על א' ופוטר את חבירו ובשאין ברכותיהן שוות פסק כרבנן דחביב עדיף וז"ש מברך על איזה שירצה כמו שאמרו חכמים במתני' על איזה שירצה מברך וגריס דא"ר ירמיה ולכן פ' כמ"ד בשאין ברכותיהן כו' ורב יוסף איירי ג"כ בשאין ברכותיהן שוות ואז כל המוקדם כו' אבל בשברכותיהן שוות אין שייך קדימה והא דכתב ותמרי וענבים מברך על התמרי היינו יין של ענבים ודלא כרבינו פרץ כמ"ש בב"י דלא קי"ל כר"פ אך קשה הא אמרינן שם בגמ' אייתי לקמייהו תמרי ורמוני בריך אתמרי ברישא א"ל לא סבר מר להא דר"י כל המוקדם כו' משמע דר"י אמר גם אברכותיהן שוות (וי"ל דגי' הרמב"ם שם בעובדא דגמרא כלשונו בחיבורו שם ענבים במקום רמוני ושלישי במקום חמישי ופי' ג"כ כנ"ל דאין ברכותיהן שוות וא"ש דלא משנה הרמב"ם מלישנא דגמ' שם לפי גירסתו וכנ"ל) ושיטת התוס' דפליגי בתרווייהי בין בברכותיהן שוות ובין בשאין ברכותיהן שוות ופ' כר"י וכר"י דכל המוקדם כו' אך בשאין מין ז' סברי שר"י מודה לרבנן דחביב קודם: החביב כו'. כן מפ' מ"ש חביב וכ"ה במתני' שם מברך על כו': ואם כו'. דבהא ל"פ חכמים מדקא' עדיף וכן מדרב יוסף ור"ח ור"ה וכמ"ש תוס' שם ד"ה אמר. אבל ר"ש כו': ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ג ס"ג וכן בפה"א כו'. שם: איזה מהם כו'. עתוס' שם מ"א א' ד"ה אבל כו' וי"ל כו' וכ"מ בגמ' שם דקא' מברך ע"ז כו' מ' איזה שירצה קודם ולפי' תוס' החביב קודם כנ"ל: וי"א כו'. בה"ג והביאו תוס' ותר"י ורא"ש וש"פ וכ' שבה"ג מפרש דל"ק אלא שאין א' פוטר חבירו ע"ש ותוס' כ' שהוא כמ"ד אפי' בשאין ברכותיהן שוות ע"ש תוס' ד"ה אבל כו' וד"ה מיתבי כו' לכן צריך כו' וע' רש"א שנתקשה בזה מאד והעיקר נראה דט"ס בתוס' ד"ה מיתבי כו' ומ"ש לכן כו' שייך לסד"ה אבל כו' ור"ל דלא מתוקם פסק דה"ג אלא למ"ד באין ברכותיהן כו' ופליגי להקדים ופ' כר"י וא"כ בפה"ע קדים וכפסק דבה"ג משא"כ להאי לישנא דבאין ברכותיהן כו' ד"ה מברך על כו' ולפי פי' תוס' ורא"ש בשם רה"ג והרי"ף דר"י מודה לחכמים לא מתוקם פסק דה"ג בצנון וזית דבפה"ע תקדום כנ"ל וע"ז כתבו לכן צריך כו' בתפוחים וקליות ור"ל דבתפוחים וקליות שפיר מיתוקם פסק דה"ג אף לפי המסקנא דבאין ברכותיהן ד"ה מברך על כו' דבפה"ע תקדום אע"פ שאינו מז' המינין וכנ"ל: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ד ס"ד ודוקא כו'. הגהת סמ"ק וכמש"ו וכמ"ש בגמ' מ"ד א' דחמרא ע"פ הגפן כו' אלמא היא מבוררת וכן לענין ברכה ראשונה כמ"ש במתני' והוי כמו בפה"ע גבי שהכל: אבל מעשה כו'. שהיא ג"כ מבוררת וה"ה קודם ליין בפסוק. שם וטור: כל כו'. תוס' שם ד"ה זה כו' ועמ"א: ש"ע סָעִיף ד
סָעִיף ה
ה ס"ה הא כו'. טור בשם בה"ג וכ' דאזיל לשיטתו דבפה"ע קודם אבל להרא"ש דפליג י"ל אף בכוסס ודבריו צ"ע דהא קי"ל דבאין ברכותיהן שוות אין דין קדימה כמ"ש בס"א וכ"כ תר"י להדיא ומוקמי בדייסא וערש"י שם ד"ה דא"ר יצחק כו' והרשב"א כ' מטעם אחר דקרא לא מיירי בכוסס כמש"ש מ"ד א' ונ"מ לדבריו בכוסס אף חיטין אינן קודמין לשעורין אלא דלפי מ"ש בסי' ר"ח ס"ד בהגה והא כו' אין נ"מ בזה: ש"ע סָעִיף ה
סָעִיף ו
ו ס"ו היה כו' מ"מ כו'. וגם הן בכלל חיטין ושעורין דהא מברכין עלייהו במ"מ והמוציא ובהמ"ז וערש"י מ"ד א' ד"ה חמשת כו' וכמ"ש בפ"ב דפסחים ועמ"א: ש"ע סָעִיף ו
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)