שולחן ערוך, אורח חיים כב
א קָנָה טַלִּית וְעָשָׂה בּוֹ צִיצִית, מְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ דְּלֹא גָּרַע מִכֵּלִים חֲדָשִׁים: הַגָּה: וְאִם לֹא בֵּרַךְ בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּה מְבָרֵךְ בִּשְׁעַת עִטּוּף רִאשׁוֹן (מַיְמוֹנִי וְנִמּוּקֵי יוֹסֵף):
מִשְׁנָה בְּרוּרָה
סָעִיף א
א (א) קנה טלית וכו' - אין להקשות דהא על כלים חדשים צריך לברך בשעת קנין ולמה כתב ועשה בו ציצית די"ל דוקא כשקונה בגד שהוא ראוי ללבוש כמות שהוא אז מברך מיד אבל אם קנה בגד לעשות ממנו מלבושים אז לא יברך אפילו לאחר שנגמר רק בשעת לבישה דוקא דבעינן שעה מיוחדת או קנין או לבישה והכא הלא אינו ראוי ללבשו תיכף דהלא צריך להטיל בו ציצית ע"כ אינו יכול לברך עליו בשעת קנין וכדי לצאת ג"כ דעת הסוברים דצריך לברך שהחיינו על עשיית המצוה בפעם ראשונה ע"כ יברך בשעת עשיית הציצית ולא ימתין עד הלבישה: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) דלא גרע וכו' - אבל אין מברך שהחיינו על המצוה כיון דאינו בא מזמן לזמן לפ"ז אם עשה ציצית בבגד שהיה לו מכבר אף שלא היה בו ציצית מעולם אין צריך לברך שהחיינו וה"ה אם עשה תפילין לעצמו אינו מברך שהחיינו ועיין בבה"ל: ש"ע סָעִיף א
ג (ג) בשעת עיטוף - בתחלה ברכת להתעטף ואח"כ שהחיינו [פמ"ג ודה"ח]: ש"ע סָעִיף א
מָגֵן אַבְרָהָם
סָעִיף א
א מכלים חדשים. אבל אין מברך שהחיינו על המצוה כיון דאינו בא מזמן לזמן ומ"מ צ"ע דבי"ד סי' כ"ח כתוב בהג"ה דמברך שהחיינו על הכיסוי ובסימן רס"ה ס"ז כתב דמברך שהחיינו במילה ובפדיון הבן וצ"ל דהנהו לא שכיחי כ"כ וע' בח"ש שכתב קצת מזה אך ק' דעל כלים חדשים צריך לברך בשעת הקנין כמ"ש סי' רכ"ג ס"ד ולמה כ' ועשה בו ציצית וצ"ל דמיירי שלא בירך בשעת הקנין א"נ דוקא כשקונה בגד כמות שהוא ראוי ללבוש אז מברך שהחיינו אבל אם קנה בגד ועשה ממנו מלבושים אז מברך בשעת לביש' וכמ"ש סי' ת"ר ס"ב והכא כיון שעושה בו ציצית מברך אגב בשעת עשיית המצוה: ש"ע סָעִיף א
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם
סָעִיף א
א מכלים חדשים עמ״א ולא הבינותי בי״ד מתחנך בפ״א וכמ״ש הט״ז כאן ומילה ופדיון הבן משום דלא תדירי הויין כמזמן לזמן רק ציצית כתב הר״מ ז״ל פי״א מה׳ ברכות ה״ט בציצית ותפילין שקנין לו מברך שהחיינו זה אנן לא פסקינן כן ואין מברך שהחיינו אע״פ שקנין לו וכן מעקה בח״מ תכ״ז אין מברכינן שהחיינו על עשייה מעקה: ומ״ש המ״א דמברך על שעת עשייה ציצת לפי שבקנין עדיין לא נגמר דצריך לעשות ציצית ובת״ר ס״ב מברך בשעת לבישה דבעינן שעה מיוחדת או קנין או לבישה לא בשעה שנגמר ומביאו החייט כ״א בלבישה משא״כ ציצית להוציא י״ח הר״מ ז״ל ומהיותר טוב מברך בשעת עשיית ציצית: כתב ע״ת יברך שהחיינו ואח״כ להתעטף וא״ר אות א׳ דמברך תחלה להתעטף כמו פדיון הבן בי״ד ש״ה ס״י יע״ש והניח בצ״ע וי״ל הכא ברכת שהחיינו קדמה כבר משעה שהטיל ציצית נגמר הבגד וקנה כלים חדשים כו׳ וראוי לברך תחלה שהחיינו בשעת לבישה ויש לראות דא״כ באכילה נמי יברך שהחיינו ואח״כ פה״ע וכדומה דבראייה ראוי לברך עיין סימן רכ״ה ועיין סי׳ ר״ו שלא הוי הפסק דצורך אכילה הוא ואי״ה יבואר לקמן שם בזה ומה שהחליט המ״א כאן ות״ר דנתן לחייט אין מברך עד שילבשנו הט״ז בסי׳ רכ״ג אות ג׳ חולק ופוסק דמברך מיד יע״ש ומ״ש בשעת עיטוף א׳ יראה דל״ד ע׳ רכ״ה בלבוש יע״ש: ש"ע סָעִיף א
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל
סָעִיף א
א ס"ק א מכלים כו' אך קשה כו' וכמ"ש סי' ת"ר דבליל שני של ר"ה דיש מחלוקת הפוסקים אם י"ל שהחיינו כיון ששני ימים של ר"ה כחד יומא אריכתא דמי וכבר אמר שהחיינו בליל א' ואף דקי"ל עיקר כהפוסקים דמברך שהחיינו בליל ב' מכל מקום להוציא נפשיה מפלוגתא לכתחלה ילבש בגד חדש בשעת קידוש ויברך שהחיינו משום הבגד דיפטור שהחיינו דקידוש. תיקשי הא על הבגד צ"ל בשעת קנין ותירצו דמיירי בבגד שהוצרך לתקן אחר הקנין דכה"ג מברך בשעת לבישה ע"ש במ"א: והכא כיון כו'. ר"ל למה מברך בשעת תיקון הציצית ה"ל להמתין עד שעת לבישה: מברך אגב כו' דבלא"ה יש פוסקים לברך שהחיינו על המצוה ולכן מקדים הברכה: ש"ע סָעִיף א
ט״ז
סָעִיף א
א ועשה בו ציצית. זה תוספתא שהבי' ב"י והקשה הב"י למה לא כ' כן גבי תפילין והרמב"ם כ' באמת כן גם גבי תפילין ותי' בשם מהרי"א דס"ל לטור שאין מברכין שהחיינו אלא על מצוה דמזמן לזמן כדמשמע בה' פסח סי' תל"ב ומ"ש בציצית כאן דהיינו מטעם שקנה טלית כדין שקנם כלים חדשים וכ"כ בשם ב"ה ע"כ כ' כאן קנה טלית עשה בו כו' אבל אין הלשון של טור מורה ע"ז שלא הזכיר רק ציצי' ולא טלית ונראה כוונת הטור דממילא נדע גם בתפילין כן דמ"ש והלא בתוספתא ג"כ לא הזכיר רק ציצית לכוונ' זו והיא קודמת למצות תפילין. ומו"ח ז"ל הביא בשם רש"ל כ' על דברי הטור שאין נוהגין כן ונראה דזהו משום דס"ל דהתו' בפ' לולב וערבה תופסים בפשיטות שלא לברך לא על ציצית ולא על תפילין וספק ברכו' להקל אלא דנרא' דגם בכלים חדשים לא יברך כדכתב התו' לשם ע"ש רב שרירא גאון דלא סמכי' על ההיא דהרואה דמברך על כלים חדשים מדמסקינן בפ' בכל מערבין דבעי' מידי דאתי מזמן לזמן אלא דקשה מפדיון הבן עכ"ל. וכבר נפסק הלכה פסוקה לקמן דמברכין על כלים חדשים מטעם שכתב ב"י בשם ת"ה דהוי כמו מזמן לזמן ומ"מ בין בציצית בין בתפילין יש לברך בפעם ראשונה שמברך עליהם שהחיינו כמ"ש רמ"א בי"ד סי' כ"ח לענין כיסוי הדם ומינ' לכל מצות שאדם עושה בפעם ראשון מברך שהחיינו כנ"ל: ש"ע סָעִיף א
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז
סָעִיף א
א ועשה עט״ז והכלל בזה שהחיינו אין מברך אלא או שיש לו שמחה אף ע״פ שאין מזמן לזמן מברך על שמחת הלב שהחיה ה׳ אותו וקנה כו׳ ומש״ה כלים חדשים מברך כמ״ש ברכ״ג ומצות אע״פ שהן גזירת מלך ואין לו שמחה כ״כ כל שהוא מזמן לזמן מברך שהחיינו שהחיה ה׳ אותו לזמן הזה ופדיון הבן כתב הב״ח דבעי שיהא הולד ל״א יום ומיהו בלא״ה כל שיש לו שמחה מברך כמו כלים חדשים ששמחה לו והכי אסברה לן הלבוש כאן ובמילה י״ד רס״ה ס״ו אין מברך שהחיינו סבור הייתי לומר דצערא דינוקא אבל ראיתי להלבוש שם דא״כ במת אביו למה מברך שהחיינו (עא״ח סי׳ רכ״ג ס״ב ביש לו ירושה) והעלה דמילה שכיחא ופדיון הבן ל״ש רק בכור יע״ש. ודברי הב״ח ג״כ לא יועיל במילה שצריך להמתין ח׳ ימים ומה לי ל״א יום או ח׳ ימים ועיין הגמי״י פ״ג דמילה אות ד׳ כתב זה שכתב הלבוש ע״ש: ומ״ש הט״ז במצוה שמתחנך בו פעם ראשון מברך שהחיינו כמו מי שנעשה בר מצוה וקטן שהגיע לחינוך בציצית ועי״ד כ״ח בש״ך אוח ה׳ הניח זה בצ״ע. והנה אם קנה בגד מעורות שועלים ופיי״א וכיוצא מברך שהחיינו ול״ד לי״ד כ״ח ס״ב על השחיטה לא יברך שהחיינו דמזיק לבריה בידים משא״כ כאן ול״ד לרכ״ג ס״ו בהג״ה דאין לומר תבלה ותחדש שיצטרכו להרוג עוד יע״ש במ״א משא״כ כאן נ״ל: ש"ע סָעִיף א
בְּאֵר הֵיטֵב
סָעִיף א
א חדשים. אבל אין מברך שהחיינו על המצוה כיון דאינו בא מזמן לזמן לפ"ז אם עשה ציצית בבגד ישן שכבר קנה ובירך עליו שהחיינו אינו מברך. וה"ה בתפילין נמי אינו מברך שהחיינו מש"ה כתב קנה טלית ועשה בו ציצית כו'. וא"ל דהא על כלים חדשים צריך לברך בשעת קנין ולמה כתב ועשה בו ציצית. י"ל דוקא כשקונה בגד כמות שהוא ראוי ללבוש אז מברך שהחיינו אבל אם קנה בגד שיעשה ממנו מלבושים אז יברך בשעת לבישה והכא כיון שעושה בו ציצית מברך אגב בשעת עשיית המצוה. זהו דעת הב"י וב"ח ורש"ל ושכנה"ג ומ"א. אבל הרמב"ם ס"ל דמשום המצוה שמחדש בה מברך שהחיינו מש"ה כתב ציצית ותפילין ע"ש. וכ' ע"ת דיש לנהוג כהרמב"ם וכ"כ ט"ז דבין בציצית בין בתפילין יש לברך בפעם ראשונה שמברך עליהם שהחיינו כמ"ש רמ"א בי"ד סי' כ"ח לענין כיסוי דם ומילה לכל מצוה שאדם עושה בפעם ראשון מברך שהחיינו ע"ש. ועיין בי"ד שם ס"ק ב' מש"ש. ועיין בספר בני חייא ובתשו' חות יאיר סי' רל"ז: ש"ע סָעִיף א
ב עיטוף ראשון. פי' שהחיינו תחלה ואח"כ לההעטף ב"ח ע"ת: ש"ע סָעִיף א
בִּיאוּר הַגְרָ״א
סָעִיף א
א ס"א קנה כו'. תוספתא פ' בתרא דברכות העושה ציצית לעצמו אומר ברוך שהגיענו אלא דשם תניא גם העושה תפלין לעצמו אומר ברוך שהגיענו וכ"כ הרמב"ם פי"א מה' ברכות כל מצוה שהיא מזמן לזמן כגון שופר וסוכה ולולב ומגילה ונ"ח וכן כל מצוה ומצוה שהיא קניין לי כגון ציצית ותפלין ומזוזה ומעקה וכן מצוה שאינה תדירה ואינה מצויה בכל עת שהרי היא דומה למצוה שהיא מזמן לזמן כגון מילת בנו ופדיון הבן מברך עליה בשעת עשייתו שהחיינו. ובבא ראשונה למד מסוכה ולולב ומגילה ונ"ח כמ"ש בפ"ד דסוכה ופ"ב דשבת ופ"ג דמגילה. ובבא שניה למד מתוספתא הנ"ל ובבא שלישית למד מפדיון הבן בסוף פסחים ואמר שהיא מזמן לזמן כמ"ש בס' פ"ג דעירובין ותוס' חולקים על זה שכתבו בסוכה מ"ו א' ד"ה העושה דבעשיית ציצית ותפלין לא מברכין והוכיחו ממ"ש במנחות מ"ב דלעשות לא מברכין עלייהו מדלא חשיב להו ר' יוחנן ה"ה דשהחיינו ע"כ לא מברך מדלא חשיב וכן אמילה לא מברך מדלא חשיב בסוף פי"ט דשבת ופליגי אבבות האחרונות הנ"ל וכתבו דלא תקינו אלא אמצות שיש עליהם שמחה ע"ש וס"ל דסמי לתוספתא הנ"ל מקמי גמ' דידן וע' בתוס' דמנחות מ"ב ב' ד"ה ואלו כו' ובתוספתא כו' והצעת דבריהם דתוספתא מסייע לגמ' דלא חשיב אלא שהחיינו ואלו לעשות לא וכמ"ש בסוכה שם בד"ה הקודם בד"ה העושה כו' דווקא כו' דסבר דאין מברך לעשות כו' ואע"ג דגם שהחיינו לא הוזכר בגמ' ובתוספתא אמר שמברך היינו משום כלים חדשים וכבר הוזכר בברכות וז"ש כתב רב שרירא גאון ר"ל דטעם התוספתא הוא כנ"ל וע' תוס' דסוכה הנ"ל כ' רב שרירא גאון כו' רק בזה סותרין דברי תוס' אהדדי שבמנחות שם כ' ויודע היה ששאלו כו' ולא מחמת דלא חשיב לה א"כ נפל כל הבנין של תוס' דסוכה שהוכיחו דלא מברכין שהחיינו עלייהו ולפי התוספתא גם בתפילין מברכין כמ"ש בתוספתא להדיא בין לפי' תוס' בין להרמב"ם אבל לפי' תוס' דסוכה לא מברכין עלייהו וכדעת בע"ה וש"ע כאן וע' י"ד סי' רע"ה בטור וז"ל כתב הרמב"ם שאבי הבן מברך שהחיינו על כל מילה ובע"ה כ' שאין לו לברך וכ"כ ר"י והוא דברי תוס' ובע"ה הנ"ל ובש"ע שם כ' דברי הרמב"ם ובהג"ה כ' דברי תוס' ובע"ה אבל בהג"ה סי' כ"ח ס"ב כ' כדברי הרמב"ם ודברי הרמב"ם הן עיקר דהוכחת תוס' אין מוכרח כנ"ל וכ"ש לדחות מה שמפורש בתוספתא להדיא וכ"כ ב"י בי"ד סי' רס"ה בשם הרשב"א דמדינא יש לברך כמו בפדיון הבן רק מהלל קשה כמ"ש תוס' דסוכה שם וגם תירוצם אין מספיק דכ"ש בהלל דיש בו שמחה וצ"ל הטעם דהלל אינו מצוה בפ"ע כמ"ש בע"פ אפשר ישראל עושין פסחיהן ונוטלין לולביהן כו' וכן דעת הטור כאן כהרמב"ם שכ' לשון התוסופתא אות באות ומה שהקשה ב"י דלמה לא כ' הטור ג"כ בתפילין ועפ"ז כ' מהרי"א וב"י דס"ל להטור כבע"ה וליתא דשהחיינו לא מברך אלא העושה לעצמו דוקא כמ"ש הרמב"ם שם וכ"כ תוס' ורש"י בסוכה שם וכמ"ש בגמ' שם העושה כו' לעצמו וכ"ה בתוספתא שם בכל המצות לעצמו וכ"כ הטור כאן וזה אינו בתפילין שרגיל הוא דהסופר עושה וכמ"ש בחולין ט' א' ד"ה ואידך כו' כדאמר כו' ובציצית צ"ל כפירש"י שם: ואם לא כו'. כ"כ הרמב"ם שם ונ"י וכמ"ש בסוכה שם היתה עשויה כי' חזינא ליה לרב כהנא כו' וכן לבע"ה משום כלים חדשים וכמש"ל סי' רכ"ה ס"ג הרואה כו' ונהגו כו': ש"ע סָעִיף א
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)