שולחן ערוך, אורח חיים רפו
א זְמַן תְּפִלַּת מוּסָף מִיָּד אַחַר תְּפִלַּת הַשַּׁחַר וְאֵין לְאַחֲרָהּ יוֹתֵר מֵעַד סוֹף שֶׁבַע שָׁעוֹת. וְאִם הִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ אַחַר שֶׁבַע שָׁעוֹת נִקְרָא פּוֹשֵׁעַ וְאַף עַל פִּי כֵן יָצָא י"ח מִפְּנֵי שֶׁזְּמַנָּהּ כָּל הַיּוֹם. וְאִם שָׁכַח וְלֹא הִתְפַּלֵּל עַד שֶׁעָבַר כָּל זְמַנָּהּ, אֵין לָהּ תַּשְׁלוּמִין. וְיֵשׁ בָּהּ נְשִׂיאָת כַּפַּיִם. הַגָּה: וְאִם הִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ קֹדֶם תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, יָצָא (א"מ בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ"א וְר"י פ' תְּפִלַּת הַשַּׁחַר).
ב כָּל יָחִיד חַיָּב לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין בֵּין אִם יֵשׁ צִבּוּר בָּעִיר אוֹ לֹא. הַגָּה: וְאַחַר כָּךְ חוֹזֵר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר הַתְּפִלָּה כְּמוֹ בִּשְׁאָר תְּפִלּוֹת (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם שִׁבּוֹלֵי לֶקֶט).
ג מֻתָּר לִטְעֹם קֹדֶם תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין, דְּהַיְנוּ אֲכִילַת פֵּרוֹת אוֹ אֲפִלּוּ פַּת מוּעָט אֲפִלּוּ טְעִימָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּדֵי לִסְעֹד הַלֵּב, אֲבָל סְעֻדָּה אָסוּר.
ד הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי תְּפִלּוֹת, אַחַת שֶׁל מִנְחָה וְאַחַת שֶׁל מוּסָפִין, כְּגוֹן שֶׁאִחֵר מִלְּהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת מוּסָף עַד שֵׁשׁ שָׁעוֹת (וּמֶחֱצָה, טוּר) שֶׁהוּא זְמַן תְּפִלַּת מִנְחָה, צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל שֶׁל מִנְחָה תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ שֶׁל מוּסָף. הַגָּה: וּמִיהוּ אִם הִקְדִּים שֶׁל מוּסָף, יָצָא (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ"א). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהַיְנוּ דַּוְקָא שֶׁצָּרִיךְ עַתָּה לְהִתְפַּלֵּל שְׁתֵּיהֶן, כְּגוֹן שֶׁרוֹצֶה לֶאֱכֹל וְאָסוּר לוֹ לֶאֱכֹל עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל מִנְחָה, אֲבָל אִם אֵינוֹ צָרִיךְ עַתָּה לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה יָכוֹל לְהַקְדִּים שֶׁל מוּסָף. הַגָּה: וּמִיהוּ אִם הִגִּיעַ (זְמַן) מִנְחָה קְטַנָּה יִתְפַּלֵּל מִנְחָה תְּחִלָּה (הר"י וְהָרֹא"שׁ בְּשֵׁם יְרוּשַׁלְמִי). וְיֵשׁ מִי שֶׁהוֹרָה שֶׁאֵין עוֹשִׂים כֵּן בְּצִבּוּר לְהַקְדִּים תְּפִלַּת מִנְחָה לִתְפִלַּת מוּסָף, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְעוּ.
ה בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב אֵין אוֹמְרִים בָּרְכוּ אַחַר קַדִּישׁ בַּתְרָא וְעַיֵּן לְעֵיל סי' קל"ג.
מִשְׁנָה בְּרוּרָה
סָעִיף א
א (א) אחר תפלת השחר - כמו קרבן מוסף שזמנו לכתחלה אחר התמיד: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) מעד סוף וכו' - דעיקר זמן הקרבת המוסף היה לכתחלה עד סוף שבע: ש"ע סָעִיף א
ג (ג) אין לה תשלומין - כיון שנזכר בה קרבן מוסף וקרבן מוסף אין לה תשלומין משא"כ שארי תפלות שלא נזכר בהם קרבן כלל יש להן תשלומין כמ"ש סימן ק"ח: ש"ע סָעִיף א
ד (ד) ויש בה נשיאת כפים - היינו דנושאין כפים במוסף כמו בשחרית וכנ"ל בסימן קכ"ט וע"ש בסימן קכ"ח סמ"ד בהג"ה דבכל מדינותינו אין נוהגין לישא כפים בשבת כלל: ש"ע סָעִיף א
ה (ה) יצא - דקרבן מוסף זמנו מתחלת היום עד הערב אלא דאסור להקדים שום קרבן לכתחלה לקרבן תמיד של שחר ובדיעבד יצא: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ו (ו) כל יחיד וכו' - דלא תימא דהואיל דהוא במקום הקרבת הקרבן לא הוטלה המצוה רק על הצבור שבעיר ולא על היחיד קמ"ל דלא אמרינן הכי: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ז (ז) אכילת פירות - ואע"ג דלאחר תפלת שחרית כבר נתחייב בקידוש ואסור לאכול ולשתות מקודם ואין קידוש אלא במקום סעודה י"ל דדי כשישתה כוס יין אחר הקידוש דגם זהו מקרי סעודה כנ"ל סי' רע"ג ואח"כ יאכל הפירות או כשאין לו יין כ"כ יש לסמוך על הפוסקים דס"ל דדי כשישתה כל הכוס יין של קידוש שמחזיק רביעית דזהו מקרי ג"כ קידוש במקום סעודה: ש"ע סָעִיף ג
ח (ח) פת מועט - דהיינו כביצה דכ"ז הוא בכלל אכילת עראי וכ"ש אם אוכל מיני תרגימא מחמשת המינים דשרי: ש"ע סָעִיף ג
ט (ט) כדי לסעוד הלב - דהיינו שאוכל פירות הרבה דאכילת פירות לא מקרי קבע ונראה דאם חלש לבו יכול גם פת לאכול עד שתתיישב דעתו אף שהוא יותר מכביצה. כתב בא"ר והובא בשע"ת דאם חלש לבו ואין לו יין ולא שאר דבר לקדש עליו רשאי לאכול פירות וה"ה מיני תרגימא מה' מינים קודם מוסף אף בלי קידוש אבל בלא"ה אין להקל: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
י (י) של מנחה תחלה - שהוא תדיר: ש"ע סָעִיף ד
יא (יא) יצא - דהא דתדיר קודם הוא רק למצוה ולכתחלה ולא לעיכובא בדיעבד: ש"ע סָעִיף ד
יב (יב) כגון שרוצה לאכול - לפי מה דמסיק הרמ"א לעיל בסימן רל"ב ס"ב בהג"ה אין לאסור לאכול קודם מנחה כשהגיע זמן מנחה גדולה אלא בסעודה גדולה וסעודת שבת לא מקרי סעודה גדולה [כ"א סעודת נשואין או ברית מילה] ולא חיישינן שמא יפשע ובפרט האידנא דסומכין על קריאה לבהכ"נ למנחה א"צ להתפלל עתה מנחה: ש"ע סָעִיף ד
יג (יג) אם הגיע וכו' - ואם הוא סמוך לערב ואין לו שהות להתפלל שתיהן יתפלל מוסף דמנחה יש לה תשלומין בערבית משא"כ במוסף ובספר דגול מרבבה חולק עליו מהירושלמי שמפורש להיפוך וכן הקשה עליו בספר בית מאיר ובחידושי הגרע"א מיישבו בדוחק: ש"ע סָעִיף ד
יד (יד) שלא יטעו - פי' בשאר ימים להתפלל מנחה קודם מוסף אפילו קודם חצות: ש"ע סָעִיף ד
סָעִיף ה
טו (טו) וע"ל סי' קל"ג - ברמ"א דשם נתבאר היטב דין זה: ש"ע סָעִיף ה
מָגֵן אַבְרָהָם
סָעִיף ג
א בכתבי האר"י כתב תקנת שבת בקו"ף אבל בב"י בשם ש"ל אי' תכנת בכ"ף מל' תכנתי עמודיה סלה וכן המנהג, עוד כתבו שמע כו' ה' אחד הוא אלקינו ואין לומר ב"פ אחד ומנהג שלנו לומר ב"פ אח' י"ל ואת מוסף כו' בוי"ו וכן בכל מוסף (רש"ל ס"ד): אכילת פירות. ואף על גב דאסור לאכול קודם קידוש ואין קידוש אלא במקום סעודה י"ל דדי כשישתה כוס יין אחריו כמ"ש סי' רע"ג ס"ה או שיטעם פירות ויתפלל במקומו ויאכל אח"כ הפת וא"ל דלא חל עליו חובת קידוש דהא רשאי לאכול מעט פת וחל עליו קידוש וכ"מ בב"ח וכתב דמדינא שרי לאכול אפילו סעודה אלא שהמנהג להחמיר ולכן מאן דחלש ליביה וקשה עליו טובא להתפלל מוספין קודם אכילה יקדש ויאכל קודם מוסף עכ"ל וברא"ש פ"ד דברכו' משמע דלא גרע ממנחה עסי' רל"ב וי"ל כיון דאיכא מ"ד בגמרא דיחיד פטור מתפלת מוסף מותר לאכול: ש"ע סָעִיף ג
ב פת מועט. אפי' כביצה כמ"ש ססי' רל"ב: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ג של מנחה. אף על גב דפסק בסימן רל"ג דאין להתפלל לכתחלה מנחה גדולה י"ל דהכא כיון שצריך להתפלל מוסף צריך להקדים מנחה תחלה דעכ"פ זמנה היא וכמ"ש שם אם רוצה לאכול וא"כ האידנ' דסומכין על קריאה לבהכ"נ א"צ להתפלל עתה מנחה, ונ"ל דאם הוא סמוך לערב ואין שהות להתפלל שתיהן יתפלל מוסף דמנחה יש לה תשלומין בערבית עסי' ק"ח: ש"ע סָעִיף ד
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם
סָעִיף ג
א בכתבי עמ״א א״י למה שביק לשון הב״י בשם שיבולי הלקט תכנת סדור כמו ותוכן לבית ובלבוש יע״ש ובא״ר אות ב׳ בשם תניא לשון בירור כמו ותוכן לבות ה׳ וע׳ במ״נ בשר״ש כון ואין להאריך. ב״פ אחד שאומרים שמע כו׳ ה׳ אחד. אחד הואי כו׳ תמידין בפרק ומוספין בהלכתן וא״ת מוסף יום כו׳ וכן בכל תפלות מוספין יאמר ואתה רש״ל בתשובה סי׳ ס״ד האריך שם: אכילת עמ״א וא״י אמאי לא כזית וכביצה פת. ומ״ש דלא חל עליו חובת קידוש עסי׳ רפ״ט ס״א לשתות מים בבוקר יע״ש: ש"ע סָעִיף ג
ב פת עמ״א ובסי׳ רל״ב מ״א אות י״ז: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ג של עמ״א רל״ג צ״ל מ״מ הואיל וצריך להתפלל מוסף בהכרח יתפלל מנחה קודם דאם ימתין עד לאחר שבע נקרא פושע. מלת אם רוצה לאכול הוא ענין בפ״ע וקאי על מ״ש המחבר אם רוצה לאכול א״כ לדידן שסומכין על קריאה לבה״כ כבסי׳ רל״ב ס״ב בהג״ה א״צ להתפלל מנחה כ״א יתפלל מוסף ואח״כ מנחה וכ״ש קודם מנחה קטנה. דסמיך לערב כו׳ עסי׳ ק״ח מזה ונ״ל אם המתין עד סמוך לשבע י״ל דכ״ע מודים דמתפלל מוסף דאם יתפלל מנחה יעבור זמן מוסף מצותו הראוי ויהיה פושע וצ״ע. ובחידושינו כתבנו מזה. ועסי׳ תר״ך וכ״ג ושכ״ג ואי״ה שם יבואר עוד מזה: ש"ע סָעִיף ד
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל
סָעִיף ג
א בכתבי האר"י כו' ה' אחד הוא אנהינו ר"ל בנעריצך שנוסח בסידורים שמע ישראל כו' ה' אחד. אחד הוא אלקינו. לזה כתבו שאין לו' ב' פעמים אחד מטעם שכ' לעיל סי' ס"ש סעיף ט' אסור לו' שמע ב"פ בין שכופל התיבות כו' דמחזי כב' רשויות ח"ו: ומ"מ מנהגינו לו ב"פ אחד. דאינו דומה להאי דסי' ס"א דהא א' הראשון קאי על של שלפניו. ואחד האחרון קאי על שלאחריו: ואת מוסף כו' בוי"ו. וסיים מהרש"ל וז"ל שהרי על מה שלמעלה מוסב עכ"ל: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ב (סק"ג) של כו' וכמ"ש שם אם רוצה לאכול ר"ל כמו שהות' לעיל סי' רל"ג אם רוצה לאכול סעודה האסורה קודם מנחה גדולה רשאי להתפלל מנחה גדולה ע"ש במ"א. ה"ה הכא אפי' לדעה קמייתא דס"ל דאפי' אינו רוצה לאכול צריך להקדים תפלת מנחה: מ"מ כיון דצריך להתפלל מוסף ואינו רשאי להתפלל מוסף עד שיקדים לה תפלת מנחה לכן מותר להתפלל מנחה גדולה: וא"כ האידנא כו' הוא ס"ק חדש וקאי על מ"ש המחבר והיינו דוקא כו' שרוצה לאכול ואסור לו כו' ועז"כ מ"א א"כ לדידן דסומכים על קריאה כו' כדלעיל סי' רצ"ב וא"כ מותר לאכול קודם מנחה (וע"ש במ"א ס"ק ט"ו) א"כ לדעה בתרייתא דהכא אפי' רוצה לאכול מ"מ מתפלל מוסף תחלה קודם מנחה: וצ"ל כו' דמנחה יש לה תשלומין כו' ודרך מקרה ראיתי בס' צל"ח על ברכות מה"ה מהר"י זצלה"ה אב"ד דק"ק פראג כ' שנעלם ממ"א דברי ירושלמי דמבואר שם היפך מדבריו. דבאין שהות אז פשוט יותר דמנחה קודמת עיין שם ואין הירושלמי ת"י לעיין בו: ש"ע סָעִיף ד
ט״ז
סָעִיף א
א בטור כתוב ובספרד נוהגים לו' משנת פרק א' ובסי' רצ"ד כ' שבספרד אומרים פרקי אבות בשחרית בשבת וא"כ למה לא זכר דבר זה כאן ושמעתי מגיהים כאן במקום פרק א' פרקי אבות דהיינו שהי' כתוב ר"ת פ"א והיינו פרקי אבות וטעה המעתיק וכ' פרק א': (א) קודם תפל' השחר יצא. לפי שבמוסף נאמר בבוקר אלא דבמס' יומא יליף מקרא יתירה דנסכים קודמין למוספין כמ"ש הטור: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ב מותר לטעום כו'. דהא דאמרי' דאין הלכה כרב הונא דאמר אסור לטעום קודם המוספים היינו טעימה בעלמא אבל אכילה דהיינו סעודה אסור כדאיתא בתענית שמביא הטור וה"נ אי' בסי' רל"ב בתפלה המנח' דלא קי"ל כריב"ל דאמר אסור לטעו' קודם מנחה אלא מותר לטעום והיינו טעימא בעלמא אבל סעודה לא וה"נ ממש כן הוא ומו"ח ז"ל חולק על ב"י וש"ע ומתיר כאן מדינא אפי' סעודה כיון דאין כאן הוכח' לחלק ולומר דלענין סעודה קי"ל כר"ה והעיקר כמ"ש ב"י דודאי יש כאן הוכחה מתענית שמביא הטור ותו דא"צ הוכחה דודאי אמרינן דלא פליגי אלא לענין טעימה כמשמעות דברי רב הונא ובזה צריך התלמוד לפסק הלכ' אבל לאכיל' לכ"ע אסור ולא הוצרך בזה לפסק הלכ' והא דכ' הטור אלמא אין דרך לאכול קודם לא תטעה לומר שאין איסור רק שאין דרך כך דודאי איסור יש כמ"ש אח"כ ר"ת אין רשאי כו' ולא נקט אין דרך רק מצד ההוכחה מן הגמ' שאמרו לא שכיחא שכרות מזה אנו למדי' שלא היה דרכם לאכול קודם המוסף והטעם אנו אומרים שיש איסור בדבר ויש חילוק בין טעימה לאכיל' וחלילה להקל בסעודה קודם המוספין: ש"ע סָעִיף ג
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז
סָעִיף א
א קודם עט״ז נראה להגיה שבנסכים כתיב בבוקר ומצרכי קרא שנסכים קודמים למוסף וכ״ה בטור ובמוסף לא נאמר בבוקר רק וביום השבת עסי׳ רפ״א בהג״ה ועתו״ש כאן: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ב מותר עט״ז עיין בטור מתענית נשיאות כפים דלא שכיחא שכרות אלמא טעימה שרי הא סעודה אסורה ואע״ג דשתה רביעית יין אל ישא כפיו כבסי׳ קכ״ח סל״ח ואין קידוש אלא במקום סעודה וצריך לשתות כוס אחר חוץ כוס הקידוש כבסי׳ רע״ג בט״ז אות ד׳ מ״מ לא שכיחא שכרות גם רשאי לטעום כזית פת הוי במקום סעודה וע׳ סימן רע״ג במגן אברהם אות יו״ד וכאן אות ב׳. ולכן כהן ביום טוב שנושא כפיו וחליש ליביה קודם מוסף יכול לקדש ולאכול כזית פת אחריו ויכול לישא כפיו: בטור תכנת שבת תשר״ק ע״ש אשרקה להם ואקבצם (זכריה יו״ד ח׳) וכתיב לסריסים אשר ישמרו שבתותי (ישעיה נו ד) והביאותים אל הר קדשי א״כ הגאולה בזכות שבת ב״י. וברמ״א שם יפה הסריס אין לו בת זוג ישמור שבת זכור ושמור נגד זכר ונקיבה יע״ש. צפע״ס ע״ש יטפו הרים עסיס נמל״ך נמליכו להקב״ה יטח״ז יטו שכם אחד (זשסר״ץ מתחלפים זיי״ן בשי״ן) והד״ג ב״א לויתן יכרו עליו חבירים א״ז מסיני נצטוו כמו קדם במרה כמו קדם מפעליו מאז (משלי ח׳ כ״ב) עיין בית יוסף: אם לא אמר וביום השבת כו׳ י״ל שאין חוזר הואיל ואמר נעשה ונקריב לפניך קרבן מוסף כבסי׳ רס״ח ס״ד בהג״ה וכמ״ש ב״י כאן ואם סיים כאמור ולא אמר וביום צ״ע ועא״ר אות א׳. בשחרית אומרים לשון זכר ולא נתתו ולא הנחלתו דקאי על יום השביעי ויום זכר מה שאין כן במוסף שב״ת נקיבה אומרים קרבנותיה פירושיה (מחלליה מות יומת) א״ר אות ב׳ בשם מורו מהר״ר הילמן ז״ל בשם חמיו ועט״ז רצ״ב ב׳ בשם תוס׳ פ״ק דכתובות ה׳ שבת פעמים זכר שומר שבת מחללו וא״ל שם ט׳ יע״ש ואפשר מש״ה דרשו א״ת מחללו אלא מחול לו ר״ל מב׳ למדין כמו לא יחלל אחד לה מדלא כתיב לא יחל כמו ורוב בפעלי כפל ובתוס׳ כתובות ה׳ א׳ ד״ה שמא ישחוט ב״ו בן עוף הביאו שמות ל״ה (ב׳) כל העושה בו מלאכה יומת והטורי זהב הביא רק שומר שבת מחללו (ישעיה נ״ו ב׳) י״ל דבו קאי איו״ם השביעי דלעיל לא אשבת. עולת שבת בשבתו במדבר כ״ח ט׳ קאי אעולה זכר עיין פירש״י שם ומלת ונסכה י״ל: רצית קרבנותיה י״א שהם עולות ואין באין לכפר עסי׳ רפ״ג וי״א רצית אע״פ שיש בו חילול שבת בשחיטה כו׳ וי״א קרבן ז׳ ימים עד שיעבור שבת עליו עב״י ולבוש ובי״ט א״א כן דחטאת יש צורך הדיוט ועולות מתוך עיין ביצה י״ב א׳ וז״א: ש"ע סָעִיף ג
בְּאֵר הֵיטֵב
סָעִיף ג
א לטעום. היינו כשמקדש אבל בלא קידוש אסור כמ"ש סי' רע"א. ע"ת: ש"ע סָעִיף ג
ב פירות. אע"ג דאין קידוש אלא במקום סעודה ואכילת פירות לא מהני כמש"ל סי' רע"ג ס"ה. י"ל שישתה כוס יין אחריו כמ"ש שם: ש"ע סָעִיף ג
ג פת מועט. אפי' כביצה כמש"ל סימן רל"ב כ"ג מ"א. והבאר היטב אשר לפני כתב נ"ל כזית ומרמז עיין סי' רע"ג ס"ה. כוונתו דשם סגי כזית לענין דלהוי קידוש במקום סעודה א"כ סבור הוא דה"ה כאן נמי לא יאכלו אלא כזית ולא דק: ש"ע סָעִיף ג
ד אסורה. והב"ח כתב להתיר אפי' לקבוע סעודה קודם מוסף אם מקדש והט"ז אוסר מדינא לקבוע סעודה קודם מוסף ע"ש: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ה תחלה. ואם אין שהות להתפלל שתיהם יתפלל מוסף דמנחה יש לו תשלומין. מגן אברהם: ש"ע סָעִיף ד
בִּיאוּר הַגְרָ״א
סָעִיף א
א ס"א זמן כו' ממ"ש בספ"ד דברכות אני ראיתי את ר"י דצלי והדר צלי ובספ"ב דמגילה כל היום כו' ועוד מדאצטריך קרא בפ"ג דיומא ל"ד א' דנסכים קודמין למוספין אף ע"ג דבנסכים כ' בבקר אשר לעולת הבקר. ת"י שם: כל היום. מדלא אמרינן כמו במנחה עד הערב ש"מ שכל היום זמנה: ואעפ"כ. כת"ק שם: ואם. מדלא איבעיא להו במוסף ג"כ ואמרו שם דרחמי כו' משא"כ במוסף דלא נתקן אלא משום קרבן עבר יומו כו' כמש"ש: ואם. מנחות מ"ט א' ב' דהא תפלות כנגד ותמידין תקנום ובהדיא תניא בתוספתא פ"ג דברכות המתפלל תפלת המוספין בין משקרב תמיד של שחר בין עד שלא קרב תמיד ש"ש יצא ועמ"ש במקומו: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב ס"ב ואח"כ. ברכות ל' ב' בצבור שנו ותוס' פ"ג שם בשם ירושלמי: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ג ס"ג אפי' טעימה כו'. מהא דרב אויא שם: אבל. מהא דתענית כ"ו ב' שחרית ומוסף לא שכיח שיכרות וע"כ פי' א"א כלל דהא גם במנחה לא שכיח כמ"ש בפ"ק דשבת: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ד ס"ד ומיהו. דאע"ג דחשוב קודם אינו אלא למצוה כמ"ש בזבחים פ"ט א' כל התדיר כו' תמידין כו' ואפ"ה אינו מעכב בדיעבד כנ"ל ס"א: וי"א כו'. ירושלמי: ומיהו. שם: ויש מי שהורה. זה כ' ע"פ הקושיא שמקשים על יה"כ ועיין בטור וב"י בשם הג"מ בסי' תר"כ: וי"א דא"צ. כת"ק שם: ש"ע סָעִיף ד
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)