שולחן ערוך, אורח חיים תעד

סָעִיף א

א (א) לא ברכה ראשונה - ואע"ג דארבעה כוסות שתקנו רבנן כ"א מצוה בפני עצמה היא מ"מ כיון דליכא היסח הדעת משתיה שהרי כשבירך על כוס א' היה יודע שישתה עוד כוס הלכך לא בעי לברוכי על כל כסא וכסא: ש"ע סָעִיף א

ב (ב) ועל כוס של ברכת המזון - והכוס רביעי נפטר בברכה של כוס שלישי: ש"ע סָעִיף א

ג (ג) כ"א אחר כוס רביעי - ואע"ג שברכת המזון הוא גמר וסילוק וחשיב כהפסק גמור לענין ברכה ראשונה של כוס ג' מ"מ לענין ברכה אחרונה לא מפסיד מידי שאין היסח הדעת מחייב לברך תיכף ברכה אחרונה ויכול להמתין עד שישתה כל הכוסות ואז יפטר בברכה אחרונה את כל הד' כוסות ביחד: ש"ע סָעִיף א

ד (ד) על כל כוס - דמשהתחיל בהגדה אסור לשתות ולהכי הוי הפסק לאצרוכי ברכה בכוס שני ואפילו נימא דזה אינו מפסיק לענין ברכה (וכההיא דסימן קע"ח ס"ו) מ"מ כיון דכל חדא וחדא הוי מצוה בפ"ע יש לברך על כל כוס ברכה בפ"ע: ש"ע סָעִיף א

ה (ה) אבל ברכה אחרונה - דאין היסח הדעת קובע ברכה לאחריו וכנ"ל: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א על כל כוס וכוס. אף על גב דהגדה לא הוי הפסק כמ"ש סו"ס קע"ח מ"מ כיון דכל חדא וחדא הוי מצוה בפ"ע מברכין על כל אחד ואחד וכ"פ ביש"ש פ"ו דחולין סי' י': ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א על עמ״א בסימן קע״ח ס״ו המתפלל תוך הסעודה א״צ לברך המוציא אח״כ והב״י כתב דלרי״ף דמברך על כל כוס דהגדה הפסק ה״ה תפלה הפסק והלכה כרא״ש ומש״ה המתפלל א״צ לברך המוציא ועל הר״ב קשה דשם בקע״ח אודי ליה וכאן פסק דמברך על כל כוס ע״כ תירץ מהרש״ל בפרק כיסוי הדם סי׳ י׳ ודרישה בקע״ח דכאן ד׳ מצות הוי כאלו התנה שלא לצאת בפה״ג א׳ על כוס שני כו׳ וכ״כ הט״ז. וביש״ש תי׳ עוד דהגדה א״א שלא לומר מפסיק משא״כ תפלה אפשר שיאכל ויתפלל אח״כ הוי כדבר הרשות שאין מפסיק והמ״א השמיט זה דכתב המחבר בקע״ח אף שאין לו שהות להתפלל אח״כ אפ״ה לא הוי הפסק. ומ״מ יש לחלק ביניהם עמ״א שם י״ג מ״מ צריך נט״י ויראה בלא ברכה וראייתו מטור נכונה דלמי שצריך המוציא מצריך ג״כ נט״י ולמה צריך נט״י אלא משום דהוי היסח הדעת ומ״ש ביש״ש שם ובסימנים דא״צ נט״י מיירי בשמר ידיו ולא הסיח ופסחים קי״ב ב׳ נטל בטיבול א׳ יטול בטיבול ב׳ דלמ״א אסח דעתיה הוי ספק לא ודאי ועא״ר שם ולמ״ש א״ש ועמ״ש שם: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א (ס"א א) על כל כו' אע"ג כולי ר"ל זהו דעת הרי"ף ונתן ב' טעמים אחד כיון דכל כוס מצוה בפני עצמו לכן צריך לברך על כל כוס וכוס ועוד דההגדה הוי הפסק והרא"ש דחה הראיה מההגדה מהאי דסי' קע"ט דאם עמד והתפלל באמצע לא הוי הפסק ה"ה אמירת ההגדה לכן כתב מ"א דמ"מ משום טעם א' שכ"א מצוה בפ"ע פסק הרב"י דצ"ל על כל כוס: אע"ג דהרא"ש דחה גם טעם הראשון ע"ש: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א והמנהג בין האשכנזים כו'. אמת שזה דעת רב שרירא ורב האי בטור וצ"ע באמת הא זה סותר את זה דאם מברך בפ"הג על כל כוס ע"כ קי"ל דאגדה והלל הוי הפסק כדעת ר"י רסי' תע"ג ומדלא צריך ברכה אחרונה אחר הכוסות הראשונות ש"מ דשייכים הם לסעוד' והגדה לא הוי הפסק כרשב"ם. ופשוט שמטעם זה באמת כתב הטור וא"א הסכים לדבריהם בברכה אחרונה שאין לברך אלא אחר אחרון. עכ"ל. משמע אבל לא בראשונה לענין בפ"הג על כל כוס מטעם שזכרתי ונ"ל טעם הגאונים דודאי לא הוי הפסק ואפ"ה צריך בפ"הג לכל א' כיון דחכמים תקנו ד' כוסות הוי כמתנה בפי' בשעת ברכה שאין בדעתו לשתות מחמת ברכה זו אלא כוס זה כיון שצריך לכוס אחר חייב לברך עליו כנ"ל אלא ק"ל אמאי כ' לעיל שלא יאכל בטיבול ראשון רק פחות מכזית ורמ"א לא כתב ע"ז כלום משמע דהכי נוהגים הא אפי' אם יאכל כזית לא יצטרך לברכה אחרונה כיון דלא הוי הגדה הפסק וי"ל דמ"מ עדיף טפי לצאת ידי ר"י והא דלא קי"ל כוותיה בברכה אחרונה היינו להקל בספק ברכות: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א והמנהג עט״ז בתע״ג בט״ז ח׳ דעת ר״י ורשב״ם ועסי׳ קע״ד ומ״א ט׳ דיין שלפני המזון בא לפתוח המאכל חשיב כבא תוך הסעודה משא״כ טיבול א׳ ספק הוא. ומ״ש הט״ז דכל כוס מצוה בפ״ע כ״כ המ״א ועב״י. וא״כ טוב לכוין ברכת פה״ג של קידוש דלא להוציא כוס שני אבל אם כיון לכך בקידוש לפטור כוס ב׳ מפה״ג צ״ע וי״ל דלא יברך פה״ג על כוס ב׳ דספק ברכה להקל אף ברכה ראשונה דאף דאסור ליהנות בלא ברכה זה ג״כ דרבנן ולא תשא י״א ד״ת ועח״י. מי שאין לו סדר הגדה ויש לו חומש יאמר הפרשיות שנזכר בהן י״מ עח״י תע״ג וא״ר ל״ד ועט״ז ת״ס. ומי שאין לו הגדה וא״י לומר הגדה מ״מ יש לו לשתות ד׳ כוסות ע׳ פסחים ק״ח ב׳ שתאן בב״א ידי יין יצא ידי ד׳ כוסות לא יצא וע׳ פירשב״ם שם ותע״ב ס״ב וידי יין יצא י״ל שמחת י״ט וער״מ פ״ז ה״ט ממצה וברייתא שם שתאן חי יצא בב״א לאו בחדא מחתא הוי מ״מ י״ל דישתה ד׳ כוסות לזכר ואפשר היכא שאנוס בהגדה דיצא ידי ד׳ כוסות אבל ודאי ברכה דפה״ג לא יברך כ״א אקידוש ואכוס בהמ״ז לבדו ועה״ג בד׳ ועב״ח מי שאין לו כ״א שני כוסות הראשונות לא יברך כלל ברכה אחרונה דבהמ״ז פוטר עסי׳ רע״ב סעיף י׳ וקע״ד ומשמע דוקא ב׳ כוסות קודם אכילה והמ״א תפ״ג כתב ב׳ כוסות יקח א׳ לקידוש וא׳ לבהמ״ז ויברך ברכה אחרונה עה״ג על כוס בהמ״ז: הא דאין מברכין אקב״ו על ד׳ כוסות ועל הגדה עיין בפוסקים תירוצים ע״ז עא״ר תע״ג ל״ד ובמקום אחר כתבנו למ״ד הרהור כדיבור דמי הוי כביטול חמץ וק״ש ג״כ אין מברכין אקב״ו דברכות לא שייכים לק״ש ומגילה פרסום ודאי ע״י הרהור לא יצא ואי״ה יבואר בה׳ מגילה והלל נתקן ברבים: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א ס"א שאין מברכין. כמ"ש שם ק"ג ב' מר זוטרא בריך כו': והמנהג כו'. כדעת הרי"ף ולמד ממ"ש שם ק"ט ב' ארבעה כסי כו' ויש לו דין נמלך לענין זוגות וה"ה לענין ברכה והביא ראיה ממ"ש בחולין פ"ו ב' מ"ש מתלמידי דרב כו' הכי השתא כו' וה"נ דלא אפשר למקרי ומשתי בהדדי והרז"ה דחה ראייתו דוקא בדבר שהוא סילוק אמרינן כן כמו בה"מ וכיסוי הדם וראיה ממ"ש ק"ב א' חברים שהיו כו' ועתוס' שם ד"ה ועקרו ובחולין שם בתוס' ועוד שאם רצה לשתות שותה כמ"ש בין הכוסות כו' ובמלחמות ור"ן ישבו דבריו דמשהתחיל ההגדה או אשר גאלנו אסור לשתות ועתוס' ק"ג ב' ד"ה רב כו'. וס"ל דאפילו אינו דבר של סילוק מפסיק רק דבר הקבוע חובה או קודם התחלת הדבר כמו טול ברוך וסח בין תפלה כו' אבל אחר התחלה ובדבר הרשות אינה הפסק כמ"ש בהלל ובמגילה פוסק ולכן אין ראיה מחברים כו' ומה שאין מברך בפה"א על המרור כדעת ר"י שברכת המוציא פוטרתו: אבל ברכה כו'. שאין היסח הדעת קובע ברכה לאחריו כמ"ש בפ' ע"פ נמלך אנא וכן פי' מ"ש שם כיון דאמריתו הב כו' עד שיברכו בפ"ה וא"צ בה"מ ובחולין ק"ז ב' והשמש מברך כו' וא"צ ברכה לאחריו ועתוס' שם פ"ז ב' ובע"פ ק"א ב' ד"ה כשהן יוצאין כו' ואפי' להרי"ף ורמב"ם שמפרשין שם שצריך ברכה למפרע דוקא בעקירת מקום אבל בחד מקום לא. רמב"ן במלחמות וער"ן: ש"ע סָעִיף א