שולחן ערוך, אורח חיים תקלב
א מֻתָּר לִטֹּל צִפֹּרְנַיִם בֵּין דְּיָד בֵּין דְּרֶגֶל, אֲפִלּוּ בְּמִסְפָּרַיִם. הַגָּה: אֲבָל יֵשׁ מַחְמִירִין וְאוֹסְרִים; וְכֵן הוּא הַמִּנְהָג לְהַחְמִיר שֶׁלֹּא לִטְּלָן, בֵּין בְּסַכִּין בֵּין בְּמִסְפָּרַיִם, אִם לֹא לְצֹרֶךְ מִצְוַת טְבִילָה שֶׁנּוֹטְלָן כְּדַרְכָּן בַּחֹל (סְמַ"ק וְתוֹסָפוֹת).
ב כָּל רְפוּאָה מֻתָּר בְּחֹל הַמּוֹעֵד.
מִשְׁנָה בְּרוּרָה
סָעִיף א
א (א) אפילו במספרים - וכ"ש בסכין או ביד ובשיניו דמותר: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) יש מחמירין וכו' - דסוברין דבזה שייך ג"כ הטעם כדי שלא יכנס למועד כשהוא מנוול ויחתכם בערב הרגל. וכל הני דמותרין לגלח הנ"ל בסימן תקל"א מותרין ליטול צפרנים. ואם נטלן מערב יו"ט מותר ליטלן בחוה"מ דהא יש מתירין לעולם כשגילח מעיו"ט ואף דאנן לא קיי"ל כן כנ"ל בסימן תקל"א ס"ב מ"מ לענין זה דיש בלא"ה הרבה דעות להקל אין להחמיר: ש"ע סָעִיף א
ג (ג) בין בסכין וכו' - אבל בידיו או בשיניו מותר. הנוטל צפרניו בשיניו אין בהן משום מיאוס [גמרא]: ש"ע סָעִיף א
ד (ד) שנוטלן כדרכן בחול - ר"ל אפילו ע"י עצמן וא"צ ע"י נכרית כמו לענין אשה שהיא אבלה [ביו"ד סימן ש"צ ס"ו] מאחר שיש מתירין בכל ענין [הגר"א]: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ה (ה) כל רפואה מותר בחוה"מ - היינו שמותר לעשות אפילו מלאכה גמורה לצורך רפואה ואפילו לחולה שאין בו סכנה הא ביו"ט אסור אפילו לשתות דבר שהוא משום רפואה גזירה אטו שחיקת סממנים [מ"א ופמ"ג]: ש"ע סָעִיף ב
מָגֵן אַבְרָהָם
סָעִיף א
א יש מחמירין. ופשוט דכל הני דמותרין לגלח מותרין ליטול צפרנים ונ"ל אם נוטלן בעי"ט מותר ליטלן בח"ה דהא ר"ת מתיר בזה אפי' לגלח כמ"ש הטור: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב כל רפואה. פי' שמותר לשתות דבר שהוא משום רפואה משמע דבי"ט אסור לשתות עסי' תצ"ו ומ"ש ססי' תקל"א ועסי' תקל"ו ס"ג: ש"ע סָעִיף ב
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם
סָעִיף א
א יש עמ״א עסי׳ תקל״א בטור דר״ת מתיר בגילוח ערב הרגל דל״ש טעם דניוול ונהי דלא קי״ל כן מ״מ כאן מצטרפין לקולא וצ״ע במ״ק ח״י דר״י נטל בחה״מ צפרניו בשיניו ומסתמא היה נוטלן עי״ט ג״כ ואפ״ה בשיניו דוקא ולא בכלי. ואפשר מ״ש דר״ת מתיר לאו דעושין ספק מזה דקי״ל דלא כר״ת ובש״ע לעיל לא הזכיר כלל דעת ר״ת אלא דיש מחמירין לכאורה שם כר״ת עתוס׳ שם ח״י א׳ ד״ה ובגנוסתרי ומש״ה שפיר ממ״נ לר״ת נמי שרי בנוטלן מעי״ט: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב כל רפואה עמ״א עב״י לשתות מי דקלים ומינה בי״ט אסור כשבת משום שחיקת סממנים אבל בחה״מ אף מלאכה ממש מותר לרפואה דהוי צורך המועד ואף חולה שאין סכנה ותקל״ו ס״ג מקיזין דם לבהמה ותקל״א י״א ואי״ה בתקל״ז יבואר עוד: ש"ע סָעִיף ב
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל
סָעִיף א
א (ס"ק א) יש כו' דהא ר"ת מתיר בזה. ר"ל אם גילח בעי"ט מתיר שוב לגלח גם בי"ט דשוב ל"ל כדי שלא יכנס לי"ט כשהוא מנוול דהא באמת גילח א"ע קודם י"ט ולא נכנס כשהוא מנוול. אלא דאנן לא קי"ל כוותיה כמבואר לעיל סי' תקל"א משום דלא מוכחא מלתא. מ"מ בנטילת צפרנים דבלא"ה לדעת המחבר שרי. אפי' לא נטלן מעי"ט. יש עכ"פ להתיר כשנטלן מעי"ט דיש לצרף להתיר דעת ר"ת (ועיין בתשו' נ"ש): ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב (ס"ק ב) כל רפואה כו' משמע דבי"ט אסור. ר"ל אפי' ביו"ט שני. ולעיל בסי' תצ"ו מבואר דכל שבות דרבנן מותר בי"ט שני לצורך רפואה אפי' אינו חולי הכולל את כל הגוף ושתית משקה לרפואה ג"כ אין בו אלא משום שבות: ש"ע סָעִיף ב
ט״ז
סָעִיף א
א אם לא לצורך מצוה. ולענין טבילות מצוה בי"ט כתבתי בי"ד סי' קצ"ח דאם שכחה ליטול צפרני' קודם י"ט תנקר תחתם ולא תחתכם ע"י עכו"ם ע"ש מילתא בטעמא: ש"ע סָעִיף א
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז
סָעִיף א
א אם עט״ז בי״ד קצ״ח אות כ״א בחה״מ חתכה האשה גופה בכלי כמ״ש כאן ובי״ט תנקרם היטב ועיין בנה״ך שם ועיין לעיל ה׳ שבת סי׳ ש״מ במ״א יע״ש ועי״ד ש״ץ בש״ך וט״ז אות ג׳ וד׳. ומשמע כאן דוקא בכלי אסור אבל בשיניו מותר בחה״מ ועיין לבוש יע״ש: ש"ע סָעִיף א
בְּאֵר הֵיטֵב
סָעִיף א
א ואוסרים. ופשוט דכל הני דמותרין לגלח מותרין ליטול צפרנים מ"א ול"נ לאסור דצפרנים יכול ליטול בכל מקום ודו"ק באר הטיב אשר לפני ובש"ת נ"ש סי' נ"ו מתיר למי שזהיר לנטלם בכל ערב שבת ליטלם בחה"מ בערב שבת. כתב המ"א ונ"ל אם נוטלן בערב י"ט מותר ליטלן בח"ה דהא ר"ת מתיר בזה אפי' לגלח ע"ש: ש"ע סָעִיף א
ב בסכין. משמע בידו או בשיניו מותר וכתב ריא"ז הנוטל צפרנו בשיניו אין בו משום מיאוס: ש"ע סָעִיף א
ג טבילה. עיין מה שכתבתי בי"ד סי' קצ"ח סעיף קטן י"א: ש"ע סָעִיף א
בִּיאוּר הַגְרָ״א
סָעִיף א
א ס"א מותר כו'. שם לד"ה הלכה כר' יוסי במועד ואף שאמרו שם ובגנוסטרא אסור כת' הרי"ף דקאי אאבל ולכן אמרינן שם הוה קאימנא כו' ר"ל דלא ה"ל סכין שם ולכן ל"ק ש"מ ד' דבספק אסור וז"ש אפי' כו' וראיה ממש"ש בקשו שפה וכי היכא דשפה מותר בכ"ע ה"ה לצפרניו וע' נ"י: בין כו'. שם: אבל כו'. שמפרשים ג"כ אחה"מ וע' תוס' שם ד"ה ובגנוסטרי כו': בין בסכין כו'. ע' רש"י ד"ה גינוסטרי כו' ותוס' ד"ה ובגינוסטרא פי' בערוך כו' וה"ה לסכין עכשיו שדרך ליטלן בסכין וז"ל הגהת סמ"ק וכן עיקר דבעינן שינוי כמ"ש ובגנוסטרא אסור פי' במספרים ופי' ר' ברוך דה"ה בסכין שכן דרך ליטלן בסכין: אם לא כו'. שם בשם תוס' דלא גרע מהעברת שער של בית השחי והערוה דשרי וע' תוס' הנ"ל ושמעתי בשם הרשב"א כו' דקתני בירושלמי כו' ור"ל שער של בית השחי וערוה ומהר"ם חולק ופ' דוקא שא"י תטול לה בסכין או במספרים אבל היא עצמה לא וכ"פ בי"ד סי' ש"ץ ס"ו אבל כאן יש לסמוך אהמתירים מאחר שיש מתירים בכ"ע וע' ד"מ: ש"ע סָעִיף א
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)