שולחן ערוך, אורח חיים תקסא

גודל הטקסט

א הָרוֹאֶה עָרֵי יְהוּדָה בְּחֻרְבָּנָן אוֹמֵר: עָרֵי קָדְשְׁךָ הָיוּ מִדְבָּר, וְקוֹרֵעַ וְאֵינוֹ חַיָּב לִקְרֹעַ אֶלָּא כְּשֶׁמַּגִּיעַ סָמוּךְ לָהֶם כְּמִן הַצּוֹפִים לִירוּשָׁלַיִם (בֵּית יוֹסֵף).

מ"ב מ"א א"א ט"ז מש"ז גר"א

ב הָרוֹאֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם בְּחֻרְבָּנָהּ, אוֹמֵר: צִיּוֹן הָיְתָה מִדְבַּר שְׁמָמָה וְקוֹרֵע; וּכְשֶׁרוֹאֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אוֹמֵר: בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ אֲשֶׁר הִלְלוּךָ (בּוֹ) אֲבוֹתֵינוּ הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ וְכָל מַחְמָדֵנוּ הָיָה לְחָרְבָּה, וְקוֹרֵעַ. וּמֵהֵיכָן חַיָּב לִקְרֹעַ, מִן הַצּוֹפִים; וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁיִּרְאֶה הַמִּקְדָּשׁ קוֹרֵעַ קֶרַע אַחֵר, וְכָל קְרִיעָה טֶפַח; וְאִם בָּא דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, שֶׁאָז רוֹאֶה הַמִּקְדָּשׁ תְּחִלָּה, קוֹרֵעַ עַל הַמִּקְדָּשׁ, טֶפַח, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁיִּרְאֶה יְרוּשָׁלַיִם מוֹסִיף עַל קֶרַע רִאשׁוֹן כָּל שֶׁהוּא.

מ"ב מ"א א"א באה"ט גר"א

ג אִם קָרַע עַל אַחַת מֵעָרֵי יְהוּדָה, אֵינוֹ חוֹזֵר וְקוֹרֵעַ כְּשֶׁיִּרְאֶה שְׁאָר עָרֵי יְהוּדָה; חוּץ מִירוּשָׁלַיִם, שֶׁחוֹזֵר וְקוֹרֵעַ עָלֶיהָ קֶרַע אַחֵר בִּפְנֵי עַצְמוֹ; וְאִם קָרַע עַל יְרוּשָׁלַיִם תְּחִלָּה, אֵינוֹ צָרִיךְ לִקְרֹעַ עַל שְׁאָר עָרֵי יְהוּדָה.

מ"ב גר"א

ד כָּל הַקְּרָעִים הָאֵלּוּ בְּיָדוֹ וּמְעֻמָּד, וְקוֹרֵעַ כָּל כְּסוּתוֹ שֶׁעָלָיו עַד שֶׁיְּגַלֶּה אֶת לִבּוֹ, וְאֵינוֹ מְאַחֶה קְרָעִים אֵלּוּ לְעוֹלָם; אֲבָל רַשַּׁאי לְשָׁלְלָן, לְמָלְלָן, לְלַקְּטָן וּלְתָפְרָן כְּמִין סֻלָּמוֹת.

מ"ב מ"א א"א באה"ט גר"א

ה הָיָה הוֹלֵךְ וּבָא לִירוּשָׁלַיִם, הוֹלֵךְ וּבָא תּוֹךְ ל' יוֹם, אֵינוֹ קוֹרֵעַ קֶרַע אַחֵר; וְאִם לְאַחַר ל' יוֹם, חוֹזֵר וְקוֹרֵעַ וְהוּא הַדִּין בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבַמִּקְדָּשׁ.

מ"ב מ"א א"א באה"ט גר"א

איך ללמוד עם נושאי הכלים

מתחת לכל סעיף, התגיות הקטנות (מ"א, ט"ז…) מראות אילו מפרשים מדברים עליו. לחצו על תגית כדי לעבור ישר לדבריו על הסעיף.
בכל פירוש, המספר הוא הסעיף הקטן שלו; התגית שבסוף הדיבור מחזירה לסעיף.
השורה שמעל הטקסט קופצת לפירוש שלם. כפתור מקווקו הוא פירוש על הפירוש שלפניו.

המפרשים בעמוד זה

מ"א מָגֵן אַבְרָהָם: רבי אברהם אבלי גומבינר מקאליש. הפירוש היסודי על אורח חיים.
ט"ז ט״ז: טורי זהב לרבי דוד הלוי סגל. מן הפירושים היסודיים הנדפסים סביב השולחן ערוך.
מ"ב מִשְׁנָה בְּרוּרָה: רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, החפץ חיים. ביאור ופסק על אורח חיים, סעיף אחר סעיף, על פי האחרונים.
א"א אֵשֶׁל אַבְרָהָם: פרי מגדים לרבי יוסף תאומים: אשל אברהם, ביאור על המגן אברהם.
מש"ז מִשְׁבְּצוֹת זָהָב: פרי מגדים לרבי יוסף תאומים: משבצות זהב, ביאור על הט״ז.
באה"ט בְּאֵר הֵיטֵב: באר היטב. קיצור דברי האחרונים על כל סעיף.
גר"א בִּיאוּר הַגְרָ״א: ביאור הגר״א, לגאון מווילנא. מקורות הדינים וטעמיהם, בקיצור רב.

נוֹשְׂאֵי כֵּלִים וּמְפָרְשִׁים

לוח עניינים: מ"ב מִשְׁנָה בְּרוּרָה מ"א מָגֵן אַבְרָהָם א"א אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם ט"ז ט״ז מש"ז מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז באה"ט בְּאֵר הֵיטֵב גר"א בִּיאוּר הַגְרָ״א

מִשְׁנָה בְּרוּרָה

סָעִיף א

א (א) ערי יהודה - ולא ערי ישראל. דלא חשיבי כ"כ: ש"ע סָעִיף א

ב (ב) בחורבנן - אפילו יושבין בהן ישראל כיון שהישמעאלים מושלים עליהם מקרי בחורבנן: ש"ע סָעִיף א

ג (ג) כשמגיע סמוך להם כמו וכו' - דרחוק יותר לא חשיבה ראיה כמו להלן [ב"י] ולפי מה שביארנו לקמיה דכמה פוסקים פליגי ע"ז וסוברין דאין שיעור לדבר אלא דממקום שרואה חייב לקרוע ה"ה בענינינו: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ד (ד) הרואה ירושלים - יש שכתבו שמסתברא שיום שרואה אדם תחלה ירושלים בחורבנה שיאסור אותו היום כולו בבשר ויין: ש"ע סָעִיף ב

ה (ה) בית המקדש - והנכנס עתה למקום מקדש חייב כרת שכולנו טמאי מתים וקדושה הראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא [מ"א] ועיין בליקוטי הלכות זבחים בפרק השוחט והמעלה מש"כ שם מענין זה: ש"ע סָעִיף ב

ו (ו) וקורע - עיין ב"ח שחייב להשתחות ולקרוע את בגדיו ולבכות ולהתאונן ולהתאבל על חורבן בהמ"ק ולקונן ולומר מזמור לאסף וכו' עד סוף וכשקורע מברך ואומר ברוך דיין אמת (אך בלי שם ומלכות) כי כל משפטיו צדק ואמת הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא ואתה צדיק על כל הבא עלינו וכו': ש"ע סָעִיף ב

ז (ז) מן הצופים - פי' דלא חשיב ראיה מריחוק מקום אלא משהגיע לצופים דהוא מקום סמוך לירושלים חשיב ראיה כ"כ ב"י אבל כמה פוסקים כתבו דצופים הוי פי' כל מקום סביב לירושלים שיכולין לראות משם. עוד כתבו דמשהגיע לצופים צריך לקרוע אע"פ שעדיין לא ראה אותה. כתב הא"ר כל שקרע וראה קצת אף שלא ראה בטוב כשיגיע א"צ לקרוע עוד הא לכתחלה יש לו להמתין עד שיגיע למקום צופים: ש"ע סָעִיף ב

ח (ח) קרע אחר - וירחיק ג' אצבעות: ש"ע סָעִיף ב

ט (ט) כל שהוא - וא"צ טפח משום דעיקר מצות קריעה יצא בפעם ראשונה שהיא מן המקדש שקדושתה יותר מירושלים ונכללת בתוכה: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ג

י (י) אינו חוזר וקורע כשיראה וכו' - דכולהו חשובות כאחת ומ"מ צריך להוסיף על הקרע כל שהוא: ש"ע סָעִיף ג

יא (יא) א"צ לקרוע על שאר ערי יהודה - היינו אפילו תוספת קרע בעלמא ג"כ א"צ: ש"ע סָעִיף ג

סָעִיף ד

יב (יב) בידו - ולא בכלי: ש"ע סָעִיף ד

יג (יג) את לבו - ולכן יקרע מצד שמאל כי הלב בשמאל: ש"ע סָעִיף ד

יד (יד) מאחה - היינו תפירה מבפנים ואחרת עליה מבחוץ [טור] ורש"י פירש תפירה מיושרת: ש"ע סָעִיף ד

טו (טו) לשללן - למחר [כפתור ופרח פ"ו]: ש"ע סָעִיף ד

טז (טז) סולמות - תפירות שאינן מיושרות: ש"ע סָעִיף ד

סָעִיף ה

יז (יז) היה הולך ובא וכו' - והרואה ירושלים תוך ל' יום אע"פ שלא קרע כגון שדר בתוכו א"צ לקרוע על ערי יהודה אם לא שיצא משם ובא לערי יהודה לאחר שלשים ומי שנולד בירושלים אפילו הגדיל א"צ לברך דבקטנותו פטור וכשהגדיל א"צ לברך דהא ראה אותן תוך ל' יום: ש"ע סָעִיף ה

מָגֵן אַבְרָהָם

סָעִיף א

א בחורבנן. אף על פי שיושבין בהן ישראל כיון שהאומות מושלים עליהם מקרי חורבן: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ב הרואה ירושלים. פסק הרמב"ם פ"ו מהלכות בית הבחירה שקדושת העזרה וירושלים קדשה לעתיד לבוא ועיין ביבמות דף פ"ב בתוס', והראב"ד הקשה דכמה מקומות במשנה אמרינן ואם אין מקדש ירקב וכו' אלא ע"כ לא קדשה לפיכך הנכנס עתה לשם אין בו כרת עכ"ל וכ' בכ"מ שזהו ודאי קושיא היא שהרי רבינו פסק כן בפ"ז מהלכות מעשר שני עכ"ל ול"נ דהרמב"ם ס"ל כגי' התוספו' במכות דף י"ט דאפי' למ"ד קדש' ל"ל בכור ומעש' לא מתאכלי ע"ש וא"כ דברי הרמב"ם שרירין וקימים והנכנס עתה למקו' המקדש חייב כרת שכולנו טמאי מתי' וכ"מ בשבועות דף י"ד ע"ב בתו' ונעלם כו' וכ"כ בס"הת וכ"כ באגודה בשבועות: ש"ע סָעִיף ב

ג מן הצופים. פי' אף על גב דראה ב"ה או ירושלים קודם שיגיע לצופים לא חשיב ראיה דרחוק מקום הוא (ב"י) אבל התוס' בפסחים דף מ"ט כתבו דצופים הוי פירוש כל מקום סביב ירושלים יכולין לראו' משם עכ"ל והתי"ט כ' שגם דעת רש"י כן ע"ש: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ד

ד שיגלה את לבו. ולכן יקרע בצד שמאל עבי"ד סי' ש"מ ס"ט: ש"ע סָעִיף ד

ה מאחה. היינו תפירה מבפנים ואחר' עליה מבחוץ (טור) ורש"י פירש תפירה מיושרת: ש"ע סָעִיף ד

סָעִיף ה

ו ובא לירושלים. נ"ל דהרואה ירושלים תוך ל' יום אף על פי שלא קרע כגון שדר בתוכו א"צ לקרוע על ערי יהודה: ומי שנולד בירושלי' אפי' הגדיל א"צ לקרוע דבקטנותו פטור וכשהגדיל א"צ לקרוע דהא ראה אותן תוך ל' יום ועמ"ש סימן רכ"ד ובי"ד ססי' שצ"ו: ש"ע סָעִיף ה

אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם

סָעִיף א

א בחורבנן עמ״א כן העלה הב״י. ושמעתי מאדוני אבי הרב ז״ל שאמר כמדומה בשם החסיד ר׳ גרשון קוטבר ז״ל שבא לירושלים וראה בשלותה עמים יושבים בה ובכה ואמר שזה שאומרים בראותו כל עיר (ירושלים של מטה) על תלה בנויה ועיר ה׳ מושפלת ירושלים של מעלה כו׳ שם ניכר החורבן ודוממים כו׳: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ב הרואה עמ״א ער״מ ז״ל פרק שישי הלכה י״ו ועמש״ל שם ובתוס׳ מכות י״ט א׳ ד״ה אפי׳ וד״ה יע״ש ובר״מ ז״ל פרק ב׳ מהלכות מעשר שני ה״א דאיתקש מ״ש לבכור ולפ״ז שמעתי מקריבין אע״פ שאין בית מגילה י׳ א׳ היינו בבנה מזבח דאל,\ה אין שום קרבן נקרב דבעי מתן דמים ואימורים לטובה ואמנם הא דבבא מציעא נ״ג ב׳ דנפול מחיצות ופסק הר״מ ז״ל פי״ו מהלכות מ״ש קשה והמ״ל רמז לזה ובגמרא שם משמע דתירץ רב הונא ב״י אר״ש חדא קתני היינו יצא ונפלו מחיצות הא נפלו לחוד אוכל אע״פ שאין מחיצות בזמן שיש מזבח אבל רש״י ז״ל פירש דנפל היינו יצא כתירוץ א׳ ומ״מ קשה מהטעם ביצאו לגמרי ונפלו דבטל ברוב שהרי א״א להחזירו יחזיר לירושלים ויאכל שם באין מחיצות וצ״ע כעת ועי״ד של״א סעיף קל״ה ; ש"ע סָעִיף ב

ג מן הצופים עמ״א ועא״ר אות ד׳ כל שקרע וראה קצת אף שלא ראה בטוב כשיגיע א״צ לקרוע עוד. הא לכתחלה יש לו להמתין עד שיגיע למקום צופים: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ד

ד שיגלה עמ״א כי הלב בשמאל עי״ד מזה לענין אביו ואמו ושאר קרובים יע״ש: ש"ע סָעִיף ד

ה מאחה עמ״א הם ידוע וי״ל דאף תפירה אחת מיושרת לא ועי״ד מזה: ש"ע סָעִיף ד

סָעִיף ה

ו ובא לירושלים עמ״א אם לא שיצא משם ואח״כ בא לאחר שלשים. וכשמשתחוה לפני מקום עזרה ולקרוע יאמר מזמור לאסף וברוך דיין אמת כי כל משפטיו צדק ואמת הצור תמים פעלו ואתה צדיק עא״ר ו׳. ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן: ש"ע סָעִיף ה

ט״ז

סָעִיף א

א ערי יהוד'. משמע ולא ערי ישראל והקש' ב"י מפסוק ויבואו אנשי' משכם ומשילה ושומרון מגולחי זקן וקרועי בגדים ואלו היו ערי ישראל ותי' דהקריע' לא הית' עד שראו המצפה שהיא מערי יהוד' והאי בחורבנן היינו אפי' אם נתיישבו מקרי בחורבנן כיון שהם אינם ביד ישראל כן מסיק הב"י: ש"ע סָעִיף א

מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז

סָעִיף א

א ערי יהודה עט״ז עב״י וב״ח וא״ר ופסוק הוא בירמיה מ״א פסוק ה׳ ומגולחי זקן היינו במספרים כי בתער לא יעברו ח״ו על הרבה לאוין ומכאן תוכחה מגולה אדרבה השחיתו זקנם לניוול בשביל חורבן הבית לא כאותן שאומרים שגילוח הזקן הוא תאר להם: ש"ע סָעִיף א

בְּאֵר הֵיטֵב

סָעִיף ב

א בחורבנן. אפי' יושבים בהם ישראל כיון שהעכו"ם מושלים עליהם מקרי חורבן. ב"י: ש"ע סָעִיף ב

ב בית המקדש. והנכנס עתה למקום מקדש חייב כרת שכלנו טמאי מתים. מ"א ע"ש: ש"ע סָעִיף ב

ג וקורע. עב"ח שחייב להשתחות ולקרוע ולבכות ולקונן ולומר מזמור אלהים באו גוים עד סוף וכשקורע מברך ברוך דיין אמת כי כל משפטיו אמת הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט וכו': ש"ע סָעִיף ב

↑ חֲזָרָה לְמַעְלָה