שולחן ערוך, אורח חיים תקפ
א אֵלּוּ הַיָּמִים שֶׁאֵרְעוּ בָּהֶם צָרוֹת לַאֲבוֹתֵינוּ וְרָאוּי לְהִתְעַנּוֹת בָּהֶם; וְאַף עַל פִּי שֶׁמִּקְּצָתָם בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁיִּתְעַנּוּ בּוֹ וְטוֹב שֶׁלֹּא לְהַשְׁלִים בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ.
ב בְּאֶחָד בְּנִיסָן מֵתוּ בְּנֵי אַהֲרֹן; בַּעֲשָׂרָה בּוֹ מֵתָה מִרְיָם וְנִסְתַּלֵּק הַבְּאֵר; בְּכ"ו בּוֹ מֵת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, בַּעֲשָׂרָה בְּאִיָּר מֵת עֵלִי הַכֹּהֵן וּשְׁנֵי בָּנָיו, וְנִשְׁבָּה אֲרוֹן ה'; בְּכ"ח בּוֹ מֵת שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא; בְּכ"ג בְּסִיוָן בָּטְלוּ הַבִּכּוּרִים מִלַּעֲלוֹת לִירוּשָׁלַיִם בִּימֵי יְרָבְעָם בֶּן נְבָט; בְּכ"ה בּוֹ נֶהֱרַג רשב"ג וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַ' חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים; בכ"ז בּוֹ נִשְׂרַף רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן וְסֵפֶר תּוֹרָה עִמּוֹ; בְּאֶחָד בְּאָב מֵת אַהֲרֹן הַכֹּהֵן; בְּי"ח בּוֹ כָּבָה נֵר מַעֲרָבִי בִּימֵי אָחָז. בְּי"ז בֶּאֱלוּל מֵתוּ מוֹצִיאֵי דִּבַּת הָאָרֶץ; בְּה' בְּתִשְׁרֵי מֵתוּ עֶשְׂרִים אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל וְנֶחְבַּשׁ רַבִּי עֲקִיבָא; בְּז' בּוֹ נִגְזְרָה גְּזֵרָה עַל אַבוֹתֵינוּ שֶׁיָּמוּתוּ בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר, מִפְּנֵי מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל; בְּז' בְּמַרְחֶשְׁוָן עִוְּרוּ עֵינַי צִדְקִיָּהוּ וְשָׁחֲטוּ בָּנָיו לְעֵינָיו; בְּכ"ח בְּכִסְלֵו שָׂרַף יְהוֹיָקִים הַמְּגִלָּה שֶׁכָּתַב בָּרוּךְ מִפִּי יִרְמְיָהוּ; בִּשְׁמוֹנָה בְּטֵבֵת נִכְתְּבָה הַתּוֹרָה יְוָנִית בִּימֵי תַּלְמַי הַמֶּלֶךְ וְהָיָה חֹשֶׁךְ בָּעוֹלָם שְׁלֹשָׁה יָמִים; וּבְט' בּוֹ לֹא נוֹדַע אֵיזוֹ הִיא הַצָּרָה שֶׁאֵרַע בּוֹ; בְּה' בִּשְׁבָט מֵתוּ הַזְּקֵנִים שֶׁהָיוּ בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ; בְּכ"ג בּוֹ נִתְקַבְּצוּ כָּל יִשְׂרָאֵל עַל שְׁבָט בִּנְיָמִין עַל עִנְיַן פִּלֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה; בְּז' בַּאֲדָר מֵת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה; בְּט' בּוֹ נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל.
ג יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁגָּזְרוּ שֶׁיִּהְיוּ מִתְעַנִּין בְּכָל שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי עַל חֻרְבַּן הַבַּיִת, וְעַל הַתּוֹרָה שֶׁנִּשְׂרְפָה, וְעַל חִלּוּל הַשֵּׁם; וְלֶעָתִיד לָבוֹא יַהַפְכֵם ה' לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה.
מִשְׁנָה בְּרוּרָה
סָעִיף א
א (א) וראוי להתענות - עיין בב"י שיש מהראשונים שמפקפקין ע"ז ולדעתם יש ליזהר שלא להתענות כשאירע איזה מהם בר"ח ויש שכתבו שדבר זה ניתקן בימי חכמי התלמוד ולכן בעל נפש יחמיר לעצמו אם אפשר לו. ומ"מ מי שאינו רגיל להתענות תעניות אלו ואירע לו איזה צרה ח"ו ורוצה להתענות בר"ח ניסן על צרתו אסור כיון שהוא נוהג בו תמיד איסור תענית [מ"א]: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) בהם - ובס"ח סי' ר"ל כתב כשהלבנה לוקה יש להתענות [מ"א]: ש"ע סָעִיף א
ג (ג) וטוב שלא להשלים בר"ח - משום דכתיב בספר תניא דאין להתענות בר"ח: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ד (ד) בעשרים וששה בו - יש גורסים כ"ח ועיקר כטור [פמ"ג בשם א"ר]: ש"ע סָעִיף ב
ה (ה) בעשרים ושמונה בו - במגילת תענית כתוב בכ"ט: ש"ע סָעִיף ב
ו (ו) בשמונה עשר בו כבה וכו' - יש גורסין בי"ז וראוי להחמיר בשניהם [א"ז]: ש"ע סָעִיף ב
ז (ז) בשבעה עשר באלול וכו' - כפי גרסת הב"י בשם הקדמונים הוא שבעה באלול. ואף דבתורה משמע כפי מה שאמרו חז"ל שנשתרבב לשונם עד טבורם קודם לזה הזמן י"ל דלא מתו תיכף ונמשך מחלתם עד זה הזמן [ב"י]: ש"ע סָעִיף ב
ח (ח) דבת הארץ - וקשה הא כתיב באבוד רשעים רנה ואפשר דמסתמא שבו ולא זכו שיקובל תשובתם ולכן מתענים [ב"י]: ש"ע סָעִיף ב
ט (ט) בשביעי בו נגזרה וכו' - ויש גורסין בששה [עיין בכל בו ובשכ"ג]: ש"ע סָעִיף ב
י (י) העגל - קשה דהא מ' ימים האחרונים היו ימי רצון ואפשר דהקב"ה נתרצה להם שלא ימותו מיד רק שיהא העון שמור לדורות [מ"א]: ש"ע סָעִיף ב
יא (יא) בשבעה במרחשון עוורו וכו' - במג"ת ובה"ג גרסו בששה במרחשון וכו': ש"ע סָעִיף ב
יב (יב) בעשרים ושמונה בכסליו וכו' - יש חלופי גרסאות בזה וע"כ אין כדאי להתענות בחנוכה עיין במ"א: ש"ע סָעִיף ב
יג (יג) לא נודע - ובסליחות שלנו איתא שמת עזרא הסופר: ש"ע סָעִיף ב
יד (יד) בחמשה בשבט וכו' - במגילת תענית גרסינן בשמנה בשבט: ש"ע סָעִיף ב
טו (טו) בשבעה באדר וכו' - ובשנה מעוברת יש דעות בין האחרונים ועיין בפ"ע וסוגין דעלמא להתענות בראשון: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
טז (טז) בכל ב' וה' - ומי שאינו יכול להתענות עכ"פ יתפלל בהם על דברים הללו ויש מתענים מבשר ויין בהם וגם בלילה שלפניהם ובקיץ שאוכלים קודם הלילה א"צ להחמיר אם לא שקבלו עליהם לחשבו כלילה אחר תפלת ערבית. איתא בכתבים שראוי לכל בר ישראל לבכות על שריפת התורה שמכח זה נמסרה התורה לקליפות המקום יחזירנה לנו ב"ב. כתב התניא ביום הששי פרשת חוקת נהגו היחידים להתענות שבאותו היום נשרפו כ' קרונות מלאים ספרים בצרפת. גם בשנת ת"ח נחרבו שני קהלות גדולות באותו היום. גם נוהגין להתענות כ' סיון בכל מלכות פולין נהרא נהרא ופשטיה [מ"א] ועיין בשע"ת שהוא דוקא מבן י"ח לזכר ובת ט"ו לנקבה: ש"ע סָעִיף ג
מָגֵן אַבְרָהָם
סָעִיף ב
א כתב התניא נשאלו הגאונים על התעניות אלו והשיבו לא ידענו מי תקנם ולכן אין להתענו' בר"ח וכ"כ הש"ל וב"י כתב לא ראיתי מעולם ולא שמעתי מי שנהג להתענות בהם ע"כ אבל אני ראיתי שכתובים בספר מגילת תעני' א"כ נתקנה בימי חכמי התלמוד (בתוך דברי הספר הזה) וגם בה"ג כתבם שכל דבריו דברי קבלה לכן כל בעל נפש יחמיר לעצמו אם אפשר לו: כתוב בשל"ה התעניו' הללו נמצאים בג' ספרים בטור ובכל בו ובה"ג ויש נוסחאות חלוקות והמנהג לילך אחר רוב הנוסחאות עכ"ל ואני ראיתי בס' מ"ת קצת נוסחאות אחרות ונ"ל לילך אחריהם כי משם יצאו שורש הדברים ואף שבס' מ"ת שנדפסו מחדש באמשטרדם כתו' בצדו נ"א זהו תו' שהוסיף המפרש ולקח אותו מדברי הש"ע אבל בספרים הישנים לא נמצא נ"א, נ"ל דמי שאינו רגיל להתענו' תעניות אלו ואירע לו איזה צרה ב"מ ורוצה להתענות בר"ח ניסן על צרתו אסור כיון שהוא נוהג בו איסור תענית עסי' תס"ח ובי"ד סימן רי"ד, כשהלבנ' לוקה יש להתענו' (ס"ח סי' ר"ל): בכ"ח בו. במ"ת בכ"ט באייר מת שמואל במ"ת ובכל בו ובה"ג גרסי' בשבעה באלול מתו מוציאי כו', וכן הוא בתשו' הרא"ש ובב"י ולכן צ"ל דט"ס נפל בש"ע: ש"ע סָעִיף ב
ב מתו מוציאי כו'. וק' הא כתיב באבוד רשעים רנה ואפשר דמסתמא שבו ולא זכו שתקבל תשובתם ולכן מתענים (ב"י) ובשל"ה כ' שהיו צדיקים ע"ש: ש"ע סָעִיף ב
ג מפני מעשה העגל. ק' דהא מ' ימים האחרונים היו ימי רצון ואפשר דהקב"ה נתרצה להם שלא ימותו מיד רק יהא העון שמור לדורות: ש"ע סָעִיף ב
ד בז' במרחשון. במ"ת ובכל בו ובה"ג גרסי' בששה בחשון עיורו וכו': ש"ע סָעִיף ב
ה בכ"ח בכסלו. במ"ת כתב בשבע' בכסליו ובה"ג כתב בשמונ' ובכל בו כתב בחמשה וכתב בשל"ה דאף המחמיר להתענו' בכולן לא יתענ' בחנוכה, עיין רא"ח ח"ב ס"ה: ש"ע סָעִיף ב
ו לא נודע. ובסליחו' שלנו איתא שמת עזרא הסופר: ש"ע סָעִיף ב
ז בה' בשבט. במ"ת גרסי' בשמנ' בשבט: ש"ע סָעִיף ב
ח בז' באדר. כתב בתשו' מהרי"ל סי' ל"א המנהג להתענו' באדר ראשון וכ"כ בת"ה סי' רצ"ד אף על גב שבגמרא מוכח שאותה שנה לא היתה מעוברת וכו' ע"ש ועסי' תקס"ח, ועיין בילקוט יהושע דף ד' ע"ב דאיכא מ"ד שהיתה מעוברת ומת באדר ראשון וחד אמר שמת בז' בשבט ע"ש: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ט בכל ב' וה'. הב"י סי' תכ"ט כתב שמתענים ב' וה' אף בניסן ולא נהגו כן, יש מתענין בב' וה' מבשר ויין וגם בליל' שלפניו, ונ"ל דבימות הקיץ שאוכלין קודם הלילה אין צריך להחמיר אם לא שקבלו עליהם לחשבו כליל' אחר שהתפללו תפיל' ערבי' ועסי' רצ"ט ס"ו בהגה, ויש נוהגין בלילה שאחריהם שלא לאכול בשר ויין, וכתב היש"ש פ"ז דב"ק הטעם מפני שדיני נפשות דנין ביום וגומרין בלילה עכ"ל, ונ"ל שט"ס הוא וצ"ל שדיני ממונות דנין וכו' דהא דיני נפשות אין גומרין בלילה וס"ל דהקב"ה דן אף דיני ממונות אם יפסיד האדם או ירויח ונראה מדבריו שס"ל הטעם שמתענים בב' וה' מפני שהם ימי דין, ותימא דהיכא רמיזא ואדרב' קי"ל אדם נידון בכל יום ומה שמתענין בהם היינו משום שהם ימי רצון כמ"ש סימן קל"ד וכ"כ התו' ורש"י דשבת והתוס' בכתובות דף ג' לכן אין טעם להתענות בלילה שאחריהם דכבר פנה היום, ונ"ל מי שאינו יכול להתענות עכ"פ יתפלל ב' וה' על דברים הללו: ואיתא בכתבי' שראוי לכל בר ישראל לבכות על שריפת התו' שמכח זה נמס' התורה לקליפות המקום יחזיר' לנו במהרה בימינו: כתב התניא ביום הששי פ' חקת נהגו יחידים להתענו' שבאותו היום נשרפו כ' קרונות מלאים ספרים בצרפת ולא קבעו אותו בימי החדש מפני שמתוך שאלת חלום נודע להם שיום הפרשה גורם גזיר' התורה זאת חקת התורה מתרגמי' דא גזירת אורייתא, וגם בשנת ת"ח נחרבו שני קהילו' גדולות באותו היום כמ"ש בסליחו' שחבר בעל השפתי כהן: גם נוהגין להתענות עשרי' בסיון בכל מלכות פולין נהרא נהרא ופשטי' רפא שבריה כי מטה: ש"ע סָעִיף ג
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם
סָעִיף ב
א כתב כו׳ עמ״א ועסי׳ תקע״ג דבר״ח ניסן וכ״ש שאר ימי ניסן מתענה החתן ביום חופתו ולכאורה בר״ח י״א מ״ה אסור להתענות ועב״י וב״ח בזה וא״כ מי שנוהג איסור בר״ח להתענות ויחיד בצרתו אסור אע״ג דמחויב מד״ס בעת צרה כבסי׳ תקע״ח אפ״ה אסור בר״ח ניסן כ״ש חתן דאין אלא מנהג ומ״ש בתקע״ג י״ל מי שנוהג להתענות בלא״ה בר״ח ניסן. וצ״ע: בכ״ב בו עמ״א ועא״ר ובט״ז כתבנו: ש"ע סָעִיף ב
ב מתו עמ״א ועב״ח תירץ כיון שבא צרה לכל ישראל בשבילם מתענין יע״ש: ש"ע סָעִיף ב
ג מפני עמ״א ומ״ם יום כלו ביוה״כ. ובפסוק סלחתי כדבריך היינו דהזכיר פוקד עון אבות כו׳ שיהא שמור לדורות ואין לך כל פקידה שלא יהא בו חטא העגל: ש"ע סָעִיף ב
ד בז׳ במרחשון עמ״א ועא״ר ובט״ז כתבנו מזה: ש"ע סָעִיף ב
ה בכ״ח בכסליו עמ״א וחתן בחנוכה בכ״ח בכסליו אין מתענה ועד״מ ועמ״א תקע״ג אות ב׳: ש"ע סָעִיף ב
ו לא נודע עמ״א וכ״כ הט״ז ז״ל אות א׳ ועא״ר: ש"ע סָעִיף ב
ז בה׳ בשבט עמ״א ועא״ר: ש"ע סָעִיף ב
ח בז׳ באדר עמ״א ועסי׳ תקס״ד סעיף ז׳: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ט בכל ב׳ וה׳ עמ״א מ״ש ותימא כו׳ התוס׳ ורש״י שבת קכ״ט ב׳ וכתובות ג׳ א׳. הנה תראה שבכיון כתב האדון ז״ל להיפוך כי לכאורה ברש״י שבת מבואר יותר אדם נדון בכל יום ובתוס׳ אי כ״כ ראיה די״ל כשבתי דינים יושבים למטה גם למעלה יש דין ומש״ה הוקשה להם קודם תקנת עזרא אף שכשיש דין למטה אין כ״כ דין למעלה מ״מ מרש״י מבואר יותר ואמנם י״ל אדרבה כי בכל יום נדון אם יש תובע וקטרוג וב׳ וה׳ ב״ד שלמעלה קבועין ורש״י חדא נקיט דא״נ לאו קביעות מכ״מ נדון בכל יום אבל מתוס׳ יש ראיה טפי דא״כ ל״ק קודם תקנת עזרא דלמא דוקא ב׳ וה׳ דב״ד קבוע למעלה והבן והקושיא בלילה אין קבועין א״נ במקום שאין קבועין כלל. בריך רחמנא דסייען עד כאן: ש"ע סָעִיף ג
ט״ז
סָעִיף ב
א בט' בו לא נודע כו'. תימה גדולה הא איתא בסליחות שלי' בטבת דבט' בו מת עזרא הסופר וצ"ע רב: ש"ע סָעִיף ב
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז
סָעִיף ב
א בט׳ בו עט״ז וכ״ה במ״א ובבאר הגולה ובא״ר אות ה׳ וכלבו ובה״ג שבט׳ בטבת מת עזרא הכהן ונחמיה בן חכליה יע״ש. ועמ״א הנוסחא בענין תעניתים אלו ובא״ר אות ג׳ כתב במקום כ״ו ניסן י״ג כ״ח. במקום כ״ח אייר י״ג כ״ט. י״ח אב י״ג י״ז וי״א גם י״ט אב. י״ז אלול י״ג שבעה באלול בששי בתשרי ושביעי יע״ש. וי״א י״ז בתשרי יע״ש שבעה בחשון וי״ג בששי במקום כ״ח כסליו י״ג בשבעה וי״ג בחמישי וי״ג בשמונה. ע״כ אין להתענות בכ״ח כסליו חנוכה עיין סי׳ תקע״ג. ומקום חמישי בשבט י״ג בשמונה יע״ש. עיין לבוש ט״ו באב מתי מדבר בעט״ב חפרו ולנו בקבר למחר מי שיש בו ממש עמד ומי שהיה עתיד למות תולעת יוצא מטיבורו לתוך פיו ומת משמע שלא מת מיד לפעמים רק לאחר זמן מה ואולי יש במדרש איכה כך ועיין תענית למ״ד ב׳ וכ״כ קכ״א א׳ ולעיל סימן קל״א לענין נ״א שא״נ בט״ו אב וט״ו שבט ועיין רשב״ם שם שכלו מתי מדבר וי״ט שחזר הדיבור למשה: סליק הלכות תענית בריך רחמנא דסייען ש"ע סָעִיף ב
בְּאֵר הֵיטֵב
סָעִיף א
א וראוי. עמ"א שהעלה דמי שאינו רגיל להתענות תעניות אלו ואירע לו איזה צרה ב"מ ורוצה להתענות בר"ח ניסן על צרתו אסור כיון שהוא נוהג בו איסור תענית ע"ש. ועססי' תקס"ח ס"ק ט"ו ובסי' תקע"ג: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב בכ"ח. במ"ת בכ"ט: ש"ע סָעִיף ב
ג הארץ. במ"ת ובכל בו ובה"ג גרסי' שבעה באלול מתו מוציאי וכו' וכ"ה בב"י: ש"ע סָעִיף ב
ד בז'. במ"ת וכל בו ובה"ג גרסי' בששה בחשון עורו וכו': ש"ע סָעִיף ב
ה בכ"ח. במ"ת כ' בז' בכסלו ובה"ג כ' בח'. ובכל בו כ' בחמישי וכ' של"ה אף דהמחמיר להתענות בכולן לא יתענה בחנוכה: ש"ע סָעִיף ב
ו לא נודע. ובסליחות שלנו איתא שמת עזרא הסופר: ש"ע סָעִיף ב
ז בה'. במ"ת גרסי' בשמנה בשבט: ש"ע סָעִיף ב
ח בז' באדר. ואם בעיבור מתענים באדר ראשון מהרי"ל סי' ל"א וכ"כ בשכנה"ג משם מהר"י מולן ומשם מהר"י ברונא דכשהשנה מעוברת שיתענה בראשון וע' מ"א ובהלק"ט ח"ב סי' קע"ג: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ט חורבן. איתא בכתבים שראוי לכל בר ישראל לבכות על שריפת התורה שמכח זה נמסרה התורה לקליפות המקום יחזירנה לנו במהרה בימינו: כתב התניא ביום הששי פרשת חקת נהגו היחידים להתענות שבאותו היום נשרפו כ' קרונות מלאים ספרים בצרפת ולא קבעו אותו בימי החודש מפני שמתוך שאלת חלום נודע להם שיום הפרשה גורם גזירת התורה זאת חקת התורה מתרגמינן דא גזרת אורייתא: גם בשנת ת"ח נחרבו שני קהלות גדולות באותו היום. גם נוהגין להתענות כ' בסיון בכל מלכות פולין. פעם א' אירע שבחדש א' לא היה אפשר לראות הלבנה בחידושה ולקדשה מחמת שהיה ימי מעונן וערפל וגזר רב א' תענית. וכתב בתשובת שבות יעקב ח"ב סימן י' שאין לו על מה לסמוך לטרוח את הצבור בתענית ע"ש: ש"ע סָעִיף ג
י חלול השם. מי שאינו יכול להתענות עכ"פ יתפלל על דברים הללו ויש מתענין מבשר ויין בלילה שלפניהם ובקיץ שאוכלים קודם הלילה אין צריך להחמיר אם לא שקבלו עליהם לחשבו כלילה אחר תפלת ערבית מ"א ע"ש ועמש"ל רסי' קל"ד ס"ק ג': ש"ע סָעִיף ג
בִּיאוּר הַגְרָ״א
סָעִיף א
א ס"א אלו הימים כו'. כ"נ במגילת תענית: וטוב שלא כו'. כמ"ש אראב"צ כו' והתענינו ולא השלמנו מפני שי"ט כו'. ואף ע"ג דאם התחילו קי"ל דמשלימין כמ"ש ספ"ב דתענית שם ת"צ אבל בתענית יחיד מפסיקין אפי' התחיל כמש"ל: יש מי כו'. דימים אלו הוחדו לתענית כמ"ש במתני' וגמ' וכן בתוספתא כמש"ל סי' תקס"ח ס"ב ע"ש ועתוס' דב"ק פ"ב א' ד"ה כדי כו' ורא"ש שם ובפ' בתרא דמ"ס הלכה ג' והתלמידים מתענים שני וחמישי מפני חילול השם ומפני כבוד ההיכל שנשרף ועבב"י בסי' תכ"ט: ולעתיד לבא כו'. כמ"ש צום הרביעי כו' יהיה לששון ולשמחה וכמ"ש קרי ליה צום וקרי ליה ששון כו' וכן אמרו באותן י"ט הכתובין במגילת תענית והני נמי כו' וקי"ל כותיה וכמ"ש והפכתי אבלם לששון: ש"ע סָעִיף א
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)