שולחן ערוך, אורח חיים תרכה

סָעִיף א

א (א) כי בסוכות הושבתי וכו' הם ענני כבוד וכו' - ודוגמא לזה ציונו לעשות סוכות כדי שנזכור נוראותיו ונפלאותיו ואע"פ שיצאנו ממצרים בחודש ניסן לא ציונו לעשות סוכות באותו זמן לפי שהוא ימות הקיץ ודרך כל אדם לעשות סוכות לצל ולא היתה ניכרת עשייתינו שהם במצות הש"י ולכן ציוה אותנו שנעשה בחודש השביעי שהוא זמן הגשמים ודרך כל אדם לצאת מסוכתו לביתו ואנחנו יוצאין מן הבית לישב בסוכה בזה מראה שהוא עושה לשם מצות הש"י [טור]. וכתבו האחרונים שיכוין בישיבתה שצונו הקב"ה לישב בסוכה זכר ליציאת מצרים וגם זכר לענני כבוד שהקיפן אז עלינו להגן עלינו מן השרב והשמש. וכל זה לצאת ידי המצוה כתקונה הא דיעבד יוצא כל שכיון לצאת לבד [פמ"ג]: ש"ע סָעִיף א

ב (ב) ומצוה לתקן הסוכה מיד וכו' - אף דכבר כתבו לעיל בסוף סימן תרכ"ד התם בלילה התחלה בעלמא ולמחרת מתקן כולה אם אפשר גם שם איירי לענין מדקדק במעשיו יתחיל דבר מה בסוכה מיד בלילה ומי שאין מדקדק עכ"פ ביום המחרת אחר יציאה מביהכ"נ יתחיל ויגמור כולה אם אפשר ואפילו הוא ע"ש עד חצות ואחר זה י"ל דאסור [פמ"ג]: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א ויכוין בישיבתה שציונו הקדוש ברוך הוא לישב בסוכה זכר לי"מ (ב"ח): לתקן. היינו לבנותה כולה כ"ה במהרי"ל: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א ויכוין עמ״א היינו שלצאת ידי המצוה כתיקונה צריך לכוין גם את זה הא דיעבד יצא כל שכיון לצאת לבד ע׳ ט״ז ומשמע דא״צ לכוין שהושיבני ה׳ בענני כבוד רק הודעה די״מ ולמ״ש בט״ז ראוי שיכוין לשתיהם. והנה המחבר בסימן ח׳ ס״ח וכ״ה ס״ז כתב יכוין כו׳ וכאן לא כתב כי גם הטור כתב שם וכאן לא כתב כלום ובאמת כתוב מפורש למען ידעו דורותיכם כו׳ מ״ש המחבר ענני כבוד לבל יבוא אליהם שרב ושמש ובלבוש מפני האורבים היינו מצדדים. וערא״ם פ׳ בהעלותך ע״פ וענן ה׳ עליהם יומם (במדבר י׳ ל״ד) הקשה א״כ גם למטה הוי ענן יהיה סוכיהם כן וע׳ צידה לדרך ה״ה ד׳ דפנות יע״ש ועב״ח כאן הביאו. והנה מצדדים י״ל היה רק סביב למחנה ישראל לא לכ״א בפ״ע. וי״ל כי הסכך עיקר למעלה מחמה וגשם להורות אין מזל לישראל ושלא לעבוד לכוכבי לכת ולי״ב מזלות וכדומה כאו״ה בלתי לה׳ לבדו משא״כ למטה הענן להגן מפני נחשים וכדומה א״צ למטה וצדדים דפנות ד׳ דוקא. והלמ״מ הוא שיהיה סכך צל מרובה מחמה וג׳ דפנות וד׳ טפח סגי וכאמור. ומ״ש בצ״ל ע׳ מ״ש רש״י ז״ל בפ׳ נשא ושעיר לכפר על קבר התהום הא ענן מפסיק למטה י״ל דוקא חלל אהל טפח ע״ט ברום טפח מפסיק ע׳ סוכה כ״א א׳ הא לא״ה אף שענן אין מקבל טומאה כאהול מיקרי בטומאה רצוצה ועכ״פ דקרקע נמי אין מקבלת טומאה ועוד דהלכו חוץ למחנה ישראל לצורכם שם לא היה ענן והיה ספק קבר התהום וערא״ם פ׳ נשא שם: לתקן עמ״א ועד״מ אפי׳ בע״ש ע׳ עט״ז. וכוונת המ״א דהר״ב כ״כ בתרכ״ד יתחיל בסוכה במוצאי יוה״כ היינו בלילה קצת ולמחרת יתקן כולה אם אפשר ונרשם בתרכ״ד עסי׳ תרכ״ח והוא ממ״א ועא״ר תרכ״ד כ״כ יע״ש. ובע״ש אחר חצות י״ל דאסור עסי׳ רנ״א דרך קבע אסור וצ״ע וע״י עכו״ם י״ל שרי ואי מצוה בו יותר מבשלוחו להמתין צ״ע די״ל מצוה אל יחמיצנה עדיף טפי ע״י אחרים כה״ג וצ״ע כעת. ולפ״ז המדקדק במעשיו יתחיל דבר מה בסוכה מיד בלילה ע״ש ילכו מחיל אל חיל ומי שאין מדקדק עכ״פ ביום יתחיל ויגמור כולה אם אפשר שאין מחמיצין המצוה. והחלבוש השמיט בכיון זה דסבר באולי כי הכל דבר א׳ והמ״א תי׳ זה. ועיין מהרי״ו בסימן קצ״א בדיני יוה״כ וסוכות: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א כתב מ"א ויכוין כו' זכר לי"מ ודייק כן מלשון הטור: והטעם אע"ג שבכל המצות אפי' למ"ד מצות צריכות כונה. די שיתכוין לצאת ידי המצוה שנצטונו מפי ה' ע"י משה. אבל מצות סכה דכתיב גבי' למען ידעו דורותיכם כו' בהוציאי אותם מא"מ. נראה מלשון הכתוב שהקפידה תורה שבשעת קיום המצות נדע ונתכוין לטעם מצוה שהיא זכר לי"מ: וכתב שם שכן גם הדין בציצית ותפילין עיין שם: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א כתב הטור תלה הכתוב מצות סוכה ביציאת מצרים וכן הרבה מצות כו' נראה כוונת רבינו שעשה ממצות סוכה פרט יותר משאר מצות וכן במ"ש אח"כ והסוכות שאומר הכתוב כו' דמשמע שיש בזה קשר למה שכתב קודם לזה הוא בדרך זה דאיתא פלוגתא בפ"ק דסוכה ר"ע ס"ל סוכות ממש קאמר קרא שהושיבם הקב"ה בשעת יציאת מצרים ור"א ס"ל ענני כבוד הקיפם ונראה דיש חילוק בפי' הפסוק ביניהם דלר"ע אין רבותא באותן הסוכות א"כ מה זכרון יהיה בדבר אלא ודאי הזכרון שאז יצאנו ממצרים ונמצא עיקר תכלית סוכ' שלנו לזכור י"מ אבל לר"א הוה הזכיר על נס אחר דהיינו הקפת ענני כבוד אלא שתלה הכתוב המצוה בי"מ כמו שאר מצות כגון מצות ציצית שיש בה י"מ וזה פשוט שאין גוף מצות ציצית להזכיר י"מ אלא שהכתוב ייחס המצו' אחר י"מ ורבינו רוצה לסתום כר"א כמו שפרש"י בחומש כר"א וכ' שם הרא"ם בפ' אמור שטעם רש"י דמשמע שהי' פועל אלהי באותן סוכות וז"ד רבינו כאן שכתב שתל' הכתוב מצות סוכה בי"מ וכן הרב' מצו' פי' שאין עיקר המצו' כדי להזכי' י"מ דאל"כ לא הל"ל תלה הכתוב אלא הל"ל צוה אותנו מצות סוכ' כדי להזכיר י"מ אלא ודאי המצו' בשביל נס אחר אלא שתלה מצוה זו בי"מ כמו בהרבה מצות שאין בהם אלא התליי' בי"מ לא שזה טעם המצו' וא"כ קשה מה ענין תלי' זו והשיב לפי שהוא דבר שראינו בעינינו כו' ויש כאן הרגש' גדול' אדונינו ב"ה ויראתו תהיה על פנינו לקיים המצוה וכמ"ש בפ' קדושים שכתוב הרבה פעמים אני ה' אלהיכם ופירש"י שרצונו ית' להראות המורא מי הוא הגוזר ופריך גבי סוכה לפי שאמרו בה מצוה קלה ע"כ אמר בל תהי קלה בעיניך שתדע מי הגוזר עליך שהוא בעל כח גדול ב"ה וכן איתא בר"פ א"נ במ"ש הכתוב י"מ בציצית וריבית ומשקול אני הוא שהבחנתי בין טיפה של בכור כו' וכ"ה כאן הזהיר הכתוב שלא יהיה מצו' סוכה קלה בעינינו וע"כ שייך שפיר אחר מ"ש רבינו אח"כ והסוכו' הה ענני כבוד כו' דהיינו כר"א שזכרנו וזהו מצוה בפ"ע לא בשביל זכר י"מ כר"ע ואמר אח"ז ואע"פ שיצאנו ממצרים בחדש ניסן כו' דלר"ע שאומר שעיקר המצו' לזכור י"מ לק"מ דזכיר' זו זמנה כל השנה ורצה הוא ית' שנזכיר זה ביחוד ב"פ בשנה א' בפסח בתחלת הקיץ וא' בתשרי תחילת החורף משא"כ לר"א דאמר לזכו' ענני כבוד שהית' לאבותינו אין זה זמן הענני כבוד ההם ע"כ תי' רבינו דבזה יראה לכל שמצות מלך ב"ה הוא כנ"ל נכון מאוד: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א כתב הטור עט״ז. המעיין בב״ח ז״ל יראה שמפרש להיפוך לר״ע סוכה ממש פי׳ הפסוק בפ׳ אמור למען ידעו כו׳ עיקר הודעה שידעו שישבו בסוכות ממש וזהו שצריך שנדע בכוונתה ועמ״א מזה ובהוציא מארץ מצרים ענין בפ״ע דבזמן הזה היה ההושבה בסוכות אבל לר״א דאמר ענני כבוד היו צריך שיכוין במצותה עיקר לזכור י״מ למען ידעו כי בסוכות הושבתי מיד בהוציאי מארץ מצרים עמוד ענן יומם כו׳ ולפ״ז ראוי לכוין שתים שישבנו בסוכות ענני כבוד דבר נסיי וגם הוציאנו ממצרים ומיהו י״ל בכתוב אין מפורש רק י״מ לפשט זה. וכל זה לצאת המצוה כתיקונה ע״צ היותר טוב ודיעבד אם לא כיון רק לצאת במצוה שצונו הש״י יצא דמצות צריכות כוונה לצאת כבסימן ס׳ סעיף ד׳. ולר״ע יהיה הזכרון בסוכות הושבתי כמ״ש הרשב״ם ז״ל בפ׳ אמור שלא לומר כוחי ועוצם ידי כו׳ וכמ״ש הראב״ע ז״ל שאפשר סוכה שעשו בני ישראל בתשרי היה כי בקיץ א״צ לזה שענני כבוד היו מגינים משרב וגשם ובתשרי קצת קור התחילו לעשות סוכות ובהוציא ממצרים יחס המצוה לי״מ ככל שאר המצות עבדי הם ומחויבים אנו לעשות מצותיו משא״כ לר״א עיקר הידיעה הנס ענני כבוד וזה היה מיד אחר יציאת מצרים ובתשרי עושין דאל״כ לא היה היכר זה פי׳ הטור להב״ח ז״ל. אבל הט״ז מפרש להיפוך לר״ע עיקר הידיעה לזכור י״מ שמיד היה ההושבה בסוכות לאחר י״מ למען ידעו אי״מ קאי ולר״א עיקר הידיעה ההושבה דרך נסיי בעננים ובהוציא ממצרים ייחס המצוה אחר י״מ כלומר צריכין שתעשו מצות ה׳ מאחר שהוציא אתכם ממצרים. ומה שפסק הט״ז כר״א נגד ר״ע בסוכה ערא״ם ז״ל פ׳ אמור דהושבתי משמע פעל ה׳ נסיי דאל״כ ישבו מ״ל יע״ש. ובנוסחא שלפנינו שם כר״ע לא כר״א אבל בגמרא סוכה י״א ב׳ משמע כהט״ז הגירסא י״א מענני כבוד ור״ע אמר סוכה ממש ועם זה י״ל מ״ש רש״י פסחים צ״א ב׳ ר״ש לית ליה דר״א כל שישנו מדרב יהודה אמר רב השוה הכתוב ובפסחים מ״ג ב׳ מכל לרבות נשים אלא זה לר״א שם דענני כבוד ואף הם היו באותו נס ועתוס׳ מגילה דף א׳ וערכין פ״ק ואבודרהם דף ט׳ ע״ב דפוס פראג מ״ש נשים בסוכה פטורות כתירוץ התוס׳ מגילה ועיין יד יוסף פ׳ אמור. וא״כ לר״א סד״א לילף ג״ש ט״ו מסוכות שגם הם באותו נס ופטרם הכתוב לכך צריך כל עתוס׳ פסחים מ״ג ב׳ משא״כ לר״ע דהלכה כוותיה דסוכות ממש היו א״כ בסוכות יש טעם לפטור נשים דלאו בני מלאכה לומר כחי ועוצם ידי כמ״ש הרשב״ם ז״ל הביאותיו לעיל וז״ש הכתוב כל האזרח בישראל דוקא למען ידעו כו׳ משא״כ במצה יש סברא לחייב נשים מדר״י אמר רב וגם היו באותו נס וכבר כתב רבינו הגדול פני יהושע ז״ל כל שיש טעם אין סברא למילף מג״ש והיקשא ועיין במס׳ פסחים. זהו הנ״ל קצת דרך דרוש ובס׳ המגיד הארכנו בכיוצא בזה. עמ״ש אי״ה במ״א מזה. פסחים צ״א ומ״ג ר״א בן פדת אמורא אמר כל שישנו והבן: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א לתקן. היינו לבנותה כולה כן הוא במהרי"ל: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א ס"א בסוכות כו'. כר"א שם י"א ב' ואע"ג דר"ע פליג עליה ולכאורה ר"י שם ס"ל כוותיה מדהוצרך ללמוד מפסוק אחר וכן כל האמוראים שם אבל בירושלמי שם מ' דגם ר"י ס"ל כר"א דגרסי' שם א"ר יוחנן כתיב באספך מגרנך ומיקבך מפסולת שבגורן ושביקב את עושה לך סכך רשב"ל אומר ואיד יעלה מן הארץ אמר רבי תנחומא דין כדעתיה ודין כדעתיה ר' יוחנן דו אמר עננים מלמעלה היו דו יליף לה מאספך רשב"ל אמר עננים מלמטן היו דו יליף לה מעננים כו' ע"ש וכן בב"ר פליגי שם בפי"ג ר"י ורשב"ל ר' יוחנן אמר אין עננים אלא מלמעלן שנא' וארו עם ענני שמיא רשב"ל אומר אין עננים אלא מלמטן שנא' מעלה נשיאים מקצה הארץ כו' ע"ש ועתוס' שם ד"ה בפסולת כו' וכן בת"א מתרגמינן ארי במטלת עננין כו' וכן תא במ"ר בכמה מקומות ומהן שם אמר הקב"ה לאברהם אבינו אתה אמרת והשענו תחת העץ חייך שאני פורע לבניך שנא' פרס ענן למסך הרי במדבר בארץ מנין כתיב בסוכות תשבו שבעת ימים לע"ל מניין שנא' וסוכה תהיה לצל יומם כו' וכן במכילתא פ' בשלח ע"ש וערש"י בריש סוכה ב' ב' ד"ה ההוא: מצוה הבאה כו'. מכילתא פ' בא ושמרתם את המצות רבי יאשיה אומר אל תקרא כן אלא ושמרתם את המצות כשם שאין מחמיצין את המצוות כך אל יחמיצו את המצוות אלא אם באת מצוה לידך עשה אותה מיד והביאו רש"י במגילה ו' ב' וביומא ל"ג א' וע' פ"ד דנזיר כ"ג ב' ובב"ק ל"ח ב' ובהוריות י"א ושאר מקומות: ש"ע סָעִיף א