שולחן ערוך, אורח חיים תרסג
א בְּחֹל הַמּוֹעֵד מוֹצִיאִין סֵפֶר תּוֹרָה וְקוֹרִין בּוֹ אַרְבָּעָה בְּקָרְבְּנוֹת הֶחָג שֶׁבְּפָרָשַׁת פִּנְחָס; וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל חֹל הַמּוֹעֵד קוֹרֵא כֹּהֵן: וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי; וְלֵוִי: וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי; וְיִשְׂרָאֵל חוֹזֵר וְקוֹרֵא: וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי; וְהָרְבִיעִי קוֹרֵא סְפֵקָא דְּיוֹמָא: וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי, וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וְעַל דֶּרֶךְ זֶה קוֹרִים בִּשְׁאָר יָמִים. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁשְּׁנַיִם הָרִאשׁוֹנִים קוֹרִין בִּסְפֵקָא דְּיוֹמָא, וְהַשְּׁלִישִׁי קוֹרֵא בְּיוֹם הַמָּחֳרָת, וְהַד' חוֹזֵר וְקוֹרֵא כָּל סְפֵקָא דְּיוֹמָא, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁקָּרְאוּ שְׁנַיִם הָרִאשׁוֹנִים, וְכֵן אָנוּ נוֹהֲגִים; וּבַיּוֹם הַז' הַכֹּהֵן קוֹרֵא: בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי; לֵוִי: בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי; יִשְׂרָאֵל: בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; וְהָרְבִיעִי קוֹרֵא: בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי, (וְכֵן אָנוּ נוֹהֲגִין) (רַשִׁ"י בְּשֵׁם רַבּוֹתָיו ומהרי"ו וּמִנְהָגִים). וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵין שָׁם סְפֵקָא דְּיוֹמָא, אֵין קוֹרִים בְּכָל יוֹם אֶלָּא קָרְבַּן הַיּוֹם בִּלְבַד, כִּי בְּיוֹם ב', הוּא א' לחש"מ, קוֹרֵא כֹּהֵן: וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי; וְהַג' הָעוֹלִים אַחֲרָיו חוֹזְרִים וְקוֹרִים אוֹתָהּ פָּרָשָׁה עַצְמָהּ, וְעַל דֶּרֶךְ זֶה בְּכָל יוֹם מִשְּׁאָר הַיָּמִים.
ב שַׁבָּת שֶׁל חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, עַרְבִית וְשַׁחֲרִית וּמִנְחָה מִתְפַּלֵּל שֶׁל שַׁבָּת וְאוֹמֵר יַעֲלֶה וְיָבֹא בַּעֲבוֹדָה, וּבְמוּסָף אוֹמֵר: אַתָּה בְחַרְתָּנוּ, וּמִפְּנֵי חֲטָאֵינוּ, אֶת יוֹם הַמָּנוֹחַ הַזֶּה וְאֶת יוֹם חַג הַסֻכּוֹת הַזֶּה, וְחוֹתֵם: מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים. הַגָּה: וְנוֹהֲגִין לוֹמַר קֹהֶלֶת בְּשַׁבָּת שֶׁל חֹל הַמּוֹעֵד, אוֹ בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת אִם אִקְלַע בְּשַׁבָּת (מַהֲרִי"ל), וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ת"צ.
ג מוֹצִיאִין שְׁנֵי סְפָרִים; בְּאֶחָד קוֹרִין: רְאֵה אַתָּה אוֹמֵר אֵלַי, וּמַפְטִיר קוֹרֵא בַּקָּרְבָּנוֹת שֶׁל סְפֵקָא דְּיוֹמָא וּמַפְטִיר בִּיחֶזְקֵאל (לח, יח): וְהָיָה בְּיוֹם בּוֹא גוֹג.
מִשְׁנָה בְּרוּרָה
סָעִיף א
א (א) ארבעה בקרבנות החג - ואומרים ח"ק אחר הד': ש"ע סָעִיף א
ב (ב) וישראל חוזר וקורא וביום השלישי - ולא ס"ל כדעה שניה שיקרא וביום הרביעי כי היא שלא מענינו של יום שאם תמנה מיום ראשון של יו"ט הוא יום שלישי ואם תמנה מיום שני של יו"ט הוא יום שני: ש"ע סָעִיף א
ג (ג) ספיקא דיומא - אבל ביום השני של יו"ט אף דאנו עושין אותו ליו"ט ג"כ משום ספיקא דיומא אין קורין בו וביום השני דגנאי לקרות ליו"ט ספק חול: ש"ע סָעִיף א
ד (ד) הראשונים - ואם קרא הלוי ביום השלישי וביום הרביעי יקרא להשלישי וביום החמישי והרביעי יקרא ביום השני וביום השלישי: ש"ע סָעִיף א
ה (ה) כל ספיקא דיומא - עיין לעיל בסימן קל"ז במ"ב סקי"א: ש"ע סָעִיף א
ו (ו) והרביעי קורא ביום הששי וביום השביעי - וכן בתפילה בקרבנות המוספין בחוה"מ מזכירין ג"כ ספיקא דיומא דהיינו ביום א' דחוה"מ אומרים וביום השני פרים שנים עשר וגו' וביום השלישי פרים עשתי עשר וגו' וסימן שלא תטעה לעולם הפרים והימים ביחד הם י"ד (טור) וצריך לומר ומנחתם בין יום השני ליום השלישי וכן בכל יום צריך לומר ומנחתם על כל יום בפני עצמו ודלא כהטועין שאין אומרים רק פ"א ומנחתם במוסף בחול את מוסף ובשבת מוספי [פמ"ג] סדר הושענות בשני יו"ט אומרים למען אמתך אבן שתיה ובחוה"מ אערוך שועי אל למושעות אדון המושיע ובשבת אום נצורה. ואם חל יום א' דסוכות בשבת אומר ביום ב' למען אמיתך וביום א' דחוה"מ אערוך שועי וביום ב' דחוה"מ אבן שתיה וביום ג' דחוה"מ אל למושעות וביום ד' דחוה"מ אדון המושיע ואום אני חומה נדחה לגמרי. ואם חל יום ששי בשבת אז אומרים ע"ז הסדר למען אמיתך אבן שתיה אערוך שועי אום אני חומה אל למושעות אום נצורה והפיוט אדון המושיע נדחה. והטעם לזה הסדר עיין במחה"ש: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ז (ז) וע"ל סי' ת"צ - שם מבואר לענין אם יש לברך עליהם וע"ש במ"ב סקי"ט: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ח (ח) אתה אומר אלי - שיש בה ענין סוכה: ש"ע סָעִיף ג
ט (ט) ומפטיר קורא וכו' - וחותם בהפטרה מקדש השבת וישראל והזמנים וכן מזכיר של סוכות באמצע הברכה כמו ביו"ט ראשון של סוכות [פמ"ג בסימן ת"צ]: ש"ע סָעִיף ג
י (י) ביום בוא גוג - לפי שלעתיד תהיה מלחמת גוג ומגוג בתשרי: ש"ע סָעִיף ג
מָגֵן אַבְרָהָם
סָעִיף ב
א בתפלת מוסף או' בין יום הב' ליום הג' ומנחתם וגומר (לבוש): סדר הושענות בשני הי"ט למען אמיתך אבן שתיה ובח"ה אערוך שועי אל למושעות אדון המושיע ובשבת אום נצורה ואם חל יום א' דסוכות בשבת אומר ביום ב' למען אמיתך וביום ב' דח"ה אבן שתיה ואם חל יום ששי בשבת אז אומר בב' דח"ה אום אני חומה ובג' אל למושעו' (לבוש מנהגים): לו' קהלת. בקהלת כ"ע מודים שאין מברכין: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ב ומפטיר קורא. וחותם בהפטרה השבת וישראל והזמנים (ד"מ מנהגים לבוש) עססי' ת"ץ: ש"ע סָעִיף ג
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם
סָעִיף ב
א בתפלת מוסף עמ״א בי״ט ב׳ אומרים פסוקי מוסף כי״ט א׳ דלא לזלזולי ביה וה״ה בקריאת ס״ת עט״ז תרס״ב משא״כ בחה״מ ביום א׳ חה״מ אומרים במוסף וביום השני כו׳ ומנחתם וביום השלישי ומנחתם יחד מנחתם ל״ש אתרווייהו דהא משום ספיקא דיומא. הושענות עיינתי בלבוש וכללא למען אמיתך ואבן שתיה אם אפשר לאומרם בב׳ י״ט ראשונים אומרים אותם (אמת חותמו של הקב״ה אבן שתיה בית המקדש) וביום א׳ חוה״מ ראוי להקדים ולומר אערוך שועי גליתי בצום פשעי ביום א׳ דחה״מ אם אפשר מפני גליתי פשעי יוה״כ הסמוך לו ובי״ט עצמו או בשבת א״א תחנה הלכך אומרים אערוך שועי ביום א׳ חה״מ אם אפשר. ואדון המושיע אין אומרים קודם ששי לחג משום דמיירי ממים ועוד בששי רמז לניסוך המים ונסכיה ביו״ד כו׳ ובחג סי׳ קללה הוא המים הלכך קודם ששי בחג אומרים אדון המושיע משא״כ בששי משום יום א׳ היינו הושענא רבה אין כ״כ קפידא ועוד דיו״ד רמז לניסוך המים כאמור כללא דמילתא אדון המושיע אין נדחה כשחל יום הששי בחול כאמור ומטעם דרמז ניסוך המים בששי אלא כשחל ששי בשבת שאז אומרים הושענא של שבת בששי אום נצורה נדחה אדון המושיע דבה׳ א״א אותו. ויום א׳ דחה״מ כשחל בחול אומרים אערוך שועי גליתי בצום פשעי וכשחל יום א׳ חה״מ בשבת אז אומרים אערוך שועי ביום שני חה״מ. ולמען אמתך ואבן שתיה תמיד ב׳ י״ט זולת כשחל יום א׳ בשבת אז נדחה למען אמתך ליום י״ט ב׳ ויום א׳ חה״מ אערוך שועי צום פשעי מה דסמיך ואבן שחיה נדחה ליום ב׳ חה״מ ובסידורים נרשם כן ובמ״א כאן כפי הגירסא שבידינו לא יכולתי להלום אותו. סוכות אין חל כ״א בגה״ז כר״ה. ועא״ר אות ג׳ באום אני חומה ואל למושעות יע״ש. ובמנהגים שלי כתבנו קצת: לומר קהלת עמ״א ועסי׳ ת״צ במ״א ט׳ ובא״ר ו׳ לברך בלא שם ומלכות וע׳ אה״ע ל״ד בח״מ וב״ש ו׳ בלא שם יע״ש והנח שם שייך ברוך אתה השם אקב״ו על העריות משא״כ כאן איך יאמר אקב״ו על מקרא מגילה וחז״ל לא ציוו לי״א כן ועסי׳ ת״צ וצ״ע: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ב ומפטיר עמ״א משא״כ בפסח שבת חה״מ אין מזכירין שבת בהפטורה עסי׳ ת״צ אות ז׳ וט״ז ה׳ דכאן חלוקין בקרבנות. במוסף בחול את מוסף ובשבת מוספי ויום ב׳ דפסח ושבועות מוסף עומר ושתי הלחם אין לעצומו של יום אומר רק מוסף א״ר ת״צ ט״ו ז׳: אם קרא רק וביום השני במפטיר שבת חה״מ וגלל ובירך יחזור ויקרא וביום השלישי בלא ברכה עסי׳ קל״ז ובא״ר שם אות י׳ יע״ש: ש"ע סָעִיף ג
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל
סָעִיף ב
א כתב מ"א בתפלת כו' אומר יום ב' כו' ומנחתם וכתב הלבוש הטעם דאם לא יאמר ומנחתם כ"א אחר אמירת יום שלישי. אז משמעות הלשון דהאי ומנחתם לא קאי כ"א על יום ג' ולא על יום שני. והא צריכים לו' וביום השני משום ספקא דיומא דילמא יום א' די"ט חול היה ונמצא יום ראשון דחה"מ יום שני של סכות וכיון דאמירת ומנחתם משמע דלא קאי על וביום השני וכיון דהאמירה היא במקום קרבן. א"כ הוי אמירת וביום השני כמו המקריב קרבן בלא מנחה ונסכים. וגם את"ל ומנחתם אפי אמרי' אחר וביום השלישי מ"מ קאי ומנחתם גם על יום שני. מ"מ משמע דשיעור המנחה ונסכים שאומרים הוא לשני ימים ליום שני וגם ליום ג' נמצא אין מגיע לכל יום כ"א חצי שיעור הנסכים שהיה ראוי מן הדין: ס' הושענות כו' ובח"ה אערוך שועי אום אני חומה אל למושעות אדון המושיע כצ"ל: והם ד' הושענות לד ימי חוה"מ ונאמרים כסדר הזה שהוזכרו פה אם לא שחל אחד מימי חה"מ בשבת שנדחה הושענא הראוי לאותו יום ואומרים תמורתו אום נצורה אבל אין ההושענות שוין יש מהן שנדחים לגמרי ויש מהן אומרים אותו למחרתו כאשר יתבאר: וטעם סדורן לא מצאתי אלא בלבוש ראיתי טעם על שני הושענות אערוך שועי ראוי לו ביום ראשון דח"ה כיון שכתוב בו גליתי בצום פשעי א"כ ראוי להסמיכו ליום הכפורים אלא שבי"ט אין ראוי לאומרו דהוי כמו תחנה לכן אומרים אותו ביום א' דחה"מ. ואדון המושיע שמיוחד ליום ד' דחה"מ דהיינו יום ששי של חג. היינו משום דעיקרו מתוקן על המטר ומטר בחג סי' קללה לכן אין אומרים אותו עד יום ששי שהוא סוף החג ויום קודם הושענא רבה גם בקריאת פ' הקרבנות דרשו חז"ל מפ' הקרבנות של יום ששי רמז לניסוך המים. ועל האחרים לא מצאתי טעם לסדורן. כי אפי' מנהגים אין ת"י ולאשר לא אד"ו סוכות וא"א לחול יום א' כ"א באחד מד' ימים דהיינו ז"ב ג"ה לכן כתב מ"א אם יחול באחד מהן סדר הושענות. והתחיל מ"א אם חל יום ראשון בשבת אז נדחה למען אמתך מיום ראשון ואומרים אותו בי"ט שני. והיה ראוי לו' ביום א' דחה"מ אבן שתיה מה שהיה ראוי לו' ביום שני של י"ט אלא שרצו לו' ביום א' דחה"מ אערוך שועי דכתיב ביה גליתי בצום פשעי כדי להסמיכו ליה"כ מה דאפשר לכן אומרים אבן שתיה ביום שני דחה"מ ואום אני חומה שהיה ראוי לו' יום שני דח"ה נדחה לגמרי ושאר ימי ח"ה אומרים כל יום כפי תחלת התקנה אח"ז כ' מ"א ואם חל יום ששי בשבת. ר"ל שחל יום א' דסוכות ביום שני אז אומרים כל יום כפי תקנה א'. אלא ביום ששי שהוא שבת אומרים אום נצורה ואדון המושיע שהיה ראוי לו ביום ששי נדחה לגמרי דהא למחר הושענא רבה. ואם חל יום א' דסוכות ביום ג' או ביום ה' חסר במ"א סדר הושענות. וראיתי בלבוש וספר א' שכתב אם חל יום א' ביום ג'. אז אומרים בשני י"ט למען אמיתך ואבן שתיה כראוי להם. וביום ראשון דח"ה אערוך שועי. ביום שני דח"ה אום אני חומה. וביום ג' דח"ה הוא שבת אום נצורה ואל למושעות נדחה לגמרי. ולמחר יום א' שהוא יום ששי של חג אדון המושיע שהוא תפלה על המטר ויום קודם הושענא רבה שראוי לו' סוף החג כנ"ל. וכשחל יום א' דסוכות ביום ה' אז בשני י"ט אומרים למען אמיתך ואבן שתיה כתיקון. ביום א' דחול המועד ראוי לו' אערוך שועי ולפי שהוא שבת אומרים אום נצורה. ולמחרתו שהוא שני דח"ה אומרים אערוך שועי: ואום אני חומה שהיה ראוי לו' ביום שני דח"ה נדחה לגמרי וביום ג' דח"ה אל למושעות וביום ד' דחול המועד אדון המושיע: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ב (ס"ק ב) ומפטיר כו' וחותם כו' עססי' ת"צ. ר"ל דבחול המועד של פסח שחל בשבת אין חותמין והזמני כתב מ"א שם הטעם. כיון דבסוכות הימים מחולקים במספר הקרבנות חמיר טפי מפסח שהיו כל הימים שוין בקרבן מוסף. ומה שאין מוציאים בחול המועד סוכות שני ס"ת כמו בחה"מ פסח כתב בא"ר בשם רד"א הטעם דבפסח יש בתורה הרבה פרשיות המדברי' מענין פסח. לכן קורין בכל יום בס"ת א' בפ' המדברי' מענין פסח. ובשני בפ' מוספי'. אבל בסוכות לא מצאו פ' מענין סכות (חוץ ממה שקורין בי"ט) אלא בפרשת קרבנות ולכן אין מוציאים רק ספר תורה א' וקורין בו ד' גברי: ש"ע סָעִיף ג
בְּאֵר הֵיטֵב
סָעִיף א
א בחול המועד. בתפלת מוסף אומר בין יום השני ליום השלישי ומנחתם וגו' לבוש. סדר הושענות בשני י"ט למען אמיתך אבן שתיה. ובחה"מ אערוך שועי אל למושעות אדון המושיע ובשבת אום נצורה. ואם חל יום א' דסוכות בשבת אומר ביום ב' למען אמיתך וביום ב' דח"ה אבן שתיה ואם חל יום ו' בשבת אז אומר ביום ג' דחול המועד אום אני חומה וביום ד' אל למושעות. לבוש מנהגים: ש"ע סָעִיף א
ב ספיקא. ובי"ט אין קורין וביום השני דגנאי לקרות י"ט ספק חול. רש"י במגילה דף למ"ד: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג קהלת. בקהלת כולי עלמא מודים שאין מברכין ועסי' ת"צ ס"ק ט' מש"ש: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ד ומפטיר. וחותם בהפטרה מקדש השבת וישראל והזמנים. מנהגים: ש"ע סָעִיף ג
בִּיאוּר הַגְרָ״א
סָעִיף א
א א וביום ראשון כו'. דאין לקרות בפ' שאינה מעניינה וע' תוס' דמגילה כ"ב א' ד"ה שאני כ"ג א' ד"ה כיון וראיה ממה שהצריכו לדלוג וכמש"ש ואם איתא למ"ד דולג כו' שאני כו' אלמא דעדיף לדלוג: וי"א כו'. כמו במעמדות: ובא"י כו'. כ"ה בתוספתא פ"ג דמגילה בשני ביום השני בשלישי וביום השלישי ברביעי וביום הרביעי בחמישי וביום החמישי בששי וביום הששי בשביעי וביום השביעי. ומכאן ראיה לס' הש"ע בח"ל דאין קורין יום המחרת: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב ס"ב שבת כו' ונוהגין כו'. ע"ל סימן ת"צ ומה שכתבתי שם: ש"ע סָעִיף ב
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)