שולחן ערוך, אורח חיים תרסה
א אֶתְרוֹג בַּשְּׁבִיעִי אָסוּר, שֶׁהֲרֵי הֻקְצָה לְכָל שִׁבְעָה, וַאֲפִלּוּ נִפְסַל אַחַר שֶׁעָשָׂה בּוֹ מִצְוָה אָסוּר כָּל שִׁבְעַת יָמִים; וּבִשְׁמִינִי עֲצֶרֶת, מֻתָּר. וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, שֶׁעוֹשִׂים שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל גָּלֻיּוֹת, אָסוּר אַף בַּשְּׁמִינִי וּמֻתָּר בַּתְּשִׁיעִי, וַאֲפִלּוּ חָל לִהְיוֹת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת; וְיֵשׁ אוֹסְרִים בְּחָל לִהְיוֹת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת.
ב הִפְרִישׁ שִׁבְעָה אֶתְרוֹגִים לְשִׁבְעָה יָמִים, כָּל אֶחָד יוֹצֵא בּוֹ וְאוֹכְלוֹ לְמָחָר; אֲבָל בְּיוֹמוֹ אָסוּר, שֶׁהֻקְצָה לְכָל אוֹתוֹ הַיּוֹם.
מִשְׁנָה בְּרוּרָה
סָעִיף א
א (א) אתרוג בשביעי - אפילו לאחר שנעשית בו מצותיה: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) אסור - באכילה ועיין לעיל בסימן תרנ"ג: ש"ע סָעִיף א
ג (ג) לכל שבעה - ואם הפרישו ליום אחד אינו אסור אלא ליום א' בלבד עד הלילה: ש"ע סָעִיף א
ד (ד) אף בשמיני - דהוא ספק שביעי. והנה הט"ז העלה דאם נפסל יש להקל בשמיני אבל בקרבן נתנאל חולק עליו וכ"כ בחידושי הריטב"א להחמיר: ש"ע סָעִיף א
ה (ה) ואפילו חל להיות וכו' - ולא אסרינן ליה מטעם הכנה כיון שכבר היה בעולם ולא נעשה בו מעשה: ש"ע סָעִיף א
ו (ו) ויש אוסרים - ס"ל דגם בזה שייך הכנה כיון שהיה אסור ביומו ועיין בא"ר שכתב דלעת הצורך יש להקל שרוב פוסקים התירו: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ז (ז) למחר - לאו דוקא וה"ה בלילה מותר ובשיטת ריב"ב מסתפק איך דינו לענין ביה"ש: ש"ע סָעִיף ב
מָגֵן אַבְרָהָם
סָעִיף א
א אסור. עסי' תרס"ד ס"ט אי מהני תנאי ובש"ע מותר ולא אמרי' מגו דאתקצאי לבה"ש אתקצאי לכולי יומא דהא ב"ה גופא לא נאסר אלא משום ספק יום שעבר וכו' [תוס' ורא"ש]: ש"ע סָעִיף א
ב באחד בשבת. ולא אסרי' לי' מטעם הכנה כיון שכבר הי' בעולם ולא נעשה בו מעשה (יש"ש פ"ד דביצה ס"ה ורא"ש): ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג למחר. ולא אמרי מגו דאתקצאי לב"ה כו' דכיון דהפריש ז' אתרוגים הוי כאלו התנה בפי' שאינו מקצה אותו אלא למצותו (ב"י ר"ן) ולפי מש"ל אין צריך אלא למאן דאמר אוכלו לאלתר: ש"ע סָעִיף ב
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם
סָעִיף א
א אסור עמ״א עתוס׳ בשם הרא״ש וכה״ג מ״ו דמוקצה לשעבר לא אמרינן והתוס׳ דף י׳ ע״ב ד״ה עד יע״ש ועב״ח הביאם. והר״ן תי׳ דביה״ש ז׳ א״צ ליטול דספק דרבנן לקולא וקשה הפריש ז׳ אתרוגים לז׳ ימים אוכל ביום שני אתרוג א׳ ואיתקצי ביה״ש יום ה׳ דהרי ספק תורה ביום ראשון בגבולין כבסי׳ תרנ״ב במ״א אות א׳ יע״ש והב״י בשם הר״ן ז״ל בריש ביצה תירץ בשם הרמ״ה ז״ל דהפריש ז׳ אתרוגים הוי כאלו התנה בפי׳ כו׳ והנה זה אם מהני תנאי ליומא הא למ״ד לא מהני תנאי ליומא י״ל ביה״ש אסור וא״כ ביום א׳ אמאי וע״כ הטעם מוקצה דלשעבר לא אמרינן וא״כ י״ל בשאר הימים נמי נוטל לולב ביה״ש דלא טריחא מילתא לא אמרינן ספק דרבנן לקולא כבריש פסחים נישייליה ועסי׳ תרנ״ב והבן. ובאות ג׳ אי״ה יבואר עוד: ש"ע סָעִיף א
ב באחד בשבת עמ״א הרא״ש דל״ש שבת מכינה לי״ט כה״ג ויש אוסרים הוא דעת הר״פ בטור והב״ח החמיר כי״א שאם חל ש״ע בשבת שאסור בתשיעי לדידן יע״ש ועא״ר כ׳ בשם הגמ״נ יע״ש: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג למחר עמ״א פירשתיו באות א׳ ב״י בשם הר״ן פ״ק דביצה בשם הרא״ה ז״ל ולמ״ד דלא מהני תנאי אפשר ביה״ש נמי אסור ושאני מוקצה דלשעבר לא אמרי׳ ובלבוש דלא איתקצי ביה״ש י״ל כוונתו דמוקצה לשעבר לא אמרינן עיין א״ז וא״ר. ומ״ש המ״א מש״ל א״צ לטעם הר״ן דמתנה אלא למ״ד בגמ׳ הפריש ז׳ אתרוגין שרי לאכול לאלתר אבל לדידן הטעם דמוקצה לשעבר לא אמרינן: ש"ע סָעִיף ב
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל
סָעִיף א
א (ס"ק א) אסור כו' דהא ב"ה גופיה כו' משום ספק יום שעבר ר"ל דהא טעם מאי דאמרי' מיגו דאתקצאי לב"ה איתקצאי לכולי יומא הוא משום דאתקצאי לב"ה דהוא תחלת היום אתקצי לכל היום משא"כ הכא דלא אתקצי לב"ה אלא משום ספק יום שעבר ר"ל שמא עדיין הוא שביעי אבל אם היינו יודעים שב"ה כבר לילה היא והוא ש"ע. לא היה אסור ב"ה. א"כ בתחלת יום ש"ע לא אתקצי. ואיסורו ב"ה לא היה אלא משום שמא עדין שביעי הוא. והא דסכה גם בשמיני אסורה משום מיגו דאתקצאי לב"ה. אע"ג דב"ה גופיה לא אסור אלא משום שמא עדיין שביעי הוא הרי דאמרינן מיגו כו' משום ספק יום שעבר. תי' התוס' והרא"ש הובא במ"א סי' תרס"ז שאני סכה דאלו אתרמי ליה סעודה ב"ה של שמיני צריך לאכול בסכה אע"ג דגם חיוב אכילה בסכה ב"ה הוא משום ספק יום שעבר. עכ"פ צריך לאכול בסכה יהיה מאיזה טעם שיהיה לכן אתקצאי לכולי יומא משא"כ אתרוג אי לא נטלו עד ב"ה א"צ ליטלו כמ"ש ר"ס תרנ"ב ולא הוי מוקצה אלא מספק יום שעבר לא הוי מוקצה לכולי יומא: ומה שנאסר בח"ל אף ביום ח'. אע"ג דאין נוטלים לולב בח' ולא הוי מוקצה למצותו וע"כ הטעם משום דאתקצאי לב"ה והא ב"ה הוי מוקצה משום ספק יום שעבר תי' התוס' בסכה דף י' עמוד ב' דגזרינן אתרוג אטו סכה דמוקצה מן הדין דהא בח"ל צריכים לישב בסכה וכעין זה כתב הר"ן וז"ל דאתי למימר ודאי ח' הוא וליכא ספק כלל ולא ישמע לנו לישב בסכה עכ"ל והרא"ש כתב תי' אחר הובא בב"י: ודע שכתב ט"ז בסעיף קטן א' וז"ל נראה פשוט שאפי' ביום א' קודם שנטלו למיפק בו יש בו איסור מוקצה ול"ד למ"ש ב"י בס"ס זה בשם הג"א עבדי' להושענא ולא אגדיה למיפק ביה שרי בהנאה דהזמנה לאו מלתא דשם כ"ז שלא עביד האגודה לא אקצי דעתיה כו' עכ"ל מאי דפשיטא ליה נראה דעת הרב"י להיפך ניהו דבהג"א כתב הלשון כמו שהעתיק הט"ז אבל הרב"י ע"כ ס"ל דמ"ש כ"ז שלא עביד האגודה לאו דוקא דהא כתב בש"ע לעיל סימן תרנ"ג סעיף ב' וז"ל עביד להושענא ולא אגבהה למיפק ביה שריא בהנאה עכ"ל. הרי דאפי' אגדו אלא שעדיין לא יצא בו מיקרי הזמנה בעלמא ושריא: ש"ע סָעִיף א
ב (ס"ק ב) באחד בשבת כו' ולא אסרינן ליה מטעם הכנה וזה באמת טעם הי"א דומיא דאמרינן במס' ביצה דף ד' ע"א שבת וי"ט הסמוכים זה לזה ביצה שנולדה בשבת אסורה בי"ט שאחריו. כיון דבשבת אסור א"כ שבת לא לעצמו הכין אם יהיה מותר בי"ט שאחריו כמצא מה שנולד בשבת הוי הכנה לי"ט וה"ה הכא כיון דבשבת אסור אם מותר בי"ט הרי שבת הכין לי"ט דהא בשבת אסור: כיון שכבר היה בעולם כו' ר"ל דוקא ביצה שלא היה בעולם ונעשה בו מעשה שנולד בשבת זהו מיקרי הכנה משא"כ הכא שלא נעשה בו מעשה לא בידי אדם ולא בידי שמים אלא הדבר בא ממילא ע"י הזמן לא מיקרי הכנה: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג (ס"ק ג) למחר כו' לפי מש"ל א"צ אלא למ"ד אוכל' לאלתר ר"ל אבל לדידן דקי ל דוקא למחר מותר אבל באותו יום אע"פ שכבר יצא מ"מ אסור א"צ לתירוץ הר"ן דה"ל כאלו התנה דבסכה דף מ"ו ע"ב פליגי בהפריש ז' אתרוגים לז' ימים רב ס"ל כל א' יוצא בו ואוכל' לאלתר אחר שיצא בו. ורב אסי ס"ל דוקא למחר מותר אבל לא ביומו וקי"ל כר"א וכמ"ש פה בש"ע: והר"ן בריש ביצה אחר שכתב דמוקצה לב"ה משום ספק יום שעבר לא אמרינן הקשה מהא דתניא עטרה לסכה בסדינין כו' אסורים עד מוצאי י"ט אחרון של חג והא ביום אחרון דהיינו ביום ח' אינו אסור אלא משום דאתקצאי לב"ה. וב"ה אסורו משום ספק יום שעבר. ותי' מוקצה למצותו חמיר ואמרינן מיגו דאתקצי אפי' משום ספק יום שעבר. וע"ז הקשו אדרבא הוקצה למצותו מצינו דקיל משאר מוקצה דהא אמרינן הפריש ז' אתרוגים לז' ימים כ"א יוצא בה ואוכלה לאלתר אף ע"ג דאתקצאי ב"ה משום יום הבא אפ"ה מותר. ותי' דהוי כאלו התנה בפי' כו'. וניהו דהר"ן הקשה קושייתו אליביה דרב ה"ה דהמ"ל גם לר"א דס"ל אוכלה למחר. ואע"ג דב"ה הי' מוקצה. מחמת ספק יום שעבר ולדעת הר"ן בהוקצה למצותו אמרינן מוקצה אפי' מחמת ספק יום שעבר: וגם לר"א צ"ל כתי' הר"ן דהוי כאלו התנה שאינו מקצה אלא ליומו. אלא דהר"ן הקשה מרב דס"ל דאוכלה לאלתר דהקושיא יותר חזקה דלרב במוקצה למצותו אפי' מוקצה משום יום הבא לא אמרינן ומברייתא דסככה כו' ועטרה כו' דאסור עד מוצאי י"ט האחרון מוכח דאפי' מוקצה מ' יום שעבר אמרינן גבי מוקצה למצותו. וע"ז כתב מ"א דזה דוקא לדעת הר"ן דס"ל במוקצה מ' מצוה אמרינן מוקצה אפי' מ' יום שעבר קשה גם לר"א וצ"ל ג"כ דה"ל כאלו התנה כו' אבל לפמ"ש מ"א בס"ק א' דאפי' מוקצה מ' מצוה לא אמרינן מוקצה מ' יום שעבר והאי דסככה כו' ועטרה כו' מבואר לעיל הטעם דאסור עד מוצאי י"ט אחרון. וכמ"ש מ"א ר"ס תרס"ז א"כ לר"א דקי"ל כוותיה דאסור אתרוג ביומו עד למחר לא ק"מ וא"צ לתי' הר"ן אלא לרב דס"ל אוכלה לאלתר אע"ג דאתקצאי ב"ה משום יום הבא לדידיה צ"ל כתי' הר"ן וכיון דקי"ל כר"א א"צ לתי' הר"ן: ש"ע סָעִיף ב
ט״ז
סָעִיף א
א שהרי הוקצו לכל ז'. נראה פשוט שאפי' ביום הראשון קודם שנטלו למיפק ביה יש איסור מוקצ' ול"ד למ"ש ב"י בססי' זה בשם הג"א עבדי' להושענא ולא אגדי' למיפק ביה שרי בהנא' דהזמנה לאו מלתא היא דשם כ"ז שלא עביד המעשה שיש לו לעשות דהיינו האגודה לא אקצי דעתיה ממנה ואפשר שיברור לו אחרת ע"כ אין שייך מוקצה בזה אבל באתרוג אשר הכין לו בין השמשות לצאת בו למחר תכף אסחי דעתיה מיני' וכן ל"ד למ"ש רמ"א בסי' תרל"ח הזמין לסוכה ולא ישב בה כו' דשם הי' ראוי לישב בה ולא ישב גילה דעתו שאין רוצה בה באותה שעה ב"ה ממילא לא אתקצאי לכל אותו יום כנ"ל: ש"ע סָעִיף א
ב ואפי' נפסל כו'. בב"י הביא א"ח בשם ירוש' דנפסל ביום א' מותר לאכלו עכ"ל ויש לתמוה אמאי לא מתסר משום דכיון דאתקצאי לב"ה אתקצאי לכולי יומ' עכ"ל ב"י נראה דתמיהת ב"י על א"ח דאלו על הירושלמי גופיה ל"ק דאיהו ס"ל כר"ל בגמ' דאמר אתרוג בז' מותר דלא הוקצה אלא למצותו ולא לכולא יומא מ"ה ס"ל לירוש' אם נפסל אפי' ביום הא' אזלא מצותו ושרי אלא דתמה ב"י למה הביא א"ח זה הירוש' דהא אנן קי"ל כר"י דאמר אתקצאי לכול' יומא אפי' אחר שעשה המצוה ונלע"ד לישב דלהכי מביא א"ח את הירוש' ללמוד ממנה לדידן דאם נפסל אז מותר בח' דמן הדין הי' לנו להתיר בח' אפי' בלא נפסל דל"ש ביה אתקצאי ב"ה של יום השמיני כמ"ש התו' בדף י' אלא דמ"ה אתרוג אסור לדידן אף בח' גזירה משום סוכה דאתקצאי ב"ה של השמיני דאלו אתרמי ליה סעודה הי' צריך לאוכל' בסוכה מכח ספק שמא עדיין יום הוא ומ"ה באם נפסל האתרוג שייך לומר לא גזרינן בשמיני אטו סוכה דגם בסוכה יש להתיר בנפלה ליהנות ממנה אחר יום הז' דהא בנפלה אפי' בתוך הז' אינו אסור אלא מדרבנן וע"כ בח' שאין כאן אלא מוקצה מספק אוקמי' אדאורייתא ושרי אף לפמ"ש ב"י בשם הר"ן סי' תרל"ח דבנפילה אין קולא בח' רק שמהני תנאי מ"מ ל"ש למיסר באתרוג בח' בנפסל כיון שבסוכה גופה יש קולא בח' בנפל וע"ז יש לנו סיוע מהירושלמי שמיקל בנפסל אפילו תוך ז' לכל הפחות לסמוך עליו בח' מ"ה הביא א"ח את הירושלמי כנלע"ד: ש"ע סָעִיף א
ג ויש אוסרין. דשבת שלפניה אינה מכינה לי"ט שאחריה: ש"ע סָעִיף א
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז
סָעִיף א
א שהרי עט״ז הב״ח פירש ירושל׳ נפסל ביום א׳ רשאי לאכלו בשלא עשה המצוה דהזמנה לאו מילתא והט״ז באות ב׳ פי׳ בע״א כדבעינן למימר שם מילתא בעזה״י ומש״ה כתב דהזמנה כאן אסור ואפשר דקשיא ליה מ״ש המ״א בתרל״ח אות ג׳ דהזמנה לגוף הקדושה מילתא הוא וחילק בסוכה גילה דעתו ב״ה דלא ישב בה וכן הושענא בלולב דבעי אגד למצוה ואנוהו מש״ה כל דלא אגדה שרי הא אתרוג דאין חסר כלום הזמנה לגוף המצוה מילתא הוא ומ״מ צ״ע דבתרמ״ג כתב המחבר עבד להושענא ולא אגבהה למיפק בה שרי משמע אף דאגדי׳ עם הלולב שרי כה״ג ובהג״א פרק המביא כדי יין דף למ״ד הגירסא לפנינו ולא אגבהה והן כתב הב״י בתרנ״ג עמ״ש במ״א שם אות א׳ וכאן כתב ולא אגדה וצ״ע. והושענא לערבה בהושענא רבה לט״ז אף דא״צ כלל אנד עמ״א תרס״ד אות ח׳ מ״מ י״ל הואיל ונוהגין לאגדן לא מתסר לכ״ע. וצ״ע כעת: ש"ע סָעִיף א
ב ואפי׳ עט״ז עב״ח מוקי ירושלמי בלא יצא כלל והט״ז לשיטתו באות א׳. ומה שהקשה הב״י על א״ח דירושלמי י״ל דסובר כריש לקיש סוכה מ״ו ב׳ דאתרוג בז׳ לאחרים יצא מותר דלא איתקצי אלא למצוה אבל א״ח שהעתיק הירושל׳ קשה לדידן קיי״ל כר׳ יוחנן דאסור ה״ה נפסל יום א׳ נמי אסור כל ז׳. והט״ז תירץ דנ״מ דנפסל אתרוג מותר בשמיני עכ״פ לדידן דמדינא הוי שרי בח׳ לדידן כמו לבני א״י דמוקצה לשעבר לא אמרינן כמ״ש התוס׳ דף י׳ ע״ב ד״ה עד אלא גזירה אטו סוכה דלא ישמע לנו לישב בסוכה בשמיני דיאמר היום ודאי שמיני הוא עב״י ולבוש ואף ביה״ש במיני אסור מה״ט אתרוג אטו סוכה דאף ביה״ש צריך לישב בה ומש״ה בנפסל אתרוג דגם בנפלה סוכה כה״ג יש קולא עכ״פ באתרוג לסמוך לקולא ועסי׳ תרמ״ט איזה פסול בשאר הימים וע׳ א״ר וא״ז מ״ש על הט״ז דבירושלמי פ׳ לולב וערבה עלה דמתניתין מיד התינוקות שומטין לולביהן ואוכלין אתרוגיהן עי״ש לא משמע כן וע׳ בהגאון המפרש שם: ש"ע סָעִיף א
ג ויש אוסרין עט״ז ועב״ח ובמ״א כתבנו מזה: ש"ע סָעִיף א
בְּאֵר הֵיטֵב
סָעִיף א
א הוקצה. נראה פשוט שאפילו ביום הראשון קודם שנטלו למצוה יש איסור מוקצה כיון דהכין לו בבין השמשות לצאת בו למחר תיכף אסחי דעתי' מיניה. ט"ז: ש"ע סָעִיף א
ב בשמיני. ט"ז העלה דאם נפסל בשמיני יש להקל ע"ש: ש"ע סָעִיף א
בִּיאוּר הַגְרָ״א
סָעִיף א
א ס"א ואפילו נפסל כו' ובשמיני כו'. שם: ואפי' חל כו'. דל"ל מיגו דאתקצאי בה"ש כיון שאין איסיור אלא מחמת יום שעבר דאל"כ לעולם בתשיעי אסור וכן ביצה בב' י"ט של גליות וכן למתירים בשבת וי"ט ושני ימים של ר"ה ואמרו בעירובין ל"ח ב' אלא מעתה כו' ואי משום שבת וי"ט אמרינן שם וריש י"ט דקי"ל כמ"ד שתי קדושות הן: ויש כו'. כמ"ש שם ושם משום הכנה כיון שהיה אסור ביומו וסברא ראשונה ס"ל דכאן לא שייך הכנה ועמ"א: ש"ע סָעִיף א
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)