שולחן ערוך, אורח חיים תרפה
א רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר הַסָמוּךְ לְנִיסָן שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, קוֹרִין פָּרָשַׁת שְׁקָלִים שֶׁהִיא כִּי תִשָּׂא, עַד וִעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת, וּמַפְטִיר: וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע; וּמוֹצִיאִין שְׁלֹשָׁה סְפָרִים: בְּאַחַת קוֹרֵא פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, וּבַשֵּׁנִי שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּבַשְּׁלִישִׁי קוֹרֵא מַפְטִיר בְּפָרָשַׁת שְׁקָלִים.
ב בְּשַׁבָּת שְׁנִיָּה מוֹצִיאִין שְׁנֵי סְפָרִים; בְּאֶחָד קוֹרֵא פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, וּבַשֵּׁנִי קוֹרֵא: זָכוֹר אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, וּמַפְטִיר: פָּקַדְתִּי אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק.
ג בְּשַׁבָּת שְׁלִישִׁית, שֶׁהוּא ט"ו בְּאֲדָר, מַפְסִיקִין; וּבְשַׁבָּת ד' שֶׁהִיא כ"ב לְאֲדָר מוֹצִיאִין שְׁנֵי סְפָרִים; בְּאֶחָד קוֹרֵא בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, וּבַשֵּׁנִי קוֹרֵא פָּרָשַׁת פָּרָה, וּמַפְטִיר: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וְעַיֵּן לְעֵיל סי' קל"ז סָעִיף ה'.
ד בְּשַׁבָּת חֲמִישִׁי, שֶׁהוּא כ"ט בַּאֲדָר, מוֹצִיאִין ב' סְפָרִים: בְּאֶחָד קוֹרֵא פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, וּבַשֵּׁנִי: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, וּמַפְטִיר: בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ.
ה חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר הַסָמוּךְ לְנִיסָן בְּתּוֹךְ יְמֵי הַשָּׁבוּעַ, וַאֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, מַקְדִּימִין לִקְרוֹת פָּרָשַׁת שְׁקָלִים בְּשַׁבָּת שֶׁלְּפָנָיו, וּמַפְסִיקִין בַּשְּׁנִיָּה כְּדֵי שֶׁתְּהֵא פָּרָשַׁת זָכוֹר בַּשַּׁבָּת הַסְמוּכָה לְפוּרִים מִלְּפָנֶיהָ; וְאִם חָל פּוּרִים בְּעֶרֶב שַׁבָּת, מַקְדִּימִים לִקְרוֹת פָּרָשַׁת זָכוֹר בְּשַׁבָּת שֶׁלְּפָנָיו.
ו הַיָּמִים שֶׁרָאוּי לִקְבֹּעַ בָּהֶם רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר, זבד"ו; וְסִימָן לְשַׁבְּתוֹת הַהַפְסָקָה, זט"ו ב"ו ד"ד ובי"ו, כְּלוֹמַר: כְּשֶׁחָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ בְּשַׁבָּת מַפְסִיקִין בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ, וְסִימָן זט"ו; וּכְשֶׁחָל בְּיוֹם ב' מַפְסִיקִין בְּו' בּוֹ, וְסִימָן ב"ו; וּכְשֶׁחָל בְּיוֹם ד' מַפְסִיקִין בְּד' בּוֹ, וְסִימָן ד"ד; וּכְשֶׁחָל בְּיוֹם ו' מַפְסִיקִין בִּשְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת ב' בּוֹ וְי"ו בּוֹ, וְסִימָן ובי"ו.
ז יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁפָּרָשַׁת זָכוֹר וּפָרָשַׁת פָּרָה אֲדֻמָּה חַיָּבִים לְקָרְאָם מִדְּאוֹרַיְתָא, לְפִיכָךְ בְּנֵי הַיִּשּׁוּבִים שֶׁאֵין לָהֶם מִנְיָן צְרִיכִים לָבֹא לְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מִנְיָן בַּשַּׁבָּתוֹת הַלָּלוּ כְּדֵי לִשְׁמֹעַ פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ שֶׁהֵם מִדְּאוֹרַיְתָא. הַגָּה: וְאִם אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לָבֹא, מִכָּל מָקוֹם יִזָּהֲרוּ לִקְרוֹתָם בִּנְגִינָתָם וּבְטַעֲמָם (מָצָא כָּתוּב).
מִשְׁנָה בְּרוּרָה
סָעִיף א
א (א) ר"ח אדר וכו' - אבאר בקיצור ענין ד' פרשיות. והוא. חז"ל תקנו לקרות ד' פרשיות בשנה מר"ח אדר עד ר"ח ניסן לזכרון ד' דברים והם אלו. הראשונה היא פרשת שקלים לזכרון מצות מחצית השקל שיתבאר בסמוך שהיו מחוייבים ליתן ללשכה לקרבן התמיד בכל שנה. השניה היא פרשת זכור לזכור מעשה עמלק וקורין אותה בשבת שלפני פורים לסמכה למעשה שהיה מזרע עמלק וכדי להקדים זכירת מחיית עמלק לעשייתה וכדכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים. השלישית היא פרשת פרה אדומה והיא בשבת שקודם פרשת החודש שכן היה שריפתה במדבר סמוך לניסן כדי להזות בה את ישראל באפר החטאת מיד אחר הקמת המשכן כדי שיהיו טהורים ויוכלו לעשות הפסח בזמנו לכך קורין פרשה זו להתפלל לפניו ית' שגם עלינו יזרוק מים טהורים במהרה. הרביעית פרשת החודש בשבת הסמוך לר"ח ניסן כדי לקדש חודש ניסן דכתיב בתורה החודש הזה לכם ראש חדשים אבל אין זה עיקר הקידוש כי עיקר הקידוש הוא בעת ראית הלבנה שמקדשין אותו הב"ד ואין הקריאה הזאת אלא מדרבנן: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) קורין פרשת שקלים - דאמר קרא זאת עולת חודש בחדשו לחדשי השנה והאי לחדשי יתירא הוא אלא אמרה תורה יש לך חודש שאתה צריך לחדשו בהבאת עולות תמידין ומוספין מתרומה חדשה וזהו ניסן דגמרינן בגמרא בג"ש שחודש זה הוא חודש ניסן וכיון דבניסן בעי לאקרובי מתרומה חדשה לכך מקדמינן ומשמיעין על השקלים באדר הסמוך לו שיביאו שקליהם בר"ח ניסן ואנו משלמין פרים שפתינו בקריאת הפרשה של כי תשא דכתיב בה ענין השקלים. יוצר יש לשחרית וגם למוסף בפרשת שקלים ובפרשת החודש אבל בזכור ופרה לא תקנו במוסף [פמ"ג] אם אירע שלא קראו הפרשה מענינו של יום אין לה תשלומין לשבת הבאה [שערי אפרים]. אם שכחו הצבור לקרות פרשת שקלים וה"ה בשארי השלשה פרשיות אם כבר אמר הפטרה של סדר השבוע בברכותיה ונזכרו צריכים לחזור ולהוציא ס"ת ולקרות הפרשה בברכה לפניה ולאחריה ויאמר אח"כ קדיש ויפטיר בלא ברכה לפניה ולאחריה. ואם נזכרו אחר שהתחיל לברך על הפטרה ואמר השם יגמור הברכה ויאמר קצת פסוקים מהפטרת השבוע [כדי שתהיה לברכה מקום לחול] ובלא ברכה אחריה ויוציאו ס"ת ויקרא עולה אחד מענינו של יום ואחר ברכה אחרונה יאמר קדיש ויקרא הפטרה בלא ברכה לפניה והברכות שלאחריה יברך. ואם נזכרו מיד אחר שבירך ברכה אחרונה על התורה יוציאו ס"ת אחרת ויניח אצל הראשונה ויאמר קדיש ואח"כ יקרא אחר שיפטיר מענינו של יום בברכותיה [שם] אם טעו וקראו הפרשיות והמגילה באדר ראשון צריך לחזור ולקרות המגילה בשני ולענין הפרשיות בב"י משמע דא"צ לחזור אבל בד"מ ובא"ר כתבו דצריך לחזור: ש"ע סָעִיף א
ג (ג) ומפטיר ויכרות יהוידע - כי שם נזכר נדבות לבדק הבית. ואין מפטירין בשל ר"ח אף שהיא תדירה משום דמשקלים סליקו בתורה ומפטירין בה: ש"ע סָעִיף א
ד (ד) השבוע - ששה אנשים ובמקום שנהגו להוסיף מוסיפין [ש"א]: ש"ע סָעִיף א
ה (ה) ובשני של ר"ח - ומתחילין וביום השבת [לבוש] ומניחין ס"ת השלישית אצלה ואומרים ח"ק. ואם אחר שגמר פרשת השבת טעה ולקח הס"ת שהיתה מגוללת על פרשת שקלים ובירך לפניה והתחיל לקרות יסיים בפרשת שקלים ואח"כ להעולה בס"ת השלישית למפטיר יקרא עמו בפרשת ר"ח וההפטרה יאמר השמים כסאי מאחר שבקריאת התורה נסתיים מענין של שבת ור"ח. וכן ה"ה בשבת פרשת החודש כשחל ר"ח ניסן בשבת והקדים לקרות בפרשת החודש [ש"א]: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ו (ו) השבוע - ומניחין ס"ת השניה אצלה ואומר ח"ק: ש"ע סָעִיף ב
ז (ז) עמלק - עד לא תשכח: ש"ע סָעִיף ב
ח (ח) פקדתי - כן הוא ברמב"ם ובלבוש איתא ויאמר שמואל כה אמר ד' פקדתי את אשר עשה וגו': ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ט (ט) השבוע - ומניחין ס"ת השניה אצלה ואומרים ח"ק: ש"ע סָעִיף ג
י (י) פרה - בפרשת חוקת מתחלת הסדר עד תטמא עד הערב: ש"ע סָעִיף ג
יא (יא) וע"ל בסימן קל"ז ס"ה - שם מבואר אם טעה ולא גמר כל הפרשה: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
יב (יב) השבוע - ומניחין ס"ת השניה אצלה ואומרים ח"ק: ש"ע סָעִיף ד
יג (יג) לכם - עד תאכלו מצות כשחל ר"ח ניסן בשבת שאז הוא פרשת החודש מפטירין פ' החודש ולא השמים כסאי [עט"ז בשם לבוש] ומוציאין ג' ספרים באחד קורין פרשת השבוע ומניחין השניה ואין אומרין קדיש ומגביהין הראשונה וגוללין ופותחין השניה וקורין בפרשת ר"ח מן וביום השבת עד ונסכו ומניחין השלישית ואומרין קדיש ומגביהין השניה וגוללין ופותחין השלישית וקוראין למפטיר בפ' החודש [ש"א]: ש"ע סָעִיף ד
סָעִיף ז
יד (יד) שפרשת זכור - דכתיב זכור את אשר עשה וכו' וגמרינן בגמרא דהאי זכור היינו באמירה מתוך הספר דוקא [ולא די במה שיקבע זה בלבו] וע"כ צריך הקורא לכוין להוציא כל השומעים וגם השומעים צריכין לכוין לצאת: ש"ע סָעִיף ז
טו (טו) ופ' פרה אדומה - והרבה אחרונים כתבו שפרשה זו אינה מדאורייתא ועיין לעיל בסימן ס' סק"י במ"ב דאפילו במצוה דרבנן ג"כ צריך לכוין לצאת ידי המצוה: ש"ע סָעִיף ז
טז (טז) למקום שיש מנין וכו' - היינו אפילו יש לו ס"ת בביתו אלא שאין לו מנין בביתו ואפילו אם נאמר דמנין לפרשה זכור הוא מדרבנן בעלמא עכ"פ עיקר קריאת זכור הוא דאורייתא והנה בתרומת הדשן כתב דשמיעת קריאת פ' זכור בעשרה עדיף יותר ממקרא מגילה בצבור שמקרא מגילה לדעת רוב הפוסקים סגי בזמנו ביחיד וע"כ אם א"א לו לקיים שניהם יראה לקיים קריאת פ' זכור בצבור אבל המ"א מצדד דטוב יותר שיבוא למקום שקורין המגילה בצבור ופרשת זכור יוצא ע"פ הדחק במה שישמע הקריאה בפורים פרשת ויבוא עמלק דבזה נמי זוכר מעשה עמלק ויוצא י"ח ור"ל דיוצא מדאורייתא והנה למאי דקי"ל לעיל בסימן ס' דמצות צריכות כונה יהיה צריך בעת שמיעת פרשה זו לכוין לצאת בזה מ"ע של זכור אבל לענ"ד עיקר דינו של המ"א צ"ע דהא כתיב בתורה זכור את אשר עשה וגו' אשר קרך בדרך ויזנב בך וגו' תמחה וגו' והכונה שלא לשכוח מה שעשה לנו עמלק ונספר זה לבנינו ולדורותינו לומר להם כך עשה לנו הרשע ולכך נצטוינו למחות את שמו כמו שכתב הרמב"ן בביאורו וזה לא נזכר בפרשת ויבא עמלק: ש"ע סָעִיף ז
יז (יז) מ"מ יזהרו לקרותם וכו' - ויהדר לקרות זה מתוך הספר וכנ"ל בסקי"ד: ש"ע סָעִיף ז
יח (יח) בנגינתם ובטעמם - דע דיש אומרים שצריך לקרות זכר עמלק בציר"י ויש אומרים שצריך לקרות זכר עמלק בסגו"ל וע"כ מהנכון שהקורא יקרא שניהם לצאת י"ש. כתב מהרי"ל בכל ד' פרשיות אין מזכירין נשמות ואומרים צו"ץ [ד"מ] ולענין אב הרחמים בא"ר בשם הגמ"נ די"ל בהם אב הרחמים ובד"מ בשם מהרי"ל משמע דאין אומרים בהם אה"ר וכן העתיק בדה"ח ולענין תענית של שובבי"ם ת"ת עיין בבה"ט ושע"ת: ש"ע סָעִיף ז
מָגֵן אַבְרָהָם
סָעִיף ז
א בשל"ה האריך לצדד שפרש' פרה אינה דאורייתא וכ"כ הב"ח וכ"מ בתשובת מהרי"ל סי' קפ"ב וקס"ז שלא הזכיר אלא פרשת זכור ובת"ה סי' ק"ח כתב וז"ל באשר"י פ"ו דברכות כתב דעשה דאורייתא לקרות פרש' זכור בעשרה, ובתוספות שנ"ץ כתבו דאין שום קריאה דאורייתא רק פ' זכור, ובתו' הקצרות בברכות פ"ב פי' דפ' זכור ופ' פרה חייבים לקרותן מן התורה וכו' וכן בסמ"ק כתב מ"ע זכור את אשר עשה ואם כן צריך ליזהר יותר שישמעו קריאת פרשת זכור בי' ממקרא מגילה בזמנה אלא שהעולם לא זהירי בהכי עכ"ל ול"נ ליישב מנהג העולם דאטו מי כתיב בתורה שיקראו דוקא בשבת זה אלא שחכמים תקנו בשבת זו הואיל ושכיחי רבים בבה"כ וסמוך לפורים כדי לסמוך מעשה עמלק למעשה המן כמ"ש הלבוש וא"כ כששומע בפורים פרשת ויבא עמלק נמי זוכר מעשה עמלק ויוצא י"ח וכ"ה ברא"ם סי' ב' ומשום פ' פרה ס"ל דלא הוי מדאורייתא דבאמת אין טעם בקריאת' מדאורייתא וגם לא ידענא היכא רמיזא, ול"נ שהגירס' הנכונ' כמ"ש בחי' הרשב"א וז"ל והקשו שלא מצינו קריאת ס"ת מן התורה אא"כ יאמר רש"י שתהא קריאת הפרשיות כגון פרשת פרה ופרשת זכור וכיוצא בהן מן התורה ע"כ מ"מ כל אדם יהא זהיר וזריז במצו' לבוא למנין, ובמגלה דף י"ח משמע פשטא דתלמודא דפרשת זכור דאורייתא, ומשמע שם דה"ה בפ' ויבא עמלק יצא: כתב מהרי"ל בכל ד' פרשיות אין מזכירין נשמות ואומרים צו"ץ (ד"מ): יש נוהגין בשנה מעוברת לקבוע תענית בכל יום ה' מפרשת שובבי"ם ת"ת וי"א גם פרשת ויקהל ופקודי ואומרים שומר ישראל וכו': ש"ע סָעִיף ז
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם
סָעִיף ז
א בשל״ה עמ״א עסי׳ רי״ב הביאו המ״א תרפ״ד אות ד׳ ובראש פרק ז׳ ברכות מ״ז ב׳ שחרר עבדו לעשרה יע״ש: אם טעו וקראו ד׳ פרשיות באדר א׳ משמע בב״י שא״צ לחזור באדר ב׳ רק המגילה וכ״ה הנוסחא במגילה ו׳ ע״ב הא לענין פרשיות זה וזה שוין ובד״מ כתב שנוסחא אמיתית שצריך לחזור בשני יע״ש וכ״כ הא״ר כאן אות כ״א דצריך לחזור ולקרותן בשני. מ״ש המ״א שד׳ פרשיות אין מזכירין נשמות ואומרים צ״ץ היינו באדר. ולעניין אב הרחמים בא״ר אות ח״י בשם הגמ״נ די״ל אב הרחמים בד׳ פרשיות כמו בשאר שבתות ובד״מ בשם מהרי״ל שאין מזכירין נשמות וכיון שאין מזכירין נשמות אין אומרים מי שבירך של קהל אלא מתחילין אשרי משמע מיד מתחילין אשרי ואין אומרים א״ה בד׳ פרשיות ועסי׳ רפ״ד וצ״ע: שובבים ת״ת במעוברת ויש נוהגין בפשוטה שובבי״ם ובמעוברת שובבי״ם ת״ת וכשחל ר״ח שבט וט״ו ביום ה׳ ועא״ר י״א דיש להתענות במקומן ויקהל פקודי יע״ש ולפ״ז בפשוטה אם אפשר כן יתענו ת״ת. ואין חשש בידי דבר ברור בזה די״ל הואיל ונדחה ידחה ולענין הסליחות י״ל אם אירע ר״ח וט״ו בשבט ביום ה׳ מ״מ בשבת הבא יאמרו הסליחות השייכים לפרשת שבוע אע״ג במעריבים אומרים של יום ראשון כבסי׳ תפ״ט מ״מ בסליחות כפי הנראה שקדמונינו ז״ל סדרו סליחות בכל פרשה שיש בהם שייכות ע״כ אין להחליף נ״ל לענין עננו לומר בשחרית כיום ה׳ של שובבי״ם עא״ר אות י״ב בלבוש משמע בשחרית יאמר הש״ץ עננו בין גואל לרופא רק פרשת השבוע קורין בשחרית ובמנחה ויחל אבל בהגמ״י משמע בשחרית אין לומר עננו יע״ש וצ״ע טעם שובבים עיין בשל״ה ולבוש. ומתחילין מפ׳ שמות כי גלות מצרים אנו משלימין עתה כמבואר בספרים ובס׳ המגיד שלי כתבתי ואלה שמות ב״י הבאים מצרימה בבעל הטורים שמות ב״י הבאים ר״ת שביה. וכתבתי ואלה נוטריקון ואבק לשון הרע כי על מכירת יוסף באו למצרים אבק במ״נ אבק דק ואבק התאמצות שא׳ מתאמץ להפיל חבירו ואבק כו׳. בני ישראל א״ת יעקב ישראל מדרגה חשובה הנפש יעקב מדרגה שפלה הגוף כי הגוף מלבוש ובית לנפש תפארת אדם לשבת בית (ע׳ ביערות דבש ואהבת יונתן ז״ל) וע״ד לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי שחלק הדומם ראוי לגרר אחר חלק החי לא הנפש אחר הגוף כסוסי פרעה שהסוסים נמשכו בע״כ לים אחר העגלות ולה״ר חמור מכל להיות עקרו בנפש לנפש חיה לרוח ממללא בני ישראל הבאים מצרימה בשביה מפני שא״ת יעקב נעשה הנפש טפל לגוף יעקב לפיכך אי״ש וביתו באו כי בגלות מצרים שניהן בגלות הנפש והגוף במ״ט שערי טומאה עד שמיהר ה׳ הקץ וגאלם. ה׳ יגאלנו במהרה בימינו אמן: עיין לבוש כאן הרבה דינים מהפטורה וסליחות ומנהגים. בא״ר א׳ מעשה בנייא שטאט לא התפללו בי׳ בטבת בבוקר לערב אמרו סליחות של שחרית. שם באות ד׳ מצא כתוב בשם הגאון מוח׳ אייזיק דרשן כשחל ר״ח שבט ביום ד׳ אז יהיה קור ושלג גדול באותו חורף וסי׳ ויגש יע״ש: דין יא״צ באדר א׳ ב׳ בתקס״ח ס״ז יע״ש. ובמ״א אות ך׳ שם הרבה דינים מיא״צ. ולענין בר מצוה עסי׳ נ״ה ס״י ומ״א אות י׳ ור״ח כסלו יע״ש הרבה דינים. עיין לבוש כאן ועי״ד ת״ב סי״ב ובט״ז ט׳ וש״ך יו״ד וי״א מדיני יא״צ דיני קדיש עסי׳ קל״א וקל״ב לעיל יע״ש. ועי״ד סי׳ שצ״ה שם בט״ז אות ג׳ מיא״צ במעוברת אם מותר לכנוס לסעודה. ובשפ״ד א׳ דאבל יכולין להתפלל סליחות אצלו בבה״כ ויראה ה״ה כל סליחות שובבים וכדומה דמ״ש: ש"ע סָעִיף ז
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל
סָעִיף ז
א כתב מ"א וז"ל בשל"ה האריך כו' באש"רי פ"ז דברכות כו' והוא בסי' כ' וז"ל ת"ר מעשה בר"א שנכנס לבית הכנסת ולא מצא שם עשרה. ושחרר עבדו להשלימו לעשרה ופריך והיכי עביד הכי. והא"ר יודא כל המשחרר עבדו עובר בעשה כו' מצוה דרבים שאני כו' דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל. דהיינו עשה שמקדשים את השם בעשרה. ואפי' הוי מלתא דרבנן. כגון לשמוע קדושה וברכו כו' אפ"ה דחי עשה דיחיד. דלא מסתבר למימר דמיירי בעשה דאורייתא כגון לקרות פ' זכור שהי' מן התורה. דמשמע דבכל עניין מיירי עכ"ל: ובתו קצרות. היינו תוס' דידן. בברכות פ"ב פי' כו'. כתבו על מ"ד התם לרבנן דרשי' שמע ישראל שתהיה ק"ש נקראת בכל לשון. ופי' שמע בכל לשון שאתה שומע. ודייק הש"ס מכלל דרבנן ס"ל דכל התורה בלשון הקדש דוקא נאמר' דאם ל"כ ל"ל שמע לק"ש שתהיה נאמרת בכל ל'. וכי ס"ד דחמיר ק"ש מכל התורה. וכ' התו' שם בשם רש"י דהא דכל התורה בלה"ק נאמר' לענין מאי תהי' נאמר' בלה"ק. היינו לקרות בתורה בבה"כ. וכ' התוס' וז"ל ולא נראה דהא עזר' תיקן קריאת התורה. ומדאורייתא לא בעי קריאה. וי"ל דמיירי בפרשיות המחויבים לקרות דאורייתא. כמו פ' זכור ופ' פרה (כן הי' הגרס' לפני ת"ה אלא שבתו' שלפנינו נמחק ופ' פרה הוא ע"פ הגהת מהרש"ל) ול"נ שהגירס' הנכונה כמ"ש בחדושי רשב"א כו' אא"כ יאמר רש"י כו'. ר"ל שלפי הגרס' שלפנינו בתוס' ריש פ"ב שכתבו על קושייתם לפירש"י דהא עזר' תיקן קריאת התורה ע"ז כתבו בלשון תי' וי"ל דמיירי בפרשת המחוייבים לקרות דאורייתא כמו פ' זכור ופרשת פרה. משמע שגם התוס' ס"ל כן למסקנא דפ' זכור ופ' פרה הם דאורייתא וחדשו בתירוצ' דמיירי הכא באותן פרשיות. משא"כ לפי הלשון שבחדושי רשב"א שכתב אא"כ יאמר רש"י כו' משמע שהתוספ' גופייהו לא ס"ל כן אלא דגם פ' זכור ופרה לאו דאורייתא אלא להליץ בעד רש"י י"ל דרש"י ס"ל כן. ואפשר דגם רש"י גופיה לא ס"ל כן דהוי דאורייתא ויש לרש"י תי' אחר לקושית תוס'. עכ"פ לפ"ז יש להעול' אילן גדול לתלות בו. דהיינו התו': ובמגלה דף י"ח משמע כו' דאמרי' התם קרא המגלה על פה לא יצא. מנלן. אמר רבא אתי' זכירה זכיר'. כתב במגלה והימים האלה נזכרים. וכתיב במעשה עמלק פרשת בשלח כתוב זאת זכרון בספר. מה להלן בספר. אף כאן במגלה בספר. ופריך דלמא די בעיון בעלמא. ומשני דכתיב בפרשת תצא במעשה עמלק זכור אל תשכח. אי הוי כתיב זכור. יכול אפי' בלב סגי. כשהוא אומר לא תשכח. הרי שכחת הלב אמור. ומה אני מקיים זכור בפה. ע"כ דברי הגמ'. ובודאי פשטיה דקרא דזכור אל תשכח לא קאי על מגלה. דהא מגלה אינו אלא דברי קבלה. ואיך יהיה פשטות קרא הכתוב בתורה יהי הכונה על דברי קבלה. אלא קאי על זכרון מעשה עמלק הכתוב בתורה. ועוד דמיני' יליף רבא כמו שזכרון מעשה עמלק הכתוב בתורה צריך ספר. וגם לא סגי בעיון אלא בפה. כן הדין במגלה הרי דפרשת זכור מן התור'. וגם משמע דיוצא עם פ' ויבא עמלק. דהא מיניה יליף למגלה דבעי ספר. והיינו כמו דזכרון מעשה עמלק הכתוב בתורה צריך ספר ה"ה מגלה. משמע דמעש' עמלק הכתוב בפ' בשלח בעי ספר אם קורין אותו לצאת ידי מצות זכירת עמלק: ש"ע סָעִיף ז
ט״ז
סָעִיף א
א פרשת שקלים. דאמר קרא זאת עולת חודש בחדשו אמרה תורה חדש והבא קרבן מתרומה חדשה וגמרינן בג"ש שחדש זה הוא ניסן וכיון שבניסן בעי אקרובי מתרומה חדשה קדמי' בא' באדר כי היכי דליתי שקלים למקדש ואח"כ פ' זכור קודם קריאת המגילה בפורים כי היכי דלקדים זכיר' לעשיי' דכתיב נזכרים ונעשים ואח"כ פ' פרה כי היכי דלהזכיר אזהרת טמאים לפסח. ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ז
ב חייבים לקרותם מן התורה. כתוב בת"ה סי' ק"ח צריכין ליזהר בקריאה בצבור טפי ממקרא מגיל' אע"ג דמקרא מגילה עדיפ' וכל מצו' נדחת מפני' מ"מ לדעת רוב הפוסקים נקראת אף ביחיד אבל פרשת זכור כתב האשר"י פ' שלשה שאכלו דעשה דאוריית' הוא לקרות' בעשר' ודוחה ל"ת שבתור' דלעול' בהם תעבודו להכי שחרר ר"א עבדו כדי להשלימו לעשרה. ובתוס' שנ"ץ כתבו דאין שום קריא' מדאורייתא רק פרשת זכור ובתוס' קצרות מברכות פ"ב פירשו דפרשת זכור ופרשת פרה חייבים בקריאתם מן התורה עכ"ל וכתב רש"ל דירא' מזה שאין הקטן עולה למפטיר בפרשת זכור ואע"פ שהש"ץ קורא בתורה מה בכך הא בעינן בר חיובא לעלות והוא ג"כ קורא בתורה אלא שהש"ץ קורא בקול רם שלא לבייש ואף בפרשת פרה יש ליזהר מאחר שבאותן תוספת ירא' דהיא מדאורייתא וכמדומה שכן מצאתי בחי' מרדכי עכ"ל וכ' מו"ח ז"ל ואינו נכון דבקטן היודע למי מברכין ודאי שרי אע"פ שהקטן קורא בקול רם דהא קטן עול' למנין ז' וקריאת ס"ת בכל שבת היא דאורייתא מוידבר משה את מועדי כו' כדאיתא בירושלמי ומביאו הרי"ף פרק הקורא עומד אלא שלא היה סדר מיוחד לכל קריא' מלבד פרשת זכור ועזרא תיקן הסדר לכל הקריאות ואפי' בקטן שאינו יודע למי מברכין לא ידעתי למה לא יצא בקריאת הש"ץ פרשת זכור בקריאת ס"ת דמאי נפקא מינ' בעול' לספר תורה אם הוא קטן עיקר החיוב שישמעו בקריאת התורה עד כאן לשונו. ולעניות דעתי נראה דבקטן שאין יודע למי מברכין אין יוצאין ידי הברכה על ידו ואין יוצאין ידי קריא' בלא ברכ' ע"כ אין להקרות למפטיר לקטן שאינו יודע למי מברכין אבל ביודע למי מברכין נראה דשפיר יוצאין ובסי' רפ"ב פסק רמ"א דקטן יכול לקרות בפרשת המוספין או בארבע פרשיות שמוסיפין באדר ונראה דביודע למי מברכין קאמר: ש"ע סָעִיף ז
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז
סָעִיף א
א פרשת שקלים עט״ז גמרא מגילה כ״ט ב׳ ומקדימין שלשים יום קודם לרבנן דרשב״ג ולרשב״ג נמי שולחנות בט״ו יע״ש. יוצר לשחרית וגם למוסף בשקלים וחודש. וזכור ופרה לא תקנו במוסף עיין לבוש וא״ר י״ד. ור״ח אדר בשבת קורין ר״ח קודם דתדיר ואח״כ שקלים והפטורת שקלים ודוחין הפטורת ר״ח עיין א״ר י״ד בשם ש״ל ד׳ פרשיות קבועות מפי רבותינו יע״ש ועסי׳ תרפ״א ותרפ״ד ובר״מ ז״ל הלכות תמידין פ״ו ר״ח דוחה לשל שבת לידע שהוקבע החודש בזמנו מ״מ כאן כבר קראו של ר״ח בתורה: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ז
ב חייבים עט״ז העלה דקטן שאין יודע למי מברכין א״י בברכתו ומ״ש א״י בקריאה בלא ברכה אפשר דל״ד הוא דברכות אין מעכבות רק שצריך מדרבנן לברך ג״כ ואפשר להבין דברי קדשו של אדוננו ז״ל מאורן של ישראל כפשוטו למ״ש הרמב״ן ז״ל בהשגה למנין מצות מצוה לברך על קריאת התורה בכל עת שנקרא בה כי שם ה׳ אקרא יע״ש במצוה ט״ו א״כ י״ל ברכות אין מעכבות דרבנן הא ברכה מן התורה מעכב שוב ראיתי שז״א דקריאה בציבור ולברך עליה כבר ברכו בתחלת היום ודעתם על כל היום וברכה בציבור נתקן מדרבנן וצ״ע. גם מ״ש בשם הב״ח קריאת ס״ת מן התורה בכל שבת עיין לעיל בהלכות סוכה דמשמע מדרבנן ומשה תיקן מעצמו ומדברי משה אסמכתא ואין לך קריאה מה״ת רק זכור ופרה וי״א כולן דרבנן עיין במ״א ומ״מ יהא הכל נזהרין. ודע דאם יש לו מנין לילך לשמוע פרשת פרה ולא יהיה שם לקרות המגילה כלל ודאי קריאת מגילה עדיף אע״ג די״א זכור ד״ת כבר יצא בשבת ששמע ויבא עמלק: ודע שאם לא ברכו ברכת התורה בבוקר ואירע שקראו בתורה בעשרה פרשת זכור בלא ברכה י״ל שצריך לחזור ולקרות אם נאמר ברכה מ״ה דמעכב כמש״ל וא״כ לא נפטר והוא שילמד על אתר וצ״ע גם אי ד״ת א״י אף בקטן היודע למי מברכין דלא אתי דרבנן ומפיק ד״ת. עסי׳ תרפ״ח בטור אם טעו וסברו פשוטה היא וקראו הפרשיות באדר א׳ א״צ לקרותן באדר הב׳ אבל לכתחילה קורין הד׳ פרשיות באדר ב׳ עב״ח וב״י שם תרפ״ח. סימן לקביעת החודש אדר עיין טור ולעיל סימן תכ״ח יע״ש מ״ש לעיל טעו באדר א׳ לענין הפרשיות עיין בד״מ וכ״כ א״ר כאן אות כ״א דצריך לחזור ולקרותן בשני יע״ש. עמ״א ציינתי שם הרבה דינים מיא״צ זכר למצוה יע״ש: ש"ע סָעִיף ז
בְּאֵר הֵיטֵב
סָעִיף א
א שקלים. ואם שכחו הצבור בראש חדש אדר לקרות פרשת שקלים צריכים לחזור ולהוציא ס"ת ולקרות הפרשה גינת ורדים חא"ח כלל א' סי' ל"ו ע"ש. אם טעו וקראו הפרשיות והמגילה בראשון צריך לחזור לקרותן בשני עיין ב"ח: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ז
ב מדאורייתא. בשל"ה האריך לצדד שפרשת פרה אינה דאורייתא וכ"כ הב"ח וכ"כ בתשובת מהרי"ל סימן קפ"ב שלא הזכיר אלא פרשת זכור. ובת"ה סי' ק"ח כתב וז"ל באשר"י פרק ז' דברכות כתב דעשה דאורייתא לקרות פרשת זכור בעשרה. ובתוס' שאנ"ץ כתבו דאין שום קריאה דאורייתא רק פרשת זכור. ובתוס' הקצרות בברכות פרק ב' פירשו דפרשת זכור ופרשת פרה חייבים לקרות' מן התורה וכו'. ואם כן צריך לזהר יותר שישמעו קריאת פ' זכור בי"ד ממקר' מגילה בזמנה אלא שהעולם לא זהירי בהכי עכ"ל. וכתב המ"א ונ"ל ליישב מנהג העולם דאטו מי כתיב בתורה שיקראו דוק' בשבת זו אלא שחכמים תקנו בשבת זו הואיל ושכיחי רבים בבה"כ וסמוך לפורים כדי לסמוך מעשה עמלק למעשה המן וע"כ כששומע בפורים פרשת ויבא עמלק נמי זוכר מעשה עמלק ויוצא י"ח וכ"ה ברא"ם סי' ב'. אבל פ' פרה לא מצינו שהוא מדאורייתא עכ"ל ע"ש. וכתב רש"ל שאין הקטן עולה למפטיר בפ' זכור ובפ' פרה ע"ש. והב"ח כ' דבין קטן שיודע למי מברכין ובין שאינו יודע למי מברכין עולה ע"ש: והט"ז כ' דוקא קטן היודע למי מברכין עולה. ובסימן רפ"ב פסק רמ"א דקטן יכול לקרות בפ' המוספין או בארבע פרשיות שמוסיפין באדר ונראה דביודע למי מברכין קאמר עכ"ל ע"ש: ועיין בגינת ורדים חא"ח כלל א' סי' ל"ז. כתב מהרי"ל בכל ארבע פרשיות אין מזכירין נשמות ואומרים צו"ץ ד"מ. יש נוהגין בשנה מעוברת לקבוע תענית בכל יום ה' מפרשת שובבי"ם ת"ת וי"א גם פ' ויקהל ופקודי ואומרים שומר ישראל וכו'. ופשוט דהש"ץ אומר ענינו בשחרית ומנחה. וכתב האר"י ז"ל בפי' התורה שימים אלו מסוגלים לתקן עון קרי יותר מכל השנה להמתענים בהן לכן מתחיל מפ' שמות שאז התחיל השעבוד שנתקן הקרי דאדה"ר ונגמר בפ' כי תקנה עבד עברי ע"ש: ש"ע סָעִיף ז
בִּיאוּר הַגְרָ״א
סָעִיף א
א ס"א הסמוך כו'. ו' ב' ורשב"ג סבר כו': עד. כ"ט ל': ומוציאין. שם: ובשלישי. כר' ירמיה ל' ב'. רי"ף. דהלכה כר' ירמיה דבסדר הפטרות כו' וכי שם שיתא מכי תשא כו' וכן כל הסוגיא כולה שם כוותיה ועמ"ש ס"ב: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב ס"ב בשבת שניה. מתני' וגמ' שם תנן בשניה כו' וקי"ל כרב: מוציאין כו' באחר. כר' ירמיה דר' יצחק ואביי ס"ל כוותיה ותניא כוותיה דאר"י ר"ח טבת ואדר שחל כו' חל להיות באותה כו' חל להיות כו' ת"כ דאביי כו'. ואף ע"ג דאביי קאמר כוותיה דר"א הרי הדר ביה כאן: ומפטיר. ברייתא שם: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ג ס"ג בשבת שלישית. ירושלמי שם אין מפסיקין בין פרה להחודש וסימנך בין הכוסות כו': ובשבת ד'. כמ"ש כל שסמוכה לפורים והיינו למוקפין. ע' רש"י: באחד. כנ"ל: ומפטיר. שם: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ד ס"ד בשבת חמישי. שם כל שסמוכה כו': ומפטיר. שם: ש"ע סָעִיף ד
סָעִיף ה
ה ס"ה חל. מתניתין: ומפסיקין. מתניתין: שתהא. ברייתא: ש"ע סָעִיף ה
סָעִיף ו
ו ס"ו הימים. ר"ה כ' א' סוכה מ"ג ב'. וירושלמי ר' סימון כו' דלא אתא ערבתא בשבתא כו' הביאו תוס' שם ד"ה לא ירושלמי פ"א דמגילה סוף הלכה ב' א"ר יוסא לית כאן חל להיות בשני ולית כאן חל להיות בשבת חל להיות בשני צומא רבא בחד בשובא חל להיות בשבת צומא רבא בערובתא: כשחל ר"ח. כנ"ל: וכשחל כו'. מתני' חל להיות בתוך כו': וי"ו בו. גמרא שם ולא פליגי הא כו': ש"ע סָעִיף ו
סָעִיף ז
ז ס"ז י"א שפרשת זכור. שם י"ח אתיא זכירה כו' וממאי כו': ופרשת פרה. בתוספות שלפנינו ליתא לא בברכות ולא במגילה י"ז ב' וכן באשרי פ"ו דברכות ליתא אלא זכור ונסחא משובשת נזדמנה לו: לפיכך כו' למקום. שם כ"ג ב' מתני' אין קורין בתורה ואין כו': ש"ע סָעִיף ז
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)