שולחן ערוך, אורח חיים צג
א יִשְׁהֶה שָׁעָה אַחַת קֹדֶם שֶׁיָּקוּם לְהִתְפַּלֵּל, כְּדֵי שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ לַמָּקוֹם; וְשָׁעָה אַחַת אַחַר הַתְּפִלָּה, שֶׁלֹּא תְּהֵא נִרְאֵית עָלָיו כְּמַשּׂאוֹי שֶׁמְּמַהֵר לָצֵאת מִמֶּנָּה.
ב לֹא יַעֲמֹד לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא בְּאֵימָה וְהַכְנָעָה, לֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ וּדְבָרִים בְּטֵלִים וְלֹא מִתּוֹךְ כַּעַס, אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה כְּגוֹן: דִּבְרֵי תַּנְחוּמִין שֶׁל תּוֹרָה סָמוּךְ לִגְאֻלַּת מִצְרַיִם אוֹ סָמוּךְ לִתְהִלָּה לְדָוִד שֶׁכָּתוּב בּוֹ: רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה, שׁוֹמֵר ה' אֶת כָּל אֹהֲבָיו (תְּהִלִּים קמה יט כ).
ג אֵין עוֹמְדִים לְהִתְפַּלֵּל מִתּוֹךְ דִּין, וְלֹא מִתּוֹךְ הֲלָכָה שֶׁלֹּא יְהֵא לִבּוֹ טָרוּד בָּהּ, אֶלָּא מִתּוֹךְ הֲלָכָה פְּסוּקָה. הַגָּה: וְהַיְנוּ נָמֵי כְּמוֹ מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, כִּי פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׁמְּחֵי לֵב (תְּהִלִּים יט, ט) (טוּר).
ד הָעוֹסֵק בְּצָרְכֵי צִבּוּר כְּעוֹסֵק בַּתּוֹרָה דָּמִי, פֵּרוּשׁ: לְעִנְיַן לַעֲמֹד מִתּוֹכוֹ לְהִתְפַּלֵּל, שֶׁגַּם זוֹ שִׂמְחָה הִיא לוֹ שֶׁעוֹסֵק בְּצָרְכֵי צִבּוּר. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים דְּהַיְנוּ לְעִנְיָן דְּאֵינוֹ צָרִיךְ לִפְסֹק לְהִתְפַּלֵּל.
מִשְׁנָה בְּרוּרָה
סָעִיף א
א (א) שעה אחת - תר"י הוכיחו מגמרא דאע"ג דבכל מקום דאמרינן שעה פי' שעה מועטת הכא פי' שעה אחת מי"ב שעות ביום ומיהו זה לחסידים ולשאר עם די בשעה מועטת שישהא קודם שיתחיל שהוא כדי הילוך ח' טפחים כמש"כ בסימן צ' סוף ס"כ עי"ש. כתב בסדר היום אם יכול להתעכב עד שלא ישאר עשרה בבה"כ טוב לו עי"ש טעמו גם כי הישיבה בבה"כ הוא מצוה בפני עצמה: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) שיכוין - האר"י ז"ל היה מתפלל מתוך הסידור כדי שיכוין מאוד גם שלא להבליע נקודה והכל לפי מה שמרגיש האדם בנפשו: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג (ג) באימה והכנעה - שנאמר עבדו את ד' ביראה היינו התפלה שהיא לנו במקום עבודה עשו אותה ביראה: ש"ע סָעִיף ב
ד (ד) לא מתוך וכו' - ר"ל דמצוה מן המובחר שאין עומדים אלא מתוך אימה והכנעה אלא כיון דאין כ"א יכול ליזהר להכניס בלבו הכנעה ואימה עכ"פ לא יתפלל מתוך שחוק אלא מתוך שמחה של מצוה [ב"ח וא"ר]: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ה (ה) פסוקה - שאין בה עיון ולא מחלוקת כדי שלא יטרד עי"ז בתפלה ומ"מ אם עסק בפלפול הלכה והתחילו הצבור להתפלל יתפלל עמהם ובפרט עכשיו שאין מכוונים כ"כ בתפלה ולא הזהירו אלא לכתחלה שלא יעסוק בפלפול קודם התפלה: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ו (ו) לענין לעמוד - ובלבד שיהא דומה להלכה פסוקה שלא יהא בה דבר של טרדה ומ"מ אין לבטל תפלת הצבור משום זה וכ"ש אם מתיירא שיעבור הזמן דרשאי להתפלל: ש"ע סָעִיף ד
ז (ז) לענין וכו' - וכן פסקו האחרונים: ש"ע סָעִיף ד
ח (ח) להתפלל - ואפילו אם יעבור זמן התפלה אם אין שם מי שישתדל אלא הוא ועיין לעיל סימן ע'. וא"צ להתפלל מנחה שתים בשביל תשלומי שחרית שכיון שבשעת חובתו היה פטור ממנה מן הדין א"צ לתשלומין כלל: ש"ע סָעִיף ד
מָגֵן אַבְרָהָם
סָעִיף א
א שעה א'. תר"י הוכיח מגמ' דאע"ג דבכל מקום דקאמרי' שעה פי' שעה מועטת הכא פי' שעה א' מי"ב ביום זה לחסידים ולשאר עם די בשעה מועטת כמה שכתב סימן צ' סס"ך: כתוב בזוהר בראשית שיאמר ואני ברוב חסדך וגומר קודם בואו לב"ה: ש"ע סָעִיף א
ב כדי שיכוון. האר"י היה מתפלל תוך הספר כדי שיכוון מאוד (הכוונות) והכל לפי מה שהאדם מרגיש בנפשו: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ג הלכה פסוקה. נ"ל דהיינו שלא יעסוק בפלפול קודם התפלה אבל אם עסק בפלפול והתחילו הצבור להתפלל יתפלל עמהם ובפרט האידנא שאין מכוונין כ"כ: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ד לעמוד מתוכו להתפלל. נ"ל דוקא בדבר שאין בו טרדא דומיא דהלכה פסוקה: ש"ע סָעִיף ד
ה דא"צ לפסוק. עססי' ק"ו עסי' ע' ס"ד וא"צ להתפלל מנחה שתים כיון דבשעת חובתו היה פטור מן הדין (דרישה בי"ד סי' שמ"א) וכנ"ל דלא כט"ז: ש"ע סָעִיף ד
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם
סָעִיף א
א שעה עמ״א בר״מ פ״ד הט״ז ובטור ישהה מעט כמ״ש הכ״מ ולח״מ שם לחסידים שעה ולנו די מעט ושם משמע שישב מעט ובע״ץ אשרי יושבי ביתך והדר יהללוך אך צדיקים יודו לשמך ואח״כ ישבו ישרים כו׳ יע״ש ומיהו אנו מתפללין וקורין פסוקי דזמרה מקודם (שיעור פסוקי דזמרה ח״ש) ואח״כ ברכות וק״ש ושוהה מעט קודם שיתחיל פסוקי דזמרה הוי קרוב לשעה כמו חסידים ובסי׳ צ׳ סעיף כ׳ י״מ ישהה שיעור שני פתחים וזהו השיעור לדידן ומיהו אף דצריך ליכנוס ג״כ שיעור ב׳ פתחים (נכון לחוש לכל הפירושים) כ״ז שהולך אין די רק בבואו למקומו המיוחד צריך לשהות שם טעם כאמור: ש"ע סָעִיף א
ב כדי עמ״א ודאי למי שיוכל טוב להתפלל מתוך הסידור שלא להבליע נקודה אחת ובמנחה אין שוהין שעה ממש רק אומרים אשרי קודם וביש מקומות פ׳ התמיד: מ״ש המחבר מתוך כובד ראש ולא מתוך שחוק עב״ח מצוה באימה והכנעה אך לא כ״א יכול להכניע עצמו וטוב לב משתה תמיד עכ״פ יעסוק בשמחה של מצוה או הלכה פסוקה: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ג הלכה פסוקה עמ״א והלכה פסוקה שאין בה עיון ולא מחלוקת עד״מ. עיין תה״ד סי׳ מ״א לילך למרחץ אע״פ שעסק בהלכה ופלפול שרי דיסיח דעתו בהכרח משא״כ בתפלה גם זה טירדא עא״ר: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ד לעמוד עמ״א ומ״מ אין לבטל תפלת הציבור וכ״ש אם מתירא שיעבור הזמן דרשאי להתפלל עמ״א באות ג׳: ש"ע סָעִיף ד
ה דא״צ עמ״א דאם היה עוסק בצ״צ ועבר הזמן דאין מתפלל מנחה שתים דרישה בי״ד שמ״א וכאן והט״ז שם אות ה׳ חולק ופסק דמתפלל מנחה שתים דהפטור לא מחמת עצמו. ועא״ר כאן באין לו מים אפשר דכ״ע מודים דמתפלל מנחה שתים: ש"ע סָעִיף ד
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל
סָעִיף א
א (ס"ק א) שעה א'. תר"י הוכיחו מגמ' כו' מדאמרי' דף ל"ב ע"ב חסידים הראשונים היו שוהים שעה א' ומתפללים שעה א' וחוזרים ושוהים שעה א' ופריך וכי מאחר ששוהין תשעה שעות ביום בתפל' תורתן היאך משתמרות ומלאכתן היאך נעשית ומשני אלא מתוך שחסידים הם תורתן משתמרת ומלאכתן מתברכ' ע"כ. וא"א דשעה א' לאו דוקא אין מקום לקושי' המקשן. והמקשן הוכיח דע"כ שעה דוקא כמו מאי דקתני ומתפללים שעה א' הוא דוקא ה"ה דשע' שלפני תפל' ושאחר תפל' ג"כ דוקא: ולשאר העם די בשע' מועטת כיון שאין שאר העם חסידים אי ישהו בתפלתן ט' שעות א"כ תורתן היכי משתמרת ומלאכתן היכי נעשית דא"א להם לסמוך על מעשיהם שיעש' להם נס: כמ"ש סי' צ' סס"כ כצ"ל ור"ל דשם י"מ דמ"ש בגמ' שיכנס קודם תפל' שני פתחים שר"ל שלא יתפלל תיכף בכניסתו אלא ישה' קודם תפל' שיעור שני פתחי' הרי דסגי בזמן מועט לפני תפל' וה"ה לאחר התפל': ואע"ג די"מ שני פתחים בענין אחר כמ"ש שם מ"מ לענין שיעור שהי' דלא בעי' שעה ממש לא נחדש פלוגתא ביניהן: וע' בל"ח סי' ע"א סעיף ל"ז דשהיה קודם התפלה ואחר התפל' תהי' מיושב. קודם התפל' דע"י הישובי' מכוין יותר בדעתו לכוין למקום ואחר התפל' ע"י הישוב נרא' יותר שאין התפל' עליו כמשא ובס' א"ר חולק: כ' בזוהר כו' ע' לעיל במ"א ר"ס מ"ו: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ב (ס"ק ג') הלכ'. נ"ל דהיינו כו' ר"ל הא דכ' אין עומדים כו' היינו דוקא לכתחיל': ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ג (ס"ק ה') דא"צ כו' עסס"י ק"ו דאע"ג דכגון אנו מפסיקים מד"ת לק"ש ותפל' מ"מ העוסקים בצ"צ י"ל דין מי שתורתו אומנתו ואין חילוק בזה בין זמנם לזמנינו וא"צ לפסוק אלא דבסי' א' מבואר דאפי' מי שתורתו אומנתו ניהו דאינו מפסיק לתפל' אבל לק"ש צריך להפסיק אבל העוסקים בצ"צ מבואר לעיל סי' ע' דאפי' לק"ש אין מפסיקים רק יאמר פסוק א' ובשכמל"ו אם אפשר ומ"מ צריך שיהי' עסק כוונתו לש"ש כמ"ש מ"א לעיל סי' ע' ע"ש: דלא כט"ז דראיית הדריש' מדאמרינן התם מי שמת לו מת בשבת א"כ במו"ש ה"ה אונן ופטור מהבדל' ומתפלת ערבית ובשחרית אחר הקבור' אם לא עבר זמן תפל' שחרית יתפלל שחרית אבל ערבית פטור. אע"ג דקי"ל בסי' ק"ח טעה או נאנס ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים מ"מ אונן דבשע' חיובו פטרוהו חכמים א"צ לתשלומין ומיני' יליף דריש' לעוסק בצ"צ דג"כ בשעת חיובו הי' פטור. וט"ז שם ולקמן ריש סי' ק"ח חולק דגם העוסק בצרכי צבור לא מקרי אלא אונס וחייב להשלים כמו בכל אונס ואונן שאני דאין המניע' מצידו רק שחכמים פטרוהו משא"כ העוסק בצ"צ דפטור מצד טרדתו הוי כמו אונס אחר וחייב בתשלומין. ובסי' נ"ה שם הסכי' לדריש' ודחה ראיות ט"ז וכ' דכל שפטור משום שעוסק במצות ועי"ז פטרוהו חכמים מקרי שהי' פטור בשע' חיובו וא"צ תשלומין ע"ש: ש"ע סָעִיף ד
בְּאֵר הֵיטֵב
סָעִיף א
א שעה אחת. תר"י הוכיחו מגמרא דאע"ג דבכל מקום דאמרינן שעה פירוש שעה מועטת הכא פירושו שעה אחת מי"ב שעות ביום ומיהו זהו לחסידים ולשאר עם די בשעה מועטת. מ"א: ש"ע סָעִיף א
ב שיכוין. האר"י ז"ל היה מתפלל תוך הספר כדי שיכוין מאוד. והכל לפי מה שהאדם מרגיש בנפשו. מ"א: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ג פסוקה. דהיינו שלא יעסוק בפלפול קודם התפלה אבל אם עסק בפלפול והתחילו הציבור להתפלל יתפלל עמהם ובפרט האידנא שאין מכוונין. כ"כ מ"א: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ד להתפלל. נ"ל דדוקא בדבר שאין בו טרדא דומיא דהלכא פסוקה. מ"א: ש"ע סָעִיף ד
ה להתפלל. וא"צ להתפלל מנחה ב' כיון דבשעת חובתו היה פטור מן הדין. מ"א ודרישה בי"ד סי' שמ"א ודלא כט"ז בסי' ק"ח ס"ק א' ע"ש: ש"ע סָעִיף ד
בִּיאוּר הַגְרָ״א
סָעִיף ב
א ס"ב באימה כו'. גמ' שם: והכנעה כו'. רש"י ד"ה כובד כו': לא מתוך כו'. שם לא א': ולא מתוך כעס כו'. כ"ה גי' הטור שם ועיין פ"ו דעירובין ס"ה א': כגון כו'. רש"י שם בברכות: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ב ס"ג והיינו כו'. תוס' שם ד"ה רבנן כו' וכ"ה בטור ע"ש: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ג ס"ד העוסק כו'. תוס' שם ד"ה ר"א בשם הירושלמי והרא"ש שם: פי' כו'. טור: וי"מ כו'. וכ"ה בתוספתא דברכות פ"ב כותבי ספרים תפילין ומזוזות מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה ר' אומר כשם שאין מפסיקין לתפלה כך אין מפסיקין לק"ש ר"ח בן עקביא אומר כשם שמפסיקין לק"ש כך מפסיקין לתפלה אר"א בר' צדוק כשהיה ר"ג וב"ד ביבנה היו עסוקים בצרכי צבור לא היו מפסיקין שלא להסיע מלבן: ש"ע סָעִיף ד
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)