ערכין ו:

תלמוד בבלי · סדר קדשים · מסכת ערכין — הדף השלם עם רש״י ותוספות שזורים בסוגיות; הרי״ף והרא״ש מקושרים למטה.

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים תּוֹסָפוֹת

א איני והא רבי ינאי יזיף ופרע שאני רבי ינאי דניחא להו לעניים דכמה דמשהי מעשי ומייתי להו

רַשִׁ״י רבי ינאי גבאי הוה ויזיף מעות הצדקה לצורכו ופרע דכמה דמשהי רבי ינאי דלית ליה זוזי למפרע ניחא להו לעניים דמעשה רבי ינאי לציבורא ואמר דלית ליה מעות לחלק לעניים וכופה אותם לצדקה ואיכא רווחא לעניים

ב ת"ר ישראל שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת אסור לשנותה סבר רבי חייא בר אבא למימר לא שנא לדבר הרשות ולא שנא לדבר מצוה אמר ליה רב אמי הכי אמר רבי יוחנן לא שנו אלא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מותר לשנותה

רַשִׁ״י מנורה כמשמעה נר קרוישוי"ל של כסף או של זהב אסור לשנותה דפעי ולמאי קאמר ר' אסי דאסור לשנותה אילימא כו'

ג מדאמר ר' אסי אמר ר' יוחנן בעובד כוכבים שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת עד שלא נשתקע שם בעליה אסור לשנותה משנשתקע שם בעליה מותר לשנותה

רַשִׁ״י מדאמר ר' אסי כו' כלומר מדנקט ר' אסי עובד כוכבים דפעי וצועק למה שניתם ממה שנתתי מכלל דישראל דלא פעי שרי לשנויי לדבר מצוה דאי בישראל אסור ל"ל למנקט עובד כוכבים שלא נשתקע שם בעליה ממנה שעדיין אומרים זו היא מנורה נדבתו של פלוני עובד כוכבים

ד למאי אילימא לדבר הרשות מאי איריא עובד כוכבים אפילו ישראל נמי

ה אלא לדבר מצוה וטעמא דעובד כוכבים הוא דפעי אבל ישראל דלא פעי שפיר דמי

ו שעזרק טייעא אינדב שרגא לבי כנישתא דרב יהודה שנייה רחבא ואיקפד רבא איכא דאמרי שנייה רבא ואיקפד רחבא וא"ד שנייה חזני דפומבדיתא ואיקפד רחבא ואיקפד רבה

רַשִׁ״י שעזרק עובד כוכבים היה

ז מאן דשנייה סבר דלא שכיח ומאן דאיקפד סבר זמנין דמקרי ואתי:

רַשִׁ״י לא שכיח שעזרק במתא דליפעי שסוחר היה ומחזר בעיירות

ח מתני׳ הגוסס והיוצא ליהרג לא נידר ולא נערך ר' חנינא בן עקביא אומר נערך מפני שדמיו קצובין רבי יוסי אומר דנודר ומעריך ומקדיש ואם הזיק חייב:

רַשִׁ״י מתני' הגוסס והיוצא ליהרג כו' מפרש בגמרא טעמא ר"ח בן עקביא איוצא ליהרג פליג אבל בגוסס מודה דכתיב (ויקרא כ״ז: ח׳) והעמיד והעריך אותו וגוסס לאו בר העמדה והערכה הוא שדמיו קצובין בפרשה ערכין אבל אנודר מודה דהא כנמכר בשוק בעי למשיימיה וזה אינו נמכר בשוק כלומר שאין אדם קונהו ויפסיד מעותיו חייב דבר דעה הוא

ט גמ׳ בשלמא גוסס לא נידר דלאו בר דמים הוא ולא נערך דלאו בר העמדה והערכה הוא אלא יוצא ליהרג בשלמא לא נידר דלאו בר דמים הוא אלא לא נערך אמאי לא

רַשִׁ״י גמ' אלא לא נערך אמאי לא הרי דמיו קצובין

י דתניא מנין היוצא ליהרג ואמר ערכי עלי שלא אמר כלום ת"ל (ויקרא כז, כח) כל חרם לא יפדה יכול אפילו קודם שנגמר דינו תלמוד לומר (ויקרא כז, כט) מן האדם ולא כל האדם

רַשִׁ״י כל חרם לא יפדה מי שהוא ראוי ליחרם וליהרג אינו בכלל פדיון למומתין בידי שמים כגון האי דכתיב השור יסקל וגם בעליו יומת והך מיתה ליכא למימר בידי אדם דהא אמרי' בפ"ק דסנהדרין (דף טו: ) מות יומת המכה רוצח הוא על רציחתו אתה הורגו ואי אתה הורגו על רציחת שורו

יא ולרבי חנינא בן עקביא דאמר נערך מפני שדמיו קצובין האי כל חרם מאי עביד ליה

יב לכדתניא רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר לפי שמצינו למומתים בידי שמים שנותנין ממון ומתכפר להם שנאמר (שמות כא, ל) אם כופר יושת עליו יכול אף בידי אדם כן תלמוד לומר כל חרם לא יפדה

יג אין לי אלא מיתות חמורות שלא ניתנה שגגתן לכפרה מיתות קלות שניתנה שגגתן לכפרה מנין תלמוד לומר כל חרם:

רַשִׁ״י שלא ניתנה שגגתן לכפרה כגון מגדף ומקלל אביו דאם עשה בשוגג אינו בקרבן ולא בגלות מיתות קלות כלומר דקלות להך מילתא שניתנה שגגתן לכפרה כגון רוצח דשגגתו גולה ועובד ע"ז ומחלל שבת ובא על הערוה דשגגתו חטאת כולי עלמא לא פליגי דודאי נדרו נדר והקדישו הקדש ומעריך את אחרים דהא בר דעה הוא

יד רבי יוסי אומר נודר ומעריך כו': ותנא קמא מי קאמר דלא

רַשִׁ״י נודר ומעריך כו' ובגמרא מפרש מאי קא אתי ר' יוסי למימר הא ת"ק לא אמר אינו נודר שאם אמר דמי פלוני עלי יפטר דהא לא נידר קאמר

טו אלא בנודר ומעריך ומקדיש כ"ע לא פליגי כי פליגי באם הזיק תנא קמא סבר אם הזיק אינו חייב בתשלומין ורבי יוסי סבר אם הזיק חייב בתשלומין

טז במאי קמיפלגי אמר רב יוסף במלוה על פה גובה מן היורשין קמיפלגי תנא קמא סבר מלוה על פה אינו גובה מן היורשין ורבי יוסי סבר המלוה על פה גובה מן היורשין

רַשִׁ״י מלוה על פה כגון זה שהזיק ולא עמד בדין על כך קודם למיתה: תשלומי נזק כתובין בתורה ומדאורייתא משעבד ליה בעל כרחיה

יז רבא אמר דכ"ע מלוה על פה אינו גובה מן היורשין והכא במלוה כתובה בתורה קמיפלגי תנא קמא סבר מלוה כתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא ורבי יוסי סבר ככתובה בשטר דמיא

יח ואיכא דמתני לה אהא היוצא ליהרג הוא שחבל באחרים חייב אחרים שחבלו בו פטורין רבי שמעון בן אלעזר אומר אף הוא אם חבל באחרים פטור שלא ניתן לחזרת עמידת בית דין

רַשִׁ״י ואיכא דמתני לה להא דרב יוסף ורבה פטורין דאין לו דמים ועומד הוא ליחבל וכל הנך איכא ליהרג בדיני ישראל קאמר לחזרת עמידת ב"ד שאין אתה יכול להחזירו לב"ד ולעמוד בדין על מה שחבל שאין מענין את דינו

מְפָרְשִׁים

תּוֹסָפוֹת

א אילימא לדבר הרשות מאי איריא עובד כוכבים אפילו ישראל נמי הכי נמי מצי למימר מאי איריא לא נשתקע שם בעליה אפי' נשתקע נמי

ב מנין ליוצא ליהרג ואמר ערכי עלי שלא אמר כלום ומשום דליתא בדמים ליכא למעוטי דהא איתרבו לעיל (ערכין דף ב.) מנוול ומוכה שחין

ג כי פליגי באם הזיק ובאם הקדיש לא פליגי שמיד שהקדיש חל הקדש ולא דמיא למלוה אבל יש להקשות אמאי לא פליגי באם נדר והעריך וי"ל דנקט הזיק משום דקתני חיוב בתשלומין (משום) [אהזיק] משמע דאהזיק לחודיה פליגי ובנודר ומעריך שמא יחול מיד אבל גובה מן היורשין ונודר ומעריך איצטריך דס"ד הואיל ואינו נידר ונערך נודר ומעריך נמי אינו קמ"ל דנודר ומעריך ומקדיש כשאר בני אדם

Hebrew text: Wikisource Talmud Bavli, CC-BY-SA 3.0.

↑ חֲזָרָה לְמַעְלָה