בבא קמא יט:

תלמוד בבלי · סדר נזיקין · מסכת בבא קמא — הדף השלם עם רש״י ותוספות שזורים בסוגיות; הרי״ף והרא״ש מקושרים למטה.

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים תּוֹסָפוֹת רִאשׁוֹנִים רִי״ף וְהָר״ן רֹא״שׁ

א והאמר ר' יוחנן אין חצי נזק חלוק לא לרשות היחיד ולא לרשות הרבים מאי לאו התיזה ברשות הרבים והזיקה ברשות הרבים לא התיזה ברה"ר והזיקה ברשות היחיד

רַשִׁ״י והא"ר יוחנן לקמן בהאי פירקין (בבא קמא דף כו) אבל ברה"ר פטור דבעינן ובער בשדה אחר ואכסות וכלים נמי פטור בגמרא מפרש לה כי קאמר רבי יוחנן אין חצי נזק חלוק על חצי נזק דקרן קאמר דכתיב יחצון וחצו תרי זימני לאפוקי ממאן דפריך לקמן ולא תהא קרן ברה"ר חייבת כלום מק"ו אבל חצי נזק דצרורות לעולם פטור ברה"ר

ב והאמרת עקירה אין כאן הנחה יש כאן א"ל הדרי בי איבעית אימא כי אמר רבי יוחנן אקרן

ג יתיב רבי יהודה נשיאה ורבי אושעיא אקילעא דרבי יהודה נפק מילתא מבינייהו כשכשה בזנבה מהו א"ל אידך וכי יאחזנה בזנבה וילך אי הכי קרן נמי נימא וכי יאחזנה בקרן וילך

רַשִׁ״י אקילעא פרק"א שלפני הבית כשכשה בזנבה מהו אורחה הוא ופטורה ברה"ר או לא וכי יאחזנה בעלה בזנבה וילך ודאי פטור ברה"ר הא אורחה היא ותולדה דרגל היא כשכוש יתירא קמבעיא ליה אי אורחיה הוא או לא

ד הכי השתא קרן לאו אורחיה הא אורחיה

ה וכי מאחר דאורחיה מאי מבעיא ליה כשכוש יתירא מבעיא ליה

ו בעי רב עינא כשכשה באמתה מהו מי אמרינן מידי דהוה אקרן קרן לאו יצרא קתקיף ליה הכא נמי לא שנא או דלמא קרן כוונתו להזיק הא אין כוונתה להזיק תיקו

ז התרנגולין מועדין להלך כדרכן ולשבר וכו' אמר רב הונא לא שנו אלא שנקשר מאליו אבל קשרו אדם חייב

רַשִׁ״י לא שנו דחצי נזק ותו לא אלא שנקשר מאליו הדליל ברגל התרנגול אבל קשרו אדם חייב הקושר נזק שלם דהוי בור ואם נתקל בו אדם חייב בנזקו נקשר מאליו דמתניתין נקשר מאליו בתרנגול ונתקל בו אדם פטור דמאן ליחייב דליל לית ליה בעלים בעל התרנגול נמי איש בור אמר רחמנא ולא שור בור קשרו אדם חייב הקושר דקנייה בהגבהה ויש לו להאי דליל בעלים משום מאי מחייב דהא לאו בור מעליא הוא שהרי לא הזיק במקום שקשרו שם שהתרנגול גררו למקום אחר

ח נקשר מאליו מאן חייב אילימא בעל הדליל היכי דמי אי דאצנעיה אנוס הוא ואי לא אצנעיה פושע הוא

רַשִׁ״י מאן חייב לשלומי חצי נזק אי בעל הדליל שאין התרנגול שלו פושע הוא וכוליה נזק בעי לשלומי שהרי בורו הוא שהשליכו לרה"ר אלא דאצנעיה בביתו והוציאו תרנגול מביתו וחייב בעל התרנגול

ט אלא חייב בעל תרנגול מאי שנא כוליה נזק דלא דכתיב (שמות כא, לג) כי יפתח איש בור ולא שור בור חצי נזק נמי איש בור ולא שור בור

רַשִׁ״י איש בור ולא שור בור כי יכרה איש בור אמר רחמנא ולא כי יכרה שור בור והאי דליל תרנגול כרהו

י אלא מתני' בדאדייה אדויי וכי אתמר דרב הונא בעלמא אתמר דליל הפקר אמר רב הונא נקשר מאליו פטור קשרו אדם חייב

רַשִׁ״י אלא מתני' לא מתוקמא אלא באדייה אדויי שזרק התרנגול הדליל ושיבר בזריקתו כלים דהוו צרורות ואפילו קשרו אדם נמי לא משלם אלא ח"נ בעל התרנגול והקושר פטור שלא נתקל אדם בבורו ודרב הונא לא מתוקמא אמתני' אלא בעלמא אתמר והכי אתמר דליל הפקר כו'

יא משום מאי חייב אמר רב הונא בר מנוח משום בורו המתגלגל ברגלי אדם וברגלי בהמה

רַשִׁ״י בורו המתגלגל דמייתינן ליה בפ"ק (ד' ו.) בהצד השוה

יב מתני׳ כיצד השן מועדת לאכול את הראוי לה הבהמה מועדת לאכול פירות וירקות אכלה כסות או כלים משלם חצי נזק במה דברים אמורים ברשות הניזק אבל ברשות הרבים פטור

רַשִׁ״י מתני' כיצד השן מועדת ומשני לאכול את הראוי לה

יג ואם נהנית משלמת מה שנהנית

רַשִׁ״י מה שנהנית לאו תשלומין מעליא נינהו כדמפרש בגמ' גמ' ופרה שאכלה שעורין שהן מאכל חמור וחמור שאכל כרשינין שהן מאכל פרה וכן חזיר וכלב ואע"ג דאינן רגילין בכך הואיל ואורחייהו למיכלינהו ע"י הדחק כשהן רעבין ראויין להן קרינן ביה

יד כיצד משלמת מה שנהנית אכלה מתוך הרחבה משלמת מה שנהנית מצדי הרחבה משלמת מה שהזיקה מפתח החנות משלמת מה שנהנית מתוך החנות משלמת מה שהזיקה

רַשִׁ״י משלמת ח"נ דמשונה היא אבל ברה"ר פטור דבעינן ובער בשדה אחר ואכסות וכלים נמי פטור בגמרא מפרש לה מצדי הרחוב משלמת מה שהזיקה כדין קרן תם חצי נזק ומועד נזק שלם ובגמ' מפרש לה

טו גמ׳ תנו רבנן השן מועדת לאכול את הראוי לה כיצד בהמה שנכנסה לחצר הניזק ואכלה אוכלין הראויין לה ושתתה משקין הראויין לה משלם נזק שלם וכן חיה שנכנסה לחצר הניזק וטרפה בהמה ואכלה בשר משלם נזק שלם

טז ופרה שאכלה שעורין וחמור שאכל כרשינן וכלב שליקק את השמן וחזיר שאכל חתיכה של בשר משלמין נזק שלם אמר רב פפא השתא דאמרת כל מידי דלאו אורחיה ואכלה ליה ע"י הדחק שמיה אכילה האי שונרא דאכל תמרי וחמרא דאכיל ביניתא משלם נזק שלם

רַשִׁ״י כל מידי דלאו אורחיה למיכל כל שעה ואכלה ע"י הדחק כלומר ואורחיה למיכל ע"י הדחק כי הני שמיה אכילה ואפילו שלא ע"י הדחק שונרא דאכל תמרי אורחיה למכלינהו ע"י הדחק אבל כסות וכלים אפילו ע"י הדחק לאו אורחיה למכלינהו אלא מתכוין להזיק

יז ההוא חמרא דאכל נהמא ופלסיה לסלא חייביה רב יהודה לשלם נזק שלם אנהמא ואסלא חצי נזק ואמאי כיון דאורחיה למיכל נהמא אורחיה נמי לפלוסי סלא דאכל והדר פליס

רַשִׁ״י ופלסיה לעסו לישנא אחרינא פלסיה סדקו ולא שמעתי אסלא חצי נזק דמשונה הוא וכגון דתפס ניזק דאין דנין דיני קנסות בבבל ופלגא נזקא קנסא אורחיה לפלוסי סלא כשהוא לועס הפת לועס הסל עמו

יח ופת אורחיה הוא ורמינהו אכלה פת ובשר ותבשיל משלם חצי נזק מאי לאו בבהמה לא בחיה

רַשִׁ״י בחיה שאין דרכה בפת אפילו ע"י הדחק אבל חמור דרכו בכך

יט חיה בשר אורחיה הוא דמטוי ואיבעית אימא בטביא ואיבעית אימא לעולם בבהמה ובפתורא

רַשִׁ״י דמטוי צלי אש בטביא צבי אין דרכו בפת ובשר ובפתורא שעל השלחן אכלו שאין דרכו בכך

מְפָרְשִׁים

תּוֹסָפוֹת

א אבל קשרו אדם חייב פי' בתר דנייח ומשום בור ולאו דוקא קשרו אלא כל היכא דלא אצנעיה כקשרו דמי כדקאמר אי דלא אצנעיה פושע הוא

ב אלא מתני' בדאדייה אדויי ואיירי בדליל הפקר או דחבריה ואצנעיה וכי אתמר דרב הונא בעלמא אתמר דלא מתוקמא אמתני' דקשרו אדם חייב משמע הכל ובדאדייה אדויי נמי חייב בעל תרנגול ובקונטרס פי' דלא מתוקמא אמתניתין משום שהקושר היה פטור כיון דאדייה אדויי שלא נתקל אדם בבורו וקשה לפי' מ"מ ליחייב משום אשו דהוי כאבנו וסכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו בהדי דאזלי דהאי תרנגול הוי כרוח מצויה מדפריך אי דלא אצנעיה פושע הוא נקשר מאליו פטור דאיש בור ולא שור בור קשרו אדם חייב לאו דוקא קשרו דה"ה אם היה במקום המוצנע והניחו במקום התורפה שפשע בו ואפי' לא הגביהו ולא קנאו ודלא כמו שפירש הקונטרס דקני' בהגבהה כשקשרו ויש לו להאי דליל בעלים דכל תקלה שהניחה ברה"ר מיחייב ביה משום בור אע"ג . שלא זכה בה דעד כאן לא פליגי רב ושמואל (לקמן בבא קמא ד' כח: ) אלא בדלא אפקרי' אבל בדאפקרי' בין לרב בין לשמואל היינו בור

ג וחזיר שאכל חתיכה של בשר אכילה ע"י הדחק היא כדמסיק והא דתנן גבי מדורות הנכרים ומייתי לה בפרק קמא דפסחים (דף ט.) כל מקום שחזיר וחולדה יכולין להלך אין צריכין בדיקה אומר ר"ת דשאני נפלים דרכיכי

רִאשׁוֹנִים עַל מַסֶּכֶת זוֹ: רִי״ף וְהָר״ן רֹא״שׁ

Hebrew text: Wikisource Talmud Bavli, CC-BY-SA 3.0.

↑ חֲזָרָה לְמַעְלָה