בכורות יב.

תלמוד בבלי · סדר קדשים · מסכת בכורות — הדף השלם עם רש״י ותוספות שזורים בסוגיות; הרי״ף והרא״ש מקושרים למטה.

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים תּוֹסָפוֹת רִאשׁוֹנִים רֹא״שׁ

א מתני' אין פודין לא בעגל ולא בחיה לא בשחוטה ולא בטריפה ולא בכלאים ולא בכוי ורבי אליעזר מתיר בכלאים מפני שהוא שה ואוסר בכוי מפני שהוא ספק נתנו לכהן אין הכהן רשאי לקיימו עד שיפריש שה תחתיו:

רַשִׁ״י מתני' לא בחיה צבי ואיל ולא בשחוטה ואפי' שה שחוט טריפה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה כלאים תייש הבא על הרחל כוי ספק חיה ספק בהמה מפני שהוא שה דבין רחל ובין עז קרויין שה נתנו לכהן הפטר חמור בכלאים דתרי מיני הוא פרקינן דקתני במתניתין ר"א מתיר בכלאים

ב גמ׳ מתני' מני בן בג בג היא דתניא בן בג בג אומר נאמר כאן שה ונאמר להלן שה מה להלן פרט לכל השמות הללו אף כאן פרט לכל השמות הללו

רַשִׁ״י גמ' להלן בפסח לכל השמות שבמשנתנו. הפסח אינו בא עגל וחיה דכתיב (שמות יב) שה מן הכבשים ומן העזים ולא שחוט דבעינן שחיטה לשם פסח וכלאים נמי לא דכלאים אין קריבין לגבי מזבח כדקתני לקמן שור וכשב פרט לכלאים

ג אי מה להלן זכר תמים ובן שנה אף כאן זכר תמים ובן שנה ת"ל תפדה תפדה ריבה

ד אי תפדה תפדה ריבה אפי' כל הני נמי א"כ שה שה מאי אהני ליה

רַשִׁ״י שה מאי אהני ליה ומסתברא למעוטי בן פקועה דכשחוט דמי ולא שה הוא ותפדה מרבי' בעל מום ונקבה ובן שתי שנים דשה נינהו

ה איבעי' להו מהו לפדות בבן פקועה אליבא דר' מאיר לא תיבעי לך דכיון דאר"מ בן פקועה טעון שחיטה שה מעליא הוא אלא כי תבעי לך אליבא דרבנן דאמרי שחיטת אמו מטהרתו

רַשִׁ״י בן פקועה שנמצא חי בבהמה שחוטה: פלוגתא דר"מ ורבנן בפ' בהמה המקשה (חולין דף עד.)

ו כבישרא בדיקולא דמי או דלמא כיון דהשתא מיהא רהיט ואזיל שה קרינא ביה

רַשִׁ״י בדיקולא קלחת. כלומר כשחוטה דמי ואין פודין בשחוטה או דלמא כו' וכל הנך אין פודין דאמר במתניתין שלא בשויין קאמרינן דאי בשויין אפי' בשלקי שרי בן פקועה פסול לפסח דאינו קרב למזבח דתניא בפ' שני דשחיטת חולין (דף לח: ) כי יולד פרט ליוצא דופן

ז מר זוטרא אמר אין פודין ורב אשי אמר פודין

ח א"ל רב אשי למר זוטרא מאי דעתיך דילפת מפסח אי מה להלן זכר תמים ובן שנה אף כאן זכר תמים ובן שנה תפדה תפדה ריבה

ט אי תפדה תפדה ריבה אפילו בן פקועה נמי א"כ שה שה מאי אהני ליה

י איבעיא להו מהו לפדות בנדמה אליבא דרבי אליעזר לא תיבעי לך השתא בכלאים פרקינן בנדמה מיבעיא

רַשִׁ״י בכלאים פרקינן וכ"ש בנדמה ול"ל למיתנייה היא גופה איצטריכא ליה ולא משום דוקיא אתא

יא כי תיבעי לך אליבא דרבנן בכלאים הוא דלא פרקינן בנדמה פרקינן או דלמא ל"ש

רַשִׁ״י כלאים הוא בתמיה. הא נדמה הוא

יב ת"ש פרה שילדה מין עז אין פודין הא רחל שילדה מין עז פודין מני אילימא ר' אליעזר הא בכלאים נמי פרקינן אלא לאו רבנן היא

רַשִׁ״י פרה שילדה מין עז אין פודין דעגל הוא

יג לא לעולם ר' אליעזר היא גופה קמ"ל דפרה שילדה מין עז אין פודין לא תימא זיל אבתריה דידיה והאי עז מעליא הוא אלא זיל בתר אימיה והאי עגל הוא

רַשִׁ״י קמ״ל דדין כלאים אית ליה דתחת תחת גמר מקדשים כי היכי דלמזבח לא קרב כדאמר בריש פירקין (בכורות דף ג: ) מום קבוע הוא לישחט עליו במעשר נמי לא קדוש

יד ת"ש דתני רבה בר שמואל איזהו כלאים רחל שילדה מין עז ואביו שה אביו שה כלאים הוא נדמה הוא אלא איזהו דמי לכלאים דשויוה רבנן כי כלאים רחל שילדה מין עז ואביו שה

טו למאי אי לקדשים מהיכא דממעט כלאים מהתם ממעט נדמה דתניא (ויקרא כב, כז) שור או כשב פרט לכלאים או עז פרט לנדמה

רַשִׁ״י למאי קאמר דשוייה רבנן לנדמה כי כלאים אי לקדשים שלא יקרב לגבי מזבח ל"ל למתלייה לנדמה בכלאים כי היכי דפשיטא לן בכלאים פשיטא לן בנדמה אי לבכורה לאשמועי' דלא קדוש בבכורה ככלאים פשיטא דאך בכור שור כתיב ובהדיא אימעוט אי למעט ממעשר דכי היכי דכלאים לא מעשרין אף נדמה לא: פשיטא תרווייהו מחד קרא נפקי תחת תחת כתיב הכא תחת השבט וכתיב בקדשים תחת אמו מה התם נדמה וכלאים לא כדממעטינן לעיל אף מעשר כלאים ונדמה לא

טז אי לבכור (במדבר יח, יז) אך בכור שור אמר רחמנא עד שיהא הוא שור ובכורו שור

יז אלא למעשר תחת תחת מקדשים גמר אלא לפטר חמור

רַשִׁ״י לפטר חמור דלא פרקינן ביה פטר חמור כי כלאים מקצת סימנים דאמו

יח לא לעולם למעשר וכגון שיש בו מקצת סימנין מהו דתימא העברה העברה מבכור גמר

רַשִׁ״י העברה העברה כתיב הכא יעבור תחת השבט וכתיב בבכור והעברת פטר רחם מה בבכורה חייב כדאמרן ואם יש בו מקצת סימנין חייב אף מעשר נמי ליהוי חייב

יט קמ"ל תחת תחת מקדשים גמר

כ איבעיא להו מהו לפדות בפסולי המוקדשין

רַשִׁ״י פסולי המוקדשין שנפדו ויוצאין לחולין

כא אליבא דר"ש לא תיבעי לך כיון דאמר מותר בהנאה חולין הוא כי תיבעי לך אליבא דרבי יהודה דאמר אסור בהנאה

רַשִׁ״י כיון דאמר פטר חמור מותר בהנאה קודם פדיון חולין הוא הפטר חמור ויכול לפדותו בה דליכא למימר איסור חל על איסור

כב מאי כיון דאסור בהנאה אין איסור חל על איסור

רַשִׁ״י אין איסור פטר חמור חל על איסור דבהמת פסולי המוקדשין אית בה קדושה אפי' לאחר פדיון דאסירי בגיזה ועבודה

כג או דלמא כיון דלא תפיס פדיונו אפקועי איסורא בעלמא הוא

רַשִׁ״י דלא תפיס פדיונו שהשה הניתן תחתיו אין בו משום קדושה

כד אמר רב מרי בריה דרב כהנא מי זוטר מאי דכתיב בהו כצבי וכאיל מה צבי ואיל אין פודין אף פסולי המוקדשין אין פודין

רַשִׁ״י צבי ואיל כתיב בפסולי המוקדשין דכתיב (דברים י״ב: ט״ו) רק בכל אות נפשך וגו' ובפסולי המוקדשין מדבר

כה השתא דאתית להכי

מְפָרְשִׁים

תּוֹסָפוֹת

א רבי אליעזר מתיר בכלאים ר' אלעזר גרסינן ולא גרסינן רבי אליעזר וכן מוכח במרובה (ב"ק דף עח.) דאמר ר' אלעזר דמתיר בכלאים מפני שהוא שה דאינו אלא להוציא כלאים למאי הלכתא ומשני לטמא שנולד מן הטהור ועיבורו מן הטמא ודלא כר' יהושע דאי כר' יהושע משה כבשים ושה עזים נפקא וכל שכן דלא כר' אליעזר דשרי לעיל בפירקין אלמא דרבי אליעזר פליג על רבי אלעזר ור' אליעזר בר פלוגתיה דרבי יהושע

ב קא משמע לן תחת תחת משלמים גמר וא"ת למה לי בבכור עד שיהא הוא שור ובכורו שור נילף העברה העברה ממעשר וי"ל משום דכתיב אך לחייב מקצת סימנין דומין לאמו לכך צריך למעט נדמה בהאי קרא דנשמע מינה אמאי קאי אך ומיהו לההוא תנא דממעט לעיל נדמה מפטר חמור תרי זמני וגלי לן בקדושת דמים וה"ה לקדושת הגוף לפי טעם זה לא הוה מצי למדרש מקצת סימנים מאך ושמא נפקא ליה מקרא אחרינא

ג מה צבי ואיל אין פודין וכו' עוד יש דרשא בפ' שני (לקמן בכורות דף טו.) מצבי ואיל דפטר להו ממתנות ואי לאו מיעוטא דקרא הוה שרי חלבו ופטר להו מאותו ואת בנו וא"ת היכי עבדינן כל הנך דרשות דפרק כל פסולי (לקמן בכורות דף לג.) אמר תלתא צבי ואיל כתיבי ומייתי כל חד למילתיה ולא דרשינן מינייהו הך דרשות כלל

רִאשׁוֹנִים עַל מַסֶּכֶת זוֹ: רֹא״שׁ

Hebrew text: Wikisource Talmud Bavli, CC-BY-SA 3.0.

↑ חֲזָרָה לְמַעְלָה