א
מתני׳ ר' יהודה אומר שוקל אדם בשר כנגד הכלי או כנגד הקופיץ וחכ"א אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר:
רַשִׁ״י
מתני' ר' יהודה אומר שוקל אדם בשר טבח המוכר בשר במשקל אע"פ שאסור לשקול בליטרא דהיינו מעשה חול מותר הוא לשקול כנגד הכלי וכנגד הקופיץ סכין גדול שקוצבין בו בשר דאיכא שנוי ולא הוי מעשה דחול אין משגיחין אין מעיינין כנגד כלי אין דבחול לאו הכי אורחיה אבל מנה כנגד מנה כך דרך כל החולקין
ב
גמ׳ מאי כל עיקר אמר רב יהודה אמר שמואל אפי' לשמרו מן העכברים אמר רב אידי בר אבין והוא דתליא בתריטא
רַשִׁ״י
גמ' מאי כל עיקר מאי אתא לרבויי האי כל עיקר נימא וחכמים אוסרין אפי' לשמרו מן העכברים אין נותנין אותו במאזנים התלויין ביתד גבוה והוא דתליא בתריטא בטבעת שתולין אותן בה כששוקלין דמחזי כנותנו לשם משקל
ג
ואמר רב יהודה אמר שמואל טבח אומן אסור לשקול בשר ביד ואמר רב יהודה אמר שמואל טבח אומן אסור לשקול בשר במים
רַשִׁ״י
טבח אומן שיודע לכוין משקל כנגד משקל בידיו אסור לשקול בשר ביד לאחוז הליטרא בידו אחת והבשר בידו אחרת ולכוין דבחול נמי כיון דאומן הוא בכך אורחיה הכי במים שיש לו שנתות וסימנים בכלי ונותנין בו מים והסימנים מודיעין אותו כמה המים עולין למעלה בשביל ליטרא בשר שכבר שיערו לכך
ד
ואמר רב חייא בר אשי אסור לעשות בית יד בבשר אמר רבינא ובידא שרי
רַשִׁ״י
בית יד נקב לאחוז בו ובידא שרי לנקוב באצבעו שרי דלאו דרך חול הוא אבל בסכין דרך חול הוא כשמוכר בשר עושה בו בית יד ונותנו ללוקח להוליכו לביתו ובי"ט צריך לשנות לעשות היכר שאין מקח וממכר מותר בו
ה
אמר רב הונא מותר לעשות סימן בבשר כי הא דרבה בר רב הונא מחתך לה אתלת קרנתא
רַשִׁ״י
סימן בבשר שלא יחליפהו הנושאו אתלת קרנתא כשהיה משלח הבשר לביתו היה רגיל לעשות כל חתיכה בעלת שלש קרנות (כזה △) וכבר היו מכירין אנשי ביתו שזה היה סימן שלו
ו
ר' חייא ור"ש ברבי שוקלין מנה כנגד מנה ביום טוב כמאן לא כרבי יהודה ולא כרבנן אי כר' יהודה האמר שוקל אדם בשר כנגד הכלי או כנגד הקופיץ כנגד הכלי אין כנגד מידי אחרינא לא אי כרבנן הא אמרי אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר
ז
אינהו דעבוד כר' יהושע דתניא ר' יהושע אומר שוקלין מנה כנגד מנה ביום טוב אמר רב יוסף הלכה כר' יהושע הואיל ותנן בבכורות כותיה
רַשִׁ״י
הואיל ותנן בבכורות כותיה דאסור לשקול ולמכור בכור בעל מום ששחטו כהן בליטרא שלא לעשות מעשה חול בקדשים דבזיון הוא וקתני דמנה כנגד מנה ויודע כמה משקל ראשונה ושוקל כנגדה מותר אלמא לאו עובדא דחול חשיב ליה
ח
דתנן פסולי המוקדשין הנאתן להקדש ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור
רַשִׁ״י
דתנן פסולי המוקדשין הנאתן להקדש ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור סיפא דמתני' נקט ורישא הכי איתא כל פסולי המוקדשין נמכרים באטליז ונשקלים בליטרא חוץ מן הבכור והמעשר שהנייתן לבעלים אבל פסולי המוקדשין הנייתן להקדש ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור וכן פירושה כל קדשים בעלי מומים שנפדו במומן אף על פי שעדיין מקצת קדושה עליהן שאסרן הכתוב בגיזה ועבודה כדאמרינן בבכורות (דף טו.) תזבח ולא גיזה וכו' אפילו הכי נוהגין מעשה חולין בהן בזו שנשחטין באטליז ונמכרין באטליז בליטרא חוץ מן הבכור והמעשר שהניית מכירתן ביוקר אינה להקדש אלא לבעלים לפי שאין להם פדיון במומם להיות דמיהן נכנסין לקדושתן דבבכור נאמר לא תפדה ובמעשר נאמר לא יגאל (ויקרא כז) אלא נאכלין לבעלים במומן הלכך אין נוהגין בהן מעשה חולין במכירת בשרם כשנפל בהן מום ושחטום הבעלים בעלים דבכור כהן ובעלים דמעשר ישראל אבל שאר פסולי המוקדשים הניית מכירתן ביוקר להקדש היא ואע"פ שכבר נפדו קודם שחיטה דהא קודם פדייה אין נשחטין דבעי העמדה והערכה אפילו הכי הניית מכירתן ביוקר להקדש שלפי מה שיודע שהנאתו יפה הוא מוסיף פדיונו מתחלתו לפיכך מבזין אותו למוכרו באטליז שהכל פונים שם ליקח בשר ושוקלין מנה כנגד מנה כשמוכרו בתוך הבית אלמא כי האי גונא לאו משקל הוי
ט
א"ל אביי ודלמא לא היא עד כאן לא קאמר ר' יהושע הכא אלא דליכא בזיון קדשים אבל התם דאיכא בזיון קדשים לא
רַשִׁ״י
לא היא לא סבירא להו לרבנן דבכורות כר' יהושע בי"ט ולא ר' יהושע ס"ל בבכור דשרי ע"כ לא קאמרי רבנן התם אלא דלא עביד מעשה דחול דהתם מכירה היא ואין דרך לשקול בשר הנמכר במנה כנגד מנה
י
אי נמי עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא משום דלא מחזי כעובדין דחול אבל הכא דמחזי כעובדין דחול לא
רַשִׁ״י
אבל הכא גבי רבי חייא ור"ש ברבי קא עבדי עובדין דחול דהא חלוקה היא וכן דרך כל החולקין ולא סבירא להו לרבנן דבכורות כר' יהושע ומי קפדי אהדדי ר' חייא ור"ש ברבי לחלוק בשר במשקל והלא מוותרין זה לזה ונוטלין זה משל זה משום חבה דהנהו שב בניתא שבעה דגים שבאו לרבי ונמצא שנטל רבי חייא חמש והוליכן לביתו ולא קפיד רבי שמעון ברבי לומר משל אבי הוא נזון יותר ממני
יא
למימרא דקפדי אהדדי והא הנהו שב בניתא דאתו לבי רבי ואשתכח חמש מנייהו בי ר' חייא ולא קפיד ר"ש ברבי
יב
אמר רב פפא שדי גברא בינייהו אי ר' חייא ור' ישמעאל בר' יוסי אי ר"ש ברבי ובר קפרא:
רַשִׁ״י
ר' חייא ורבי שמעון ברבי כשהיו חולקין בשר ביניהם היו שוקלין אותה מנה כנגד מנה ביו"ט אי ר' חייא ור' ישמעאל בר' יוסי היו אותן שחלקו שהן היו רגילין ליקח זה עם זה אי ר"ש ברבי ובר קפרא
יג
מתני׳ אין משחיזין את הסכין ביום טוב אבל משיאה על גבי חברתה:
רַשִׁ״י
מתני' אין משחיזין אגוייזי"ר בלע"ז אבל משיאה על גבי חברתה דמשני כדרך חול
יד
גמ׳ אמר רב הונא לא שנו אלא במשחזת של אבן אבל במשחזת של עץ מותר אמר רב יהודה אמר שמואל הא דאמרת של אבן אסור לא אמרן אלא לחדדה אבל להעביר שמנוניתה מותר מכלל דבשל עץ אפילו לחדדה נמי מותר
רַשִׁ״י
גמ' משחזת של אבן דמתקנת ליה שפיר דמחזי כמתקן בחול מכלל דבשל עץ כו' גמרא קא דייק מדאוקי רב יהודה איסורא בשל אבן בלחדדה מכלל דבשל עץ אף לחדדה שרי דמאי דאסר רב הונא בשל אבן שרי דכוותה בשל עץ לחדדה הוי תקון להעביר שמנונית אינו אלא כהדחה בעלמא
טו
איכא דמתני לה אסיפא בשל עץ מותר אמר רב יהודה אמר שמואל הא דאמרת בשל עץ מותר לא אמרן אלא להעביר שמנוניתה אבל לחדדה אסור מכלל דבשל אבן אפילו להעביר שמנוניתה אסור
רַשִׁ״י
איכא דמתני לה להא דרב יהודה אסיפא דמלתיה דרב הונא איכא דמתני לה להא דרב יהודה אמתני' ולאו אמלתיה דרב הונא
טז
איכא דמתני לה אמתניתין אין משחיזין את הסכין ביו"ט אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא לחדדה אבל להעביר שמנוניתה מותר מכלל דע"ג חברתה אפילו לחדדה נמי מותר
יז
ואיכא דמתני לה אסיפא אבל משיאה על גבי חברתה אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא להעביר שמנוניתה אבל לחדדה אסור מכלל דבמשחזת אפילו להעביר שמנוניתה אסור
יח
מאן תנא דבמשחזת אסור אמר רב חסדא דלא כר' יהודה דתניא אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ר' יהודה מתיר אף מכשירי אוכל נפש
רַשִׁ״י
מתיר אף מכשירי אוכל נפש וטעמא משום דדריש יעשה לכם לכל צרכיכם
יט
א"ל רבא לרב חסדא דרשינן משמך הלכה כרבי יהודה אמר ליה יהא רעוא דכל כי הני מילי מעלייתא תדרשון משמאי
רַשִׁ״י
דרשינן משמך נדרוש משמך
כ
אמר רב נחמיה בריה דרב יוסף הוה קאימנא קמיה דרבא והוה קא
Hebrew text: Wikisource Talmud Bavli, CC-BY-SA 3.0.