א
ננטרן אמר רבא כי הוה אזלינן בתריה דר"נ כי הוה נקיט ספרא דאגדתא יהיב לן כי הוה נקיט תפילין לא יהיב לן אמר הואיל ושרונהו רבנן ננטרן
רַשִׁ״י
ננטרן ישמרוני אכניסם עמי וישמרוני מן המזיקין לא יאחוז בידו וכו' ויתפלל שאין דעתו מיושבת עליו בתפלה שהרי לבו תמיד עליהן שלא יפלו מידו
ב
ת"ר לא יאחז אדם תפילין בידו וס"ת בזרועו ויתפלל ולא ישתין בהן מים ולא יישן בהן לא שינת קבע ולא שינת עראי. אמר שמואל סכין ומעות וקערה וככר הרי אלו כיוצא בהן.
רַשִׁ״י
ולא יישן בהן שמא יפיח הרי אלו כיוצא בהן לענין תפלה שדואג עליהן שלא תפול הסכין ותזיקנו והקערה תשפך והמעות יאבדו והככר יטנף
ג
אמר רבא אמר רב ששת לית הלכתא כי הא מתניתא דב"ש היא דאי ב"ה השתא בית הכסא קבוע שרי בית הכסא עראי מיבעיא
רַשִׁ״י
לית הלכתא כי הא מתניתא דקתני לא ישתין בתפילין דבית שמאי היא דאמרי לעיל מניחן בחלון הסמוך לרשות הרבים ולא יכניסם בידו ויכנס דאי בית הלל הא אמרי לעיל אוחזן בידו ונכנס בית הכסא עראי כגון להשתין שאין אדם הולך בשבילם לבית הכסא והפעם הזאת נעשה המקום הזה בית הכסא תחלה בית הכסא עראי לקטנים
ד
מיתיבי דברים שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן מאי לאו תפילין אי אמרת בשלמא בית הלל התרתי לך כאן קבוע אסרתי לך כאן בית הכסא עראי אלא אי אמרת ב"ש הא לא שרו ולא מידי
רַשִׁ״י
שהתרתי לך כאן בבית הכסא קבוע אסרתי לך כאן בבית הכסא עראי מאי לאו תפילין שאמרו בית הלל אוחזן בידו ונכנס לבית הכסא קבוע ולהשתין בהם אסרו כדמפרש טעמא לקמן הא לא שרו בבית הכסא קבוע
ה
כי תניא ההיא לענין טפח וטפחיים דתני חדא כשהוא נפנה מגלה לאחריו טפח ולפניו טפחיים ותניא אידך לאחריו טפח ולפניו ולא כלום
רַשִׁ״י
כי תניא ההיא לאו לענין תפילין תניא אלא לענין גלוי טפח וטפחיים דלגדולים אינו מגלה אלא טפח ולקטנים מגלה טפחיים ועלה קאי גלוי טפחיים שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן לאחריו טפח ולא יותר משום צניעות ולפניו טפחיים משום קילוח מי רגלים הנתזין למרחוק מאי לאו כו' והיינו דקאמר לעיל דברים שהתרתי לך בבית הכסא עראי אסרתי לך בקבוע
ו
מאי לאו אידי ואידי באיש ולא קשיא כאן לגדולים כאן לקטנים
ז
ותסברא אי בקטנים לאחריו טפח למה לי אלא אידי ואידי בגדולים ולא קשיא הא באיש הא באשה
רַשִׁ״י
אלא אידי ואידי בגדולים ומתוך שהוא דוחק עצמו לגדולים הוא בא לידי קטנים הלכך באיש מלאחריו טפח ומלפניו טפחיים ובאשה מלפניה ולא כלום והכי קאמר הא דלעיל דברים שאסרתי לך באשה התרתי לך באיש
ח
אי הכי הא דקתני עלה זהו ק"ו שאין עליו תשובה מאי אין עליו תשובה דרכא דמילתא הכי איתא
רַשִׁ״י
אי הכי דלענין טפח וטפחיים קתני דברים שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן הא דקתני עלה בסיפא דידה וזה הוא ק"ו שאין עליו תשובה בדבר הזה יש לך להשיבני ק"ו ואין לי עליו תשובה להחזיר לך אי אמרת בשלמא בתפילין קאמר וכדאמרן וב"ה היא היינו דקתני דיש כאן להקשות קל וחומר השתא בית הכסא קבוע שרי בית הכסא עראי מיבעיא ואין לי תשובה להשיבך עליו אלא אי אמרת לענין טפח וטפחיים מאי ק"ו יש להקשות כאן אורחא דמילתא הכי הוא שהאיש צריך לגלות לפניו ולא האשה
ט
אלא לאו תפילין ותיובתא דרבא אמר רב ששת תיובתא
רַשִׁ״י
תיובתא דרבא אמר רב ששת דאמר בית שמאי היא ולא בית הלל דאם כן לא משכחת מידי לאוקמה הך ברייתא דקתני מאי שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן
י
מכל מקום קשיא השתא בית הכסא קבוע שרי בית הכסא עראי לא כל שכן
יא
הכי קאמר בית הכסא קבוע דליכא ניצוצות שרי בית הכסא עראי דאיכא ניצוצות אסרי
רַשִׁ״י
דליכא ניצוצות שיהא צריך לשפשפן בימינו מעל רגליו דאיכא ניצוצות הניתזין על גבי רגליו ואמרינן במסכת יומא (דף ל.) מצוה לשפשפן שאסור לאדם שיצא בניצוצות שעל גבי רגליו שמא יראה ככרות שפכה ונמצא מוציא לעז על בניו שהם ממזרים הילכך אי אפשר לאחוז תפילין בידו
יב
אי הכי אמאי אין עליו תשובה תשובה מעלייתא היא
יג
הכי קאמר הא מילתא תיתי לה בתורת טעמא ולא תיתי לה בק"ו דאי אתיא לה בתורת ק"ו זהו ק"ו שאין עליו תשובה:
רַשִׁ״י
הא מילתא דתפילין דבית הכסא עראי וקבוע תיתי לה בתורת טעמא להתיר בבית הכסא קבוע את האסור בבית הכסא עראי משום טעמא דניצוצות דאי אתיא לה בתורת ק"ו לומר דין הוא להקל בבית הכסא עראי קל ולהחמיר בבית הכסא חמור ולא תזול בתר טעמא אלא בתר חומרא וקולא ואנן עבדינן איפכא אין לי עליו מה להשיבך שאין לי למצוא שיהא בשום מקום בית הכסא עראי חמור מן הקבוע שאוכל להשיבך אם התרתי בקבוע שהוא קל בדבר פלוני נתיר בשל עראי שהוא חמור בה אבל טעמא איכא למאי דעבדינן דהכא איכא ניצוצות והכא ליכא ודבר זה לאו קל וחומר לא קל ולא חמור
יד
ת"ר הרוצה ליכנס לסעודת קבע מהלך עשרה פעמים ד' אמות או ד' פעמים י' אמות ויפנה ואח"כ נכנס
רַשִׁ״י
מהלך עשרה פעמים כו' ובכל פעם ופעם בודק עצמו ויושב אולי יוכל להפנות שההילוך מוריד הגדולים לנקב
טו
אמר ר' יצחק הנכנס לסעודת קבע חולץ תפיליו ואח"כ נכנס ופליגא דר' חייא דא"ר חייא מניחן על שלחנו וכן הדור לו
רַשִׁ״י
הנכנס לסעודת קבע וגנאי הוא שיצטרך לנקביו בתוך הסעודה חולץ תפיליו שמא ישתכר בסעודה ויתגנה בתפיליו וכן הדור לו שיהו מזומנים לו ויחזור ויניחם בשעת ברכה באפרקסותיה סודר של ראשו
טז
ועד אימת אמר רב נחמן בר יצחק עד זמן ברכה
יז
תני חדא צורר אדם תפיליו עם מעותיו באפרקסותו ותניא אידך לא יצור
רַשִׁ״י
עם מעותיו לא עם המעות ממש אלא שני קשרים זה אצל זה ה"ג הא דאזמניה הא דלא אזמניה לההיא סודר לתפילין דכיון דאזמניה שוב אסור לצור בו מעות מאחר שהקצו לכך
יח
לא קשיא הא דאזמניה הא דלא אזמניה דאמר רב חסדא האי סודרא דתפילין דאזמניה למיצר ביה תפילין צר ביה תפילין אסור למיצר ביה פשיטי אזמניה ולא צר ביה צר ביה ולא אזמניה שרי למיצר ביה זוזי
רַשִׁ״י
צר ביה אי אזמניה אין אי לא אזמניה לא קדיש ושרי למיצר ביה דהכי תניא בהדיא בסנהדרין (מח: ) הניח בו תפיליו יניח בו מעות
יט
ולאביי דאמר הזמנה מילתא היא אזמניה אע"ג דלא צר ביה צר ביה אי אזמניה אסיר אי לא אזמניה לא
רַשִׁ״י
ולאביי דאמר הזמנה מילתא היא גבי אורג בגד למת בסנהדרין בפרק נגמר הדין (סנהדרין ד' מז: )
כ
בעא מיניה רב יוסף בריה דרב נחוניא מרב יהודה מהו שיניח אדם תפיליו תחת מראשותיו תחת מרגלותיו לא קא מיבעיא לי שנוהג בהן מנהג בזיון כי קא מיבעיא לי תחת מראשותיו מאי א"ל הכי אמר שמואל מותר אפילו אשתו עמו
רַשִׁ״י
מהו שיניח תפיליו תחת מראשותיו בלילה כשהוא ישן
כא
מיתיבי לא יניח אדם תפיליו תחת מרגלותיו מפני שנוהג בהם דרך בזיון אבל מניחן תחת מראשותיו ואם היתה אשתו עמו אסור היה מקום שגבוה ג' טפחים או נמוך ג' טפחים מותר
רַשִׁ״י
אם היה מקום גבוה ג' טפחים למעלה מראשותיו ועליו נותן התפילין או למטה מראשותיו יוצא מקום מן המטה
כב
תיובתא דשמואל תיובתא
כג
אמר רבא אע"ג דתניא תיובתא דשמואל הלכתא כוותיה מ"ט
Hebrew text: Wikisource Talmud Bavli, CC-BY-SA 3.0.