Englishעברית
כניסה הירשמו בחינם

חולין פד.

תלמוד בבלי · סדר קדשים · מסכת חולין — הדף השלם עם רש״י ותוספות שזורים בסוגיות; הרי״ף והרא״ש מקושרים למטה.

גודל הטקסט
מְפָרְשִׁים תּוֹסָפוֹת רִאשׁוֹנִים רִי״ף וְהָר״ן רֹא״שׁ

א וליפרקינהו וליכסינהו בעינן העמדה והערכה

רַשִׁ״י וליפרקינהו ויהיו מותרים באכילה והדר ליכסייה לדם בעינן העמדה והערכה אין פודין את הקדשים לאחר מיתה מפני שכתוב בהן (ויקרא כז) והעמיד את הבהמה לפני הכהן (והרים) [והעריך] אותה הכהן ולאחר מיתה אינה יכולה לעמוד

ב וכמאן אי כר"מ דאמר הכל היו בכלל העמדה והערכה האמר שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה

רַשִׁ״י וכמאן מוקמת למתניתין דתרצת לה בהני תרי טעמי שחיטה שאינה ראויה לאו שחיטה היא ובעינן העמדה והערכה אי כר"מ דאמר בפ"ב דתמורה (דף לב: ע"ש) הכל היו בכלל העמדה והערכה אחד קדשי מזבח שנפל בהם מום ואחד קדשי בדק הבית האמר במתני' (לקמן חולין דף פה.) השוחט ונמצאת טריפה חייב לכסות אלמא שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה ר"ש סבירא ליה התם קדשי מזבח בכלל העמדה והערכה קדשי בדק הבית לא היו

ג אי כר' שמעון דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה האמר לא היו בכלל העמדה והערכה

ד אמר רב יוסף רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי בשחיטה שאינה ראויה סבר לה כר' שמעון בהעמדה והערכה סבר לה כר"מ

רַשִׁ״י רבי היא מתניתין רבי סתמה לפי דעתו ונסיב מילתיה כי הני תרי תנאי בחדא כמר שראה דבריו של זה בזו ושל זה בזו

ה ואיבעית אימא כולה ר"ש היא ושאני הכא דאמר קרא (ויקרא יז, יג) ושפך וכסה מי שאינו מחוסר אלא שפיכה וכסוי יצא זה שמחוסר שפיכה פדייה וכסוי

ו והשתא דאתית להכי אפילו תימא קדשי מזבח מי שאינו מחוסר אלא שפיכה וכסוי יצא זה שמחוסר שפיכה גרירה וכסוי

רַשִׁ״י והשתא דאתית להכי דדרשינן כה"ג אפילו תימא בקדשי מזבח ודקאמרת ליגרריה וליכסייה אמר קרא כו'

ז מר בר רב אשי אמר אמר קרא (ויקרא יז, יג) חיה או עוף מה חיה אינה קדש אף עוף אינו קדש

רַשִׁ״י מה חיה סתמא אינה קדש שאינה ראויה להקריב אוציא תורים ובני יונה מדין כסוי ואפילו הן של חולין הואיל ויש במינן קדש אלא לא גרסי'

ח אי מה חיה שאין במינו קדש אף עוף שאין במינו קדש אוציא תורין ובני יונה שיש במינן קדש

ט לא כחיה מה חיה לא חלקת בה אף עוף לא תחלוק בו

רַשִׁ״י לא חלקת בה דכולן חייבות בכסוי דהא אין בה קדושה אף עופות לא תחלוק בהם לומר מין זה חייב ומין זה פטור ומיהו חולין בעינן כחיה

י אמר ליה יעקב מינאה לרבא קי"ל חיה בכלל בהמה לסימנין אימא נמי בהמה בכלל חיה לכסוי

רַשִׁ״י לסימנין שאין סימני חיה מפורשת אלא בבהמה כתיב (דברים יד) כל בהמה מפרסת פרסה וגו' אימא נמי בהמה בכלל חיה לכסוי דהא ילפינן בבהמה המקשה (לעיל חולין דף ע: ) דאף בהמה בכלל חיה

יא אמר ליה עליך אמר קרא (דברים יב, טז) על הארץ תשפכנו כמים מה מים לא בעי כסוי אף האי נמי לא בעי כסוי

יב אלא מעתה יטבילו בו אמר קרא (ויקרא יא, לו) אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור הני אין מידי אחרינא לא

רַשִׁ״י אלא מעתה יטבילו בו כיון דמים אקרי אך מעין ובור בפרשת שרצים כתיב דמשמע אך מעין ובור יטהר את מי שנטמא בשרצים אבל דם דאקרי מים ה"נ דמטבילין מקוה מים ולא דם

יג ואימא ה"מ למעוטי שאר משקין דלא איקרו מים אבל דם דאיקרי מים ה"נ

יד תרי מיעוטי כתיבי מעין מים ובור מים

רַשִׁ״י מעין מים ולא שאר משקין ואפילו זוחלים בור מים ולא שאר משקין ואפילו מכונסין

טו אימא אידי ואידי למעוטי שאר משקין חד למעוטי זוחלין וחד למעוטי מכונסין

רַשִׁ״י זוחלין שאר משקין שנתנן במקום מדרון והזחילן למקוה דאילו גבי מים קי"ל בתמורה בפ"ק (דף יב: ) השאיבה מטהרת ברבייה והמשכה אם רבו מי גשמים עד כ"א סאין ממשיך לתוכן שאובין בזחילה י"ט סאין

טז תלתא מיעוטי כתיבי מעין מים ובור מים מקוה מים

רַשִׁ״י תלת מיעוטי דמים אכולהו קאי

יז ת"ר (ויקרא יז, יג) אשר יצוד אין לי אלא אשר יצוד נצודין ועומדין מאליהן מנין כגון אווזין ותרנגולים

יח ת"ל ציד מ"מ א"כ מה ת"ל אשר יצוד למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בהזמנה הזאת

רַשִׁ״י אלא בהזמנה הזאת כאילו הוא צד שאינה מזומנת לו כלומר לא יאכל בשר תדיר שלא יעני

יט ת"ר (דברים יב, כ) כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתאבון

כ יכול יקח אדם מן השוק ויאכל ת"ל (דברים יב, כא) וזבחת מבקרך ומצאנך יכול יזבח כל בקרו ויאכל כל צאנו ויאכל ת"ל מבקרך ולא כל בקרך מצאנך ולא כל צאנך

רַשִׁ״י מבקרך אם יש לו בעדרו יקח ואם לאו לא יקנה בשוק כל בקרו אם אין לו אלא שור אחד יזבחנו

כא מכאן אמר רבי אלעזר בן עזריה מי שיש לו מנה יקח לפסו ליטרא ירק עשרה מנה יקח לפסו ליטרא דגים חמשים מנה יקח לפסו ליטרא בשר מאה מנה ישפתו לו קדרה בכל יום ואינך אימת מערב שבת לערב שבת

רַשִׁ״י לפסו לקדרתו. לשון אילפס משקל ליטרא ירק אבל בשר לא יאכל: דגים היו בזול במקומם יותר מן הבשר ישפות כשנותנין קדרה על הכירה קרי שפיתה ואינך אימת אלו האחרים שאמרו ליטרא דגים וליטרא בשר אימת יאכלוה אם לא בכל יום

כב אמר רב צריכין אנו לחוש לדברי זקן א"ר יוחנן אבא ממשפחת בריאים הוה אבל כגון אנו מי שיש לו פרוטה בתוך כיסו יריצנה לחנווני א"ר נחמן כגון אנו לווין ואוכלין

רַשִׁ״י לחוש ולהסתפק במזונות קלים אבא ממשפחת בריאים רבי יוחנן קרי לרב אבא כגון אנו שאין אנו בריאים מי שאין לו אלא פרוטה יריצנה לחנוני ולא יסגף עצמו בעינוי ויצטרך לבריות יותר אמר רב נחמן כגון אנו רב נחמן אחר דורו של ר' יוחנן היה ותמיד העולם היה משתנה והולך ולא היה בריא כאותן שבימי רבי יוחנן ולפיכך הוא אומר כגון אנו דאפילו אין לנו הפרוטה עלינו ללוות ולאכול

כג (משלי כז, כו) כבשים ללבושך מגז כבשים יהא מלבושך (משלי כז, כו) ומחיר שדה עתודים לעולם ימכור אדם שדה ויקח עתודים ואל ימכור אדם עתודים ויקח שדה (משלי כז, כז) ודי חלב עזים דיו לאדם שיתפרנס מחלב גדיים וטלאים שבתוך ביתו

רַשִׁ״י כבשים ללבושך מקרא הוא בספר משלי. קנה לך צאן ויהא לך הגיזין ללבוש ויקח עתודים צאן שיש לו מהם חלב לפרנסה וגיזין ללבוש דיו לאדם הכי משמע די חלב עזים די לך בחלבם ולא תשחטם ותאכלם

כד (משלי כז, כז) ללחמך ללחם ביתך לחמך קודם ללחם ביתך (משלי כז, כז) וחיים לנערותיך אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן תן חיים לנערותיך מיכן למדה תורה דרך ארץ שלא ילמד אדם את בנו בשר ויין

רַשִׁ״י תן חיים לנערותיך לבני ביתך למד דרכי חיים להסתפק במזונות קלים

כה אמר רבי יוחנן

מְפָרְשִׁים
תּוֹסָפוֹת

א וליפרקינהו וליכסינהו תימה מנלן שצריך לפדותו ולחייבו בכסוי ועוד דמתניתין ואין נוהג במוקדשין קתני ואי פריק להו אין זה מוקדשין וי"ל דהכי פריך כיון שסופו לפדותו משום הפסד קדשים לכשיפדה הוה למפרע שחיטה ראויה א"כ ליכסינהו ואפילו קודם פדייה ועוד דאית ליה לר"ש כל העומד לפדות כפדוי דמי ואפילו לא יפדם לבסוף הויא שחיטה ראויה משום שחיטת קדשים דהויא שחיטה ראויה לר"ש אפילו נשפך משום דכל העומד לזרוק כזרוק דמי כדאמרינן במרובה (ב"ק דף עו: ) בעינן העמדה והערכה וא"ת והא כל זמן שמפרכסין בני העמדה והערכה נינהו כדאמר לעיל בפרק ב' (חולין דף ל.) וכ"ת בעינן העמדה והערכה הא תנן שחט בה שנים או רוב שנים ומפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה ודוחק לומר דהכא איירי בעוף דאין בו חיות כל כך דהכשרו בסימן אחד דאין סברא לחלק ומפרש ה"ר שמעיה דשחט בה שנים או רוב שנים היינו כדאמרינן בהעור והרוטב (לקמן חולין דף קכא.) דישראל בטמאה ועובד כוכבים בטהורה כדפירש ר"ח לעיל בפ"ב (חולין דף ל.) והתם דוקא מפרכסת היא כחיה דע"י שחיטה אינה ניתרת באכילה והויא כחיה עד שתמות וכן הא דקאמר התם בפ"ב מדמי פסח מי אידחו וחשובה מפרכסת כחיה כשלא גמר שחיטה איירי דבשחיטה פורתא לא משתריא באכילה אבל הכא דבשחיטה זו משתרי באכילה לאו בני העמדה והערכה נינהו

ב יצא זה שמחוסר שפיכה גרירה וכיסוי ולא דמי לדם הניתז (לקמן חולין דף פז: ) דהתם אם לא היה ניתז לא היה צריך גרירה אבל כאן אי אפשר בלא גרירה

ג מה חיה שאינה קדש וא"ת והא אפילו קדשים טעונים כסוי דתנן בפרקין (לקמן חולין דף פה.) קדשים בחוץ רבי מאיר מחייב ויש לומר דאינה קדש בפנים קאמר

ד עשרה מנה יקח ליטרא דגים נ' מנין יקח ליטרא בשר במקומם היו דגים בזול יותר מן הבשר כדפירש בקונטרס אבל במדרש אומר אורחים יום ראשון אווזין ותרנגולים יום ב' דגים יום שלישי בשר [רביעי] קטנית

רִאשׁוֹנִים עַל מַסֶּכֶת זוֹ: רִי״ף וְהָר״ן רֹא״שׁ

Hebrew text: Wikisource Talmud Bavli, CC-BY-SA 3.0.

חֲזָרָה לְמַעְלָה