מעילה יא.
תלמוד בבלי · סדר קדשים · מסכת מעילה — הדף השלם עם רש״י ותוספות שזורים בסוגיות; הרי״ף והרא״ש מקושרים למטה.
א ואם עד שלא כיפרו הבעלים תרעה עד שתסתאב ותמכר ויקחו בדמיה אחרת ועושה תמורה ומועלין בה
ב גמ׳ מאי שנא רישא דלא קא מיפלגי ומאי שנא סיפא דקא מיפלגי
ג רישא פסיקא ליה סיפא לא פסיקא ליה
ד הא תנא ליה גבי תמורה תנא התם משום תמורה תנא הכא משום מעילה
ה מתני׳ המפריש מעות לנזירותו לא נהנין ולא מועלין מפני שהן ראוין לבא כולן שלמים
ו מת והיו לו מעות סתומין יפלו לנדבה מעות מפורשים דמי חטאת ילכו לים המלח לא נהנין ולא מועלין
ז דמי עולה יביאו עולה ומועלין בהן דמי שלמים יביאו שלמים ונאכלין ליום אחד ואין טעונין לחם
ח גמ׳ מתקיף לה ריש לקיש וליתני נמי המפריש מעות לקינים
ט לא נהנין ולא מועלין מפני שהן ראוין להביא תורין שלא הגיע זמנן ובני יונה שעבר זמנן
י אמר רבא אמרה תורה במעות סתומין הבא שלמים אמרה תורה הבא תורין שלא הגיע זמנן אינן ראויין למזבח
יא מתני׳ רבי שמעון אומר הדם קל בתחלה וחמור בסופו נסכין חומר בתחלתן וקל בסופן
יב דם בתחלתו אין מועלין יצא לנחל קדרון מועלין בו נסכין בתחלתן מועלין בהן ירדו לשיתין אין מועלין בהן
יג גמ׳ ת"ר מועלין בדמים דברי ר' מאיר ור"ש וחכ"א אין מועלין
יד מ"ט דמ"ד אין מועלין אמר עולא אמר קרא (ויקרא יז, יא) ואני נתתיו לכם שלכם הוא דבי ר' ישמעאל תנא לכפר לכפרה נתתיו ולא למעילה
טו רבי יוחנן אמר אמר קרא (ויקרא יז, יא) כי הדם הוא בנפש יכפר לפני כפרה כלאחר כפרה הוא מה לאחר כפרה אין בו מעילה אף לפני כפרה אין בו מעילה
טז ואימא מה לפני כפרה יש בו מעילה אף לאחר כפרה יש בו מעילה
יז וכי יש לך דבר שנעשית מצותו ויש בו מעילה אמאי לא
תּוֹסָפוֹת
א ואם עד שלא כיפרו בעליה תרעה עד שתסתאב לא קאי אנמצאת בעלת מום דמאי עד שתסתאב הרי היא כבר בעלת מום אלא קאי אעיברה שנתה אי נמי קאי אבעלת מום ומאי תרעה כגון שנמצא בעל מום עובר דמיד נדחית מהקרבת מזבח וקאמר תרעה אותה שנמצאת עד שתסתאב ויפול בה מום קבוע דאז יהיה מותר למוכרה ולהוציאה לחולין ויביא בדמיה אחרת שיקרב למזבח ועושה תמורה ומועלין בה כיון דלא כיפרו בעליה משום דלא אזלא לאיבוד כדאמר תרעה כו'
ב מאי שנא סיפא דמיפלגי כלומר דמפליג עיברה שנתה ושנמצאת בעלת מום מהני תלת דרישא ולא תני כולהו בחד בבא ומשני רישא פסיקא ליה דבכל ענין תמות בין כיפרו בין לא כיפרו אבל סיפא לא פסיקא ליה דלא אמרינן בהני דסיפא תמות אלא א"כ כיפרו בעלים אבל בלא כיפרו אמרינן תרעה כדמפרש במתניתין הילכך צריך לאפלוגינהו בתרי בבי
ג הא תני גבי תמורה בפרק ולד חטאת (תמורה דף כא: ) איכא כי הכא ותרוייהו למה לי ומשני התם משום תמורה כלומר אגב דתני להו משום דאין עושין תמורה דשייך התם והוי תמורה עיקר תנא נמי דין דאין עושין תמורה
ד המפריש מעות לנזירותו לא נהנין ולא מועלין מפני שהן ראויין לבא כולם שלמים דכיון דלא פירש אם ירצה יביא כל המעות לשלמים וקדשים קלים לית בהו מעילה
ה מת הנזיר והיו לו מעות סתומין יפלו לנדבה לעולת קיץ למזבח בנזיר (דף כה.) מפרש טעמא דמי חטאת ילכו לים המלח כמו חטאת שמתו בעליה
ו ואין טעונין לחם דעל כפי הנזיר כתיב (במדבר ו׳: י״ט) ונזיר אין כאן
ז מפני שהם ראויין להביא תורים שלא הגיע זמנן כלומר שהם קטנים ואין ראויין למזבח עתה ולכשיגדלו יכשרו ותנא במתניתין דלא נהנין ולא מועלין ובני יונה שעבר זמנן כדי נסבה הכא דהא לעולם לא יהיו ראויין למזבח מאחר שעבר זמנן ואגב תורים שלא הגיע זמנן נקטיה
ח אמרה תורה הבא (תורים) [שלמים] במעות סתומים הבא תורין כו' בתמיה שאין ראוי למזבח [ולמאי] מייתי להו וא"כ לית לן למימר דלא נהנין טעמא דמפני שהם ראויין כו'
ט יצא לנחל קדרון מועלין מדרבנן קאמר כדמפרש בגמרא ירדו לשיתין אין מועלין דאמרינן נעשית מצותה ובגמ' מפרש היכי דמי דנהנה מהם
י מאי טעמא דמאן דאמר אין מועלין לא גרסינן דא"כ משמע דמ"ד מועלין היינו מדאורייתא ולית ליה הני דרשות דבסמוך וזה אינו דהא בריש הוציאו לו (יומא דף נט: ) קאמר ע"כ לא פליגי אלא מדרבנן אבל דאורייתא אין מועלין ועוד דר"ש קאמר הכא דמועלין ובמתני' קאמר דאין מועלין אלא בסוף דר"ל מדרבנן אלא [ה"ג עד כאן ל"פ ר"ש] אלא מדרבנן אבל מדאורייתא אין מועלין מנהני מילי
יא אין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין ואם תאמר אימא איפכא דאין לך דבר שלא נעשית מצותו ואין בו מעילה י"ל דעגלה ערופה תוכיח דירידתה לנחל איתן אוסרתה וקודם לכן לא
Hebrew text: Wikisource Talmud Bavli, CC-BY-SA 3.0.