מנחות עד:

תלמוד בבלי · סדר קדשים · מסכת מנחות — הדף השלם עם רש״י ותוספות שזורים בסוגיות; הרי״ף והרא״ש מקושרים למטה.

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים תּוֹסָפוֹת

א לא קא מיבעיא לי כי קא מבעיא לי לאו דכליל תהיה מאי

ב אמר רב אהרן לרבינא תא שמע דתניא ר' אליעזר אומר כל שהוא (ויקרא ו, טז) בכליל תהיה ליתן לא תעשה על אכילתו:

ג מתני׳ מנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים למזבח ואין בהן לכהנים ובזה יפה כח מזבח מכח הכהנים שתי הלחם ולחם הפנים נאכלין לכהנים ואין בהם למזבח ובזה יפה כח הכהנים מכח המזבח:

ד גמ׳ ותו ליכא והא איכא עולה איכא עורה לכהנים והא איכא עולת העוף איכא מוראה ונוצה והא איכא נסכים לשיתין אזלי

רַשִׁ״י כי קמיבעיא לאו דכליל תהיה בכהן שאכל את אימורין מזבח של כהן מי הוי חייב משום לאו דכליל תהיה כמו כהן שאכל מנחת כהן שחייב משום כליל תהיה. מ"ר ז"ל ותו ליכא דליהוי כולה למזבח הא איכא עולה דהויא כולה למזבח עורה לכהנים ולא חשיב כולה למזבח מוראה ונוצה דלא קריבי במזבח לשיתין אזלי ולא לאשים והאי לא חשיב למזבח ומאי בזה דמשמע בזה למזבח ולא אחר תו ליכא מידי דהוי כולו לכהנים

ה ומאי בזו לאפוקי מדשמואל דאמר שמואל המתנדב יין מביאו ומזלפו על גבי אישים קמ"ל דלשיתין אזלי

רַשִׁ״י לאפוקי מדשמואל דאמר מזלפה לאשים דהוה למזבח וקאמר דזה באה כולה למזבח ולא יין ומתניתין דקתני בזה יפה כח מזבח דאתי כולה למזבח ולא אחר מסייעא לשמואל קומצו וקומצו אזיל למזבח ושיריו לכהנים דבזה יפה כח שניהם והיינו דקתני מתניתין בזה יפה כח מזבח לאפוקי שמן דיפה בו כח שניהן קמ"ל בזו בשתי הלחם ובלחם הפנים יפה כח כהנים לעולם דאפילו באות בפני עצמן לעולם יפה כח כהנים ולאכילה אתיין מעיקרא (אבל אין נאכלין וטעונין צורה ולא מ"ה)

ו מסייע ליה לשמואל דאמר שמואל המתנדב שמן קומצו ושיריו נאכלין:

ז שתי הלחם ולחם הפנים: ותו ליכא והא איכא חטאת העוף איכא דמה

רַשִׁ״י איכא דמה דכתיב (ויקרא ה׳: ט׳) והזה מדם החטאת על קיר המזבח

ח והאיכא לוג שמן של מצורע איכא מתנותיו

רַשִׁ״י איכא מתנותיו לבהונות דלא הוה כוליה לכהנים

ט ומאי בזו לאפוקי ממאן דאמר שתי הלחם הבאות בפני עצמן לשריפה אתיין קמשמע לן דבזו יפה כח כהנים לעולם:

רַשִׁ״י לאפוקי ממאן דאמר שתי הלחם הבאות בפני עצמן (מי שיתנדב שתי לחם לשני הלחם בלא שני כבשים אפילו הכי של כהנים הן ולא אתו (לשירים) לשריפה. ע"א שתי הלחם הבאות בפני עצמן) כגון שלא היו כבשים שנאבדו וקאמרי לעיל בפרק התכלת (מנחות דף מו) יונפו ותעובר צורתן ויצאו לבית השריפה ופליגי אמוראי התם דאיכא למ"ד לאכילה הויין ואיכא למ"ד לשריפה אתיין כ"ש. ע"א לאפוקי ממ"ד מדר"ע דאמר שתי הלחם הבאות בפני עצמן בלא כבשים וכו' דסבר הכבשים אין מעכבין את הלחם

י מתני׳ כל המנחות הנעשות בכלי טעונות שלשה מתנות שמן יציקה ובלילה ומתן שמן בכלי קודם לעשייתן

רַשִׁ״י מתני' כל המנחות הנעשות בכלי שרת כגון מנחת מחבת ומרחשת טעונות ג' פעמים מתן שמן יציקה ובלילה ומתן שמן שבתחילה הי' נותן השמן בכלי קודם נתינת הסלת ואחר כך נותן עליו את הסלת וחוזר ונותן שמן לבלול בשמן וחוזר ונותן עליה שמן לקיים מצות יציקה לאפוקי מנחת מאפה שאין כל מעשיה בכלי שהרי נאפת בתנור שאין טעונה יציקה אבל אידך ב' מתנות צריכה ואע"ג דבמתני תני יציקה תחילה אפ"ה אינה אלא באחרונה והכי משמע מתני' בשעה שעושה יציקה צריך שתהא הבלילה נעשה כבר וקודם בלילה תהא מתן שמן שבכלי קודם לעשייתה. מ"ר ז"ל: מנחת הסלת לא היה בה חלות דבעודה סולת נקמצת חלות של מנחת מאפה ושל מחבת ומרחשת בוללן בשמן לאחר שנעשו חלות לאחר אפייה דברי רבי וחכמים אומרים סלת בוללן

יא חלות בוללן דברי רבי וחכמים אומרים סולת החלות טעונות בלילה ורקיקין משיחה כיצד מושחן כמין כי והשאר נאכלין לכהנים:

רַשִׁ״י החלות שבמנחת מאפה טעונות בלילה לרבנן סלת ולרבי חלות כיצד מושחן לרקיק כמין כי יווני שבלשונינו קורין לכ"ף שלהן כי שהיה נוטל מן השמן באצבעו כמין כי יווני והשאר שמן נאכל לכהנים גמ' ת"ר סלת בשמן תעשה משמע שתהא הסלת ניתנת בשמן מלמד שטעונין מתן שמן בכלי קודם לכל דבר ואחר כך נותן הסולת על גביה והאי קרא במנחת מרחשת כתיב וה"ה למחבת ולשאר מנחות

יב גמ׳ למעוטי מאי אמר רב פפא למעוטי מנחת מאפה

יג תנו רבנן (ויקרא ב, ז) ואם מנחת מרחשת קרבנך סלת בשמן תעשה מלמד שטעונה מתן שמן בכלי קרבנך קרבנך לגזירה שווה

רַשִׁ״י קרבנך דבתרוייהו כתיב קרבנך במחבת ובמרחשת

מְפָרְשִׁים

תּוֹסָפוֹת

א ובזה יפה כח כהנים מכח המזבח. אע"ג דאיכא כבשים בהדי לחם ובזיכי לבונה בהדי לחם הפנים מגופו מיהא ליכא למזבח

ב והאיכא עולה. וא"ת והאיכא לבונה דאמרינן בפרק בתרא (לקמן מנחות קו: ) האומר הרי עלי למזבח יביא לבונה שאין לך דבר שקרב כולו למזבח אלא לבונה וי"ל דלא מיירי הכא אלא במידי דחזי לאכילה ולהכי לא חשיב נמי עצים לרבי

ג לאפוקי מדשמואל כו'. עיקר מילתא בפרק התדיר (לקמן מנחות צא: ) ופריך עלה טובא והא דלא פריך מהכא לפי שאינו אלא מייתור משנה ומהאי טעמא נמי לא מייתי התם סייעתא מהכא אההיא דשמואל והתם מוכח טעמא דשמואל משום דבר שאין מתכוין

ד קומצו ושיריו נאכלין. [אבל] יין צלול הוא ואי אפשר לקומצו

ה איכא מתנות. פירוש מתנות על הפרוכת ולא משמע כן בהקומץ רבה לעיל (מנחות דף כז: ) דאמר שבע הזאות שבפנים ושבמצורע מכלל דשל מצורע לא הוי בפנים ועוד תנן בסוף נגעים בא לו אצל מצורע לשער נקנור נתן מן הדם על תנוך נטל מלוג השמן ויצק וטבל והזה ז' פעמים כנגד בית קדשי הקדשים כו' בא לו אצל מצורע כו' מדלא קתני בא לו להיכל משמע שבעזרה עומד ומדהדר תני בא לו אצל מצורע משמע שלא היה עומד בשער ניקנור

ו למעוטי מנחת מאפה. לא מיקרי נעשית בכלי דקסבר אין תנור מקדש

Hebrew text: Wikisource Talmud Bavli, CC-BY-SA 3.0.

↑ חֲזָרָה לְמַעְלָה