מועד קטן טו.

א מנודין ומצורעין מה הן בתספורת ת"ש מנודין ומצורעין אסורין לספר ולכבס

ב מנודה שמת ב"ד סוקלין את ארונו ר' יהודה אומר לא שיעמידו עליו גל אבנים כגלו של עכן אלא ב"ד שולחין ומניחין אבן גדולה על ארונו ללמדך שכל המתנדה ומת בנידויו ב"ד סוקלין את ארונו

ג אבל חייב בעטיפת הראש מדקאמר ליה רחמנא ליחזקאל (יחזקאל כד, יז) ולא תעטה על שפם מכלל דכולי עלמא מיחייבי

ד מנודה מהו בעטיפת הראש אמר רב יוסף ת"ש והן מתעטפין ויושבין כמנודין וכאבלים עד שירחמו עליהם מן השמים א"ל אביי דלמא מנודה לשמים שאני דחמיר

ה מצורע מהו בעטיפת הראש ת"ש (ויקרא יג, מה) ועל שפם יעטה מכלל שחייב בעטיפת הראש ש"מ

ו אבל אסור להניח תפילין מדקאמר ליה רחמנא ליחזקאל (יחזקאל כד, יז) פארך חבוש עליך מכלל דכ"ע אסור

ז מנודה מהו בתפילין תיקו מצורע מהו בתפילין ת"ש (ויקרא יג, מה) והצרוע לרבות כ"ג בגדיו יהיו פרומים שיהו מקורעים (ויקרא יג, מה) וראשו יהיה פרוע אין פריעה אלא גידול שער דברי ר"א

ח ר"ע אומר נאמרה הוייה בראש ונאמרה הוייה בבגד מה הוייה האמורה בבגד דבר שחוץ מגופו אף הוייה בראש דבר שחוץ מגופו מאי לאו אתפילין

ט אמר רב פפא לא אכומתא וסודרא

י אבל אסור בשאילת שלום דקאמר ליה רחמנא ליחזקאל (יחזקאל כד, יז) האנק דום

יא מנודה מהו בשאילת שלום אמר רב יוסף ת"ש ובשאילת שלום שבין אדם לחברו כבני אדם הנזופין למקום א"ל אביי דלמא מנודה לשמים שאני דחמיר

יב מצורע מהו בשאילת שלום ת"ש ועל שפם יעטה שיהו שפתותיו מדובקות זו בזו שיהא כמנודה וכאבל ואסור בשאילת שלום ש"מ

יג וניפשוט מינה למנודה אמר רב אחא בר פנחס משמיה דרב יוסף מי קתני שאסור שיהא כמנודה וכאבל [קתני] במילי אחרנייתא ואסור נמי בשאילת שלום

יד אבל אסור בדברי תורה מדקאמר רחמנא ליחזקאל דום

טו מנודה מהו בדברי תורה אמר רב יוסף ת"ש מנודה שונה ושונין לו נשכר ונשכרין לו

טז מוחרם לא שונה ולא שונין לו לא נשכר ולא נשכרין לו אבל שונה הוא לעצמו שלא יפסיק את למודו ועושה לו חנות קטנה בשביל פרנסתו

יז ואמר רב זבוני מיא בפקתא דערבות שמע מינה

יח מצורע מהו בדברי תורה ת"ש (דברים ד, ט) והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיעה

יט מכאן אמרו הזבין והמצורעין ובועלי נדות מותרין לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במדרש ובש"ס בהלכות ובאגדות ובעלי קריין אסורין ש"מ

כ אבל אסור בתכבוסת דכתיב (שמואל ב יד, ב) וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה ויאמר אליה התאבלי נא ולבשי נא בגדי אבל ואל תסוכי שמן והיית כאשה זה ימים רבים מתאבלת על מת

כא מנודין ומצורעין מה הן בתכבוסת ת"ש מנודין ומצורעין אסורין לספר ולכבס ש"מ

כב אבל חייב בקריעה דקאמר להו רחמנא לבני אהרן (ויקרא י, ו) לא תפרומו מכלל דכ"ע מיחייבי

כג מנודה מהו בקריעה תיקו

כד מצורע מהו בקריעה ת"ש (ויקרא יג, מה) בגדיו יהיו פרומים שיהו מקורעין שמע מינה

כה אבל חייב בכפיית המטה דתני בר קפרא