נדרים נו:

תלמוד בבלי · סדר נשים · מסכת נדרים — הדף השלם עם רש״י ותוספות שזורים בסוגיות; הרי״ף והרא״ש מקושרים למטה.

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים תּוֹסָפוֹת רִאשׁוֹנִים רִי״ף וְהָר״ן רֹא״שׁ

א מידי דהוה אמטה המיוחדת לכלים דתניא אם היתה מטה המיוחדת לכלים אין צריך לכפותה

רַשִׁ״י המיוחדת ליתן עליה כלים והואיל ואין ישנים עליה אין צריך לכפותה רבן שמעון אומר אין צריך לזוקפה אלא הוא האבל נוטל קרביטין והיא נופלת

ב אלא אי קשיא הא קשיא דתניא רשב"ג אומר דרגש מתיר קרביטיו והוא נופל מאליו ואי דרגש ערסא דגדא הוא קרביטין מי אית ליה כי אתא רבין אמר שאילתיה לההוא מרבנן ורב תחליפא בר מערבא שמיה דהוה שכיח בשוקא דצלעי ואמר לי מאי דרגש ערסא דצלא

רַשִׁ״י קרביטין לולאות שבו קרביטין מי אית ליה הכי קים להו דלא הוו להו קרביטין שאינה עשויה להתפרק אלא עומדת מוצעת לעולם דצלעי מוכרי עורות ערסא דצלא של עור שישן עליה אבל אינה חשובה כל כך ולהכי הואיל ואינה חשובה לא היה כופה אלא זוקפה ודיו והלכך אמרי' במתני' דמותר בדרגש שאינה מטה חשובה וערסא דצלא אית לה קרביטין ופליג רשב"ג בגמרא ואמר דבעי כפיה כל כך שמתיר קרביטין והעור נופל מאליו לפי שיש רצועות סביב לעור ומותחין אותו בין ארוכות המטה וקושרין הרצועות בארוכות ושוכבין עליו וכשמתירין הרצועות והעור נופל אין לך כפיה גדולה מזו

ג איתמר איזהו מטה ואיזהו דרגש אמר רבי ירמיה מטה מסרגין אותה על גבה דרגש מסרגין אותו מגופו מיתיבי כלי עץ מאימתי מקבלין טומאה המטה והעריסה משישופם בעור הדג ואי מטה מסתרגת על גבה למה לי שיפת עור הדג

רַשִׁ״י מטה מסרגין אותה על גבה שכורכין הבגד או העור שישנים עליו סביב אותם עצים שעומדים מראשותיו ומרגלותיו נקובים ומכניסין המשיחות שבבגד או שבעור לתוך אותן נקבים משישופם בעור הדג שמשפשף העצים של מטה הארוכות והקצרות בעור הדג כדי לעשותן צהובין וחלקים למה לי שיפת עור הדג והלא העור מכוסה מן החבלים או מן הבגד או מן העור

ד אלא הא והא מגופן מטה אעולי ואפוקי בבזיני דרגש אעולי ואפוקי באבקתא

רַשִׁ״י הא והא מסתרגין מגופן לעיולי ולאפוקי אבזיוני שמכניסין ראשי המשיחות שבבגד דרך הנקבים וקושרים זה בזה אעולי ואפוקי באבקתא שקושרין לו לאות בעצי המטה מראשותיו וממרגלותיו ומכניסין ראשי משיחות בנקבים וקושרין בלולאות והיינו קרביטין

ה א"ר יעקב בר אחא אמר רבי מטה שנקליטיה יוצאין זוקפה ודיו א"ר יעקב בר אידי אמר ר' יהושע בן לוי הלכה כרשב"ג:

רַשִׁ״י שנקליטיה יוצאין כדאמרי' התם נקליטין שנים ואותה מטה אין אדם יכול לכפותה מפני נקליטיה אלא זוקפה על ב' מרגלותיה ומניחה ודיו הלכה כרבן שמעון דאמר מתיר קרביטין

ו מתני׳ הנודר מן העיר מותר ליכנס לתחומה של עיר ואסור ליכנס לעיבורה אבל הנודר מן הבית אסור מן האגף ולפנים:

רַשִׁ״י מתני' לתחומה בתוך אלפים אמה לעיבורה היינו פגום נכנס פגום יוצא של אותה העיר גמ' אלא שמע מינה בעיבורה הוה קאי וקרי ליה ביריחו אימא ואפילו בתחומה הוי בתוך העיר והאי דכתיב ויהי בהיות יהושע ביריחו בתחומה הוה קאי: תחומה אקרי חוץ לעיר דכתיב ומדותם מחוץ לעיר מן האגף ולפנים מן סגירת הפתח ולפנים אגף כמו (יומא יח.) הגפת דלתות אבל מן האגף ולחוץ על עובי המפתן אינו אסור

ז גמ׳ מנלן דעיבורא דמתא כמתא דמי א"ר יוחנן דאמר קרא (יהושע ה, יג) ויהי בהיות יהושע ביריחו וגו' מאי ביריחו אילימא ביריחו ממש והכתיב (יהושע ו, א) ויריחו סוגרת ומסוגרת אלא ש"מ בעיבורה

ח אימא אפי' בתחומה הא כתיב בתחומה (במדבר לה, ה) ומדותם מחוץ לעיר:

ט הנודר מן הבית אינו אסור אלא מן האגף ולפנים: אבל מן האגף ולחוץ לא מתיב רב מרי (ויקרא יד, לח) ויצא הכהן מן הבית יכול ילך לביתו ויסגיר ת"ל (ויקרא יד, לח) אל פתח הבית אי אל פתח הבית יכול יעמוד תחת המשקוף ויסגיר תלמוד לומר מן הבית עד שיצא מן הבית כולו

רַשִׁ״י יכול ילך לביתו ויסגיר ע"י שלוחו ת"ל אל פתח הבית של מנוגע צריך לעמוד הכי גרסינן על השקוף על עובי המפתן עד שיצא מן השקוף דעל השקוף איקרי בית בצדי השקוף מבחוץ מדקאמר עד שיצא מן הבית כולו אלמא דשקוף נמי הוי בית ואמאי הנודר מותר מן האגף ולחוץ

י הא כיצד עומד בצד המשקוף ויסגיר ומנין שאם הלך לביתו והסגיר או שעמד תחת השקוף והסגיר שהסגירו מוסגר ת"ל (ויקרא יד, לח) והסגיר את הבית מכל מקום שאני גבי בית דכתיב מן הבית עד שיצא מן הבית כולו:

רַשִׁ״י שאני גבי בית וכו' אבל גבי נדרים מותר מן האגף ולחוץ שקוף היינו אסקופה משקוף מה שעל הפתח

מְפָרְשִׁים

תּוֹסָפוֹת

א דרגש מתיר קרביטיו והעור נופל קרביטיו לולאות שמחוברין במטה וקשורין בעור ערסא דצלא מטה של עור ותולין רצועות בשפת העור סביב וכשרוצין לנטותו עונבים הרצועות בארוכות המטה וכשמתירין אותם הוא נופל והם קרביטיו

ב מטה מסרגין הסירוגין על גבה על הארוכות הלכך כשכופין אותו הסירוגין גבוהים ואין יכולין לישב עליו דרגש סירוגין מבפני' תחת הארוכות הלכך כי נמי כופהו הוא נמוך לישב עליו כאילו אינו כפוי לכך אמר דאינו צריך לכפותו ואית דגרסי איתמר נמי דדרגש אינו בר כפייה ל"ל שיפת עור הדג והלא אין יופיו נראה שהרי הן מכוסות בחבלים המסורגין על גבה

ג בבזייני בבקעים ובנקבים שבארוכות מקצת ארוכות מגולות וצריכה שיפה באבקתא לולאות שיש לולאות תלוין בנקבי ארכובותיו ובהם מכניסין ראשי הרצועות התלויות בשפת העור

ד שנקליטיה יוצאין שנקליטיה קבועים בכרעי המטה כדרכה זוקפה פורס בגד באותן לולאות שבראשי הנקליטין והוי כאילו כפוי שאינו ראוי לישיבה

ה מותר ליכנס לתחומה דעד התחום אינו נקרא על שם העיר אבל עיבור נקרא על שם העיר מן האגף מקום הגפת הדלת

ו אלא שמע מינה בעיבורה קאי וקרי ליה יריחו

ז ומדותם מחוץ לעיר אלפים באמה אלמא תחום איקרי חוץ לעיר

ח יכול ילך לביתו ויסגור ע"י שליח או על ידי חבל ארוך תלמוד לומר אל פתח הבית אי אל פתח הבית יכול יעמוד תחת המשקוף ויסגיר דליכא לקיומי בענין אחר שהרי צריך הוא לצאת מן הבית

רִאשׁוֹנִים עַל מַסֶּכֶת זוֹ: רִי״ף וְהָר״ן רֹא״שׁ

Hebrew text: Wikisource Talmud Bavli, CC-BY-SA 3.0.

↑ חֲזָרָה לְמַעְלָה