יבמות מ:

תלמוד בבלי · סדר נשים · מסכת יבמות — הדף השלם עם רש״י ותוספות שזורים בסוגיות; הרי״ף והרא״ש מקושרים למטה.

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים תּוֹסָפוֹת רִאשׁוֹנִים רִי״ף וְהָר״ן רֹא״שׁ

א הוא אסור באמה ובאם אמה ובאם אביה ובבתה ובבת בתה ובבת בנה ובאחותה בזמן שהיא קיימת והאחין מותרין

רַשִׁ״י הוא אסור כו' כל הנך עריות דאורייתא נינהו באשתו וגזרינהו רבנן בחלוצתו בזמן שהיא קיימת אאחותה קאי ולא אשאר עריות

ב והיא אסורה באביו ובאבי אביו ובבנו ובבן בנו באחיו ובבן אחיו

רַשִׁ״י באביו משום כלתו ובאבי אביו משום כלת בנו. אע"ג דבאשתו גמורה אין אסורה לאבי אביו אלא מדברי סופרים דהא כלת בנו משניות דרבנן היא ואפילו הכי גזרוה רבנן נמי בחלוצה בבנו משום אשת אב בבן בנו משום אשת אבי אביו שהיא מן השניות באחיו משום אשת אח בבן אחיו משום אשת אחי אביו אבי אביו משום כלת בנו

ג מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו ואסור בצרת קרובת חלוצתו:

רַשִׁ״י מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו ולא אמרינן צרה כחלוצה ואסור בקרובותיה ואסור בצרת קרובת חלוצתו ראובן חלץ ללאה ורחל נשואה לנכרי ולה צרה ומת הנכרי אסורה הצרה לראובן וטעמא מפרש בגמרא

ד גמ׳ איבעיא להו גזרו שניות בחלוצה או לא

רַשִׁ״י גמ' גזרו שניות בחלוצה או לא כגון אם אם אמה ואם אם אביה דגבי אשתו מיתסרו עליה משום שניות כדתני רבי חייא בפרק כיצד (לעיל יבמות דף כב.) רביעי שבחמיו ושבחמותו שניה הכא מאי

ה בערוה דאורייתא גזרו בהו רבנן שניות בחלוצה לא גזרו רבנן שניות או דלמא לא שנא

רַשִׁ״י בערוה דאורייתא כלומר באשתו דאמה ואם אמה הוה ערוה דאורייתא גזרו רבנן שניות אבל בחלוצה דאפילו עריות דידה דרבנן לא גזרו שניות בהן או דלמא לא שנא וממתני' לא דייק דקתני היא אסורה באבי אביו משום כלת בנו דהוי שניה הא קמייתינן לה לקמן עלה דהא מילתא ומדחי ליה למימר לאו משום חולץ אלא בשביל המת שהיתה זו אשתו גמורה לפיכך אבי אביו אסור בה משום כלת בנו

ו ת"ש הוא אסור באמה ובאם אמה ואילו אם אם אמה לא קתני

ז דלמא היינו טעמא דלא תני משום דקבעי למיתני סיפא והאחין מותרין ואי תנא אם אם אמה ה"א האחין מותרין דוקא באם אם אמה אבל באם אמה ובאמה לא

רַשִׁ״י ה"א האחין מותרין לא קאי אלא אאם אם אמה דלא גזרו שניות בזיקה אבל אמה ואם אמה דהוו להו עריות דאורייתא לגבי אשה גמורה לא משתרו אחין דגזרו עריות בזיקה ואפי' לאחר חליצה נימא דאיהו שליחותייהו עבד משום הכי לא תנייה ת"ש מבן בנו מאי לאו משום חולץ דהוי ליה אשת אבי אביו והיא מן השניות

ח וליתני אם אם אמה וליתני האחין מותרין בכולן קשיא

ט ת"ש היא אסורה באביו ובאבי אביו קתני מיהא אבי אביו מאי לאו משום חולץ דהויא לה כלת בנו

י לא משום מיתנא דהויא לה כלת בנו

רַשִׁ״י לא משום מיתנא שהיתה זו אשתו גמורה ואסורה על בן בנו של חולץ דהויא לה אשת אחי אבי אביו וקס"ד דהא נמי משניות היא והא אמימר מכשר כו' בפרק כיצד (לעיל יבמות דף כא: )

יא ת"ש ובבן בנו מאי לאו משום חולץ דהויא לה (משום) אשת אבי אביו

יב לא משום מיתנא והויא לה אשת אחי אבי אביו

יג הא אמימר מכשר באשת אחי אבי אביו

יד אמימר מוקי לה בבר ברא דסבא

רַשִׁ״י אמימר מוקי לה להאי בן בנו דמתני' אסבא אביהן של מת וחולץ דתנא ברישא דקתני היא אסורה באביו והדר תני ובבנו של אביו שהוא אחי המת והחולץ וקמה עליה בלא יבנה משחלץ לה האחד ולבן בנו של אביהם דהויא ליה אשת אחי אביו וקתני אחין מן האם שהיה זה אחיו מן האם או בן אחיו מן האם ולאו משום חולץ דא"כ הויא לה שניות בחלוצה דהא ליתא אלא אשת אחי האב מן האם והא בשניות תנינן לה אלא משום מיתנא דהוי שניה משום ערוה דאורייתא דאשתו מעלייתא הוה וכגון שהיו היבם והחולץ אחין מן האב ומן האם ולשניהם אח מן האם שלא מן האב אמימר מוקי לה ודאי כדקאמרת משום חולץ וקסבר גזרו שניות בחלוצה. אבל מאן דאסר באשת אחי אבי האב מצי לאוקמי משום מיתנא ותיבעי לך אי גזרו שניות בחלוצה או לא

טו אי הכי היינו אחיו ובן אחיו תנא אחיו מן האב וקתני אחיו מן האם

רַשִׁ״י ובן אחיו של חולץ שהיה המת אחי אביו

טז ת"ש דתני ר' חייא ארבע מדברי תורה וארבע מדברי סופרים אב ובנו אחיו ובן אחיו מדברי תורה אבי אביו ואבי אמו בן בנו ובן בתו מד"ס

רַשִׁ״י דתני רבי חייא בחלוצה ארבע מדברי תורה כלומר דלגבי אשתו הויין דאורייתא אב של חולץ אסור בה מן התורה מפני המת דהויא ליה כלתו של אב ובנו של חולץ שהיה המת אחי אביו וערוה היא לגביה ואחיו של חולץ דהוה נמי אחי המת וקם ליה בלא יבנה ואבי אמו משום כלת בתו ובן בתו דהויא ליה אשת אבי אמו. וכל הנך שניות נינהו הכי גרסינן ת"ש ובאבי אמו מאי לאו משום חולץ דהויא ליה כלת בתו לא משום מיתנא דהויא ליה כלת בתו וכגון שהיו אחין אף מן האם

יז קתני מיהא אבי אביו מאי לאו משום חולץ והויא לה כלת בנו

יח לא משום מיתנא דהויא לה כלת בנו

יט ת"ש אבי אמו מאי לאו משום חולץ דהויא לה כלת בתו

כ לא משום מיתנא דהויא לה כלת בתו

כא ת"ש ובן בנו מאי לאו משום חולץ דהויא לה אשת אבי אביו

רַשִׁ״י ובן בנו קס"ד משום חולץ דהויא ליה אשת אבי אביו

כב לא משום מיתנא דהויא לה אשת אחי אבי אביו

כג והא אמימר מכשיר באשת אחי אבי אביו אמימר מוקים לה משום חולץ וקסבר גזרו שניות בחלוצה

כד ת"ש ובבן בתו מאי לאו משום חולץ דהויא לה אשת אבי אמו

כה לא משום מיתנא דהויא לה אשת אחי אבי אמו והא גבי שניות דערוה לא גזרו

כו אלא לאו משום חולץ ושמע מינה גזרו שניות בחלוצה שמע מינה:

כז מותר אדם וכו': אמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל הבא על צרת חלוצה הולד ממזר מאי טעמא באיסורה קיימא

רַשִׁ״י באיסורה קיימא חלוצה היא דקיימא בלא יבנה ותו לא אבל צרתה קיימא עליה באיסור אשת אח בכרת והולד ממזר

כח אמר רב יוסף אף אנן נמי תנינא מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו אי אמרת בשלמא צרה אבראי משום הכי מותר באחותה

רַשִׁ״י אי אמרת בשלמא צרה אבראי קיימא באיסורא קמא ולא אמרינן חלוצה שליחותא דידה עבדא משום הכי שרי באחותה דלאו אחות חלוצה היא ולגבי דידה נמי כיון דחלוצה לאו שליחות דידה עבדא לא משויא ליה בלא יבנה אלא באיסורא קמא קיימא

כט אלא אי אמרת צרה כחלוצה דמיא אמאי מותר

רַשִׁ״י אלא אי אמרת צרה כחלוצה דמיא דחלוצה שליחותא דידה עבדא ומשוי לה בלא יבנה א"כ הויא לה צרה כחלוצה ואמאי שרי באחותה

ל לימא תיהוי תיובתא דרבי יוחנן דאמר בין הוא בין אחין אין חייבין לא על החלוצה כרת ולא על צרתה כרת

רַשִׁ״י דר' יוחנן בפרק קמא (לעיל יבמות י: ) ולא על צרתה כרת החולץ ליבמתו וחזר ובא הוא או אחד מן האחין על צרתה

לא אמר לך רבי יוחנן ותסברא אחות חלוצה דאורייתא והאמר ר"ל כאן שנה רבי אחות גרושה מדברי תורה אחות חלוצה מדברי סופרים

רַשִׁ״י ותסברא דהא ראיה דרב יוסף דאייתי ממתניתין ראיה היא וכי חלוצה גופא דאורייתא (דרבנן היא) דכי אמרינן צרה כחלוצה יאסר באחות הצרה והאמר ר"ל לקמן אמתניתין דלקמן כאן שנה רבי במשנה זו למדנו רבי אחות גרושה מדברי תורה וכו' ולקמן מפרש לה. וכיון דאחות חלוצה גופה דרבנן בחלוצה גזור באחותה בצרה לא גזור

לב מאי שנא האי ומאי שנא האי

רַשִׁ״י מאי שנא רישא קרובת צרת חלוצה דשריא ומאי שנא סיפא צרת קרובת חלוצתו ששתיהן נכריות היא וצרתה נשואות לנכרי וקתני אסור

מְפָרְשִׁים

תּוֹסָפוֹת

א אבל אמה ואם אמה לא והא דתנן בפרק ב' (לעיל יבמות כג: ) אחד חולץ ואחד מייבם אלמא שרי באחותה שאני התם משום דאימור דידיה איתרמי ליה והא נמי דתנן לקמן בפרקין (יבמות דף מא.) החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה היינו דיעבד

ב וליתני אחין מותרין בכולן קשיא הא דלא קאמר אלא שמע מינה דלא גזרו שניות בחלוצה היינו משום דלקמן מסיק דגזרו ולא שייך לשנויי תנא ושייר כיון דלא תנא שום שניה אלא הני דאורייתא לחוד

ג אמימר מוקי לה כו' כל סוגיא דשמעתין דלא כאמימר כדפרשתי לעיל (יבמות דף כא: ד"ה אמימר)

ד בבן בתו לאו משום חולץ לא בעי לאוקמי בבן בתו דסבא דומיא דבן בנו דלא מיירי בבן בנו דסבא דא"כ הויא ליה אשת אחי אביו דאורייתא

ה שמע מינה גזרו שניות בחלוצה והא דלא תני במתניתין אבי אמו ובן בתו משום דתנא ושייר ומיהו רבי חייא דקתני מנינא קשה דלא תנא בן אחותו ובן אחיו מן האם ויש לומר דלא תנא אלא ארבע כנגד ארבע של דברי תורה

רִאשׁוֹנִים עַל מַסֶּכֶת זוֹ: רִי״ף וְהָר״ן רֹא״שׁ

Hebrew text: Wikisource Talmud Bavli, CC-BY-SA 3.0.

↑ חֲזָרָה לְמַעְלָה