עָמוֹס ט

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א רָאִיתִי אֶת־אֲדֹנָי נִצָּב עַל־הַמִּזְבֵּחַ וַיֹּאמֶר הַךְ הַכַּפְתּוֹר וְיִרְעֲשׁוּ הַסִּפִּים וּבְצַעַם בְּרֹאשׁ כֻּלָּם וְאַחֲרִיתָם בַּחֶרֶב אֶהֱרֹג לֹא־יָנוּס לָהֶם נָס וְלֹא־יִמָּלֵט לָהֶם פָּלִיט׃

רַשִׁ״י נצב על המזבח. מסתלק מכרובא למדבחא דרך יציאת חוץ על מזבח הזהב שהוא בהיכל והוא מעשר מסעות שנסעה שכינה: הך הכפתור. שהוא בראש הגג: וירעשו הספים. איסקופות הבית התחתונות כך יהרג המלך וירעדו השרים: ובצעם בראש כולם. כמו ופצעם וי"ת כפתור המנורה טפי מנרתא יתקטל מלכא יאשיהו וירעשו הסיפים ויחרב ביתא ויתפגרון עזרתא: ובצעם בראש כולם. ומאני מקדשא בשביא יהכון ובצעם כמו ממונם יגלה בראש כולם:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן אֲמַר עָמוֹס נְבִיָא חֲזֵיתִי יַת יְקָרָא דַייָ אִסְתַּלֵק מִכְּרוּבָא וּשְׁרָא עַל מַדְבְּחָא וַאֲמַר אִם לֵית עַמָא בֵית יִשְׂרָאֵל תָּיְבִין לְאוֹרַיְתָא טְפֵי מְנַרְתָּא אִתְקְטֵיל מַלְכָּא יֹאשִׁיָה וְיֶחְרַב בֵּיתָא וְיִתְפַּגְרָן עֲזָרָתָא וּמָנֵי בֵית מַקְדְשָׁא בְּשִׁבְיָא יַהֲכוּן וּשְׁאָרֵיהוֹן בְּחַרְבָּא אֶקְטוֹל לָא יַעֲרוֹק לְהוֹן דַעֲרִיק וְלָא יִשְׁתֵּזֵיב לְהוֹן דְמִשְׁתֵּיזִיב:

אִבְּן עֶזְרָא ראיתי - במראות הנבואה ראה כבוד השם נצב על המזבח וצוה לאחד מן המלאכים: הך כפתור פתח בית ה' כי כן המנהג לשום כפתור למעלה מן הפתח והוא כעין תפוח, אשר יסמכו עליו הספים. ובצעם - כמו ופצעם מטעם המקום, כי יפצעו כל אנשי הבית הם הכהנים. ואחריתם - בניהם, כמו: ולא לאחריתו.

מְצוּדַת דָּוִד הך הכפתור. הכה את הכפתור הוא המשקוף ומהכאה ההיא ירעשו המזוזות ר״ל באבדן המלך יחרדו השרים ועל יאשיהו יאמר כי אחר שנהרג הוא הושפלה המלוכה ולא היה ביד השרים להמליך מלך מדעתם וכאשר המליכו את יהואחז הסירו מלך מצרים מן המלוכה ונתן עונש על הארץ כמ״ש במ״ב ומאז לא המליכו מלך מדעתם: ובצעם. חמדת עשרם יגלה בראש כולם כי עד שלא גלו הם בימי צדקיה הוציא נ״נ אוצרות בית ה׳ ואוצרות בית המלך כמ״ש במ״ב: ואחריתם. בניהם ובנותיהם אהרוג בחרב העכו״ם: לא ינוס וגו׳. הרוצה להניס לא יוכל: ולא ימלט וגו׳. הוא כפל ענין במ״ש:

מְצוּדַת צִיּוֹן הכפתור. הוא המשקוף וקראו כפתור לפי שעושין בו ציורי כפתורים העגולים כעין תפוחים וכן בכפתורים ילינו (צפניה ב): וירעשו. ענין תנועה חזקה: הספים. הם המזוזות כמו וסף השער (יחזקאל ט): ובצעם. חמדת עשרם כמו בצע כסף (שופטים ה): ואחריתם. כן יקראו הבנים והבנות כמו ולא לאחריתו (דניאל י״א): ינוס. ענין בריחה: להם. כמו מהם: ימלט. ענין השמטה: פליט. ענין שארית כמו פליט ושריד (איכה ב׳):

מַלְבִּי״ם ראיתי את ה' נצב על המזבח, כבר אמר (למעלה ג' י') כי ביום פקדי פשעי ישראל ופקדתי על מזבחות בית אל ונגדעו קרנות המזבח, ובארתי כי הושע בן אלה רצה לבטל עבודת העגלים ובטל השומרים שהיו שומרים שלא יעלו ישראל לרגל וגדע קרנות המזבח, ועי"ז עמד מרד בין העם ונחלקו לשתי כתות, וזה היה סבה שהלשינו את הושע לפני מלך אשור ויעצרהו בבית כלא ויצר על שומרון ועי"ז הגלה אותם, וכמו שהתבאר אצלי בפי' הושע בכ"מ וצייר שדבר זה היה בהשגחת ה', כאילו ה' נצב על מזבח שבבית אל, ויאמר הך הכפתור הוא משקוף בית המזבח שהיה עליו כמין כפתור, ועי"ז ירעשו הספים ונהרס בית המזבח והוא עצמו מ"ש ונגדעו קרנות המזבח, ובצעם בראש כולם עי"ז נבצעו כולם ונתחלקו לכתות שונות, וזה היה בראש ר"ל ראשית מפלתם, כי אחריתם אחרית המהומה יהיה שאהרוג אותם בחרב ע"י מלך אשור, לא ינוס להם נס שלא ינצלו ע"י ניסה, וגם מי שיפלט מחרב אויב לא ימלט כי תשיגהו החרב אח"כ כמו שמפרש:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת הכפתור. הוא המשקוף שהיה עשוי בצורת כפתור. ובצעם צווי, כמו ובצעם. והוא מענין חילוק וחיתוך, כמו בעד השלח יפלו לא יבצעו (יואל ב' ח') , חתוך כולם לשנים בראשם: נס, פליט. הפליט הוא הנצול מן החרב, ויצוייר שנצול שלא ע"י ניסה, שלקחו האויב בשבי וכדומה, ועי' (עובדיה א' י"ד) :

ב אִם־יַחְתְּרוּ בִשְׁאוֹל מִשָּׁם יָדִי תִקָּחֵם וְאִם־יַעֲלוּ הַשָּׁמַיִם מִשָּׁם אוֹרִידֵם׃

רַשִׁ״י אם יחתרו בשאול. אם ידמון לאיטמרא כדבשאול: ידי תקחם. במימרי ידברינון שנאיהון: ואם יעלו השמים. ואם יסקון בטורין רמין עד צית שמיא מתמן במימרי יחתונון:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן אִם יְדַמוּן לְאִטַמָרָא כִּדְבִשְׁאוֹל מִתַּמָן בְּמֵימְרִי יַדְבְּרִינוּן סַנְאֵיהוֹן וְאִם יִסְקוּן בְּטוּרִין דְרָמִין עַד צֵית שְׁמַיָא מִן תַּמָן בְּמֵימְרִי יַחֲתוּנוּן:

אִבְּן עֶזְרָא אם יחתרו בשאול - למטה וכתוב ערום שאול נגדו. בראש הכרמל - יערו וכרמלו ואם בקרקע הים ישכנו נחש, והוא דג גדול דומה לנחש, וכתוב: נחש בריח, נחש עקלתון.

מְצוּדַת דָּוִד אם יחתרו בשאול. אם יעשו לעצמם מחתרת בשאול ר״ל בעומק הארץ להסתתר שמה הנה ידי תקחם משם למסרם ביד האויב והוא ענין מליצה ור״ל שלא יועילו לעצמם בשום תחבולה להנצל מיד העכו״ם: משם אורידם. להיות נמצאים ביד העכו״ם:

מְצוּדַת צִיּוֹן יחתרו. ענין חפירה בקרקע כמו חתר בחשך בתים (איוב כ״ד:ט״ז): בשאול. בקבר עמוק:

מַלְבִּי״ם אם יחתרו, מפרש מ"ש אל ינוס להם נס, שלא יועיל להם כל אופני הניסה, אם יעשו מחתרת בחפירה עמוקה כשאול להסתתר שם, משם ידי תקחם ואמסרם ליד אויב, ואם יעלו השמים, ר"ל לראש ההרים הגבוהים אשר ראשם בשמים, משם אורידם ליד האויב:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת שאול. מקום עמוק באדמה שם יחתור מחתרת להתחבא שם:

ג וְאִם־יֵחָבְאוּ בְּרֹאשׁ הַכַּרְמֶל מִשָּׁם אֲחַפֵּשׂ וּלְקַחְתִּים וְאִם־יִסָּתְרוּ מִנֶּגֶד עֵינַי בְּקַרְקַע הַיָּם מִשָּׁם אֲצַוֶּה אֶת־הַנָּחָשׁ וּנְשָׁכָם׃

רַשִׁ״י בראש הכרמל. בריש מגדלי כרכיא: משם אחפש. מתמן אפקיד בלושין ויבלשונונון: בקרקע הים. בניסי ימא איי הים: אצוה את הנחש. י"ת עממיא דתקיפין כחויא:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאִם יְדַמוּן לְאִטַמְרָא בְּרֵישֵׁי מִגְדְלֵי כְרַכַּיָא מִתַּמָן אַפְקֵיד בְּלוֹשִׁין וְיִבְלְשׁוֹנוּנוּן וְאִם יִטַמְרוּן מִן קֳדָם מֵימְרִי בְנִיסֵי יַמָא מִתַּמָן אַפְקֵיד יַת עַמְמַיָא דְתַקִיפִין כְּחִוְיָא וְיִקְטְלוּנוּנוּן:

אִבְּן עֶזְרָא ואם - כל זה דיבר הנביא להפחיד מי שאין לו לב להבין גבורת השם.

מְצוּדַת דָּוִד ואם יחבאו. ואם יסתירו עצמם בראש הר הכרמל שהיה שם מקומות מסתרים: משם אחפש. ממקום מחבואם אחפשם למצוא אותם ולקחתים למסרם ביד העכו״ם: ואם יסתרו. ואם יחשבו להסתר מפני בקרקעית הים: משם. מקרקעית הים אצוה את הנחש הוא הלויתן שהוא ינשך אותם והכל הוא ענין מליצה:

מְצוּדַת צִיּוֹן יחבאו. ענין הסתרה כמו חבי כמעט רגע (ישעיה לב): אחפש. ענין חקירה כמו ויחפש רוחי (תהלים עז): הנחש. הוא הלויתן הדומה למראה נחש וכמ״ש על לויתן נחש בריח (ישעיה כז): ונשכם. מל׳ נשיכה בשינים:

מַלְבִּי״ם ואם יחבאו בראש הכרמל ששם היו מחילות רבות ומערות גדולות היו מסתתרים שם, משם אחפש אנכי אותם ולקחתים ע"י האויב, ואם יסתרו מנגד עיני בקרקע הים, ר"ל באיים השוממים והמפורדים בים שאין בני אדם מגיעים לשם משם אצוה את הנחש, כי שם מצויים נחשים והם ינשכו אותם:

ד וְאִם־יֵלְכוּ בַשְּׁבִי לִפְנֵי אֹיבֵיהֶם מִשָּׁם אֲצַוֶּה אֶת־הַחֶרֶב וַהֲרָגָתַם וְשַׂמְתִּי עֵינִי עֲלֵיהֶם לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאִם יַהֲכוּן בְּשִׁבְיָא קֳדָם בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן מִתַּמָן אַפְקִיד יַת דְקַטְלִין בְּחַרְבָּא וְיִקְטְלוּנוּן וַאֲשַׁוֵי מֵימְרִי עֲלֵיהוֹן לְבִישָׁא וְלָא לְטָבָא:

אִבְּן עֶזְרָא ושמתי עיני - פירוש לראותו והנה נכון הוא לטובה גם לרעה.

מְצוּדַת דָּוִד ואם ילכו בשבי. ר״ל אם יכנעו לפני העכו״ם וימסרו עצמם בשבי למען ירחמו עליהם: משם. ממקום שאחר שגורשין מימיו רפש וטיט אח״ז נשקע למטה ר״ל אחר השמדת הרשעי׳ תהיה ההרווחה:

מַלְבִּי״ם ואם ילכו בשבי, זה פי' למ"ש ולא ימלט להם פליט גם הפלטים שישאיר האויב בחיים ויקחם לשבי גם הם לא ימלטו מחרב, כי משם אצוה את החרב, ששם יגזור עליהם שמדות והריגות, ולא שאניחם שם ביד המקרה רק תהיה השגחתי עליהם, אבל מה שאשים עיני עליהם יהיה לרעה ולא לטובה, שאשגיח עליהם להענישם עונש השגחיי:

ה וַאדֹנָי יְהוִה הַצְּבָאוֹת הַנּוֹגֵעַ בָּאָרֶץ וַתָּמוֹג וְאָבְלוּ כָּל־יוֹשְׁבֵי בָהּ וְעָלְתָה כַיְאֹר כֻּלָּהּ וְשָׁקְעָה כִּיאֹר מִצְרָיִם

רַשִׁ״י הנוגע בארץ ותמוג. דנזיף בארעא וזיע ותמוג לשון נוע וה' הוא הנוגע בארץ ותמוג כלומר גזירה זאת מאתי יצאת:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַיָי אֱלֹהִים צְבָאוֹת דִי נָזֵיף בְּאַרְעָא וְזִיעָא וְיִצְדוּן כָּל דְיָתְבִין בָּהּ וְיַסֵיק עֲלָהּ מְלַךְ בְּמַשִׁרְיָתֵיהּ דִסַגִי כְּמֵי נַהֲרָא וְיַחֲפִינָהּ כוּלָהּ וְתִשְׁתְּקַע כִּנְהַר מִצְרָיִם:

אִבְּן עֶזְרָא ואדני - הטעם שיגזור גזירה עליה. ותמוג - הפך תולדתה כי היא יבישה. ואבלו כל יושבי בה - כדור המבול. ועלתה – וטעם ועלתה כיאור - שיעלה בתמוז.

מְצוּדַת צִיּוֹן ותמוג. מל׳ המגה והמסה: ואבלו. ענין השחתה כמו אבלה אדמה (יואל א): ושקעה. ענין נפילת הדבר בעומק כמו אשקיע מימיהם (יחזקאל לב):

מַלְבִּי״ם וה' צבאות הנוגע בארץ ותמוג, נגד מ"ש למעלה (ח' ח') העל זאת לא תרגז הארץ, שמרמז על המרד שנתהוה ביניהם, והלשון מורה שהארץ רגזה מעצמה, יאמר פה שזה היה ע"י ה', שמרד העם שהמשיל לרוגז הארץ, ושטיפת האויבים את העם לגולה שהמשיל לעליית היאור המכסה את הארץ, כ"ז לא היה מקרה, רק ע"י ה'. הוא נוגע בארץ ותמוג ונעשה המרד. כמ"ש ראיתי ה' נצב על המזבח, וכן ע"י ה' עלתה כיאור כולה וכסוה האויבים כנ"ל שם כ"ז היה ע"י השגחת ה':

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת ושקעה. התבאר ח' ח', ושם ונגרשה ונשקעה:

ו הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מעלותו [מַעֲלוֹתָיו] וַאֲגֻדָּתוֹ עַל־אֶרֶץ יְסָדָהּ הַקֹּרֵא לְמֵי־הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם עַל־פְּנֵי הָאָרֶץ יְהוָה שְׁמוֹ׃

רַשִׁ״י ואגודתו. קבוצת בריותיו, ד"א קבוצות הישרים היא היתה יסוד הארץ לתקנת השמים שבשבילם הכל קיים: הקורא למי הים. דאמר לכנשא משריין סגיאין כמי ימא:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן דִי אַשְׁרֵי בִּתְקוֹף רוּמָא שְׁכִינַת יְקָרֵיהּ וּכְנִשְׁתֵּיהּ עַל אַרְעָא קִשְׁטָהּ דִי אֲמַר לְכַנָשָׁא מַשִׁרְיָן דְסַגִיאִין כְּמֵי נַהֲרָא וּמְבַדַר לְהוֹן עַל אַפֵּי אַרְעָא יְיָ שְׁמֵיהּ:

אִבְּן עֶזְרָא הבונה - הטעם להזכיר זה, כי הוא ברא הארץ וכל יושביה ואנה יוכלו להסתר ולברוח מפניו, והנה בכל הארץ יגע ומיד תמוג ואף כי חלק מאלפי אלפים הם בני אדם היושבים בה. ושב ואמר: כי הארץ לא תעמוד כי אם בכח שמים, והמעלות הם גלגלי הרוח והקור והאש, כי הם כולם גלגלים זה למעלה מזה, והנה אלה בין הארץ ובין השמים. ואגדתו - הם החיים. על ארץ יסדה - שהם כאגודות והזכיר פעם אחרת: הקורא למי הים, לצורך החיים להוריד מטר. והטעם: כי אני הכינותי לבני האדם כל צרכם והנה איטיב להם - אם ישמעו בקולי, ואם מרדו בי - לא ימלטו כי הכל בידי.

מְצוּדַת דָּוִד הבונה. הוא הבונה בשמים מעלותיו זה למעלה מזה ועל גלגלים יאמר שהם זה למעלה מזה: ואגודתו. קבוצת בריותיו יסדה על הארץ: הקורא למי הים. להעלותם בהעבים ואח״ז שופכם ומורידם ע״פ הארץ: ה׳ שמו. המורה שהכל שלו ובידו ומוסב למעלה לומר הואיל וכן הוא לא תמצאו א״כ שום תחבולה להנצל לו מהפורענות שהוא מייעד להביא:

מְצוּדַת צִיּוֹן מעלותיו. מלשון עלייה הבנוי ממעל ואמר בלשון שאלה על הגלגלים: ואגודתו. ענין קבוצה אחת וכן יהיו לאגודה אחת (ש״ב ב):

מַלְבִּי״ם הבונה בשמים מעלותיו, הוא עפמ"ש נוטה שמים כיריעה המקרה במים עליותיו וכו' יסד ארץ על מכוניה, והתבאר אצלי בפי' מעשה בראשית, כי אחר שתחלה היה העולם כולו מים במים ברצות ה' שתתגלה היבשה נטה שמים כיריעה, היינו מה ששם בטבע המים שיעלו באדים אל הרקיע שהוא עגול הנשימה, ושם נפרדו המים אשר היו מעורבים עם האויר ונשארו בעיגול הנשימה, כמ"ש המקרה במים עליותיו, שהוא החק ששם אל המים שיעלו עד שם ושם ישארו צרורים בעבים, ועי"ז נתגלה היבשה וההרים עלו מתוך התהום, שעז"א יסד ארץ על מכוניה, וז"ש שבנה בשמים מעלותיו וששם הוא עליית האדים והמים, ועי"כ אגודתו על ארץ יסדה נאגדה היבשה, ושם לים גבול בל יצא מן האגד ולחוץ, והוא בעצמו אשר עצר בעד המים בל יכסו היבשה, הוא הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ויחזור העולם שיהיה מים במים, כמו שעשה בדור המבול שירד הגשם מן השמים ויכסו המים את היבשה, בענין שהעושו יגיש חרבו להשיב את הבריאה אל רחם התהו:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת מעלותיו. כמו המקרה במים עליותיו (תהלות ק"ד) , רק שם עליה מציין הבנין שעל הבית ועז"א המקרה, וכמ"ש ברכות (דף י') למ"ד עליה מהו (עליית) קיר שקרוה, ומעלות מציין שעולים אל העליה, כמו ולא תעלה במעלות, כי האדים עולים במעלות, ונעשו כתקרת הבית ברקיע ובעיגול הנשימה, ושם אגודה כולל דברים מפורדים הנאגדים יחד, שכן נאגדו עפרות תבל שהיו נמוגים במי תהומות, ואין אגודה פחות משלשה, כי עם יסוד העפר נאגד יסוד המים והרוח, והוא יסוד הבנין. ומים העליונים הם העליות: (ז)@88"ופלשתים מכפתור. כבר פרש"י (דברים ב') שהעוים שהשמידו אותם הכפתורים הם פלשתים, ועי' ברמב"ן שם שדעתו שהעוים הם אומה אחרת מ"מ כתב שהעוים היו שמם פלשתים כשם הארץ פלשת, והכפתורים היוצאים מכפתור כאשר השמידם הגלו מהם לכפתור ארצם אשר היא מכלל ארץ מצרים וה' גאלם משם וחזרו למקומם לא ידענו באיזה דור מן הדורות עכ"ד, והכתובים דפה מתפרשים לכל הדעות:

ז הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם־יְהוָה הֲלוֹא אֶת־יִשְׂרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר וַאֲרָם מִקִּיר׃

רַשִׁ״י הלא כבני כושיים אתם לי. למה אמנע מלהפרע מכם אחרי אשר אינכם שבים אלי הלא מן בני נח באתם כשאר עכו"ם ככושיים אשר נדמיתם להם כענין שנאמר (ירמיהו י״ג:כ״ג) היהפוך כושי עורו כך אתם תוכלו להטיב: הלא. בטובתי תחילת בוחרי בכם היא הוצאה שהוצאתי אתכם מארץ מצרים ומה לי בכך אף פלשתים כך הוצאתי מכפתור כשבאו כפתורים על עוים כענין שנאמר (דברים ב׳:כ״ג) והעוים היושבים בחצרים עד עזה וגו' כבשו גם בני עזה ושאר סרני פלשתים תחתיהם והוצאתים מידם ואעפ"כ לא עשיתים לי לעם: וארם מקיר. וכן אני עתיד להעלות את ארם מקיר שיגלם שם סנחריב ולקץ הימים משתבטל מלכות אשור יצאו:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן הֲלָא כִּבְנִין רְחִימִין אַתּוּן חֲשִׁיכִין קָדָמַי בֵּית יִשְׂרָאֵל אֲמַר יְיָ הֲלָא יַת יִשְׂרָאֵל אַסְקֵית מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם וּפְלִשְׁתָּאֵי מִקַפּוּטְקַיָא אֲרם מִקִּירְנֵי:

אִבְּן עֶזְרָא הלא - אמר יפת: נשי הכושים הפקר ואין איש יודע מי אביו ואתם בני אב אחד הייתם אינכם כמו הפלשתים מכפתור וארם מקיר שנתערבו. ויתכן: כי טעם הלא את ישראל העליתי הנה כבר ידוע כי אני אביכם. וכן אמר משה: הלא הוא אביך קנך. ומ"ם מארץ – ישרת בעבור אחרת וככה הוא, העליתיך ממצרים ומפלשתים ומכפתור וארם מקיר.

מְצוּדַת דָּוִד הלא כבני כושיים וגו׳. כמו בני כושיים שהמה עבדים לאדוניהם עבדות עולם כן אתם לי עבדים כל ימי עולם כי הלוא העליתי אתכם מארץ מצרים מבית עבדים לכן אתם לי לעבדים: ופלשתיים מכפתור. ר״ל וכי העליתי את פלשתיים בני כפתור מן המקום שגלו שמה: וארם מקיר. ר״ל וכי אעלה את ארם מקיר שיגלו שמה ע״י מלך אשור כמ״ש (במ״ב) וכאומר הואיל ולא עשיתי ולא אעשה לאומה אחרת כפי מה שעשיתי עמכם לכן קנוים אתם לי לעבדים:

מְצוּדַת צִיּוֹן כבני כושיים. הם האנשים השחורים מבני כוש בן חם:

מַלְבִּי״ם הלוא כבני כושיים, אחר שנבא פורעניות, סיים את ספרו בדברי תנחומין, אומר אתם מיוחדים לי כבני כושיים שהם מצויינים ונכרים תמיד ומיוחדים לאבותיהם ע"י שחרות עורם, שהגם שיגלו ויתערבו בין עמים אחרים בל יתערבו עמהם, כן אתם הגם שתגלו ותתערבו בין העמים תמיד תהיו נכרים כי אתם לי. כי אתם בני ישראל, וכל רואיהם יכירום כי הם בני אל חי, ומביא ראיה לזה הלא את ישראל העליתי מארץ מצרים שהגם שהייתם במצרים ימים רבים גולים ומשועבדים, בכ"ז לא התערבתם עם המצריים והעליתי את ישראל מופרד וניכר בשמו וביחוסו, אבל הכי פלשתים (העליתי) מכפתור וארם מקיר בתמיה? פלשתים שנכבשו בימים קדמונים ע"י הכפתורים כמ"ש והעוים היושבים בחצרים עד עזה כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם, ואח"כ חזרו הגולים לארץ פלשתים כמ"ש כי שודד ה' את פלשתים שארית אי כפתור, בכ"ז הכי העליתי את פלשתים, או כשאעלה את ארם מגלותם לקיר (שלשם הגלה אותם מלך אשור) וכי אעלה את ארם, הלא בגלותם יתערבו עם העמים ויתבטלו בתוכם ולא יהיו עוד פלשתים וארמים רק כפתורים ואנשי קיר, כי כבר חדלו מהיותם הגוי אשר היו מקודם שגלו, רק ישראל נשארו ישראל ולא התחתנו ולא התערבו עמהם, כמ"ש ונודע בגוים זרעם וכו', ובאר הדבר.

ח הִנֵּה עֵינֵי אֲדֹנָי יְהוִה בַּמַּמְלָכָה הַחַטָּאָה וְהִשְׁמַדְתִּי אֹתָהּ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֶפֶס כִּי לֹא הַשְׁמֵיד אַשְׁמִיד אֶת־בֵּית יַעֲקֹב נְאֻם־יְהוָה׃

רַשִׁ״י והשמדתי אותה. הממלכה הם בית יהוא אבל בית יעקב לא אשמיד:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן הָא קֳדָם יְיָ אֱלֹהִים גְלַן עוֹבְדֵי מַלְכוּתָא חַיֶבְתָּא וֶאֱשֵׁיצֵי יָתָהּ מְעַל אַפֵּי אַרְעָא בְּרַם אֲרֵי לָא גְמִירָא וְשֵׁיצָאָה אֱשֵׁיצֵי יַת בֵּית יִשְׂרָאֵל אֲמַר יְיָ:

אִבְּן עֶזְרָא הנה - מי גרם לכם להיותכם כבני כושיים שלא תדעוני? המלכים שלכם, כי כל מלכי ישראל עשו הרע, על כן אשמיד ממלכת ישראל ולא יהיה עליהם מלך עוד בגלות שומרון והשבטים ביד מלך אשור.

מְצוּדַת דָּוִד הנה עיני אד׳. ר״ל הואיל וכן הוא ואתם פשעתם בי לכן הנה עיני ה׳ והשגחתו בממלכה החטאה היא מלכות אפרים להשמיד אותה: אפס וגו׳. רק לא אשמיד את בית יעקב את המון העם וכל וכל כי לבד המלוכה אשמיד ולא יהיה בהם עוד מלך:

מְצוּדַת צִיּוֹן אפס. עניינו כמו רק וכן ואפס את הדבר (במדבר כב):

מַלְבִּי״ם הנה עיני ה' בממלכה החטאה, בעת ישים ה' פניו להעניש את ממלכה על חטאתיה, אז והשמדתי אותה מעל פני האדמה תשמד האומה ההיא ותחדל מהיות עם, אפס כי לא השמיד אשמיד את בית יעקב, שהם הגם שיעניש ה' אותם לא ישמד עצמותם ויהיו תמיד בית יעקב נכרים במשפחותיהם ונמוסיהם:

ט כִּי־הִנֵּה אָנֹכִי מְצַוֶּה וַהֲנִעוֹתִי בְכָל־הַגּוֹיִם אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יִנּוֹעַ בַּכְּבָרָה וְלֹא־יִפּוֹל צְרוֹר אָרֶץ׃

רַשִׁ״י כי הנה אנכי מצוה. להגלותם ולהניעם בכל הגוים הנעה רבה ויתירה: כאשר ינוע מה שכוברין בכברה לאחר שנפלו ממנו סובין הדקין ונותרו הגסין שאין יכולין לצאת ואז המנענע מנענע בכל כחו: ינוע. על ידי אחר ולא יתכן לקרות ינוע שהוא דבר הנע מאליו:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן אֲרֵי הָא אֲנָא מְפַקֵיד וַאֲבָדַר בְּכָל עַמְמַיָא יַת בֵּית יִשְׂרָאֵל כְּמָא דִמְחַזְרִין כְּעַרְבְּלָא וְלָא נָפֵיל מִנֵיהּ אֶבֶן מִבֵּינָהּ לְאַרְעָא:

אִבְּן עֶזְרָא והניעותי בכל הגוים - שגלו בחלח וחבור וערי מדי. וטעם לא יפול צרור ארצה – כאשר אמר: כי לא ישמיד בית יעקב רק מקצתו לבדו. ויפת אמר: כל ממלכות הארץ ישמיד רק ישראל לבדו ישאר. ופירוש סוכת דוד – על חזקיהו שנמלט מיד סנחריב ויצא שמו עד למרחוק, וכן כתוב:

מְצוּדַת דָּוִד והניעותי וגו׳. אניע בגולה את ישראל בין העכו״ם כמו שמנענעין תבואה בככרה להפיל העפר דרך נקביה אשר עם כל זה הצרורות הגסות לא יפלו לארץ דרך נקבי הכברה כי צר להם נקבי הכברה כן ישראל עם כי יהיו נעים ונדים בגולה לא יתמו שם הצדיקים כ״א הפושעים והמורדים:

מְצוּדַת צִיּוֹן והניעותי. מל׳ הנעה והנדה: בכברה. היא כעין נפה שמרקדין בו הקמח ודומה לו ועשית לו מכבר (שמות כ״ז:ד׳): צרור. חתיכה גסה של עפר וכן אשר לא נמצא שם גם צרור (ש״ב יז):

מַלְבִּי״ם כי הנה אנכי מצוה, באר עניני ההשגחה בזה שיניע אותם בכל הגוים עד שיהיו נעים ונדים ומפוזרים בין כל האומות שזה צדקת פזרונו בישראל כמש"פ חז"ל, שעי"כ לא יתבטלו בשום מקום וכן עי"כ לא תשלוט עליהם שום אומה לכלותם, כי יתהלכו מגוי אל גוי, זאת שנית שידמו כאשר ינוע בכברה שמניחים שם חטים ושעורים ומניעים הכברה לנקותם מן הפסולת, שהפסולת הדק נופל דרך נקבי הכברה, אבל הצרור היינו הגרעינים המלאים שצרור בהם קמח, לא יפול ארץ, וישאר בכברה, כן ע"י הפיזור והגליות יפלו מהם הרשעים ויטמעו בין האומות, אבל הצדיקים הצרורים בצרור התורה והמצוה ואחדות ישראל לא יפלו ארץ וישארו באמונתם, ומפרש ומי הוא הפסולת שיפול ארץ ויצא מן הכברה?.

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת צרור, כן קורא גרעינים מלאים מקמח או אוכל צרור בהם, הפך הגרעינים הריקים צנומות שדופות שיפלו דרך נקבי הכברה:

י בַּחֶרֶב יָמוּתוּ כֹּל חַטָּאֵי עַמִּי הָאֹמְרִים לֹא־תַגִּישׁ וְתַקְדִּים בַּעֲדֵינוּ הָרָעָה׃

רַשִׁ״י לא תגיש ותקדים בעדינו הרעה. בשביל עוונינו לא תמהר הרעה לגשת ולבא:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן בְּחַרְבָּא יִתְקַטְלוּן כָּל חַיָבֵי עַמִי דְאָמְרִין לָא תֵיתֵי וְתוֹחִי עֲלָנָא בִישְׁתָּא:

אִבְּן עֶזְרָא בחרב - כאשר יפול מה שאיננו דגן מהכברה שאין בו תועלת, ככה יאבדו רשעי ישראל שהם אומרים בעבור רשעם לא תקריב הרעה לבוא. ורבי ישועה אמר: כי בעדינו כמו אלינו.

מְצוּדַת דָּוִד בחרב ימותו. המתים בחרב העכו״ם יהיו כל החוטאים שבעמי אשר אומרים לא תבוא עלינו הרעה כי אין גמול ועונש אבל הצדיקים ישארו ולא יאכלם החרב:

מְצוּדַת צִיּוֹן תגיש. ענין הקרוב: ותקדים. ענין מהירות: בעדינו. ר״ל עלינו:

מַלְבִּי״ם בחרב ימותו כל חטאי עמי שהם הפסולת, האומרים לא תגיש ר"ל שהם אומרים שהרעה הבאה היא מקרית ולא השגחיית ע"י ה' בעבור מעשיהם, וע"כ יאמרו שלא תגיש בעדינו הרעה, שהרעה אשר תגש לבא לא תבא בעדינו כדי להעניש אותנו, רק הוא דבר מקרה, ומוסיפים לאמר שגם לא תקדים בעדינו, שאף לא יאמינו שע"י מעשיהם תקדים הרעה לבא, כי יאמרו שביאת הרעה וזמן בואה הכל עינן מקרה, ואינה מקדמת לבא על הרשעים קודם הצדיקים שהוא כפירת ההשגחה והעונש:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת תגיש. פעל יוצא שתגיש את עצמה, וכן כמו הרה תקריב ללדת, ופרעה הקריב, ועמ"ש (ישעיה כ"ו י"ז) , שמורה העתקת התנועה, ר"ל לא תתחיל להגיש א"ע:

יא בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת־סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת־פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם׃

רַשִׁ״י ביום ההוא. אחרי בא עליהם כל אלה יבא יום ההוא המוכן לגאולה ובו אקים סוכת דוד הנופלת, י"ת מלכותא דבית דוד:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן בְּעִדָנָא הַהִיא אָקִים יַת מַלְכוּתָא דְבֵית דָוִד דְנָפְלַת וְאֶבְנֵי יַת כְּרַכֵּיהוֹן וּכְנִישַׁתְהוֹן אַתְקֵין וְתִשְׁלוֹט בְּכָל מַלְכוּתָא וְתִגְמַר וּתְשֵׁיצֵי סַגִי מַשִׁרְיָתָא וְהִיא תִתְבְּנֵי וְתִשְׁתַּכְלֵיל בְּיוֹמֵי עַלְמָא:

אִבְּן עֶזְרָא ביום - יום יאמר על העת.

מְצוּדַת דָּוִד ביום ההוא. כאשר יתמו הפושעים: אקים וגו׳. ר״ל אחזיר המלוכה לבית דוד אשר נפלה והושפלה בימי הגולה: וגדרתי וגו׳. את הפרצה שהיה בה אגדור או ר״ל אז לא ימלוך מלך אחר על אפרים להיות פרצה מה במלכות בית דוד: והריסותיו. מה שהיה הריסה במלכות בית דוד כל ימי הגולה שלא מלכו כלל הנה אז אקים אותה ואבננה להיות בנוי ומתוקן כימי עולם ר״ל כמו שהיתה מאז בימי דוד עצמו:

מְצוּדַת צִיּוֹן וגדרתי. ענין בנין: פרציהן. ענין שבר חומה: והריסותיו. מל׳ הריסה ונתיצה:

מַלְבִּי״ם ביום ההוא אקים את סוכת דויד הנופלת, תחלה היה בית דוד בנוי ומשוכלל בבית קבוע, משתלשלת בבני דוד מדור דור, ואח"כ לא היה בית קבוע רק סוכת ארעי וזה היה בבית שני שנבטלה מלכות בית דוד, ומלכו החשמונאים והורדוס, ובכ"ז היו עדיין נשיאים מזרע בית דוד שזה דומה כסוכה עראי, ואח"כ נפלה גם סוכת דוד, כי בגלות החל הזה בטלו גם הנשיאים ואין זכר ונשיאות לזרע בית דוד, ואז יקים ה' סוכת דוד, היינו שיעמוד איש מזרע בית דוד וינהיג את העם כהנהגת הנשיאים, וכבר התבאר (יחזקאל סי' ל"ד כ"ג כ"ד) שתזרח שמש לבית דוד בג' מדרגות, כמש"ש הוא ירעה אותם והוא יהיה להם לרועה ואני ה' אהיה להם לאלהים ועבדי דויד נשיא בתוכם, שתחלה האיש מבית דוד ירעה אותם, ר"ל שינהיג אותם ויכוף אותם לעשות משפט וצדקה, שבזה תקים סוכת דוד שהיא הנשיאות מזרעו, אבל עדיין תהיה הסוכה מהורסת, אבל אח"כ יקבלו ישראל מלכות שמים ויקבלו הנהגתו ברצון, ואז הוא יהיה להם לרועה ברצונם, ועז"א גדרתי את פרציהן ע"י שיוגדרו פרצות הדור עי"ז הריסותיו אקים, ותהיה הסוכה שלמה לא מהורסת, כי יקבלו אותו לרועה ברצון, ואח"כ תתגלה מלכות שמים כמ"ש ואני ה' אהיה להם לאלהים ואז ועבדי דויד נשיא בתוכם, שהוא יהיה מלך המשיח, ואז לא תהיה סוכת ארעי רק בנין קבוע, ועז"א ובניתיה כימי עולם שתהיה מלכות קבועה כמקודם:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת פרציהן. הכינוי אל העם: והריסותיו, הכינוי אל דוד וכינוי ובניתיה אל הסוכה:

יב לְמַעַן יִירְשׁוּ אֶת־שְׁאֵרִית אֱדוֹם וְכָל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם נְאֻם־יְהוָה עֹשֶׂה זֹּאת׃

רַשִׁ״י למען יירשו. ישראל את שארית וגו' ואת כל הגוים כי נקרא שמי עליהם. אשר. כמו כי:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן בְּדִיל דְיָרְתִין שְׁאָרָא דֶאֱדוֹם וְכָל עַמְמַיָא בֵּית יִשְׂרָאֵל דְאִתְקְרֵי שְׁמִי עֲלֵיהוֹן בְּכֵן אֲנָא יְיָ עָבֵד דָא:

אִבְּן עֶזְרָא למען - זה הפסוק הפוך הוא וככה פירושו למען יירשו ישראל את שארית אדום, וכל הגוים אחרי מות סנחריב ואם על המשיח ברור הדבר הוא.

מְצוּדַת דָּוִד למען יירשו וגו׳. הוא הפוך כאשר אמר למען יירשו אשר נקרא וכו׳ ר״ל הממשלה תהיה באופן שיירשו העם אשר שמי נקרא עליהם להיות נקראים עם ה׳ הם יירשו את השארית הנשאר מכל העכו״ם להיות להם לעבדים: עושה זאת. העושה הטובה ההיא:

מְצוּדַת צִיּוֹן למען. ענינו כמו באופן כמו למען ינוח שורך (שמות כ״ג:י״ב):

מַלְבִּי״ם למען יירשו את שארית אדום, כי רוב בני אדום יפלו אז במלחמת גוג ומגוג, והשארית שישארו מהם וכן כל הגוים שישארו בעת ההיא, אשר נקרא שמי עליהם שהם יכירו שם ה' ויקבלו אמונות האמת עד שיקרא שם ה' עליהם, כל אלה יהיה ירושה להמשיח:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת למען יירשו. להמפרשים הפוך, למען יירשו אשר נקרא שמי עליהם את שארית אדום, ואני פרשתי כפשוטו, כי העמים שלא יקראו בשם ה' יסופו:

יג הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־יְהוָה וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל־הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה׃

רַשִׁ״י ונגש חורש בקוצר. והשיג דיש את בציר ובציר ישיג את זרע (ויקרא כ״ו:ה׳) לא יספיקו לחרוש עד שיבא הקציר ולא יספיקו לבצור עד שיבא עת הזרע: תתמוגגנה. תרגם יונתן יתפלחן, קרקע עבודה מתמוגגת בבא גשמים: עסיס. יין טוב ומתוק:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן הָא יוֹמַיָא אָתָן אֲמַר יְיָ וְיֶעֱרַע רַדְיָא בַחֲצוֹדָא וְעַצָר עִנְבִין בְּמִפַּק בַּר זַרְעָא וְיִרְבּוּן טוּרַיָא חֲמַר מְרַת וְכָל רָמְתָא יִתְפַּלְחָן:

אִבְּן עֶזְרָא הנה - עתה יספר שובע הארץ. תתמוגגנה - בחלב דרך קצרה.

מְצוּדַת דָּוִד ונגש חורש בקוצר. ר״ל הרבה תבואה תצמח ויהיו עוסקים בקצירה עד זמן החרישה והחורש והקוצר יגשו ויפגשו זה בזה וכן יפגוש דורך ענבים במי שמושך ומוליך התבואה לזריעה כי ירבו הענבים ויהיו עוסקים בדריכת הענבים עד הזריעה: והטיפו. הרבה ענבים יגדלו בהרים ויהיה היין נוטף מהם והוא ענין מליצה: תתמוגגנה. ר״ל יהיה מרעה שמן והחלב יזוב מן הצאן וכאלו נמסו הגבעות משפע הזלת החלב:

מְצוּדַת צִיּוֹן ונגש. ענין הקרוב והדבוק: ודורך. הדרך לדרוך על הענבים להוציא היין: במושך. מל׳ משיכה והולכה: והטיפו. ענין הזלה: עסיס. כן יקרא היין וכן על עסיס כי נכרת מפיכם (יואל א): תתמוגגנה. מל׳ המגה והמסה:

מַלְבִּי״ם הנה ימים באים, באר עוד שאז יתרבו התבואות והפירות, עד שהקציר יתארך זמן רב עד שיגיע עת החרישה, ודריכת הענבים יתארך עד בא זמן הזרע, מרוב התבואה והענבים כמ"ש והשיג לכם דיש את בציר, וההרים יטיפו עסיס מדבש הפירות, והגבעות ששם ירעו הבקר והצאן תתמוגגנה מרוב החלב, כמ"ש בסוף יואל והגבעות תלכנה חלב:

יד וְשַׁבְתִּי אֶת־שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת־יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת־פְּרִיהֶם׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאָתֵיב יַת גָלוּת עַמִי יִשְׂרָאֵל וְיִבְנוּן קִרְוִין דְצַדְיָן וִיתוּבוּן וְיִצְבּוּן כַּרְמִין וְיִשְׁתּוּן יַת חַמְרֵהוֹן וְיַעְבְּדוּן גַנִין וְיֵכִלוּן יַת אִבֵּיהוֹן:

מְצוּדַת דָּוִד ושבתי. אעמיד בהשקט ומרגוע את בני השבי של עמי ישראל: ערים נשמות. שהיו שוממות בעת הגולה: וישבו. בהערים ההם ישבו ולא יגלו עוד מהן: ושתו. הם ישתו היין ולא יבואו עוד עכו״ם לשתותה: ועשו גנות. יתקנו גנות ויזרעום:

מְצוּדַת צִיּוֹן ושבתי. ענין השקט ומרגוע כמו בשובה ונחת תושעון (ישעיהו ל׳:ט״ו): שבות. מלשון שבי הגולה: נשמות. מלשון שממון:

מַלְבִּי״ם ושבתי את שבות עמי הוא השבת מעלתם ומדרגתם, ובנו הערים שהיו נשמות ויטעו כרמים וכו':

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת ושבתי שבות. הוא השבת המדרגה כמו שיעדתי (בירמיה ל"א י"ח) :

טו וּנְטַעְתִּים עַל־אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲקַיְמִינוּן עַל אַרְעֲהוֹן וְלָא יְטַלְטְלוּן עוֹד מֵעַל אַרְעֲהוֹן דִיהָבִית לְהוֹן אֲמַר יְיָ אֱלָהָךְ:

אִבְּן עֶזְרָא ונטעתים - ואני אנטעם על אדמתם כעץ שלא יזוז ממקומו, וככה: תביאמו ותטעמו וככה אשתלנו. נשלם ספר עמוס.

מְצוּדַת דָּוִד ונטעתים. יהיו משורשים כאילן הנטוע: ולא ינתשו. ולא יהיו נעקרים עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם מאז ר״ל לא יגלו עוד ממנה כי שמה ישבו עד עולם:

מְצוּדַת צִיּוֹן ינתשו. ענין עקירה כמו לנתוש ולנתוץ (ירמיה א):

מַלְבִּי״ם ונטעתים על אדמתם, מאז יהיו כעץ הנטוע במקומו שא"א לעקרו מאדמתו כן לא ינתשו עוד מעל אדמתם, כי לא ילכו עוד בגלות לעולם:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.